לבית המשפט הוגשה תביעת נזקי רכוש לרכב בתאונת דרכים: האם, המשאית התנגשה בפרטית כאשר הפרטית עומדת בעצירה מוחלטת לפני המשאית, או שמא, כגרסת הנתבעים, הפרטית הייתה בנסיעה בזמן התאונה וסטתה שמאלה מנתיבה לעבר המשאית, וכך נגרמה התאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע של נזקי הפרטי. תמונות מיום התאונה של הרכבים בזירת התאונה. עדויות עדים מטעם שני הצדדים בישיבה בפניי: מטעם התובעת - עדויות נהג ונוסע הפרטית; מטעם הנתבעים - עדות נהג המשאית. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהג ונוסע הפרטית מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדות נהג המשאית, כאשר העדויות הראשונות אף מתיישבות באופן מלא יותר עם מכלול הראיות מאשר העדות האחרונה. עדויות נהג ונוסע הפרטית לפיהן הפרטית הייתה בעמידה היו עקביות ומשכנעות ולא נסתרו ע"י הנתבעים. זאת ועוד, מעדות נהג המשאית קיבלתי את הרושם הברור לפיו יתכן בהחלט שגם לשיטתו המשאית התנגשה ברכב עומד (ולא נוסע). נהג המשאית דיבר על כך שעם תחילת נסיעה של המשאית היא התנגשה ב"מכשול", במשהו שחסם את נסיעתה. עדות זו מתיישבת היטב עם גרסת התובעת, לפיה הפרטית עמדה מזה זמן (בטרם מועד התאונה) בו במקום שבו התנגשה בה המשאית במועד התאונה. הדבר גם מתיישב עם התמונה הברורה (תמונה 1 במוצג ת/3) הממחישה את מנח הרכבים בדיוק ברגע התאונה. אין חולק כי הפרטית גלשה קצת מן הנתיב הימני לעבר הנתיב השמאלי (הגלגלים השמאליים היו שניהם מעבר לקו ההפרדה המקוטע המפריד בין שני הנתיבים), אך היא עשתה זאת מסיבה מוצדקת (בשל מכולה שעמדה בימין הדרך) ומכל מקום עשתה זאת בטרם התאונה ובטרם נעמדה הפרטית במקום התאונה. מכל מקום, מהתמונה הנ"ל ברור כי למשאית נותר מקום מספיק בנתיב השמאלי למעבר במקביל ולצד הפרטית, ונראה כי הסיבה שבגינה פגעה המשאית בפרטית (ונהג המשאית אישר בעדותו שלא הבחין בפרטית לפני התאונה) לא נעוצה במנח ובגלישה הנ"ל של הפרטית אלא בחוסר תשומת לב ובחוסר זהירות של נהג המשאית. נהג המשאית העיד כי לא ראה את הפרטית מימינו עובר לתאונה, וזאת גם בשל "השטח המת" שמימין למשאית. רבות מדובר בתאונות בהן מעורבות משאיות על אותו "שטח מת" מפורסם, אך המילים "שטח מת" אינן מילות קסם בפי נהגי משאיות והעובדה שנהג משאית "עיוור" לחלק מהשטח שמימין ומקרוב למשאית לא מקנה לו רישיון וחירות להתעלם מן הנעשה ומן היכול להתרחש באותו שטח. בה במידה שעל שאר משתמשי הדרך לקחת בחשבון שטח מת זה (וספק עד כמה רווחת המודעת לשטח המת הזה בקרב ציבור משתמשי הדרך) הרי שגם על נהג המשאית להיזהר היטב היטב באופן נהיגתו בשל אותו שטח מת. אל לו להניח שמותר לו לנהוג בדרך כאילו כל יתר משתמשי הדרך לא יכנסו לאותו שטח מת ויתנו לו זכות קדימה תמיד ובכל מצב לעבור לפניהם בשל קיומו של השטח המת. במקרה שלנו שוכנעתי כי הפרטית עמדה כמעט לכל אורכה לפני המשאית (מימין למשאית) בטרם החלה המשאית לנסוע קדימה, ורק מאחר שנהג המשאית לא הבחין בפרטית הממוקמת לפניו ומימין, הוא נסע קדימה מבלי להתחשב בה ולכן התנגש החלק הקדמי של דופן ימין של המשאית בחלק האחורי של דופן שמאל של הפרטית. אילו נהג המשאית היה מבחין בטרם נסיעה בפרטית, הוא היה צריך לאפשר לה לנסוע ראשונה לפניו או להטות את המשאית מעט שמאלה, כדי לא להתנגש בפרטית הקרובה אליו כאמור. לגבי עובדות המקרה שלנו ולמראה מנח הרכבים בעת התאונה (כמשתקף במוצג ת/3) ספק רב בעיני אם אמנם לא יכול היה נהג המשאית (בשל אותו שטח מת נטען) להבחין בפרטית שמימינו ולפניו בטרם תחילת נסיעת המשאית קדימה. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 5,822 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 31.12.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 31.12.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 900 ₪, בגין שכר שני העדים בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםמשאיתהתנגשות