להלן פסק דין בנושא תביעה בגין נזק רכוש לרכב: א. מבוא וטענות הצדדים (בתמצית): 1. ביום 4.7.11 (בסביבות השעה 20:00 בערב), ארעה תאונת דרכים במהלכה ניזוק רכבו של התובע, באופן שנגרם לו אבדן מוחלט. 2. הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף על ידי הנתבעת. 3. תביעת התובע נדחתה על ידי הנתבעת בטענה כי נמסרו לה פרטים כוזבים בנוגע לזהות הנהג ברכב, שכן בפוליסה קיימת הגבלה לנהג מעל גיל 30. 4. התובע טוען כי מדובר ברכב המשמש רק אותו, ובמועד התאונה נהג בו, והיה מצוי בו לבדו. 5. נסיבות התאונה כפי שנמסרו על ידי התובע היו כדלקמן: התובע נהג ברכב בכביש 70 מכיוון יגור לכיוון צומת סומך. בצד ימין של הכביש חנה רכב מסוג פיאט (שבדיעבד התברר כי חנה במקום מאחר והדלק שלו אזל). כתוצאה מעקיפה שביצע רכב צד ג' אשר נסע מאחורי רכב התובע, איבד התובע שליטה על רכבו, פגע במעקה הבטיחות, וכן ברכב שחנה בצד ימין, ובהמשך התהפך רכבו על גבו. עוד טוען התובע כי מנקודה זו הוא לא זוכר פרטים, זאת עד הגיעו לבית חולים. 6. למקום התאונה הוזמנה משטרה וכן אמבולנס אשר פינה את התובע לבית חולים. 7. בסיום חקירת המשטרה את נסיבות התרחשות התאונה, הוחלט להגיש כנגד התובע כתב אישום בגין נהיגה ברשלנות. התובע הורשע על פי הודאתו והוטל עליו קנס כספי ופסילה. 8. בהחלטה שניתנה על ידי ביום 22.7.13 אפשרתי לנתבעת להביא ראיות לסתור את פסק הדין הפלילי בהתאם לסעיף 42ג' לפקודת הראיות. 9. הנתבעת מבססת טענתה כי התובע לא נהג ברכב, בעיקר על האמור בדו"ח פרמדיק שהגיע למקום זמן קצר לאחר התאונה, בו נכתב כי התובע לא היה הנהג. עוד נטען לקיום סתירות בין עדות התובע בבית המשפט לבין עדותו בפני חוקר חברת הביטוח, וסתירות בין עדותו בפני חוקר חברת הביטוח לבין הפרטים העולים מהמסמכים הרפואיים: בפרט העובדה שלא איבד הכרתו, לא נפצע קשה, ושוחרר מחדר המיון כשעה לאחר שהגיע לשם זאת בניגוד לעדותו בפני החוקר כי איבד הכרתו. 10. בישיבות הוכחות שהתקיימו בתיק נשמעה עדות התובע, עדותם של שני עוברי אורח שהגיעו למקום התאונה בסמוך לאחר התרחשותה, ומסרו עדות במשטרה ביחס למה שראו. מטעם הנתבעת נשמעה עדותו של הפרמדיק. ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. ב. דיון והכרעה: בפתח הדברים אומר כי לאחר שעיינתי במלוא המסמכים, שמעתי העדים ושקלתי טענות הצדדים אני סבורה כי דין התביעה להתקבל שכן התובע הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי נהג ברכב, בעוד שהנתבעת כשלה בהוכחת טענתה לתרמית מצדו. להלן הנימוקים: 11. עדות התובע בפני הייתה מהימנה, ובעיקרה הייתה דומה לעדות שמסר במשטרה בסמוך לאחר התאונה, ולעדות שמסר לחוקר הנתבעת. בפרט עולה עדות התובע (ביחס לעובדה כי נהג ברכב וכי היה בו לבדו, בעת התרחשות התאונה), בקנה אחד עם עדויות שמסרו שני עדים אובייקטיבים, אשר הגיעו למקום התאונה, זמן קצר לאחר התרחשותה (טרם הגעת הפרמדיק למקום), ודיווחו למשטרה על התאונה כפי שאפרט להלן. 12. העד ניר בורדה מסר בעדות שניתנה על ידו במשטרה ביום 22.7.11 (כשבועיים לאחר התאונה) כך: "...הגעתי כמה שניות אחרי, ראיתי שני כלי רכב אחד פיאט ומזדה 3. רכב מזדה 3 היה הפוך על הגג והפיאט נגד כיוון התנועה בשוליים צד ימין. בפיאט לא היה אף אחד, לא נהג ולא נוסעים. במזדה 3 ראיתי אדם בפנים. התקשרתי להזמין משטרה ומד"א והמשכתי בנסיעה כי היו עוד אנשים אחרים שעצרו... ש.ת. במזדה 3 נדמה לי שהיה אדם". בעדותו בפני הוסיף וציין כך: "יש לי גרר של אופנועים, אני נסעתי מכיוון רכסים לצומת סומך, אני חושב שזה היה בערב, אני חושב שהיה חושך, ראיתי פיאט ומזדה...המזדה היתה הפוכה מצד ימין בשוליים,...הכיוון של הנהג היה לכיוון הנסיעה אבל אני לא בטוח. אני בטוח שראיתי בן אדם אחד באוטו. אני ראיתי אותו יושב בכיסא הנהג" - עמ' 10 שר' 13. העד נשאל מדוע במשטרה מסר תחילה כי ראה אדם בפנים אך בהמשך סייג עדותו ואמר "נדמה לי שהיה אדם", ועל כך השיב: "זה היה סוג של צללית כי היה חושך" - עמ' 10 שר' 27. כן הבהיר העד כי לאחר שראה בשול הדרך את הרכבים, האט מהירות נסיעתו, כך שיכול היה לראות את האדם/צללית בתוך הרכב. 13. עד נוסף (אוביקטיבי) שהגיע למקום זמן קצר לאחר התאונה (ככל הנראה דקה לפני העד הקודם בהתאם לשעת הדיווח למשטרה) הינו חאג' רפיק. עד זה מסר בעדותו במשטרה ביום 25.7.11 (כשלושה שבועות לאחר התאונה) כך: "... לפני סומך בעליה נתקלתי בתאונת דרכים. ראיתי רכב פרטי הפוך על הגג ולידו רכב פרטי. עצרתי בצד בעת שעברתי ליד הרכבים ראיתי ראש אדם מונח על כביש מחוץ לחלון הרכב ההפוך. התקשרתי למשטרה. בתוך הרכב השני לא ראיתי אנשים". בעדותו בפנינו הוסיף כך: "עברתי ליד רכב שהיה הפוך, הוא היה מצד ימין שלי. ראיתי ראש של נהג רוכן על האספלט, אני לא זוכר אם זה היה מקדימה או מאחורה, אני בטוח שראיתי רק בן אדם אחד. עקפתי אותו ב-10 מט', עצרתי את האוטו שלי והתקשרתי למשטרה...המכונית היתה הפוכה על הגג, לא יודע להגיד את הכיוון שראיתי את המכונית" - עמ' 9 שר' 12. 14. אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעת לפיה עדות חאג' כי ראה אדם בתוך הרכב כשראשו מוטל מחוץ לחלון, אינה עולה בקנה אחד עם תיאור הפציעה של התובע: התובע אכן לא נפצע קשה אך הוא נפצע בראשו (פצע שהצריך תפירה), וסביר מאוד כי צירוף עובדה זו (פגיעה בראש) יחד עם הטלטלה שעבר בגין פגיעת רכבו במעקה הבטיחות, ברכב חונה, התהפכות על צד שמאל, ובהמשך הנסיעה חסרת השליטה התהפכות הרכב לגמרי (הרכב נותר בסיום התאונה על גגו - ראה פירוט לאמור לעיל בדו"ח בוחן התנועה ששחזר את מהלך התאונה), - תביא לכך שראשו נשמט מחוץ לחלון כפי שראה העד. 15. בכל הנוגע לאופי פציעת התובע ראה האמור במסמכים הרפואיים הבאים: תעודת חדר מיון מיום האירוע: "חבלת ראש צוואר...ראש - פצע באזור רקם ימנית...טפול: ניקוי הפצע וסגירה עם היסטואקריל. לפי בקשת החולה - מסרב תפירה". תיק קופת חולים מיום 5/7/11: "נחבל ראש, צוואר, כתף. פצע מעל אוזן ימין, פצע ושפשוף בפנים משמאל, פצע ושפשוף מעל כתף שמאל". וכן את עדות הפרמדיק בה אישר כי התובע נפגע בראשו: "אני סמנתי X בצד ימין של הראש" -עמ' 7 שר' 20. 16. לאמור לעיל אוסיף כי העדים לא יכלו לומר אם הרכב ההפוך עמד עם הפנים לכיוון הנסיעה או לכיוון הנגדי, ברם מדו"ח בוחן התנועה שהגיע למקום עולה כי רכבו של התובע (ההרכב שהיה הפוך על גגו) עמד בניגוד לכיוון הנסיעה: "...התהפך על גגו ...ונעצר עם חזית לכיוון הפוך". כאשר הרכב הינו הפוך ומסובב בניגוד לכיוון הנסיעה, הכיסא ליד ההגה (מקום מושבו של הנהג) הינו בצד הקרוב יותר לכביש, ומכאן שהעובדה כי שני עוברי האורח ראו אדם אחד ברכב, כאשר אחד מהם אף תיאר כי ראשו של האדם שראה היה מוטל מחוץ לחלון, אף היא מתיישבת עם העובדה כי התובע ישב בכיסא הנהג בעת התאונה. 17. אוסיף כי שני העדים שעדותם פורטה לעיל, התקשרו הן למד"א והן למשטרה כפי שעולה מדו"ח אירועים בתיק המשטרה: ניר התקשר למשטרה בשעה 20:17, וחאג' התקשר למשטרה בשעה 20:16, כלומר עדים אלו הגיעו למקום ראשונים - טרם הגעת המשטרה והאמבולנס, וזמן קצר מאוד אחרי התאונה (ראה, בהקשר זה, גם את עדות ניר במשטרה: "לא ראיתי איך ארעה התאונה, הגעתי כמה שניות אחרי"). 18. עדות התובע והעדים האובייקטיבים כאמור לעיל אף עולה בקנה אחד עם אופי ומיקום הנזקים ברכב התובע. מדו"ח בוחן התנועה ומתמונות הרכב עולה כי הצד שנפגע בצורה קשה מאוד הינו צד ימין של הרכב - הצד שפגע במעקה הבטיחות וברכב החונה. ראה בעניין זה האמור בדו"ח בוחן תנועה: "ברכב התובע נמצאה מעיכה בחזית צד ימין כולל כנף, פנס, דלת, פגוש שהתפרק ממקומו". כן ראה תמונות הרכב לאחר התאונה בהן נראה כי בכיסא ליד הנהג מצויות זכוכיות רבות, וקיימת פגיעת מעיכה בדלת, כך שצפוי כי לו היה התובע יושב לידי הנהג, הייתה פציעתו קשה בהרבה. ודוק - בכיסא הנהג כמעט ואין זכוכיות, וצד זה לא נפגע ממעקה הבטיחות או מהרכב החונה - דבר שמתיישב אף הוא עם פציעת התובע שבהחלט הייתה קלה בנסיבות הענין. 19. עוד עולה מהתמונות שהוצגו כי שתי כריות האוויר שהיו ברכב נפתחו כתוצאה מהתאונה. כרית האוויר שנמצאת מול כיסא הנהג אינה לבנה (צבעה ורוד), ואילו כרית האוויר שנמצאת מול הכיסא שליד הנהג הינה לבנה - אין עליה כתמי דם, דבר שאף הוא מתיישב עם העובדה כי התובע נהג ברכב וכי לידו לא ישב אדם נוסף, כך שכרית האויר במושב הנהג הוכתמה מהפצע שנגרם לתובע בראשו וכרית האויר מול הכיסא שליד הנהג נותרה לבנה. 20. באשר לאמור בדו"ח הפרמדיק ולעדות הפרמדיק לפיה התובע לא היה הנהג אומר כך: בעדותו בפני מסר הפרמדיק כי אינו זוכר כלל את התאונה נשוא התביעה. הוא כן זכר תאונה שארעה בכביש 70 אשר אליה נקלע במקרה מבלי שהוזמן בקריאה טלפונית, אך דומה כי לא מדובר בתאונה הרלוונטית שכן בתאונה הנוכחית כן הוזמן אמבולנס, והפרמדיק לא הגיע למקום במקרה כפי שעולה מהכתוב בדו"ח שערך (רשומה שעת "קבלת קריאה"). בנוגע לרישום כי התובע לא היה הנהג: התובע לא זוכר את הדברים שמסר לפרמדיק. יתכן שאכן מסר כי לא נהג, אך זאת מתוך בלבול ו/או ערפול חושים, שכן על אף שבסופו של יום הסתכמה פציעתו בפצע בראש, והוא שוחרר מחדר מיון לאחר זמן קצר, הרי שלא ניתן לומר כי מדובר היה בתאונה קלה מבחינת נסיבותיה: רכבו התהפך לגמרי על גגו כשהתובע יושב בפנים, ואין ספק כי מדובר בהתרחשות טראומתית. כן טבעי וצפוי כי הדבר השפיע עליו והיה יכול לגרום לו לבלבול. בנוסף - ייתכן שהדברים שמסר התובע כגרסה ראשונה ומידית לפרמדיק (טרם הגעת המשטרה), לפיה לא נהג ברכב, נעשתה על מנת להסיר מעצמו אשמה לתאונה הקשה (מבחינת רכוש) שנגרמה באשמתו הבלעדית הן לרכבו והן לרכב צד ג' שחנה בצד הדרך. 21. לאמור לעיל אוסיף כי מדו"ח הפרמדיק עולים פרטים נוספים שאינם מתיישבים עם נתונים אחרים בתיק, ומכאן שהדבר מעלה סימני שאלה גם לגבי האמור ביחס למה שמסר לו כביכול התובע: כך למשל השעות שמילא הפרמדיק בדו"ח אינן מתיישבות עם הרישום בדו"ח הפעולה של השוטר שהגיע למקום. על פי דו"ח הפעולה השוטר הגיע למקום בשעה 20:28, והתובע כבר לא היה במקום, שכן פונה לבית חולים. ואולם בדו"ח הפרמדיק נרשם (והוברר כי מדובר ברישום שנעשה בדיעבד - כך ע"פ עדותו, בהתאם לדו"ח ממוחשב שלא הוצג) כי התקבלה קריאה ב - 20:32, הגעה לשטח 20:35, ויציאה מהשטח ב - 20:38. 22. בנוסף: האמור בדו"ח הפרמדיק לפיה התובע לא היה הנהג, לא עולה בקנה אחד עם האמור בדו"ח פעולה של השוטר שהגיע למקום בשעה 20:28 בו נרשם: "... מהרכב השני הנהג פונה במצב קל על ידי חיאן", דהיינו, גם לשוטר נמסר ממי שהיה במקום, כי הנהג פונה על ידי חיאן (הפרמדיק). מאחר שהפרמדיק (חיאן) פינה פצוע אחד בלבד - התובע, הרי שע"פ האמור בדו"ח הפעולה של השוטר ביחס לדברים שנמסרו לו, מדובר בנהג הרכב. 23. אוסיף כי מעדות הפרמדיק עולה שלא היו במקום אנשים אחרים שהיו מעורבים בתאונה, דהיינו, הפרמדיק אישר בביטחון כי לא ראה אדם אחר פצוע או אדם אחר שזיהה עצמו כנהג, ושהיה פצוע אף הוא. "ש. כאשר הגעת לתאונה היו עוד אנשים שם ? ת. אם היו עוד אנשים הייתי מציין אותם בדו"ח כפצועים" - עמ' 6 שר' 3. וכן: "לפני שבודקים פצוע הפרמדיק מתרשם מאופן הפגיעה, כמה פצועים יש בשטח..." - עמ' 6 שר' 13. ונזכיר כי ע"פ העולה מתמונות כרית האוויר שנפתחה מול כיסא הנהג (שהיתה כאמור מוכתמת באדום) ברור כי הנהג נפגע בצורה כזו או אחרת, ומכאן שבהעדר אנשים אחרים שהיו במקום פרט לתובע מסתבר יותר לקבוע (ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי), כי התובע הוא זה שנהג ברכב. 24. אין בסתירות הקלות אליהם הפנה ב"כ הנתבע בין דברי התובע בבית המשפט לבין דבריו לחוקר כדי לשנות את מסקנתי לעיל. בנוגע למצבו בעקבות התאונה מסר התובע לחוקר כי איבד הכרתו. בבית המשפט מסר כי נפצע בראש וכי אינו זוכר דבר מרגע התאונה. מהמסמכים הרפואיים עולה כי אכן לא איבד הכרתו, וברור כי פציעתו הייתה בסופו של דבר קלה, ברם יש לזכור שוב את המהלך הקשה של התאונה: התהפכות הרכב באופן מלא כאשר בסיום התאונה הרכב עומד על גגו כשהתובע הפוך בתוך הרכב - דבר שבהחלט עלול לגרום לטראומה ועמה הדחקת הפרטים הנוגעים לעניין (בראיה לאחור לא מיד לאחר התאונה), ובכלל, זה אי זכירת האירועים הסמוכים ו/או פרטים כאלו ואחרים, ומכאן ההסבר שנאמר לחוקר כי היה אובדן הכרה. 25. בהתחשב בכל האמור לעיל אין בראיות שהוצגו כדי לסתור את פסק הדין הפלילי שהרשיע את התובע בנהיגה ברכב בעת התאונה, יש לקבוע כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תשתית עובדתית ראשונה של אירוע התאונה והיותו הנהג ברכב בעת התרחשותו, ואילו הנתבעת כשלה בנטל המוטל עליה להוכיח תרמית מצידו. לעניין הנטלים המוטלים על מבוטח ומבטחת בטענה למרמה בתגמולי ביטוח ראה האמור ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס ניתן ביום 12/4/11, ובע"א 10199/09 אוריון נ' המגן ניתן ביום 1/4/12. 26. נזק: הוגשה חוות דעת שמאי אשר קבע אובדן כללי. שווי הרכב בהתאם לאמור בחוות דעת השמאי הינו בסך 60,300 ₪. מסכום זה יש לנכות את ערך שרידיו שכן ע"פ האמור בחוות דעת השמאי ניתן לעשות שימוש בשרידים ("שרידיו ישמשו לפירוק בלבד"). התובע אף אישר כי הרכב בחזקתו, ומכאן שניתן היה למכור השרידים במסגרת חובתו להקטין את הנזק. על דרך האומדנא הנני מעמידה את שווי השרידים על סך של 9,000 ₪ (15% משווי הרכב) ומכאן שהפיצוי שנותר לשלם, הינו בסך 51,300 ₪. לסכום זה יש לצרף עלות הוצאות הגרירה בסך 1,450 ₪. 27. סוף דבר - הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 52,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התאונה ועד היום. כן תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪+מע"מ, החזר אגרה, והחזר הוצאות העדים כפי שנפסקו. הסכום שנפסק ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.רכבתאונת דרכיםביטוח מקיף