תביעה שעילתה שטרית בגין שטר שחולל במועד הצגתו לפירעון עקב הוראת ביטול

תביעה שעילתה שטרית בגין שטר שחולל במועד הצגתו לפירעון עקב הוראת ביטול תחילתו של ההליך בבקשה לביצוע שטר שהוגשה על ידי התובעת ללשכת ההוצאה לפועל. בעקבות התנגדות שהגישה הנתבעת, ניתנה רשות להתגונן והתיק הועבר להליך של סדר דין מהיר. נוכח טענה בדבר הסמכות המקומית, התיק הועבר לבית משפט השלום בעכו ונקבע בפניי. הצדדים הינם צדדים קרובים לשטר כשעסקת היסוד ביניהם הינה עסקה לאספקת מוצרי קרמיקה. תמצית טענות התובעת 2. התובעת, העוסקת בשיווק מוצרי קרמיקה, טוענת כי בשים לב לעילת התביעה - שהינה כאמור עילה שטרית - עומדת לה חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29 לפקודת השטרות וכי לא עלה בידי הנתבעת לסתור חזקה זו או להתגונן מפניה בשים לב להגנות הקבועות בדין ובפסיקה ולנטלים הראייתים המוטלים עליה בהקשר זה ועל כן דין התביעה להתקבל במלואה. התובעת טוענת כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח אף אחת מטענות ההגנה שהועלו על ידה במסגרת ההליך לרבות קיזוז נזקים, נזקים שמקורם בעלויות נלוות נוספות והסכמת התובעת להפחתת סכום החוב נשוא השיק וזאת הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. משכך, לשיטת התובעת, דין התביעה להתקבל במלואה. תמצית טענות הנתבעת 3. הנתבעת טוענת כי הגם שבין הצדדים התנהלה מערכת יחסים עסקית רבת שנים הרי שספציפית ביחס לשיק נשוא התביעה עומדות לה שתי הגנות: האחת - טענת קיזוז ביחס לסך של 2,600 ₪ בגין עלויות שונות שנגרמו לה הקשורות בעסקת היסוד שתתואר להלן; והשנייה - מכוח הסכמה בעל פה אליה הגיעה עם התובעת לאחר חילול השיק לעניין הפחתת הסכום. טענת הקיזוז - הנתבעת טוענת כי במסגרת עסקת היסוד הרלבנטית לשטר זה רכשה אריחי קרמיקה מהתובעת, ואולם בעת שניסתה לעשות שימוש באריחים אלה ולהתקינם אצל לקוחותיה התעורר קושי ניכר לעשות כן בשל כיסוי ניילון שהיה מודבק על האריחים ואשר לעמדתה היה בו כדי להוות פגם. הנתבעת טוענת כי עקב הקושי שהתעורר ביישום המוצר נדרשה היא להעסיק פועלים נוספים מטעמה בעלות של 1,400 ₪ וכי התובעת, באמצעות סוכן מטעמה, הסכימה לשאת בעלות זו. עוד נטען על ידי הנתבעת כי בהתאם להסכמות קודמות בינה ובין התובעת ובשים לב להיקף הסחורה שסופקה במסגרת העסקה הרלבנטית, הייתה התובעת אמורה לשאת בעלות שכירת משאית מנוף להובלת הסחורה לעסק הנתבעת, עלות המסתכמת בסך 1,200 ₪. בגין שני הרכיבים שצוינו טוענת הנתבעת לקיזוז סך של 2,600 ₪. לעניין ההסכמה לאחר חילול השיק - הנתבעת טוענת כי לאחר חילול השיק הגיעה לסיכום בעל פה עם התובעת לפיה היא תזוכה בגין סך של 6,935 ₪ כנגד השבת סחורה שנותרה אצלה ואולם התובעת לשיטתה לא עמדה מאחורי הסכמה זו והגישה את השטר לביצוע. עוד יצוין כי הנתבעת אינה מכחישה כי אפשר וקיימת יתרת חוב נוספת כלפי התובעת שאינה נובעת מחילול שטר זה ואולם טוענת כי גובה הסכום טעון בדיקה על פי חשבוניות. בשים לב לגובה הקיזוז הנטען על ידה במסגרת כתב ההגנה מטעמה (9,535 ₪) אל מול סכום השטר (10,125₪) הפקידה הנתבעת סך של 590 ₪ בתחילת ההליך כסכום שאינו שנוי במחלוקת. העדים מטעם הצדדים 4. מטעם התובעת הגיש תצהיר והעיד: מר אסי חנא - מנהל התובעת. מטעם הנתבעת הגישו תצהירים והעידו: מנהל הנתבעת - מר נביל סעד (שהגיש שני תצהירים), ואחיו מר נאדר סעד. דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים שהוגשו מטעם הצדדים ושמיעת העדויות בפניי ובשים לב לעילת התביעה ולהגנות העומדות לנתבעת כנגדה - דין התביעה להתקבל במלואה. בשים לב לסכום התביעה ולסדר הדין לפיו מתנהל ההליך - הנימוקים להכרעה יובאו בצורה תמציתית. 5. כאמור, התביעה שבפניי מבוססת על עילה שטרית ועליה בלבד. בשים לב לעילת התביעה הרי שהשטר עצמו מקים את עילת התביעה מכוח חזקת התמורה שבסעיף 29 (א) לפקודת השטרות. חזקת התמורה מבוססת על שתי הנחות מקדמיות: כי השטר ניתן כנגד תמורה כלשהיא וכי זו ניתנה בפועל על ידי מקבל השטר. הנטל להפריך אותה חזקה מוטל על הנתבעת, מושכת השטר, על בסיס הגנות מסוימות, ייחודיות, העומדות לה על פי הדין. 6. מהחומר שהוצג בפניי עולה כי בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים בת מספר שנים במהלכה רכשה הנתבעת מוצרים שונים מהתובעת בהיקפים ובתדירות משתנה במהלך עסקאות שונות. עיון בכרטסת הנהלת החשבונות שהוצגה במצורף לתצהיר התובעת עלה כי התשלום לא בוצע בעבור כל רכישה בנפרד אלא בסכומים שונים מעת לעת וזאת על חשבון יתרת החוב ולא בהכרח כנגד חשבונית ספציפית. לעניין השיק נשוא העסקה אישר מנהל הנתבעת בחקירתו כי אין כנגדו חשבונית ספציפית המתייחסת לסכום הנקוב בו (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 3.9.13). 7. כאמור, טענות ההגנה נסמכות על שני נדבכים: האחד - קיזוז והשני - הסכמה מאוחרת לחילול השטר לפיה יופחת סכום החוב נשוא השטר. אדון בטענות אלה כסדרן. קיזוז סך של 2,600 ₪ בגין עלות שכירת מנוף ועובדים נוספים - 8. על פי הפסיקה החלה בעניין הרי שנתבע שטרי, כאשר מדובר בצדדים קרובים לשטר, רשאי להעלות נגד התובע טענת קיזוז בסכום קצוב שיש לו כלפי התובע מעסקה אחרת שנערכה ביניהם. ביחס לעסקה שבמסגרתה נמשך השטר הוא אף רשאי להתגונן בעילת קיזוז אף אם אין מדובר בסכום קצוב, והכול - כשנטל ההוכחה מוטל בהקשר זה על הנתבע (ר' ש. לרנר דיני שטרות מהדורה שנייה 309). בנטל הוכחה זה לא עלה בידי הנתבעת לעמוד. 9. הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא ממנה ניתן יהיה ללמוד על הסכם בין הצדדים בדבר הטלת עלות משאית המנוף על כתפי התובעת וזאת הן ביחס לעסקאות קודמות ובפרט ביחס לעסקה הספציפית הנטענת. מנהל הנתבעת טען כי ההסכמות בעניין זה היו בעל פה מול התובעת או סוכן מטעמה ואולם טענתו בעניין זה נותרה כטענה בעלמא ולא נמצא לה כל תימוכין בראיות שהוצגו. כך לדוגמא לא הוצגו חשבוניות קודמות לפיהם נשאה התובעת בעבר בעלות זו, לא הוצגו תעודות משלוח התומכות בטענות הנתבעת בעניין זה, לא הוצגה הסכמה או התחייבות כתובה לעניין זה, לא הובאה עדות הסוכן שבינתיים כבר סיים עבודתו אצל התובעת וכיו"ב. ממילא, לא עלה בידי הנתבעת להציג חשבונית או ראיה אחרת לעניין עצם ביצוע התשלום הנטען בפועל לצד שלישי בשיעור הנטען על ידה בהקשר זה (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). על כן אקבע כי הנתבעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח טענתה בעניין זה הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. 10. הדברים יפים גם לעניין עלות הפועלים הנטענת. גם בעניין זה טענת הנתבעת לפיה העסיקה שלושה פועלים בכלל ובעלות הנטענת בפרט לצורך ביצוע אותן עבודות "נוספות" לא נתמכה בראיות דוגמת תלושי שכר, רישומי הנהלת חשבונות, עדות הפועלים וכיו"ב ועל כן לא הוכחה במישור העובדתי (ר' עמ' 5 לפרוטוקול) ודינה להידחות. משנקבע כי סכום הקיזוז הנטען לא הוכח בפן העובדתי אין אני נדרשת להרחיב היריעה שלא לצורך באשר לרובד המשפטי של טענה זו שאף הוא מעורר קושי בשים לב לאופי ומורכבות הטענה ונטל ההוכחה שממילא מוטל על הנתבעת בהליך זה. מהמקובץ עולה כי לא עלה בידי הנתבעת להרים את נטל ההוכחה לעניין קיזוז סך של 2,600 ₪ ודין טענותיה בעניין זה - להידחות. הטענה בדבר הסכמה מאוחרת להפחתת החוב - 11. בתצהיר המשמש כתב הגנה מטעמה טען מנהל הנתבעת כי לאחר חילול השיק ניסה להביא לפתרון הסכסוך בדרכי נועם ואולם משהוברר לו כי התובעת אינה מעוניינת בהמשך יחסי המסחר עם הנתבעת, עמד, כהגדרתו, על החזרת יתרת הסחורה שברשותו לידי התובעת ולקיזוז עלותה בסך של 6,935 ש"ח מסכום החוב ולכך ניתנה, לטענתו, הסכמת מנהלי התובעת. מנהל הנתבעת צירף לתצהירו מיום 27.4.13 פתק בכתב יד (שזהות הגורם שרשם אותו לא הובררה די צרכה) המפרט את דרך חישוב הסך של 6,935 ₪. עוד תאר מנהל הנתבעת בתצהירו מיום 20.12.12 כי סלע המחלוקת בין הצדדים התגלע דווקא ביחס לסך של 2,600 ₪ שתואר כבר לעיל, וכי בעקבות מחלוקת זו נציגי התובעת ביקשו שהות לשקול את הדברים. בפועל, ועל כך אין מחלוקת - בנקודת זמן זו הסתיימה ההידברות בין הצדדים ולא חודשה עוד והסחורה לא הושבה לידי התובעת. 12. הנתבעת טוענת כי בשים לה להסכמתה הטרומית של התובעת, באמצעות מנהליה, להפחתת הסך של 6,935 ₪ מסכום החוב והשבת הסחורה כנגדו יש להפחית את סכום זה מסכום התביעה. התובעת טוענת כי טענות הנתבעת לעניין עצם האפשרות שעמדה לה באותה נקודת זמן להחזיר את הסחורה - אם מכוח חוזה ואם מכוח הדין - לא הוכחה, וכי בכל מקרה הדברים צריכים להיבחן במסגרת העילה החוזית ולא במסגרת תביעה המתבררת לפי עילה שטרית בשים לב לכך שאין מדובר בטענה של כשלון תמורה מלא או חלקי. לגופו של עניין נטען כי ממילא לא הוכח שבין הצדדים השתכללה בסופו של יום הסכמה מחייבת לעניין החזרת הסחורה והפחתת החוב וכי הנתבעת עצמה מודה בכך שבפועל הסחורה לא הוחזרה ועל כן אין מקום לכל הפחתה. 13. לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות שהובאו בפניי - אני מקבלת את טענות התובעת בעניין זה. טענת הנתבעת - כפי שפורטה בתצהיר שהוגש ככתב הגנה מטעמה - הינה כי לאחר חילול השיק ניתנה הסכמת התובעת להפחתת סכום החוב כמפורט לעיל. הבסיס לטענת ההגנה כפי שהוצגה היה אך ורק הסכמת התובעת להפחתה זו. בפועל התברר, הן מעדות מנהל התובעת והן מעדות מנהל הנתבעת, כי המו"מ שניהלו הצדדים בעניין זה לא התגבש לכדי הסכם מחייב וכי בפועל לא ניתנה בסופו של יום הסכמת התובעת להפחתה הנטענת. מנהל התובעת טען בתצהירו כי בשום שלב של המו"מ בין הצדדים לא הסכים להפחתת החוב אלא הדגיש בפני מנהל הנתבעת כי ככל שהחוב לא ייפרע, מערכת היחסים העסקית בין הצדדים לא תחודש וכי התובעת אף תפנה לערכאות. הוא לא נשאל על כך במסגרת חקירתו הנגדית ועדותו בעניין זה לא נסתרה. מנהל הנתבעת בעצמו ציין בתצהירו מיום 20.12.12 כי מנהלי התובעת "נטשו" את הפגישה תוך שהם מודיעים כי ברצונם לשקול את הדברים. כמו כן נשאל בחקירתו הנגדית מדוע ההסכמות להן הוא טוען לא הועלו על הכתב והשיב כי: "ת: עשינו טיוטה ולא היה מוסכם עליו. בסופו של דבר הגענו חצי חצי..." ( עמ' 5 לפרוטוקול) ובהמשך: "ת: סוכמו הדברים אבל הם אמרו לי שיתנו לי תשובה בטלפון. ש: מנקודת הזמן שהייתה מחלוקת על הקיזוז, כל אחד הלך לדרכו ? ת: הוא אמר לי שהוא יחשוב וייתן לי תשובה. המכתב שקיבלתי היה מכתב דרישה מעורך דין" (עמ' 6 לפרוטוקול). מהאמור עולה בבירור כי גם הנתבעת הייתה ערה לכך שבין הצדדים לא התגבשה הסכמה מחייבת לעניין הפחתת סכום החוב והראיות שהוצגו אינן תומכות באבחנה המלאכותית שמבקשת לעשות הנתבעת בין הפחתת החוב בסך 6,935 ₪ בגין הסחורה (שכאמור, לא הושבה) לעומת הסך של 2,600 ₪ בגין עלות מנוף ושכר העובדים. מנהל הנתבעת הודה כי הבין שהתובעת אינה מעוניינת ליתן הסכמתה ומבקשת שהות לשקול את הדברים. במכתב הדרישה שנשלח מטעם ב"כ התובעת גילתה היא את דעתה כי אין היא מסכימה להפחתה כלשהיא בסכום החוב והדברים מדברים בעד עצמם. משהוברר כי בפועל לא התגבשה הסכמה מחייבת בין הצדדים באשר להפחתת סכום החוב - וזאת לשיטת הנתבעת בעצמה - הרי שמאליו התמוטט טיעון ההגנה בעניין זה. 14. מאחר ומכתב ההגנה עולה כי טענת הגנה זו נסמכה על הסכמת התובעת ולא על טענת כישלון תמורה מלא או חלקי הרי שאין מקום להידרש לטענות הנתבעת אודות איכות המוצרים שסופקו, הפגמים הנטענים וכיו"ב. למעלה מן הצורך לתיק שבפניי אציין כי גם אילו הייתי נדרשת לבחון את טענת ההגנה בפריזמה של כישלון תמורה הרי שלא עלה בידי הנתבעת לבסס טענותיה במישור הראייתי ולהציג כל ראיה, דוגמת חוות דעת מומחה או עדות של גורם מקצועי מוסמך, התומכת בטענותיה אודות איכות המוצר, ההנחיות שסופקו ביחס ליישומו, הפגמים הנטענים שמנעו לשיטתה יישומו והיו יכולות להוות בסיס לביטול העסקה והשבת הסחורה, הפחתת התמורה וכיו"ב. אשר על כן ובשים לב לנטל ההוכחה המוטל על הנתבעת הרי שלא עלה בידה לעמוד בו גם ביחס להפחתת סך של 6,935 ₪ מסכום התביעה. סוף דבר - 15. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,125 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.12 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עורך דינה בסך כולל של 3,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שטר