הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי התאונה התרחשה בשל העובדה שרכב התובע יצא מחניה בנסיעה לאחור לתוך הכביש הראשי וחסם את נתיב הנסיעה של רכב הנתבע 1. בהודעה שמסרה למשטרת ישראל טענה לימור כי: "נסעתי באח"י אילת לכיוון הצריף בנתיב הימני. כשמימיני יש מקום לחניות. בזמן שנסעתי מישהו שהיה באחת החניות באלכסון, לקח רוורס במהירות ונכנס לנתיב שלי מבלי שיכולתי לראות או להגיב ונתקע בי בעוצמה" (ההדגשה אינה במקור ע.א.). שמעתי את עדויות התובע והעדים מטעמו, וכן את עדותה של לימור בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 27.11.2013. כן עיינתי בתמונות שהוצגו בפניי בהן נצפים שני הרכבים בסמוך לאחר התאונה. התובע העיד כי חנה ליד קיוסק ברחוב אח"י אילת בקרית חיים ושני חבריו יצאו מן הרכב כדי לקנות שתיה בעוד שהוא נותר בחנייה. התובע טען כי רכבה של לימור פגע ברכבו בעת שהיה בחנייה ושלל את גרסת לימור כי נסע לאחור כאשר לדבריו: "אין סיבה שאסע רוורס". התובע טען כי רכבו היה בתוך החניה, ואולם בהמשך עדותו שינה גרסתו וטען כי היה בחניה "טיפה באלכסון" כאשר לדבריו: "אני כמעט שכולי הייתי בחנייה, מדובר בזוית קהה מאוד". חבריו, רונן מיכאלוב ויוסי טולדנו אשר נכנסו לקנות שתיה בקיוסק לא היו עדים לתאונה. כשנשאל מיכאלוב אם רכב התובע חנה באלכסון השיב: "לא נראה לי" וכשנשאל אם יכול להיות שחלק מרכב התובע בלט לתוך הנתיב השיב: "אין לי מושג. איני זוכר". וכן: "אני לא זוכר אם הוא חנה באלכסון או ישר". גם טולדנו נשאל בחקירתו הנגדית אם רכבו של התובע בלט לתוך נתיב הנסיעה והשיב: "לא חושב, אני לא יכול לומר בדיוק כי הייתי ליד הנהג". גם כשנשאל אם היה שלט לידי הקיוסק שנועד למנוע מנהגים לחנות לידי הקיוסק השיב: "לא זוכר אם היה שלט ובטוח שלא היה שלט כי לפני שבאנו יצא משם רכב". מטעם התובע העיד גם מר יחיאל אטיאס, שהינו בעל מספרה הממוקמת בצדו השני של הכביש, אשר הוצג כעד נטרלי שאין לו אינטרס בתוצאות התביעה. אטיאס העיד כי: "ראיתי רכב שעצר והרכב שנכנס בו מאחורה. רכב התובע היה בעצירה מוחלטת. אני משוכנע לגמרי". ואולם לקראת סיום עדותו לא ידע לומר כמה זמן עמד רכבו של התובע לפני התאונה, ואף עלה מדבריו כי לא היה עד לתאונה בדיוק ברגע התרחשותה: "ראיתי אוטו עומד, פתאום שמעתי בום ויצאתי. אני לא בודק כמה זמן עמד שם". עוד יש לציין בהקשר לעדותו של אטיאס כי בתחילת עדותו הוסיף (מיוזמתו) כי רכבו של התובע היה כבוי בעת התאונה אך מיד לאחר מכן, לאחר שהוטח בו כי לפי דברי התובע רכבו היה מונע, תיקן את גרסתו וטען כי: "לא יודע אם היה מכובה. לא יודע אם היו אורות". באשר למיקום רכבו של התובע בעת התאונה, ציין אטיאס כי רכבו של התובע חנה על הכביש בנתיב הימני: "הוא עצר על חצי כביש ולא על מדרכה. יש שלט מול הקיוסק שאסור להחנות כדי שלא יחסמו להם את המקום. נכון שהוא חנה חצי על המקום שמיועד לחניה וחצי על הכביש". גם בהמשך חזר על גרסתו בנקודה זו בציינו כי : "חצי מהרכב היה בנתיב הימני". גרסתו זו מתיישבת עם גרסתה של לימור שטענה כי רכבו של התובע חסם את נתיב נסיעתה. לימור בעדותה ציינה בניגוד להודעתה במשטרה, כי לא ראתה את התובע נוסע אחורנית (וממילא גם לא ראתה את התובע נוסע אחורנית במהירות) אלא שהיא הסיקה שנסע אחורנית משום שלא ראתה את רכבו של התובע בסמוך לפני התאונה. לאחר סיום שמיעת ההוכחות הצעתי כי התובע יעבור בדיקת פוליגרף בשאלה האם רכבו היה בעצירה המוחלטת בעת התאנה. התובע הסכים להצעה זו. הנתבעת סירבה, ובקשה כי ינתן פסק דין על פי החומר שבתיק. לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות המונח בפני, אין באפשרותי לקבוע ממצא פוזיטיבי בשאלה האם רכבו של התובע היה בחניה מוחלטת כטענת התובע או שמא נסע לאחור כטענת הנתבעים. חבריו של התובע, מיכאלוב וטולדנו, כלל לא היו עדים לתאונה, וניכר היה מתשובותיהם לשאלות בענין מיקום רכב התובע עובר לתאונה, כי מדובר בעדים מגמתיים הנוגעים בדבר. באשר לעדותו של אטיאס, שהוצג כעד נטרלי, אמנם עד זה העיד בענין מיקום רכב התובע, בניגוד לאינטרס של התובע, ואולם לא שוכנעתי כי ראה את רכב התובע בדיוק בזמן ההתנגשות, ולכן איני סבורה כי ניתן לסמוך על עדותו לביסוס קביעה עובדתית כי רכב התובע היה בעצירה מוחלטת בעת התאונה. בעת שבוחנים את מהימנות גרסתו של עד זה, גם לא ניתן להתעלם מעדותו כי רכבו של התובע היה כבוי בעת התאונה, דברים שנאמרו מיוזמתו, ואשר חזר בו מהם, לאחר שהתברר לו כי גרסתו אינה מתיישבת עם גרסת התובע, אך מעידים כשלעצמם על מגמתיות מסויימת ונסיון לסייע לתובע. לימור אמנם העידה, בניגוד להודעתה במשטרה כי לא ראתה את התובע נוסע לאחור, ומסקנתה שהתובע נסע לאחור אינה אלא סברה, המבוססת על העובדה שהיא עצמה לא ראתה את רכב התובע שניה לפני ההתנגשות ואולם אף שאין בעדותה של לימור כדי לסתור את גרסתו של התובע כי היה בחנייה מוחלטת איני סבורה כי ניתן לסמוך על עדותו היחידה של התובע לביסוס קביעה פוזיטיבית בענין זה, בפרט לאור עדותו הבעייתית בענין מיקום רכבו, ביחס לנציב הנסיעה, בעת התאונה. אכן נשאלת השאלה מה לו לתובע לנסוע לאחור אם חבריו טרם חזרו מן הקיוסק, ואולם יתכן שנסע לאחור כדי להיטיב את חנייתו בפרט לאור עדותו של אטיאס כי התובע חסם מחצית מנתיב הנסיעה. יתר על כן, אל מול קושיה זו ניצבת השאלה, מה לה ללימור לפגוע כה בחזקה, ברכבו של התובע אם אכן היה בעצירה מוחלטת?! כיצד זה שלימור לא הבחינה ברכב התובע לפני התאונה אם זה אכן חסם מחצית מנתיב נסיעתה? סיכומו של דבר, אין באפשרותי לסמוך על עדותו היחידה של התובע, לביסוס קביעה פוזיטיבית, לפיה רכב התובע היה בעצירה מוחלטת בעת התאונה. משהתובע לא הוכיח את גרסתו כי היה בעצירה מוחלטת בעת התאונה אני מורה על דחיית התביעה. בשים לב לכך שהתביעה נדחית מחמת העדר הוכחה, ומבלי שיש בפסק הדין קביעה פוזיטיבית כי רכב התובע נסע לאחור, איני עושה צו להוצאות במסגרת הליך זה. ככל שהמחצית השנייה של האגרה לא תסולק ע"י התובע תוך 48 שעות, יש להפנות התיק לגבייה באמצעות הנהלת בתי המשפט- המרכז לגביית אגרות, קנסות והוצאות. זכות ערעור כחוק. רכבמשפט תעבורהנסיעה לאחורחניהכביש