ביטול הזמנת אולם אירועים חודש לפני החתונה בני זוג התכוונו להינשא זו לזו ושלושה חודשים טרם חתונתם הזמינו אולם אירועים. כחודש לפני החתונה המיועדת הודיעו על ביטול הזמנתם. היש לחייבם בפיצוי הקבוע בחוזה בשיעור של 50% מערך ההזמנה? זה עניינו של פסק הדין. התובעת הינה חברה בע"מ שבכל המועדים הרלוונטיים לתביעה עסקה בהפעלת ואחזקת אולמות אירועים הידוע בשם "אולמי הרקיע", במפרץ חיפה. הנתבעים, בני זוג אשר עמדו להינשא זה לזו בשנת 2009 ונישאו זה לזו בסופו של דבר בשנת 2012, הזמינו מהתובעת ביום 2.9.09 את אולם האירועים שבבעלותה לחתונתם ליום 2.12.09 (להלן: "החתונה"). הנתבעים חתמו על הזמנה (ת/1) וחוזה (ת/2). בהתאם, התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת סך של 46,000 ₪ על בסיס מחיר מנה בסך 200 ש"ח ל-230 איש. ולעניין דמי הביטול- הוסכם בחוזה כי ככל שהמזמין יבטל ההזמנה 60 יום ומעלה ממועד האירוע, יחויב לשלם לתובעת 30% מערך ההזמנה. ככל שיבטל את האירוע בפחות מ-60 יום, יחויב לשלם 50% מערך ההזמנה. ביום 27.10.09 - 36 יום טרם החתונה ו-55 יום לאחר מועד ההזמנה - הודיע הנתבע 2 לתובעת על ביטול החתונה, שהייתה מיועדת, כאמור, להתקיים ביום 2.12.09. בשלב זה נחלקים הצדדים בשאלה האם בוטלה או נדחתה החתונה, מהי סיבת הביטול/הדחייה וכן האם הובהר לנתבעים מפורשות כי יהיה עליהם לשלם את דמי הביטול המוסכמים. לטענת התובעת, יש לחייב הנתבעים במלוא דמי הביטול בהתאם להזמנה ולחוזה, שהינם קריאים וקצרים. הנתבע 2 הגיע בגפו לתובעת ביום 27.10.09 הודיע על ביטול החתונה בשל פרידתו מנתבעת 1, שהייתה אז חברתו, כ- 36 יום טרם האירוע וכתב לתובעת על פי בקשתה: "עקב בעיות משפחתיות אנו נאלצים לבטל את האירוע לצערי" (ת/3). אף הנתבעת מס' 1 הודיעה על ביטול החתונה ביום 29.10.09 ובמכתב שהגדירה "הצהרה" כינתה את נתבע מס' 2 "בן זוגי לשעבר". עוד כתבה כי היא הביעה את הסכמתה לחתום על ביטול העסקה (ת/4). אין ליתן אמון בגרסת הנתבעים באשר לדחיית מועד החתונה בשל מצבה הרפואי של הסבתא (סבתו של הנתבע מס' 2) שכן עדותו של מר רפאל מיכאלי שהיה מנהל האירועים לעת ההיא והיה בדברים ישירות אל מול הנתבעים, הינה עדות מהימנה, התואמת ההסכם בכתב ולא נסתרה בחקירה הנגדית, בעוד שגרסת הנתבעים הנה גרסה בעלמא, לא נתמכה בעדויות ו/או ראיות, לדוגמה- גיבוי ועדות צד ג' (הדוד מישל), אשר ניהל בשמם ובמקומם משא ומתן לסיום המחלוקות באופן שהנתבעים ישלמו לתובעת סך של 11,000 ₪. כן לא המציאו הנתבעים כל תיעוד רפואי באשר למצבה הבריאותי של הסבתא עובר להודעת הביטול ו/או פירוט שיחות טלפון לתמיכה בגרסתם. אשר על כן עותרת התובעת כי תביעתה תתקבל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ותשלום הוצאות משפט (מסירות אזהרה, תשלום אגרה, תשלום עדים ועוד). לטענת הנתבעים אין לחייבם בדמי הביטול. הנתבעים לא ביקשו לבטל את ההזמנה אלא לדחות את מועד החתונה, וזאת, בשל בריאותה הלקויה של הסבתא. בפועל, נדחתה חתונתם למועד מאוחר יותר, וההוצאות ששילמו על חשבון מועד החתונה הראשונה קוזזו להם עם מועד החתונה בפועל, כפי שנעשה עם הצלם, התקליטן וסלון הכלות. כ- 3 חודשים מאוחר יותר הפסיקה התובעת את פעילותה ואולם החתונות נסגר ומשכך, נמנעה מהנתבעים האפשרות לערוך את חתונתם המאוחרת באולם התובעת, אשר בסופו של דבר התקיימה באולם "המילניום" שנתיים מאוחר יותר (3.3.12). הנתבעים טוענים כי לא ידעו ו/או לא היו מודעים לכך כי יחויבו בדמי ביטול, שאם היו יודעים כן, היו מקיימים את החתונה במועד המתוכנן. התובעת, באמצעות נציגה מר רפאל מיכאלי, לא אמרו להם ו/או התריעו בפניהם ו/או הזהירו אותם כי יחויבו לשלם דמי ביטול. הנתבעים ביקשו לדחות את מועד החתונה, אולם נציג התובעת הנחה אותם לרשום "ביטול", כפי שבפועל כתב נתבע מס' 2 לתובעת: "עקב בעיות משפחתיות אנו נאלצים לבטל את האירוע לצערי" (ת/3). מנהל התובעת הציג בפניהם מצב כי הם לא יצטרכו לשלם דבר, ולו היו מודעים לסיכון בחיוב בדמי ביטול היו מקיימים את האירוע במועד שהוזמן. לטענת הנתבעים, העובדה כי כתב התביעה הוגש בחלוף שלוש שנים מחזקת גרסתם. דיון ומסקנות לאחר שבחנתי הראיות בכתב ושקלתי העדויות ומהימנותן, מקבלת אני את גרסת התובעת כי הנתבעים הודיעו על ביטול ההזמנה בשל פרידתם זה מזו, סמוך למועד שיועד לחתונה (בדצמבר 2009). למסקנה זו הגעתי על יסוד מכתבה של נתבעת מס' 1 (ת/4) שם הגדירה 4 פעמים את הנתבע 2, לימים בעלה- "בן זוגי לשעבר", העובדה כי נכון ליום הודעת הביטול, הגיעו בני הזוג בנפרד- הנתבע 2 מס' 2 ביום 27/10/09 והנתבעת מס' 1 יומיים לאחר מכן- 29/10/109 וכן על יסוד התרשמותי מעדותו המהימנה של נציג התובעת, מר רפאל מיכאלי: "ת. לא. אתה מבלבל לחלוטין. באת להודיע לי שהאירוע מבוטל כי נפרדתם. זהו, לא לדחות ולא שום דבר כזה. באת לבד, אמרת שנפרדתם, לא מסתדרים, יש בעיות וכו'. אני לא נכנס לכם לבית. לא דובר על דחיה. (שורות 14-16 עמוד 14 לפרוטוקול מיום 5.11.13) ת. הוא בא לבד בזמן הביטול, בלי בת הזוג שלך... אמרתי להם שחשוב שבת הזוג תגיע גם כן, הוא אמר שהוא לא בקשר איתה... (שורות 25-31 לפרוטוקול) "באת וביטל את האירוע כי אמרת שנפרדתם..." (שורה 15 עמוד 15 לפרוטוקול). העובדה כי בני הזוג התחתנו בסופו של דבר כשנתיים ושלושה חודשים מאוחר יותר (3.3.2012) מחזקת את המסקנה כי במועד ביטול ההזמנה לא הודיעו הנתבעים על דחיית מועד החתונה, אלא על ביטולה. באשר לשאלה האם הובהר לנתבעים כי יחויבו לשלם דמי הביטול המוסכמים הנקובים בחוזה, מקבלת אני את גרסת הנתבעים כי עניין זה לא הובהר להם "ברחל בתך הקטנה" עת הודיעו על ביטול ההזמנה. גם עדותו של נציג התובעת, מר ר. מיכאלי, מתיישבת עם גרסה זו:- "ש. כשבאנו לדחות, אמרת שאתה רק צריך בכתב, כאילו ביטלנו. האם אמרת לי שאני צריך לשלם? הראית לי את החוזה ואמרת לי שאני צריך לשלם 23,000 ₪? ת. אני לא זוכר מילה במילה מה אמרתי, אבל זה נאמר. אמרתי שיש פה נזק גדול וצריך לראות איך מטפלים. לא נכנסתי למספרים, כי גם ככה הוא בא שהשמים נפלו עליו והתבטלה החתונה שלו. אמרתי לו שאנחנו ננסה לקבוע אירוע חלופי, ואם תיווצר בעיה, נצטרך לטפל בה יותר מאוחר. אבל בשביל מה לדבר על כסף כרגע, שאם הכל יבוא על מקומו בשלום אז יהיה אירוע. לא היה לדבר על צ'ק, כי זה לא היה מקום לדבר על צ'ק, לא ציינתי סכומים. ניסיתי להלך בין הטיפות כי הרגשתי..." (שורות 23-30 לפרוטוקול). וכן על פי עדותו של נציג הבעלים, מר אבישי ברעם כי לא הובהר ביום ביטול האירוע לנתבע כי עליו יהיה לשלם דמי ביטול, אלא הם הסתמכו על החוזה:- "זה לפי דמי הביטול בחוזה" (שורה 8, עמ' 12 לפרוטוקול). האם הייתה התובעת מחויבת להדגיש ולוודא כי הנתבעים מודעים לדמי הביטול? לטעמי- כן. זו הגינות עסקית ותום לב מסחרי. באשר לשאלה האם יש לחייב את הנתבעים במלוא דמי הפיצוי המוסכם בהתאם לחוזה- 50% מגובה ההזמנה, או חלק מהם, סמכותו של בית המשפט נגזרת מסעיף 15(א)(תרופות בגין הפרת חוזה), תשל"א- 1970 לחוק החוזים קובע כי: "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן: "פיצויים מוסכמים"), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה." כידוע, מבחן זה הינו דו שלבי, השלב הראשון דורש כי בית המשפט יבחן אם הפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק, ורק אם ימצא כי הפיצויים הינם בלתי סבירים, ניתן להפחיתם. בנסיבות תיק זה, כאשר מדובר בהזמנת חתונה שנעשתה 3 חודשים בלבד טרם המועד, כאשר החתונה תוכננה לחודש דצמבר, היינו בחורף, שאינו 'עונת השיא', במועד בו ניתנה הודעת הביטול- כ-חודש ושבוע קודם לאירוע, ובהתחשב בעובדה כי אולם החתונות נסגר כ-3 חודשים לאחר האירוע המיועד, ובני הזוג התחתנו בסופו של דבר, אם כי בחלוף כשנתיים ושלושה חודשים, אני מוצאת כי דמי ביטול בשיעור של 50% ממחיר ההזמנה הנם גבוהים ולא סבירים ואינם משקפים את הפסד הרווח לו טוענת התובעת כי נמנע ממנה שעה שלא הצליחה "למלא" את התאריך באירוע חלופי. בהתאם לשיקול דעתי וסמכותי אני מעמידה את דמי הביטול על שיעור של 20% מגובה ההזמנה (46,000 ₪ כולל מע"מ). אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של - 20% מגובה ההזמנה, היינו, סך של 9,200 ₪, נכון ליום הגשת התביעה, וכן השבה של אגרת בית המשפט. אירועים (תביעות)נישואין / חתונהאולם / גן אירועים