שמאי קבע כי הפגיעה גרמה לנזק שהינו בגדר "אובדן גמור"

שמאי קבע כי הפגיעה גרמה לנזק שהינו בגדר "אובדן גמור" 1. בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שלטענת התובעים נגרמו להם כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 20.7.12. העובדות: ביום 7.6.12 רכשו התובעים כשותפים רכב מסוג מרצדס C200 (להלן: "המרצדס הראשונה"). מרצדס זו עלתה כ-133,000 ₪ והיא שימשה כמונית מורשית ושני התובעים עבדו באמצעותה, לסירוגין. ביום 20.7.12 פגע רכבו של הנתבע 1 במרצדס ושמאי קבע כי הפגיעה גרמה לנזק שהינו בגדר "אובדן גמור". הנתבעת 2 היא חברת הביטוח שביטחה את רכבו של הנתבע 1 במועד התאונה ואין מחלוקת בדבר חבותם של הנתבעים לפצות את התובעים בגין נזקיהם. התובעים שביטחו את הרכב בחברת הביטוח שומרה, בביטוח מקיף, הפעילו את הביטוח. לאחר ניכוי השתתפות עצמית קיבלו 70,525 ₪ בגין הרכב ו-61,675 ₪ בגין שרידיו. זמן קצר לאחר התאונה רכשו התובעים רכב מסוג מרצדס C200 מ.ר. 9179325 (להלן: "המרצדס החדשה"). רכב זה נרכש כחדש במחיר של 138,272 ₪ והוא הגיע לידי התובעים ביום 15.8.12. בתביעה שבפני דורשים התובעים פיצוי בגין נזקים שנגרמו להם ושאינם מכוסים על ידי הפוליסה שהוציאו בחברת שומרה. העידו בפני התובעים ורואה החשבון מטעמם. התובעים הגישו תצהיר מטעם סוכנת הביטוח אך זו לא הגיעה לעדות, והנתבעים הסכימו לכך שתצהירה יישאר בתיק ובלבד שיוכלו להתנגד לאמור בו. הנתבעים ביקשו לסכם בעל פה, ובמסגרת סיכומיהם הסכימו לשלם בגין ראשי הנזק הבאים: א. השתתפות עצמית שהתובעים שילמו לחברת שומרה בסך 4,840 ₪ ; ב. הפסד פרמיה בגין 10.5 חודשים עבור המרצדס הראשונה בסך 6,711 ₪; ג. אובדן הוצאות משרד במהלך החודש שבו התובעים היו ללא רכב בסך 688 ₪; ד. התקנה של משדר ומונה במרצדס החדשה בסך 760 ₪. 10. הנתבעים טוענים כי די בתשלומים אלו כדי להשיב את מצבם של התובעים לקדמותו, ואילו התובעים טוענים כי על הנתבעים לשלם להם סכומים נוספים בגין ראשי נזק רבים וזאת כפי שאפרט במסגרת הדיון וההכרעה. דיון והכרעה: 11. בחקירה הנגדית של התובעים התברר כי המרצדס החדשה שקנו אינה זהה למרצדס הראשונה אלא היא דגם מובחר יותר, שכולל גם גג נפתח וגם מושב נוסף. כלומר, התובעים שיפרו למעשה את מצבם כאשר קנו את המרצדס החדשה. התובעים טענו כי נאלצו לרכוש את הרכב החדש מדגם משוכלל, כדי להקטין את נזקיהם דווקא, שכן הדגם הקודם היה צפוי להגיע רק בחלוף שלושה חודשים. טענה זו לא הוכחה, ולא הוכח כי התובעים בחנו חלופות שוות ערך למרצדס הראשונה. על כן אני קובעת כי התובעים לא הקטינו את נזקיהם אלא דווקא שיפרו את מצבם בעניין זה, בעקבות התאונה. משכך התביעה לפיצוי בגין הפרשי עלות המרצדס החדשה, לעומת הישנה, דינה להידחות. 12. עוד טוענים התובעים כי כאשר רכשו את המרצדס הראשונה זכו להנחה של 5,000 ₪ אך הנחה זו לא ניתנה להם כאשר רכשו את המרצדס החדשה, ועל כן הם דורשים שהנתבעים ישלמו סכום זה. אין בידי לקבל טענה זו שכן התובעים קיבלו פיצוי בגובה שווי המרצדס הראשונה (בניכוי השתתפות עצמית) בהתאם לחוות הדעת השמאית. השאלות אם ניתנה להם הנחה בעת הרכישה, והאם אכן הפסידו הנחה זו אינן רלבנטיות שכן מדובר ברכב החדש והחלופי, ששווי ממילא עולה על שווי הרכב הראשון. יש לציין כי בחקירה הנגדית של התובעים התברר כי גם בגין המרצדס החדשה קיבלו הנחה, וטענת התובעים לפיה הנחה זו נבעה ממכה קלה ברכב, לא הוכחה. לפיכך גם דרישה זו של התובעים נדחית. עוד טוענים התובעים כי על הנתבעים לשלם להם את עלות הוצאות רישיון הרכב החדש, שהיא זהה לעלות הוצאת רישיון הרכב הישן, וזאת בגין 10.5 חודשים. לטענתי בעניין זה זכאים התובעים לעלות הרישיון הישן, שכן אין הם יכולים לעשות עוד שימוש ברכב והחלק היחסי בגין 10.5 חודשים ירד לטמיון, ולא בגין הרישיון החדש. על כן אני מורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 787 ₪. 13. התובעים גם טוענים כי על הנתבעת לשאת בעלויות ההלוואה החדשה שנדרשו לקחת לצורך מימון המרצדס החדשה, בין עלויות אלו כוללים התובעים את החזר ההלוואה במהלך החודש שבו היו ללא רכב, עלות פתיחת תיק, והפרשים שנובעים מכך שהמרצדס החדשה יקרה יותר. אין בידי לקבל גם טענות אלו. ראשית, החזר ההלוואה במהלך החודש שבו היו התובעים ללא רכב, נבלע בשווי הרכב הראשון, ואותו כאמור קיבלו במלואו. שנית, העובדה שהרכב שנקנה הוא יקר יותר לא צריכה לרבוץ לפתחם של הנתבעים אלא הדבר נובע מכך שהתובעים לא חיפשו רכב חלופי בעלות דומה. שלישית, לא הוכח בפניי כי אכן התובעים לא יכלו לצמצם את עלויות ההלוואה, להימנע מלפתוח תיק הלוואה חדש, לגרור את ההלוואה ועוד. קל וחומר שעה שברור ששתי ההלוואות לא נלקחו באותו מקום, ולא ברור מדוע התובעים לא המשיכו וגררו את ההלוואה הראשונה והפכו אותה לחדשה, באותו מקום. על כן רכיב תביעה אלו נדחים. 14. התובעים גם דורשים פיצוי בגין הפסד הנחת היעדר תביעות. התובעים הציגו תצהיר של סוכנת הביטוח מטעמם שבו הסבירה כי הפרמיה התייקרה בכ-11,000 אלף ₪ מדי שנה בשל התאונה. הסוכנת לא התייצבה להיחקר על תצהירה ועל כן אני קובעת שהתובעים לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו את התייקרות הפרמיה כתוצאה מהעדר התביעות. אפתח ואזכיר כי הרכב שהתובעים ביטחו ובגינו שילמו את הפרמיה החדשה, יקר מהרכב הראשון, ועל כן ניתן ליחס חלק מההפרש בפרמיה להבדלים בין הרכבים. שנית, מעיון בפרמיה המקורית של הרכב הראשון עולה כי התובעים קיבלו גם הנחת היעדר תביעות וגם הנחה נוספת בסך כ- 3,000 ₪. להנחה זו לא מצאתי כל הסבר, ולא ברור מדוע התובעים לא קיבלו אותה שוב או מדוע הם סבורים שאי קבלתה נובעת מהתאונה. לבסוף אציין כי התובעים לא הציגו הצעות מחיר מחברות ביטוח אחרות, אשר יתכן והיו מוותרות על הפרמיה הנוספת, נוכח התחרות הקיימת בשוק הביטוח. על כן אני קובעת כי התובעים לא הוכיחו את התייקרות הפרמיה כתוצאה מהתאונה. 15. בנוסף לכל אלו דורשים התובעים תשלום בגין אובדן השתכרות שכן במהלך כחודש תמים לא הייתה בבעלותם מונית, והם לא יכלו לעבוד. התובעים דרשו בכתב התביעה סך של 21,250 ₪ בגין השכר של שניהם ביחד בחודש זה. לעומת זאת, בסיכומיהם העמידו התובעים את דרישתם על סך של 11,550 ₪ שזהו הסכום שעלה מתצהירו וחקירתו הנגדית של רואה החשבון מטעם התובעים. סכום זה מהווה את סך הכנסותיהם בניכוי ההוצאות. הנתבעת טוענת שהיה על התובעים להקטין את הפסדיהם ולשכור למשל מונית לתקופת הביניים. אין בידי לקבל טענה זו שכן כאשר מדובר בתקופה של חודש בלבד, לקניית רכב חדש והוצאת רישיון עבורו כמונית, הרי שמדובר בתקופה סבירה. ברי שאם עסקינן ברכב שמשמש לפרנסה הרי שנדרשים יותר מימים ספורים כדי לרכוש אותו ולהתאימו לעבודה, ועל כן אני מקבלת את התביעה של התובעים וקובעת כי הנתבעים ישאו בסך של 11,500 ₪. 16. לבסוף נותר לבחון את השאלה אם התובעים זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש, אובדן זמן והוצאות. לטעמי, במקרה זה ניתן להסתפק בפסיקת הוצאות בלבד אשר יהיה בהן כדי לפצות בגין אובדן הזמן והטרחה שנגרמו לתובעים. הסעד של פסיקת פיצויי בגין עוגמת נפש בתיקי פח הוא סעד חריג ונסיבותיו של תיק זה אינן מצדיקות פסיקת פיצוי כאמור. 17. על כן אני קובעת כי בנוסף לכל הסכומים שנפסקו על ידי, ולסכומים שהנתבעים התחייבו לשלם בדיון, ישלמו הנתבעים סך של 4,000 ₪ בגין הוצאות התובעים יחדיו ואת שכר טרחת בא כוחם בסך 4,500 ₪ כולל מע"מ. ההוצאות ושכר הטרחה נקבעים בשים לב לכך שהנתבעים היו יכולים לצמצם את גדר המחלוקת ולשלם את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת מבלי שהתובעים יזדקקו לבית המשפט. שמאותאובדן גמור (טוטאלוס)נזק לרכב