נטען כי קיימת אי התאמה בין הסחורה שהוזמנה לבין הסחורה שסופקה בפועל, שכן הנתבעת הזמינה מוצרי מזון שהינם בכשרות בד"צ העדה החרדית, ואילו הסחורה שסופקה, לא היתה כזו, ולפיכך, לטענת הנתבעת היא ביקשה מהתובעת כי המוצרים ילקחו על ידה בחזרה והיא תזוכה בגינם, שכן, אינם יכולים לשמש את הנתבעת. להוכחת התביעה הציגה התובעת חשבוניות חתומות על ידי נציגי הנתבעת (אם כי לא ברור מי הם אותם נציגים) ומנהל התובעת, מר בועז אורן (להלן: "מנהל התובעת") הסביר בעדותו בפירוט את נוהלי התובעת באשר לטיפול בהזמנות, הכנתן, ועריכת החשבוניות המלוות את הסחורה בעת אספקתה. אמנם נכון כי מנהל התובעת לא טיפל באופן אישי בהוצאת הסחורה נשוא התביעה, או בעריכת החשבונית, אולם ניכר היה מעדותו כי הוא בקי היטב בנוהלי העבודה של התובעת ואופן הכנת המשלוחים. מנהל התובעת הסביר כי בחשבוניות עליהן מסתמכת התובעת נרשם, ביחס למרבית הפריטים (למעט שני פריטים בכל אחת מהחשבוניות) כי מדובר במוצרים שבכשרות בד"צ כאשר הוסבר על ידו כי בתחום המזון הכשר כאשר משתמשים במונח "בד"צ" הכוונה ל"בד"צ העדה החרדית" ולא לכשרות של בד"צ אחר. ביחס לארבעת הפריטים שלידם לא צוין "בד"צ" בחשבונית הסביר מנהל התבועת כי גם מוצרים אלו הינם בכשרות בד"צ העדה החרדית וכי התובעת לא ספקה דגים שאינם בכשרות בד"צ העדה החרדית (זאת ביחס ל-3 מהפריטים שלא נרשם לידם בד"צ) וכי המוצר הרביעי הינו של ספק שמייצר אך ורק בכשרות בד"צ העדה החרדית, כך שיש בעדותו כדי להוכיח כי כל המוצרים שסופקו היו בבד"צ העדה החרדית. אינני מקבלת טענת הנתבעת כי היה על התובעת להעיד את המחסנאי שהעמיס את הסחורה ו/או את מבקר ההזמנות שבדק את התאמת הסחורה שסופקה לזו שהוזמנה, כעדים מטעמה על מנת להוכיח שאכן המוצרים היו בכשרות בד"צ. עדותו של מר בועז אורן המשמש כמנהל התובעת והסבריו באשר לאופן עריכת ההזמנה, העמסת הסחורה ועריכת החשבונית, לרבות הסבריו המשלימים את האמור בחשבונית ביחס לכך שכל המוצרים היו בכשרות בד"צ העדה החרדית, מספקים לענין זה שכן מדובר על הסתמכות על נוהל עבודה שתואר בפירוט על ידי מר אורן. יתירה מכך, גם באם היתה התובעת מתימרת להעיד מחסנאי או בודק הזמנה שיעיד כי הוא זוכר הזמנה ספציפית זו, לא הייתי מוצאת עדות כזו, של אנשים שטיפול בודאי במאות או אלפי הזמנות, עדות מהימנה יותר מאשר עדות מנהל התובעת המסתמכת על הרישום בחשבוניות ועל ידיעותיו באשר לסוג ההכשרים שיש למוצרים השונים שהתובעת מספקת. בהעדר ראיה סותרת לעדותו, אין מקום להניח כי נוהל זה לא קוים או כי הרישום בחשבונית אינו תואם את הסחורה שסופקה בפועל. משכך אני סבורה כי הנטל עובר אל כתפי הנתבעת להוכיח טענתה כי המוצרים שסופקו אינם מוצרי מזון בכשרות בד"צ העדה החרדית ובנטל זה הנתבעת לא עמדה ולו במעט. הנתבעת ביקשה לזמן כעד מטעמה את מר יעקב ג'קי גומעה שהיה סוכן המכירות של התובעת בתקופה הרלוונטית וזאת ככל הנראה על מנת לתמוך בטענתה כי הסחורה שסופקה, לא תאמה את ההזמנה. אלא שלאחר שמיעת עדותו של העד, התברר כי עד זה אינו זוכר דבר ביחס לאי התאמת הכשרות ואף לא זכור לו כי הנתבעת או מי מטעמה פנו אליו בדרישה להחזיר את הסחורה או בטענה כי קיימת אי התאמה בין המוצרים שהוזמנו לבין אלו שסופקו. עד זה הוסיף וציין כי את טיב הכשרות ניתן לראות על גבי האריזה של המוצרים, כך שבאם היתה אי התאמה, הדבר היה מתברר מיד במועד אספקת הסחורה ובמצב דברים כזה, צריך הדבר להיות מתועד על גבי החשבונית המלווה את המשלוח. אמנם נכון כי עד זה ציין כי ככלל הנתבעת עמדה בתשלום עבור סחורה שסופקה לה, אולם אין בדברים אלו כדי לתמוך באופן כלשהו בגירסת הנתבעת באשר לאי התאמת המוצרים שסופקו מבחינת הכשרות שנדרשה. גם עדותו של נציג הנתבעת, לא יכולה לסייע לנתבעת בענין זה שכן, העד, מר מאור עובדיה, לא יכול היה לציין איזה הכשר היה על הסחורה שסופקה, ולא יכול היה לספק ראיה כלשהי כגון תמונות או עדות של מי שקיבל את הסחורה, כי זו לא היתה בכשרות הבד"צ כפי שצוין על גבי החשבונית. עד זה אישר כי אפשר לזהות את הכשרות מיד עם קבלת הסחורה, אך הוא לא יכול היה להסביר מה נעשה עם אותה סחורה, היכן היא אוחסנה משהתובעת לא באה לקחת אותה חזרה כטענת הנתבעת, וניכר היה, לטעמי, שמדובר בעדות שאינה יכולה לשפוך אור על התרחשות הדברים בפועל. עדותו של מר עובדיה כי היו פניות חוזרות ונשנות לנציגי התובעת בענין לא אושרה על ידי מר ג'ומעה שהיה איש הקשר העיקרי של התובעת עם הנתבעת, וגם לא ניתן הסבר הכיצד לא צויין מיד עם קבלת הסחורה, על גבי החשבוניות כי קיימת בעיה עם הכשרות. מעבר לכך, גם לא ניתן כל הסבר מדוע, באם היתה בעיית כשרות עם המוצרים שסופקו בחודש 8/10 (שהיתה הקניה הגדולה יותר) שבה הנתבעת והזמינה מוצרים בחודש לאחר מכן, ללא שהנתבעת עמדה על כך שקודם לכן תיטול התובעת ממנה את המוצרים מההזמנה הקודמת. יתרה מכך, במהלך עדותו של מר עובדיה עלה כי קיים במלון משגיח צמוד ו/או נאמן כשרות אשר הוא זה שמנע מהנתבעת לעשות שימוש בסחורה שסופקה, ואף הועלתה על ידו סברה כי הלה הורה על השלכת הסחורה אולם, עד זה לא הובא לעדות מטעם הנתבעת. אמנם נכונה טענת הנתבעת כי טענות התובעת שסירוב הנתבעת לשלם עבור הסחורה שסופקה (בניגוד להתנהלות עד אז), נובע ככל הנראה מכעסה של הנתבעת על התובעת על כך שסייעה לספק אחר בהליך משפטי שניהל כנגד הנתבעת (פסק הדין בתא"מ (ת"א) 269-11-09 שייקביץ נ' פלטרין השקעות בע"מ (27.3.11) הוגש מטעם התובעת) לא הוכחה כדבעי ונותרה כהשערה בלבד. אולם אין לכך השלכה על תוצאות הליך זה (ולפיכך גם לא מצאתי צורך להכריע בסוגיית הוצאת חלק מהנספחים לתצהיר התובעת), שכן אינני נזקקת להסברים לאי התשלום עבור הסחורה שסופקה, אלא להוחחות כי היתה הצדקה לכך, הוכחות שהנתבעת לא סיפקה. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 4,880 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ-30.10.10 ועד היום. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בגין אגרת משפט בסך של 750 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. צרכנותאי התאמה (מוצר)סחורה