הסכם שכר טרחה בעל פה עם עורך דין על אחוזים זוהי תביעה של עורך דין לתשלום שכר טרחה עבור שירותים משפטיים שנתן. מדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ועל כן, בהתאם להוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי. הרקע העובדתי התובע, עורך דין במקצועו, ייצג את נתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") בתביעת נזיקין שהגיש בשמה ביום 27.9.04 נגד בן זוגה לשעבר (להלן: "תביעת הנזיקין" ו"הגרוש"). בעת קבלת הייצוג לא נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה. כל אחד מן הצדדים טוען כי נערך הסכם בעל פה בנוגע לשכר טרחתו של התובע, אך הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לתוכנו. ביום 15.6.09 נתן בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא פסק דין בתביעת הנזיקין (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין חויב הגרוש לשלם לנתבעת סך של 100,000 ₪, וכן הוצאות בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ (כולל מע"מ). לטענת התובע נותר לנתבעים - הנתבעת ואביה, אשר פעל מולו בשמה ואף התחייב לשלם את שכר טרחתו - חוב בגין שכר טרחתו. ואילו הנתבעים טוענים כי מלוא שכר הטרחה שעליו הוסכם, ואף מעבר לכך, שולם לתובע. דיון והכרעה הנושא הראשון שיש לבחון הוא אם קיים בין הצדדים הסכם שכר טרחה, שכן אם קיים הסכם כזה הוא מחייב את שני הצדדים. כל אחד מהצדדים טוען כי נערך הסכם שכר טרחה בעל פה: התובע טוען כי הוסכם בעל פה בינו לבין נתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") כי שכר טרחתו יהיה בשיעור 25% מן הסכום שיפסק לטובת הנתבעת. ואילו הנתבע טוען כי הוסכם ששכר טרחתו של התובע יהיה בסך 3,000 דולר, ואלה שולמו לו. אין בידי לאמץ גרסתו של אף אחד מהצדדים. הנטל להוכיח קיומו של הסכם, לרבות תוכנו, מוטל על מי שטוען לקיומו, ובמקרה זה לא הורם הנטל על ידי אף אחד מהצדדים. ההלכה הפסוקה הדגישה לא אחת את חשיבות עריכתו של הסכם שכר טרחה בכתב בין עורך דין ללקוחו, וקבעה כי האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה מוטלת בראש ובראשונה על עורך הדין (ראה למשל: ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יצחק יחיאל עו"ד, פ"ד נח(5) 20 (2004) (להלן: "עניין יכין חקל")). הדרישה כי הסכם שכר טרחה יערך בכתב נועדה למנוע חילוקי דעות בין הצדדים אודות תוכן ההסכם, לרבות כאלה הנובעים מחוסר הבנה בין הצדדים. במקרה זה לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב. התובע טוען כי נערך הסכם שכר טרחה בעל פה (ראה סעיף 8 לתצהירו). אלא שבהיעדר פירוט של נסיבות עריכת ההסכם ותוכנו המדויק, לא אוכל לקבל את טענת התובע כי אומנם הסכימו שני הצדדים לשכר טרחה בשיעור 25% מהסכום שיפסק. כך, למשל, לא ברור מן ההסכם הנטען אם הסכום המוסכם כולל מע"מ, ולא ברור אם התובע זכאי לתשלום במקרה של דחיית התביעה. לא בכדי דרישת הפסיקה הינה לעריכת הסכם בכתב, שישקף באופן ברור את הסכמות הצדדים. אוסיף כי במכתב הדרישה ששלח התובע לנתבע ביום 22.3.10 לא הזכיר התובע קיומו של הסכם כנטען על ידיו, אלא טען כי יתרת חובו של הנתבע הינה 19,000 ₪ ומע"מ. אף הסברו של התובע לאי עריכת הסכם שכר טרחה כתוב מעורר תמיהות. התובע מסר כי לא ערך הסכם שכר טרחה כתוב בשל יחסי אמון ששררו בינו לבין הנתבעים. דא עקא כי התובע אישר כי לא הכיר את הנתבעים קודם לטיפולו בפרשה נשוא תביעה זו, ומכאן שלא ברור מה מקורם של יחסי האמון אשר על פי הנטען הובילו לאי עריכת הסכם שכר טרחה כתוב כבר בראשית הקשר בין הצדדים. לפיכך אני קובעת כי התובע לא הוכיח טענתו כי נכרת הסכם שכר טרחה בעל פה, שבו הוסכם על תשלום 25% מסכום הפיצוי שיפסק. מאידך, אני דוחה את גרסת הנתבע כי הוסכם ששכר טרחתו של התובע יהא בסך 3,000 דולר. כפי שיפורט להלן, בגרסת הנתבע נתגלו סתירות אשר אינן מאפשרות לתת בה אמון, בפרט בנושא של סך הסכומים ששילם לתובע. לפיכך אני דוחה אף את גרסת הנתבע ביחס לעריכתו של הסכם שכר טרחה בעל פה, שעל פיו ישולם לתובע עבור שירותיו סך של 3,000 ₪. מסקנתי היא כי אף אחד מן הצדדים לא הוכיח טענתו בדבר עריכת הסכם שכר טרחה בעל פה. בהיעדר הסכם שכר טרחה זכאי התובע, בהתאם להלכה הפסוקה, לשכר טרחה ראוי עבור השירות שנתן (ראה למשל פסק הדין בעניין יכין חקל). לפיכך יש לקבוע את שכר הטרחה הראוי לו זכאי התובע. נטל ההוכחה בשאלת גובה השכר הראוי מוטל על התובע, בהיותו המוציא מחברו. אי עריכת הסכם שכר טרחה נזקפת לחובתו של עורך הדין (ראה: עניין יכין חקל בפסקה 14 לפסק הדין). עוד נפסק באותו עניין, באשר לאופן קביעת השכר הראוי: "כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ודוק: דרך קביעתו של השכר הראוי, ושיעורו, אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית המשפט לקבעם על בסיס הראיות המובאות בפניו (ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' הורשפלד, פ"ד מג(1) 160, 165; פרשת ביניש-עדיאל הנ"ל). בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין נשוא השירות, ואת המוניטין של עורך-הדין (ראו ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן ציון ופריבס, עורכי דין, פ"ד מו(4) 586, 593). כמו-כן ניתן להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום הנדון - במידה וקיימת שיטה כזו (על הדרכים המקובלות לקביעת שכר טרחתו של עורך-דין, ראו למשל ע"א 2871/00 מועין דאוד ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (טרם פורסם))". התובע פרט בתצהירו על נספחיו את היקף השירות המשפטי שנתן לנתבעת. מן התצהיר ומנספחיו עולה כי התובע הגיש את תביעת הנזיקין, ולאחר שביום 4.6.06 דחה בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא את התביעה על הסף - הגיש בשם הנתבעת ערעור לבית המשפט המחוזי וייצג את הנתבעת בו. הערעור התקבל בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, והתיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא. לאחר ניהול הוכחות והגשת סיכומים ניתן פסק הדין המחייב את הגרוש לפצות את הנתבעת בסכום של 100,000 ₪. סכום שכר הטרחה שנקבע בפסק הדין הינו 15,000 ₪ כולל מע"מ. אציין כי הנתבעים טענו כי נפלו ליקויים בטיפולו של התובע בתביעת הנזיקין. לא מצאתי ממש בטענות אלה ואני דוחה אותן. בהביאי בחשבון את השיקולים המפורטים לעיל אני קובעת כי שכר הטרחה הראוי עבור שירותיו של התובע הינו בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ נכון להיום. מסכום זה יש לנכות סכומים ששילמו הנתבעים לתובע. דא עקא שגם בנושא זה הצדדים חלוקים. אין חולק כי ביום 22.4.04 שולם לתובע סך של 2,000 ₪, וניתנה בגינו קבלה (נספח ג' לתצהיר התובע). בקבלה מצוין כי הסכום שולם "על חשבון אגרה והוצאות". ואולם בחקירתו הנגדית לא ידע התובע לפרט עבור מה שולם סכום זה (ראה עדותו בעמ' 9 שו' 19-29). התובע לא הביא כל ראיה לגבי גובה ההוצאות שהוציא. לפיכך אני קובעת כי סכום זה יזקף על חשבון שכר הטרחה המגיע לתובע. סכום זה, בניכוי מע"מ בשיעור 17% (כפי שהיה במועד התשלום), הינו 1,709 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד היום - 2,710 ₪. באשר לסכומים נוספים ששולמו לתובע קיימת, כאמור, מחלוקת. התובע מסר כי שולם לו סכום נוסף של 4,000 ₪ ביום 13.3.10 (3,448 ₪ ומע"מ), שכנגדו הוצאה קבלה (נספח ט' לתצהיר התובע). מנגד מסר הנתבע כי סכום זה לא שולם, אלא שולמו לתובע סכומים שונים, העולים על שכר הטרחה המגיע לו, עוד בטרם ניתן פסק הדין. אני מעדיפה את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, הן לנוכח סתירה בגרסת הנתבע והיעדר תימוכין לטענותיו, והן לנוכח עדותו של עו"ד ת'אבת בידוסי המחזקת את גרסת התובע. הנתבע מסר כי פרט לסכום של 2,000 ₪, שילם לתובע 3,000 דולר במזומן, שעבורם לא ניתנה לו קבלה. בתצהירו (ראה סעיפים 8 ו-17) מסר כי מעבר לכך שילם לתובע סכומים נוספים המסתכמים ב-12,000 ₪. ואילו בחקירתו הנגדית מסר כי שילם לו יותר מ-10,000 ₪ נוספים. הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית אודות סתירה זו, אך לא נתן לה הסבר (ראה עדותו בעמ' 14 שו' 14-19). בנוסף, טענת הנתבע כי שילם סכומים נוספים נעדרת תימוכין. טענת הנתבע כי התובע לא סיפק לו קבלות אינה אמינה, וזאת בפרט לנוכח העובדה כי התובע הציג שתי קבלות שנתן לנתבע, כשהוצאת הראשונה מהן בעת ששולמו 2,000 ₪ אינה שנויה במחלוקת, דבר המצביע על כך שהתובע נתן לנתבע קבלות כאשר קיבל ממנו סכומי כסף. בנוסף, עדותו של עו"ד בידוסי, אשר לא מצאתי טעם שלא ליתן בה אמון, מחזקת את גרסת התובע. עו"ד בידוסי טיפל עבור הנתבעת בהליכי ההוצל"פ של פסק הדין. עו"ד בידוסי מסר בתצהירו כי הנתבעים מסרו לו כי התובע לא קיבל את שכר הטרחה המגיע לו, וכי הוא אמור לקבלו במסגרת הכספים שיגבו בהוצל"פ. עוד מסר, כי התובע נהג להתקשר אליו מידי פעם ולשאול אם נגבו כספים בהוצל"פ. עדותו של עו"ד בידוסי לא נסתרה. לפיכך אני קובעת כי הנתבעים שילמו לתובע שני סכומים: ביום 22.4.04 שולם סכום של 1,709 ₪ ומע"מ, ובשערוך להיום - 2,710 ₪. ביום 13.3.10 שולם סכום של 3,448 ₪ ומע"מ, ובשערוך להיום - 3,895 ₪. בסך הכל שילמו הנתבעים סך של 6,605 ₪. הסכום שעל הנתבעים לשלם לתובע הינו, איפוא, 13,395 ₪, ובתוספת מע"מ - 15,806 ₪. אשר על כן הנני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובע סך של 15,806 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעים יחזירו לתובע את החלק היחסי באגרה ששילם בהתאם לסכום שנפסק, ואת שכר העד מטעמו. זכות ערעור כחוק. עורך דיןחוזהשכר טרחת עורך דיןבעל פהשכר טרחההסכם שכר טרחה