התנגד לביצוע שיקים בטענה שלא חתם ושהוצאו משני פנקסים אשר אבדו לו לאחר ששמע את הבקשה, החליט כב' הרשם הבכיר אפרים צ'יזיק, להתיר לנתבע להתגונן בפני התביעה. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ממנה עולה כי קיבל את השיקים הנדונים מאת בתו של הנתבע ובעלה, כחלק מסדרה של שיקים אשר נמסרו לו כתשלומים על חשבון שכר דירה עבור דירה שהשכיר להם. עפ"י האמור בתצהירו, בתו של הנתבע אמרה לו כי אביה חתם על השיקים ורשם את הסכומים עליהם. התובע ביקש לזמן לעדות את בתו ובעלה, אולם הודיע לאחר מכן כי מאחר ולא עלה בידו לאתרם, הוא מוותר על זימונם. הנתבע הסתפק בתצהיר שנתן בנלווה להתנגדות לביצוע שטר, וכן התייצב ביחד איתו לדיון מר ולדימיר ישראלוב (בעלה של בתו, אשר שכר את הדירה מהתובע). בהסכמת ב"כ התובע נשמעה עדותו של מר ישראלוב על אף שלא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו. מר ישראלוב סיפר בעדותו, כי בעבר, עד שירד מנכסיו ונקלע לחובות כבדים, עבד הנתבע במפעל תכשיטים שהיה שייך לו. הוא אישר כי כל המסמכים החשובים של הורי אשתו, לרבות פנקסי השקים מהם הוצאו השקים הנידונים, אוחסנו בכספת אשר במפעל. הוא הודה כי עשה שימוש בשיקים של הנתבע על מנת לשלם את שכ"ד לתובע, וזאת מבלי שנטל את רשות הנתבע ומבלי שהנתבע ידע על כך. מדי חודש בחודשו לפני שהשיקים שנטל היו אמורים להיפרע, היה מפקיד סכומים בהתאם בחשבון הבנק של הנתבע. הוא הצטער על המעשה, נטל עליו אחריות ואמר כי בכוונתו לשלם את החוב, כפי שהוא משלם חובותיו לאחרים. דיון והכרעה: סעיף 22(א) לפקודת השטרות קובע, כי לא קמה חבות עפ"י שטר ללא חתימה, וכאשר עולה טענה של זיוף חתימה, לא ניתן לרכוש מכוחה של חתימה זו זכות להחזיק בשטר או לאכוף פירעונו, כאמור בסעיף 23(א) לפקודה. כאשר צד מכחיש את חתימתו, על הצד השני נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה (ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים, פ"ד מ"ז 3, 240. למעט הטענה שהופיע בתצהירו כי בתו של הנתבע אמרה לו שאביה חתם על השיקים, התובע לא הביא כל ראייה כי החתימה ע"ג השיקים הינה חתימתו של הנתבע. לא חוות דעת מומחה, אף לא דוגמאות חתימה, ולא הביא לעדות כל אדם אשר ראה את הנתבע חותם עליהם. טענת התובע בעניין דברי ביתה של התובע מהווה עדות מפי השמועה. הנתבע אמנם לא התנגד לעדות מפי השמועה, אולם, מדובר בנתבע שלא היה מיוצג, אינו דובר את השפה העברית כמעט בכלל ועשה עלי רושם, של אדם פשוט ותמים, שאיננו מצוי היטב בענייני דיומה ואין לזקוף את העדר ההתנגדות לעדויות שמועה לרעתו. התובע טען אמנם, כי ניסה לזמן לעדות את בתו של הנתבע ואת בעלה ולא איתר אותם אולם, קשה לקבל טענה זו, בעיקר נוכח התייצבות בעלה לדיון, "בהתנדבות" מבלי שזומן. על כן, גם אם יכולים דברי התובע, בקושי, לעבור את רף הקבילות, המשקל שניתן לייחס להם הוא מועט ביותר ואין בו די כדי להרים את נטל הראייה להוכחת החתימה של הנתבע על גבי השיקים. משכך אני קובע כי התובע, לא עמד בנטל להוכיח את שהיה עליו להוכיח בעניין זה. השאלה השנייה העומדת בפני היא, האם נתן הנתבע לבתו או לבעלה רשות לעשות שימוש בשיקים. אם כן, הרי ניתן לחייבו לשלמם. הנתבע העיד כי פנקסי השיקים כמו יתר חפצי הערך של המשפחה, נשמרו בכספת במפעל בו עבד שהיה שייך לחתנו, מתוך חשש מהתפרצויות וגניבות בשכונה בה הוא מתגורר, קרית ים ג'. הוא חזר על טענתו כי לא ידע על כך שהשיקים נלקחו ונמסרו וסיפר כי הדבר נודע לו רק לאחר שמספר שיקים חזרו מסיבת "אין כיסוי" והבנק הודיע על כך לאשתו. אם אכן השקים הוחזקו בכספת המפעל למשמרת ולא נמסרו לביתו של הנתבע ולבעלה לצורך שימוש בהם והנתבע לא ידע על השימוש שנעשה בשקים, לא ניתן להסיק כי הסכים לשימוש שנעשה בהם. עדותו של הנתבע עשתה עלי רושם מהיימן. הוא התנהג ודיבר בפשטות ובקצרה, והותיר רושם ברור של אדם בלתי מתוחכם, העוסק כל זמנו בעבודה אל מול שולחן הצורפים במפעל, איננו בקיא בהתנהלות עסקית, חשבונות בנקים וכו'. הוא השיב תשובות ישירות וקצרות לשאלות שנשאל וניתן היה להתרשם מיושרו וכנותו. סתירות כאלו ואחרות עליהן הצביע ב"כ התובע, בין דברים שמסר במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר לבין עדותו בפני, לא היו מהותיות. ולפי התרשמותי נבעו מקשיי הבנה, שפה ותרגום בהזדמנויות השונות. כך לגבי השאלה, האם השיקים היו בכספת או בארון, השאלה מתי גילה כי נעשה שימוש בשיקים שלו ומתי הגיש תלונה במשטרה בגין כך. מר ישראלוב אישר את דברי הנתבע, כי השיקים נמסרו למשמורת בכספת שבמפעלו, ולא ניתנו על מנת להשתמש בהם. הוא הודה, כי כאשר נקלע לקשיים והיה זקוק לשיקים לצורך תשלום שכ"ד הוא לקח את השיקים של הנתבע ועשה בהם שימוש ללא ידיעתו. גם עדותו של מר ישראלוב עשתה עלי רושם אמין. הוא הודה מייד עם תחילת דבריו כי נטל את השיקים חתם עליהם ומסר אותם, הוא הודה בכך שלא שילם שכ"ד, כיוון שנכנס לקשיים, הודה בקיום חוב כלפי התובע ואף סיפר כי הוא מנסה לעמוד בכל חובותיו מבלי לבקש פשיטת רגל. ב"כ התובע, הטיח במר ישראלוב שאם לא קיבל הסכמה הרי ביצע מעשה של גניבה. מר ישראלוב הכחיש זאת ועם זאת עמד על דעתו, כי הנתבע לא ידע ולא נתן הסכמה לשימוש שעשה בשיקים שלו. איני רואה בדברי מר ישראלוב משום סתירה שיש בה כדי להשליך לרעה על מהימנות עדותו. כאשר לקח את השיקים על מנת לעשות בהם שימוש הוא לא התכוון שלא להחזיר את הכסף. רוב רובם של השיקים אשר לקח נפרעו, לאחר שהוא עצמו הפקיד בחשבונו של הנתבע את סכומי השיקים טרם פרעונם. רק לקראת סוף התקופה, כאשר לא היה בידו לעמוד בתשלומים, חזרו השיקים מפאת חוסר כיסוי מספיק. העובדה שאדם לא מוכן להגדיר עצמו "גנב", לא מצביעה על כך ששיקר כאשר אמר שעשה שימוש בשקים של חמו ללא רשות. ב"כ התובע טען, כי העובדה שהנתבע לא הגיש תלונה ישירה במשטרה כנגד חתנו, צריכה להוביל למסקנה כי הסכים לנטילת השיקים על ידו. בנסיבות העניין אין בידי לקבל מסקנה זו. העבודה שבן משפחה לא מוכן להכתים בן משפחה אחר בפלילים, איננה מובילה למסקנה כי הוא חייב לשאת בהתחייבויותיו או כי הסכים לשימוש שנעשה בשקים. לעניין זה יש לציין כי הנתבע סיפר שכן ניגש למשטרה לאחר שהתברר לו שנעשה שימוש בשיקים, אז עדיין לא ידע מי לקח את השיקים והמשטרה לא הסכימה לרשום את תלונתו. ב"כ התובע הפנה לעובדה שהשיקים לא חזרו מחמת ביטולם אלא מחמת "העדר כיסוי מספיק" וביקש ללמוד מכך שניתנה הסכמה למסירתם. מסקנה זו איננה סבירה יותר מתרחיש הפוך לפיו, הנתבע לא ידע שהשיקים נלקחו ונמסרו ולכן לא ביטל אותם. עוד טען ב"כ התובע לגבי העובדה שחלק מן השיקים באותה סדרה נפרעו, דבר המצביע על כך שיתכן שמי שחתם עליהם, היה מורשה חתימה בחשבון הבנק. לא מצאתי ממש בטענה זו שנותרה בגדר ספקולציה ולא גובתה בראיות כלשהן. התובע אף לא ביקש להציג את חתימות מורשי החתימה ולא זימן את נציג הבנק להסביר מדוע נעשה כך. בהתחשב בכל אלה, הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידו של התובע להוכיח מתן הרשאה למסירת השקים לתובע. לא זו בלבד, מצאתי את גרסת הנתבע ומר ישראלוב אמינה, הגיונית ומסתברת יותר מגרסת התובע. אוסיף ואומר, כי בדחיית התביעה השטרית, לא יצא התובע וידיו על ראשו, שהרי ניתן פסק דין לתשלום אותם החובות כנגד מר ישראלוב. אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט (בגין שתי הישיבות), בסך 1,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. המזכירות תשיב את הסך של 800 ₪ אשר הופקדו ע"י התובע, על פירותיו לידי התובע באמצעות בא כוחו. שיקיםביצוע שטר