חלוקת אחריות לתאונת דרכים בין הנהגים 50%-50% בפניי תביעת כספית מיום 24.12.12 ע"ס 13,909 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 24.6.12. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. ביום 5.1.14 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים. מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת טויוטה ש.י. 2010 מ.ר. 3816474 (להלן - "רכב התובעת"). רכב הנתבעים - רכב פרטי מתוצרת טויוטה ש.י. 1993 מ.ר. 3514809 (להלן - "רכב הנתבעים"). מקום התרחשות התאונה: צומת נהורה לכוון אשקלון. שעת התרחשות התאונה: 19:15. המחלוקת אין חולק כי עובר לתאונה שני הרכבים נסעו באותו כביש ובאותו כיוון, לקראת הצומת המרומזר שלפניהם בכביש. אין גם חולק כי התאונה התרחשה כאשר רכב הנתבעים חולף בנסיעה על פני רכב התובעת, משמאלו של רכב התובעת, ואגב כך מתחכך דופן ימין של רכב הנתבעים בדופן שמאל של רכב התובעת (נהג הנתבעים העיד אמנם קצת אחרת לגבי מוקד הנזק ברכב התובעת - ולכך אתייחס בהמשך - אך תמונות הנזק בשני הרכבים מדברות היטב בעד עצמן). המחלוקת היא בשאלה, האם, כגרסת התובעת, התאונה התרחשה בשלב שבו רכב התובעת היה בעצירה מלאה בנתיב השמאלי בכביש בהמתנה מול אור אדום ברמזור (לאחר שזמן מה לפני כן עבר רכב התובעת מהנתיב הימני בו נסע אל הנתיב השמאלי, וכך נעמד לצד רכב חברו שעמד אותה עת בנתיב הימני גם הוא בעצירה ובהמתנה מול אור אדום ברמזור), או שמא, כגרסת הנתבעים, התאונה התרחשה כאשר רכב הנתבעים נוסע בנתיב השמאלי הפנוי לחלוטין לקראת הצומת שבו דולק אור ירוק ברמזור ואז לפתע מתחיל רכב התובעת לסטות שמאלה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי וחוסם בכך חלקית את נתיב נסיעת רכב הנתבעים וגורם לרכב הנתבעים לעקוף משמאל את רכב התובעת וכן גורם להתנגשות הרכבים אגב אותה עקיפה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע של נזקי רכב התובעת. תמונה בצבע של רכב הנתבעים בה עיינתי באמצעות הטלפון הנייד של ב"כ הנתבעים במהלך הדיון (ראו "הערת בית המשפט" בעמ' 2 לפרוטוקול). עדויות מטעם שני הצדדים בדיון בפניי: מטעם התובעת - עדות נהג רכב התובעת (באמצעות מתורגמן מקצועי מהשפה הצרפתית) ועדות עד ראייה (חברו של נהג רכב התובעת, שנסע בסמוך ברכב נפרד משלו); ומטעם הנתבעים - עדות נהג רכב הנתבעים. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה, באופן חלקי. מצאתי לקבוע כי נהג רכב הנתבעים אשם בתאונה, אך מצאתי גם לקבוע שלנהג רכב התובעת יש אשם עצמי תורם לקרות התאונה (עפ"י סעיף 68 לפקודת הנזיקין) בשיעור של % 50, כך שבסופו של יום תהיה התובעת זכאית לפיצוי חלקי בשיעור של % 50 בלבד מהנזק הנתבע. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: ניתוח מכלול הראיות והעדויות הביאני למסקנה, לפיה אין לאמץ באופן שלם ומלא אף אחת משתי הגרסות ומשתי העדויות המנוגדות. שוכנעתי כי שני הנהגים גם יחד שהעידו ביקשו לייפות את מציאות הדברים, באופן שייטשטש את אחריות שניהם לקרות התאונה, כאשר נראה שהאמת היא במקום כלשהו בין שתי הגרסות המנוגדות. בשורה התחתונה, מחד גיסא, שוכנעתי כי רכב התובעת עבר מנתיב ימין לנתיב שמאל רק בסמוך לצומת (בניגוד לעדות נהג רכב התובעת וכפי עדות נהג רכב הנתבעים) וכי הוא עשה זאת מבלי להיזהר באופן מספיק (הוא אישר שהבחין באורות רכב הנתבעים בנתיב שמאל מאחוריו והעריך - מן הסתם באופן שגוי - כי יספיק לעבור בבטחה לנתיב שמאל) ותוך אדישות מסוימת לגורל רכב הנתבעים המתקרב; מאידך גיסא, שוכנעתי כי רכב הנתבעים דהר בפראות והמהירות רבה לעבר הצומת, כאשר מרב האינדיקציות והראיות מלמדות שהאור ברמזור היה אותה שעה אדום (בניגוד לעדות נהג הנתבעים), ואולי היה זה סופו של ירוק "ישן" אותו ניסה נהג רכב הנתבעים להספיק בחופזה, ובנוסף, ניכר שאין לקבל את עדות נהג רכב הנתבעים לגבי זוויות ומוקדי הפגיעה בין הרכבים, כאשר לפי עדות האחרון רכב התובעת פגע ברכב הנתבעים עם אזור הפינה הקדמית-שמאלית שלו, בעוד שבתמונות רכב התובעת נראה בבירור שהנזק הינו לאורך דופן שמאל, וכלל לא ממוקד באותה פינה. גם הנזק השטחי (שפשוף-שריטה לאורך דופן ימין של רכב הנתבעים) מתיישב עם גרסת התובעת על פגיעת דופן בדופן. ממוקדי פגיעה אלו ניתן להסיק גם, שרכב התובעת כן התיישר כבר בנתיב שמאל במועד התאונה, בניגוד לעדות נהג רכב הנתבעים. מכל העדים מצאתי דווקא את עד הראייה מטעם התובעת (חברו של נהג רכב התובעת, שנסע ברכב נפרד במקום) כעד המהימן והאמין ביותר. עד זה הקפיד לדייק ולהיזהר בעדותו, ועל מה שלא ידע ולא ראה, אמר שכך ולא העיד. יצוין כי התרשמתי שעד זה, למרות חברותו, סבור שאופן נהיגתו של חברו (נהג רכב התובעת) עובר לתאונה היה משונה ולא סביר (ראו תשובתו "לאלוקים הפתרונות" בשורה 7 בעמ' 8 לפרוטוקול). אך למרבה הצער, עד זה לא הבחין ברגע התאונה ובאופן התרחשותה, כך שלא יכול היה לתרום רבות על מהלך המעבר של רכב התובעת מנתיב לנתיב ועוד. בנושא האור ברמזור מצאתי לאמץ עדותו של עד זה (אור אדום). לחובת התובעת יש לזקוף מס' מחדלים ראייתיים: לא צירפה תמונה של זירת התאונה (חשובה גם לאור המיקום המיוחד הנטען של רכב הנתבעים בעת התאונה) ולא העידה מס' נוסעים ברכב התובעת ואף ברכב החבר שהעיד. שקללתי מחדלים אלו במסקנותיי הנ"ל. לחובת הנתבעים נזקפת העובדה שלא הוגשה תביעה נגדית בגין הנזק שנגרם לרכב הנתבעים, והדבר מהווה אינדיקציה לכך שרואים את נהג רכב הנתבעים אחראי לקרות התאונה. סיכום התביעה מתקבלת באופן. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 6,955 ₪, שהינו מחצית מסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 24.12.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 24.12.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 900 ₪, בגין שכר שני העדים בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,450 ₪ בגין שכר המתורגמן המקצועי אותו נדרשה התובעת לשלם למתורגמן שתירגם את מהלך עדותו של נהג רכב התובעת. סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. חלוקת אחריותתאונת דרכים