תביעה שהגישה חברת תקשורת סלולרית לתשלום יתרת חוב בהתאם להסכמי ההתקשרות שנחתמו עם הנתבעת מיום 2.4.12. לטענת התובעת, הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לשלם את החיובים בגין השירותים שסופקו לה ולפיכך, נותקו המנויים שבשימושה. לטענת התובעת, נותר לנתבעת חוב בגין דמי שימוש במכשירים בסך של 1,678.17 ₪, וכן חוב בגין יתרות ציוד שטרם שולמו בסך של 6,244.59 ₪. 2. הנתבעת טענה כי שילמה את שתי החשבוניות הראשונות בהתאם להסדר עם התובעת, ואולם בחשבונית השלישית חויב חשבונה בבנק בפועל, בטעות, לטענתה, בסכום גבוה מסכום החשבונית (החיוב שנשלח לבנק עמד לסך של 897.94 ₪, בעוד שסכום החשבונית עמד על 526.08 ₪ בלבד). גם החיוב שנשלח לגבייה בבנק בחודש שלאחר מכן, עמד לטענת הנתבעת, על סכום גבוה מסכום החשבונית (חיוב על סך 936.30 ₪ בעוד שבסכום החשבונית הופיע סך של 823.54 ₪ בלבד). לטענת הנתבעת, בגין העובדה כי החיובים שנשלחו לגביה עלו על סכום החשבונית, לא היתה יתרה לתשלום בחשבונה ולמרות פניות רבות לתובעת, לא תוקנה הטעות והתובעת בחרה לנתק את המנויים. הנתבעת הוסיפה, כי הגישה תלונה לרשויות המס בגין העובדה שהחשבוניות לא תאמו את סכום התביעה, וכי תלונתה נמצאת בבירור. עוד הפנתה הנתבעת לנזקים שלטענתה נגרמו לה כתוצאה מניתוק הקווים בהודעה לבנה הקטין ויום לפני שטס לחו"ל. דיון: 3. כבר בראשית הדברים אציין כי לא מצאתי יסוד לטענת הנתבעת כאילו המדובר בחיוב עליו לא ידעה וכאילו לא הופיע בחשבונית ונגבה מהבנק בסכום שונה מהחיוב בחשבונית . עיון בחשבונית לתקופה שבין 8.6.12-7.7.12 (חשבונית מס' 214879229 נספח ה' 1 לתצהיר מטעם התובעת), מעלה כי נרשם בחשבונית במפורש כי: "בנוסף יחויב חשבונך ביתרת תשלומים חודשיים עבור מכשירים ו/או אביזרים בסך 371.86 ש"ח". יצוין, כי הסך של 526.08 ₪ מודגש בחשבונית ומתחתיו בצד ההערה על גביית תשלום נוסף מודגש גם הסכום של 371.86 ₪, פירוט כל הסכומים שייגבו מופיע בפירוט המופיע בדף השני בהמשך החשבונית. הנה כי כן, אין המדובר בגבייה בסכום שונה בבנק, אלא הודע לנתבעת בחשבונית שקיבלה על הסכום הכולל המדויק שייגבה. 4. גם עיון בחשבונית לתקופה שבין 7.8.12-8.7.12 (חשבונית מס' 2149811057 נספח ה' 2 לתצהיר מטעם התובעת), מעלה כי נרשם בחשבונית במפורש כי: "בנוסף יחויב חשבונך ביתרת תשלומים חודשיים עבור מכשירים ו/או אביזרים בסכום של 112.76 ₪". גם בחשבונית זו מודגשים 2 הסכומים- 823.54 ₪ וכן מודגש סכום התשלומים הנוספים על סך 112.76 ₪. פירוט כל הסכומים שייגבו מופיע גם במקרה זה בפירוט המופיע בדף השני בהמשך החשבונית. אין המדובר גם ביחס לחשבונית זו בגבייה בסכום שונה, אלא הודע לתובעת מפורשות בחשבונית שקיבלה, על הסכום הכולל המדויק שייגבה. לאור האמור ומשסכומי החיוב פורטו בחשבוניות, לא ברור לי איזו עבירת מס בוצעה לטענת הנתבעת. מכל מקום, הנתבעת הגישה תלונה בעניין לרשויות המס ותקבל בוודאי את מסקנות הבדיקה שם. 5. לגבי עצם סכום החיוב הנוסף, אשר הופיע כאמור בחשבונית ה 1 הן בעמוד הראשון והן בעמוד השני בפירוט החיוב בהמשך, עולה כי המדובר בחיוב בגין: "חיובים אחרים"- תשלום 1 מתוך 3- 62.96 ₪. "תביעת ביטוח"- 1 מתוך 1- 298.99 ₪. כבל -תשלום 1 מתוך 1- 9.91 ₪. ראה "פירוט חיובים נוספים" בתחתית עמ' שני לחשבונית ה' 1. המצהיר מטעם התובעת הבהיר בהתאם בחקירתו לגבי הרכב החיובים הנוספים: "תביעת ביטוח ע"ס של 298.99 ₪, יש כבל שנקנה, ציוד נוסף שנקנה וחולק - 3" (עמ' 3 לפרוטוקול). למעלה מן הצורך אפרט כל חיוב וחיוב בחיובים הנוספים כאמור: א. עיון בנספחי תצהיר התובעת מעלה כי החיוב של 62.96 ₪ שהינו כאמור 1 מתוך 3 תשלומים, דהיינו חיוב אחד מתוך חיוב על סך כולל של 188.88 (3X 62.96) תואם לחשבונית 3018771040 (נספח ו' 5 לתצהיר התובעת) מיום 14.6.12 המתייחס לרכישת כרטיס זיכרון, מטען ישיר ואוזניה סטריאופונית שפרטיהם כמפורט בחשבונית. בחשבונית נרשם במפורש כי החיוב ייגבה ב- 3 תשלומים. החשבונית כאמור הינה מיום 14.6.12 ולא מצאתי כי הנתבעת הכחישה רכישת האביזרים המוזכרים כמפורט לעיל. ב. החיוב על סך 298.99 ₪- תביעת ביטוח- הנתבעת הודתה במהלך חקירתה את מצהיר התובעת כי המדובר בחיוב בגין מכשיר שנגנב אלא, שלטענתה, היה אמור להיגבות ב- 6 תשלומים: "ה- 371 היה טעות ותיקנתם אותה כי הסכום הזה חתמתי על מסמך שמורה על חלוקה של 6 תשלומים, יש לכם אותו ובגלל זה תיקנתם את הטעות וחודש אחר זה חילקתם את זה לתשלומים בגלל שאכן חתמתי על מסמך כזה שאישר חלוקה ל- 6 תשלומים והמכשיר גנוב" (ההדגשה שלי ר.א). הנה כי כן, הנתבעת כלל לא חלקה על החיוב בדמי ביטוח, אלא טענה כי היה צרך להיגבות בתשלומים וראה גם חשבונית מס' 3018752532- נספח ו' 4 לתצהיר התובעת חיוב מיום 10.6.12 בגין "דמי השתתפות ביחס למכשיר סמסונג מיני גלקסי". המדובר כאמור בחשבונית מיום 10.6.12 המתייחסת לגביית הסכום בתשלום אחד. אמנם בחשבונית החיוב הבאה (נספח ה' 2) חולק הסכום ל- 6 תשלומים כשבעמ' השני לחשבונית בתחתית העמוד ניתן לראות כי נרשם "תביעת ביטוח-הסדר". הסכום חולק ל- 6 תשלומים כל אחד על סך 49.84 ₪. אולם, הנתבעת לא הציגה כל מסמך כאילו הגיעה להסדר על פריסת החיוב ל- 6 תשלומים, עוד בטרם הופקה חשבונית- נספח ה' 1. העובדה שרק בחשבונית ה' 2 מופיע המונח "הסדר" והעובדה שמלכתחילה ב- 6/10 נרשמה החשבונית ו' 4 על הסכום בחיוב אחד (בניגוד לדוגמא, לחשבונית ו' 5 שכבר מלכתחילה ניתן לראות כי החיוב שם חולק ל- 3 תשלומים), בתוספת העובדה כי אין בפני כל אסמכתא לכך שמלכתחילה סוכם על גביית החיוב ב- 6 תשלומים (הנתבעת לא הציגה את הודעת הפקס, שלטענתה, שלחה בעניין), מצביעה על כך שלא ניתן לקבוע כי בעת שנשלחה חשבונית ה- 1 כבר סוכם כל גביית חוב זה ב- 6 תשלומים. בכל מקרה, וממילא כפי שיפורט בהמשך, גם אילו היה החיוב בחשבונית ה1 מתייחס רק לתשלום אחד מבין 6 ביחס לסכום זה, לא היה כיסוי בחשבונה של הנתבעת לחיוב. ג. החיוב הנוסף על סך 9.91 ₪ הינו בגין כבל USB כמפורט בחשבונית 3018804077 נספח ו' 7 לתצהיר התובעת. התובעת לא הכחישה כי רכשה כבל זה. 6. הנה כי כן, לכל החיובים נמצא ביסוס שלא נסתר על ידי הנתבעת. סכומם של חיובים אלו אף הודע לנתבעת ונרשם במפורש בחשבוניות. אדגיש, כי גם אם הייתה מתקבלת טענת הנתבעת כי החיוב בגין דמי ביטוח היה צריך להיגבות כבר מלכתחילה ב- 6 תשלומים (טענה שכאמור לא הוכחה), הרי עיון בתדפיס חשבון הבנק שצרפה הנתבעת מעלה, כי גם במקרה שחיוב זה היה נפרס והסכום שנשלח לגביה בבנק, היה עומד על סכום נמוך מזה שנשלח, בכל מקרה הייתה הוראת החיוב חוזרת מאחר שהנתבעת עמדה ממילא על יתרת זכות של 11.43 ₪ בלבד (ראה בתדפיס חשבון הבנק שצרפה הנתבעת יתרה ליום 27.7.12 לאחר שחשבונה זוכה בחזרה בסכום החיוב). לפיכך גם אילו הייתה נשלחת הוראת חיוב בסכום נמוך מזו שנשלחה, הייתה הוראת החיוב חוזרת. כאמור לעיל בכל מקרה לא הוכח כי סכום תביעת הביטוח היה אמור להיגבות מלכתחילה ב- 6 תשלומים וכי אין המדובר ב"הסדר" שהוסכם עליו בהמשך. עוד אוסיף, כי גם החיוב נשוא חשבונית ה'2 אשר התייחס לחיוב סכום "תביעת ביטוח" לאחר פריסתו ל- 6 תשלומים (ולפיכך לא מצאתי מה פגם נפל בו, גם לגישת הנתבעת), הרי אף הוא הוחזר בהעדר יתרה בחשבון. לאחר הזיכוי בסכום החיוב שחזר עמדה היתרה בחשבון הנתבעת על סך של 7.53 ₪. דהיינו, גם במקרה זה ובכל מקרה גם אילו היה החיוב בסכום נמוך מזה שנשלח לגביה בחשבון, הייתה הוראת החיוב חוזרת. 7. לאור האמור ומשלא נמצא כל פגם בחיובי הנתבעת, ואולם התשלומים לא שולמו ע"י הנתבעת כאמור, הייתה זכאית התובעת לנתק את המנויים ולהעמיד לפירעון את יתרת החיובים בגין שימוש ובגין ציוד. לעניין החיוב בגין ציוד יצוין, כי משמדובר ביתרת חוב עבור מכשירים ואביזרים שסופקו לנתבעת, ואשר הנתבעת טרם סיימה לשלם את תמורתם בעת הניתוק, זכאית התובעת לתשלום תמורתם. לא ניתן לאלץ את התובעת לוותר על תמורת הציוד ולהסתפק בהשבתו,זאת מאחר שמדובר במכשירים שבעבר כבר נעשה בהם שימוש. אם לא די בכך, הנתבעת אף הודתה שמכשיר אחד בחו"ל ורק 2 מכשירים ברשותה. 8. לא מצאתי בטענות הנתבעת בדבר התנהלות התובעת ביחס למסירת הודעת הניתוק לבנה, או ניתוק המנויים יום לפני טיסתו של הבן, כדי להוות הגנה בפני התביעה. כאמור, במקרה דנן ולאור הפרת ההסכם ע"י הנתבעת בגין אי תשלום החיובים-הפרה שהינה הפרה יסודית במהותה, קמה לתובעת עילה לביטול ההתקשרות וניתוק המנויים. יצוין כי טענת הנתבעת בעניין שיחת הטלפון עם בנה, לא הועלתה בכתב הגנתה. בכל מקרה, אין בפני כל ראיה או אסמכתא לקיומה של השיחה עם הקטין שכן בהתאם להחלטתי מיום 18.11.13 הובהר לנתבעת כי למעשה לא הוגש כלל תצהיר עדות ראשית מטעמה. הנה כי כן, לא הוכח כי התקיימה שיחה טלפונית עם הקטין כאמור, ואף לא הוכח כאילו מי מטעם הנתבעת ידע כי מדובר בשיחה עם קטין. אם לא די בכך, הנתבעת כלל לא הגישה תביעה שכנגד נגד הנתבעת בגין טענתה לנזקים שנגרמו לה עקב שיחה זו. 9. לאור כל האמור, לא הציגה הנתבעת הגנה בפני התביעה ואני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 8,624 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500₪. סלולר (תביעות)חוב