תביעה לנקוט בכל הפעולות הדרושות לצורך מניעת כניסת מים לבית

תביעה לנקוט בכל הפעולות הדרושות לצורך מניעת כניסת מים לבית התובעים מתוך השטח המבונה של הנתבעים. כן התבקש בית המשפט להורות כי על הנתבעים לפצות את התובעים בגין נזקי הרטיבות, פינוי המים ועוגמת נפש. בכתב התביעה טענו התובעים כי בתי שני הצדדים צמודים זה לזה וקיר בלוקים מפריד בין המרתפים התת קרקעיים. לשיטת התובעים, הנתבעים בנו ללא היתר בנייה חלקים נרחבים מביתם, וחשפו עקב כך את בית התובעים לרטיבות. הוסיפו התובעים וטענו כי החל מיום 20.12.12 החלו הצפות של מים במרתף וזאת מכיוון שטח הנתבעים וכל פניות התובעים לנתבעים לטיפול בנושא, נפלו על אוזניים ערלות. עוד קודם הגשת התביעה הוגשה על ידי התובעים בקשה למתן סעד זמני במסגרתו עתרו התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעים לבצע עבודות איטום שונות. ביום 21.12.12 ניתנה החלטתו של כבוד השופט חסדאי במסגרתו ניתן סעד ארעי חלקי ונקבע דיון במעמד שני הצדדים בפני. במסגרת הדיון התברר כי בין הצדדים שבפני קיימות, במשך שנים, מחלוקות מהותיות הנוגעות לבניית בית הנתבעים. מחלוקות אלו, נדונות, בין היתר, בפני ערכאות ובפני מותבים שונים מאז שנת 2006. מצאתי להבהיר לצדדים כי הדיון בפני, יתמקד בסכסוך נשוא התביעה. באותו דיון הכחישו הנתבעים כי מקור הרטיבות נובע משטחם, והפנו את שימת הלב לחוות הדעת של מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט, בתיק אחר, ואשר מתייחסת לסוגיה זו של רטיבות במרתף. נוכח הפערים בעמדות הצדדים, ובהסכמת הצדדים, מונה מהנדס ושמאי מטעם בית המשפט לחוות דעתו באשר למקור הרטיבות, ובאשר לקיומם של נזקים הנובעים מאותה רטיבות, כמו גם שווים. כשבוע ימים לאחר מכן הוגשה לי חוות דעתו של מר אורמן. זה המקום לשוב ולהודות למומחה על יעילות התנהלותו לצורך קידום עניינם של כל הצדדים. מחוות הדעת של המומחה עלה כי הרטיבות אכן נובעת משטחם של הנתבעים. הוסיף המומחה וחווה דעתו באשר להיקף ומהות העבודות הנדרשות לצורך מניעת חדירת רטיבות חוזרת לבית התובעים , כמו גם שווי הנזקים, נכון לאותה עת. בהמשך, נקבע דיון נוסף ליום 7.1.13, במסגרתו ניתנה הודעת הנתבעים על פיה יפעלו בהתאם להמלצות מומחה בית המשפט. עם זאת, התעוררה שאלת הצורך בקבלת היתר בנייה לביצוען של אותן עבודות, כמו גם לדרך ביצוע תיקון הנזקים בבית התובעים (האם תשלום בגין הנזק או תיקונו בפועל). התובעים הוסיפו ועתרו למתן אפשרות למשלוח שאלות הבהרה למומחה, שעיקרן התייחס לשווי תיקון הנזקים לאחר תיקון הליקוי. מצאתי לשוב ולהפנות את שימת לב הצדדים כי ראוי שההתייחסות הראשונית והחשובה יותר תהא לביצוע של תיקון מקור הליקויים וזאת על מנת למנוע הישנות של מקרים של הצפה ורטיבות. נוכח כך, מצאתי כי יש גם טעם שהעבודות יבוצעו על ידי הנתבעים בהקדם האפשרי ותוך פיקוח של מומחה בית המשפט. על בסיס אלו, נתבקש המומחה מטעם בית המשפט להשלים את חוות דעתו ביחס לסוגיות הנוגעות לביצוע התיקונים בפועל. ביום 27.2.13 התקיים דיון נוסף וממנו עלה כי הנתבעים בחרו להגיש בקשה להיתר בנייה הכוללת בחובה גם את התיקונים נשוא חוות דעתו של מומחה בית המשפט, כמו גם נושאים רבים אחרים, וכי התובעים מתנגדים לבקשה זו ככל שאינה מתייחסת להליכים שבפני. עוד התברר כי קיימת אי בהירות בשאר לשאלה האם קיים צורך בהיתר בנייה לצורך ביצוע העבודות המופיעות בחוות הדעת של מומחה בית המשפט, אם לאו. בשל מחלוקת זו, נתבקשה נציגת העירייה להגיע לדיון מיוחד אשר נקבע ליום 4.3.13. משהתייצבה נציגת העירייה, התברר כי אין מניעה לביצוע האמור בחוות הדעת של מומחה בית המשפט, ואין צורך בהיתר לצורך כך. כפועל יוצא, ניתנו הנחיות לביצוע בפועל של העבודות שמטרתן מניעת הישנות מקרי הצפה. ביום 22.4.13 הוגשה חוות הדעת המשלימה של מומחה בית המשפט במסגרתה התייחס גם המומחה לשאלת ביצוע העבודות והפיקוח עליהן. בסעיף 3.1 לחוות הדעת המשלימה, אישר המומחה כי כל התיקונים המפורטים בחוות הדעת ובמכתב המומחה מיום 19.3.13, בוצעו. עוד התייחס המומחה לאופי ושווי הנזקים נכון לאותו מועד (עם עדכון ביחס לחוות הדעת המקורית). ביום 23.4.13 התקיים דיון נוסף במסגרתו נקבע דיון לצורך הצגת סיכומי הצדדים בעל פה. במסגרת הסיכומים חזרו הצדדים על טענותיהם ככל שהדבר נוגע לשווי הליקויים, שכר טרחה עו"ד, הוצאות הליך ועוגמת נפש. לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים ולכלל המסמכים המצויים בתיק בית המשפט, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את תביעת התובעים באופן חלקי וכמפורט להלן. כאמור, הסעד בדמות צו עשה למניעת חדירת המים ניתן בפועל, במהלך חודשי ניהולו של ההליך המשפטי, ואיני נדרשת לו עוד. תיקון נזקים במסגרת חוות הדעת המשלימה מיום 22.4.13 התייחס המומחה לנזקים אשר נגרמו עקב ההצפות. מהותית, לא חלקו הצדדים על מהות הליקויים או שווי תיקונם ולא נתבקשתי להתיר זימונו של המומחה לצורך חקירתו. המחלוקת המהותית שנותרה בין הצדדים, בהתייחס לליקויים הקיימים בשטח ביתם של התובעים, עניינה דרך הטיפול ברטיבות הקיימת כיום תחת מצע הריצוף. בעניין זה, ניתנו על ידי מומחה בית המשפט שתי חלופות: האחת - פירוק הריצוף הקיים, ייבוש החול או החלפתו בחול יבש, כמו גם ריצוף מחדש עם אריחים דומים. האחרת - מתן אפשרות לרטיבות להתייבש באופן עצמאי על דרך של יציאת נוזלים דרך הקיר בעלייה קפילרית, כאשר דרך זו תחייב תיקוני טיח מדי מספר חודשים עד להתייבשות החול והפסקת עליית הרטיבות. המומחה הבהיר כי חלופה זו יכול ותיארך שנתיים. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני סבורה כי יש מקום להורות כי הטיפול בבעיית הרטיבות ייעשה על דרך החלופה הראשונה, דהיינו - פירוק הריצוף הקיים, יבוש החול והחלפתו, כאשר שווי פעולות אלו הוערך על ידי המומחה בהיקף של 32,000 ₪. איני סבורה כי יש מקום לקבוע שהתובעים נדרשים להמתין ולחיות בצל הרטיבות אך בשל העובדה כי עלותה של החלופה האחרת נמוכה בהרבה מזו הראשונה. באחד משלבי הדיון הועלתה סוגיית מתן ההיתר לתיקון חלף תשלום שיעור שווי הליקויים. על מנת שלא יימצא פסק דיני כחסר, אני מוצאת לציין במפורש כי איני סבורה שיש מקום בתיק זה שבפני לאפשר לנתבעים לתקן בפועל את הליקויים. בית המשפט העליון התייחס במספר רב של פסקי דין לסוגיות אלו, וקבע כי ההכרעה בשאלה של ביצוע תיקונים אל מול תשלום פיצוי, תעשה תוך מתן הדעת להיקף הליקוי, היקף הפיקוח הנדרש, התנהלות הצדדים כמו גם האם יהא בהחלטה זו או אחרת כדי להביא לסיום הסכסוך בין הצדדים. לאחר שנתתי דעתי לכלל השיקולים דנא, איני סבורה שהאינטרס של מי מבעלי הדין, ישורת, על דרך של מתן היתר לנתבעים לבצע את תיקון הליקויים. נוכח מכלול האמור לעיל, אני מורה בזאת כי הנתבעים ישלמו לתובעים בגין הנזקים סך של 39,825 ₪. הוצאות ההליך הנתבעים לא חלקו על חבותם להשיב לידי התובעים את הסכום ששולם כשכ"ט של מומחה בית המשפט בהיקף של 1,750 ₪. כמו כן, יש מקום להשיב לידי התובעים את אגרת בית המשפט בהיקף של 633 ₪. איני סבורה כי יש מקום לפסוק לתובעים השבה בהיקף של 1,000 ₪ בגין עבודתם של ארבעה פועלים אשר לטענת התובעים גרפו מים מן המקום, שעה שלא הוצגו לי ראיות של ממש בעניין זה. באשר לשכר טרחת עו"ד, אני סבורה כי יש ליתן את הדעת לכך שהתובעים נדרשו מחד לפתיחתו של הליך זה, כאשר הוכח שמקור הליקוי הוא אכן בשטח הנתבעים. עם זאת, יש גם ליתן את הדעת לכך שהתרשמתי, מהותית, כי הנתבעים אכן מבקשים לקדם עניינית את הטיפול בתיקון הליקויים, כי לא ננקטו פעולות שמטרתן עיכוב התיקון, והיה בהתייחסותם זו כדי לקדם מהותית את התיק. בנוסף, איני מוצאת להתעלם מן העובדה כי תיק זה אשר החל ביום 21.12.12 הסתיים בפועל בתוך 4 חודשים תוך שבעלי הדין לא נדרשו להגשת כתב הגנה, תיקון כתב תביעה, הגשת תצהירים או הליך הוכחות. לאחר שנתתי דעתי לכל אלו, אני מוצאת להעמיד את סכום ההוצאות הכולל (דהיינו הוצאות ושכר טרחת עורך דין) על סך של 10,383 ₪. עוגמת נפש התובעים חזרו וטענו כי היה בדרך התנהלות הנתבעים כדי לגרום להם לעוגמת נפש מרובה, בין היתר מקום בו בנם שיפץ את המרתף ועבר לגור עם משפחתו באותו שטח. פסיקתו של פיצוי בגין עוגמת נפש היא לעולם לשיקול דעתו של בית המשפט. אני ערה לתחושות הקשות של שני הצדדים, ואולם התרשמתי כי בעיקר מקורן מריבוי ההליכים ומן השנים הרבות שחלפו למן המועד בו החלו הנתבעים בבניית ביתם ועד היום. בשל כך, אני מוצאת לשוב ולהבהיר כי התייחסותי באשר לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש נעשית תוך מתן הדעת לסכסוך הפרטני והמצומצם המונח בפני. בנסיבות אלו, איני סבורה כי יש מקום לפסיקתו של פיצוי בגין עוגמת נפש בהיקף הנתבע על ידי התובעים, ותוך מתן הדעת לכלל טיעוני הצדדים לרבות לעניין משמעות הליקויים, משך תקופת היווצרותם והתנהלות שני הצדדים לצורך קידום הפתרון. לאחר שנתתי דעתי לכל אלו, אני סבורה כי יש להעמיד את שיעור הפיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 6,000 ₪. סוף דבר הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך של 55,208 ₪. הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום. מים