נטען כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר המאמת את העובדות המצדיקות את העברת הדיון לבית משפט אחר, וכי האמור בתצהיר שתומך בבקשת רשות להתגונן אינו יכול לרפא פגם זה. באשר למתן הרשות להתגונן, טוען המערער כי משהוכח על ידו ששילם למשיבה סך של 14,000 ₪ בשני שיקים של 7,000 ₪ כל אחד (להלן: "השיקים החדשים"), לאחר שחזר השיק נשוא התביעה, ולאור הסברו של המערער שלא נסתר בחקירתו, כי תשלום זה הינו בעבור סכום השיק בצירוף סכום נוסף של רכישות נוספות שביצע מהמשיבה עד למועד מתן השיקים החדשים, היה מקום לתת לו רשות להתגונן ללא הפקדה, שכן בקשתו מגלה הגנה לכאורה כנגד התביעה. המשיבה טענה בפני כי יש להותיר את החלטת הרשם על כנה. באשר לסמכות המקומית טענה המשיבה כי מדברי ב"כ המבקש בדיון לפיו היא "מבקשת לדון בבקשה לרשות להתגונן לגופה" יש ללמוד על ויתור מצד המבקש/המערער על טענת חוסר הסמכות המקומית, ולפיכך אין לשעות עוד לטענה זו. אציין כבר עתה כי, לגופו של ענין, בשום שלב, בפני הרשם או בפני, לא טען ב"כ המשיבה כי לבית משפט זה נתונה סמכות מקומית מכוח הדין. באשר למתן הרשות להתגונן, טוענת המשיבה שצדק הרשם בדחותו את הבקשה, שכן על אף שהיא מודה (בדיון בפני) כי קיבלה את תמורת השיקים החדשים, עדיין יש לראות בהגנת המערער "הגנת בדים" שכן הוא לא המציא כל מסמך כגון: כרטסת או מסמך הנהלת חשבונות אחר (שלו או של המשיבה) אשר יש בו להעיד על סכום הרכישות הנוספות שביצע, ומשכך, בהעדר התאמה בין סכום השיקים החדשים לסכום השיק נשוא התביעה, לא ניתן לקבוע כי ביסס טענתו, שהינה "טענת פרעתי" שהנטל להוכיחה עליו, אף לא במידה הנדרשת לצורך מתן רשות להתגונן. לאחר שמיעת מלוא טיעוני הצדדים בפני אני סבורה כי יש לקבל את הערעור בחלקו בלבד כמפורט להלן: שאלת הסמכות המקומית אין בפני מחלוקת, לגופה של טענת הסמכות המקומית, דהיינו המשיבה כאמור לא חלקה על הטענה כי הסמכות המקומית בתביעה נתונה לבית משפט השלום במחוז מרכז, בין אם לפי מקום מגורי הנתבע ומקום עסקו ובין אם לפי המקום שנועד לקיום ההתחייבות, שהוא הבנק הנמשך (ראה למשל: בר"ע (י-ם) 611/95 בן זקן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (14.5.2005)). אני סבורה שאין בסיס לקביעת הרשם כי הבקשה להעברת מקום הדיון לא נתמכה בתצהיר, שכן ניתן לראות שההתנגדות שהוגשה כללה, מעבר להתנגדות לביצוע השטר, גם בקשה להעברת מקום הדיון בהתנגדות. ההתנגדות נתמכה בתצהיר אשר בו נטען כי מקום מגוריו של המערער ברעננה והשטרות נמסרו "לכאורה" בכפר סבא. אמנם נכון, כי לאחר הגשת ההתנגדות הגיש המערער בקשה נוספת ונפרדת להעברת מקום הדיון, ובקשה זו לא נתמכה בתצהיר (ואף לא הפנתה לתצהיר התומך בהתנגדות), אולם אין בכך למנוע מהמערער להסתמך על התצהיר התומך בהתנגדות לצורך הדיון בבקשה זו, ושגה הרשם בקביעתו אחרת. אלא שבכך אין די, שכן בערעור בפני העלתה המשיבה טענה חדשה ואחרת, לפיה המערער ויתר על טענת הסמכות המקומית וזאת לאור דברי ב"כ בדיון בפני הרשם, ולפיכך קביעת הרשם בענין זה היתה מעבר לצורך שכן למעשה לא צריך היה עוד להיזקק לטענת הסמכות המקומית. בענין זה אינני מקבלת טענת המערער כי מדובר בטענה חדשה שאין להתיר העלאתה במסגרת הערעור, שכן עיון בפרוטוקול הדיון מעיד על כך שב"כ המערער אכן ויתרה על טענת הסמכות המקומית, והדבר בא לביטוי הן בדברים שנאמרו בפתח הדיון לפיהם היא מבקשת לדון בבקשת הרשות להתגונן לגופה, ויותר מכך - בדברי הסיכום מפיה בהם היא חוזרת על הבקשה ומבקשת לתת למערער רשות להתגונן, הא ותו לא. טענת ב"כ המערער בפני כי לא נרשמו כל דברי עוה"ד שהופיעה בפני הרשם לא יכולה לסייע מאחר ובית המשפט לערעור ניזון מהפרוטוקול בלבד, ומעבר לכך שב"כ המערער שהופיעה בפני אינה אותה עו"ד שהופיעה בפני הרשם, אז כיצד היא יכולה לומר שהפרוטוקול אינו משקף את טיעוני הצדדים? שקלתי באם העובדה שהרשם מצא למקום להכריע בסוגיית הסמכות המקומית בהחלטתו, מבלי לציין דבר הויתור מצד המערער, אינה מהווה "ראיה לכאורה" לכך שהטענה לא נזנחה על ידה וכך גם הבין את הדברים הרשם. אולם לאחר עיון בפרוטוקול במלואו, ומשב"כ המערער שם, גם בסיכומיה לא חזרה על הטענה בדבר העדר סמכות מקומית, אינני רואה כיצד ניתן לפרש את דבריה אחרת, מלבד ויתור על טענת הסמכות המקומית. יתכן שויתור זה נעשה על סמך הערה שנאמרה ממנה הבינה ב"כ המבקש שם כי אין סיכוי לטענה זו בהעדר תצהיר, כגישתו השגויה לדעתי של הרשם, אולם טענה זו לא נטענה בפני, וממילא אין לה תוקף משהיה המבקש מיוצג על ידי עו"ד, אשר אמור להכיר את המצב המשפטי, וככל שהוא היה מבקש לעמוד על טענת העדר הסמכות המקומית, הייתי מצפה למצוא, לכל הפחות, התיחסות לכך בסיכומי טענותיו. משכך, בסוגיה זו הערעור נדחה, אם כי לא מטעמי החלטתו של הרשם. בקשת הרשות להתגונן כאמור לעיל, משהודתה המשיבה, רק בעת הדיון בפני, כי ההמחאות החדשות נפרעו לטובתה, כך ששולם לה סך של 14,000 ₪ לאחר שחזר השיק נשוא התביעה, אני סבורה כי המצב העובדתי מחייב מתן החלטה אחרת מזו של הרשם. אציין כי הרשם לא קבע כי למערער הגנה לכאורית קלושה ובשל כך חייב בהפקדה, אלא קבע כי דין ההתנגדות להידחות, ורק לפנים משורת הדין קבע כי תינתן רשות להתגונן כנגד בהפקדת סכום הקרוב למלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ. לטעמי, נקודת האיזון שבחר הרשם אינה נכונה שכן אני סבורה שהמערער העמיד הגנה לכאורית כנגד השטר (אם כי לא אומר שהיא חזקה בשלב זה), ומטעם זה יש להפחית את סכום ההפקדה באופן ממשי כתנאי למתן הרשות להתגונן. מעיקרי הטיעון שהגישגה המשיבה עלה, לכאורה, כי יש מחלוקת באם השיקים החדשים נפרעו לטובת המשיבה, ובמצב דברים כזה, אכן סברתי שיש להותיר את החלטת הרשם על כנה. אולם, משהתברר כי אין מחלוקת בדבר ביצוע התשלום למשיבה באמצעות השיקים החדשים, אין מקום לקבוע כי הגנת המערער הינה הגנת בדים שכן הוא הוכיח שלאחר החזרת השיק שילם למשיבה סכום העולה על סכום השיק, אשר לטענתו יש בו לפרוע את השיק יחד עם תשלום עבור רכישות נוספות. נכון שהמערער לא הציג מסמכים אודות הרכישות הנוספות שביצע בינתיים מהמשיבה, ואשר יש בהן להסביר את ההפרש שבין סכום השיק לבין סכום השיקים החדשים, אולם אינני רואה כי יש באי הצגתם כדי לשלול את האפשרות שיצליח להוכיח טענתו זו (שלא נסתרה על ידי המשיבה כמו למשל על ידי עימותו עם כרטסת הנהלת חשבונות מטעמה או תעודות משלוח המעידים על סכום רכישות נוספות בסך של 14,000 ₪, מעבר לסכום השיק). הסברו של המערער (אשר גם הוא עלה רק במהלך הדיון בפני) כי בשל סכסוך עם שותפו העסקי (סכסוך שהוזכר בהתנגדות ואף צורפו מסמכים שונים על מנת להוכיח קיומו) אין ברשותו מסמכי הנהלת חשבונות של עסקו ולפיכך לא יכול היה להציגם, הינו הסבר סביר ומספק לשלב זה של ההליך ואין לשלול מהמערער את "יומו בבית המשפט" ולמנוע ממנו להוכיח (למשל בדרך של דרישת מסמכים מהמשיבה) טענתו זו. לאור כל האמור לעיל אני סבורה שדין הערעור להתקבל ויש ליתן למערער רשות להתגונן, אולם זאת תוך קביעת הפקדה בסך של 3,500 ₪ המהווה כ1/3 מסכום החוב. בקביעת הסכום התחשבתי בטענות המערער בדבר קשייו הכלכליים לנוכח התרסקות העסק המשותף וההליכים המשפטיים שהוא מנהל כנגד שותפיו לשעבר, אולם לא מצאתי לנכון לפטור את המערער לחלוטין מהפקדה הן בשל העובדה כי המצאות השיק בידי המשיבה מחלישה במידה לא מועטה את טענותיו (בין היתר לאור העובדה כי שיק קודם שהוחלף על ידו באמצעות השיק נשוא התביעה כן הוחזר לידיו) והן בשל העדרם של מסמכים מהם ניתן ללמוד על נכונות גרסתו כאשר ההסבר לכך ניתן רק בדיון בפני ולא קודם לכן. אשר על כן אני קובעת כדלקמן: א. הבקשה להעברת מקום הדיון בדין נדחתה, אם כי לא מטעמי הרשם. ב. הבקשה למתן רשות להתגונן מתקבלת בכפוף להפקדת הסך של 3,500 ₪ על ידי המערער וזאת בתוך 30 יום. בהעדר הפקדה כאמור הבקשה תידחה והמשיבה תהא רשאית להמשיך לפעול לגביית מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ בצירוף ההוצאות שפסק הרשם. ג. ככל שהסכום יופקד יהא רשאי המערער להגיש כתב הגנה מטעמו ולהגיש בקשה להתיר הגשת הודעת צד ג', בהתחשב בכך שמדובר בהליך שינוהל בסדר דין מהיר ולפיכך על השופט אליו ינותב התיק, להכריע בסוגיה זו. ד. אני מחייבת את המשיבה בהוצאות המערער בגין הערעור בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ אשר ישולמו בסיום ההליך העיקרי, בתנאי שטענות המערער יתקבלו באופן מלא או חלקי.תצהיר תמיכהדיוןמסמכיםהעברת דיון