האם אוחזת כשורה או האם רשאית להיפרע את השיקים לפי הלכת "גויסקי" ? בטרם אדון בשאלה, האם נתקיימו התנאים להפיכתה של התובעת ל"אוחזת כשורה" בשיקים, אקדים ואבדוק את השאלה האם העובדה לפיה התובעת השלימה את שמה כנפרעת על גבי השיק, לאחר שנמסר לה, שוללת ממנה אחיזה כשורה. אין חולק כי התובעת קיבלה את השיקים "על החלק" וכי היא זו שהטביעה את חותמת החברה במקום המיועד לשם "הנפרע" על גבי השיקים. כבר בתחילת הדיון, בעמ' 1 לפרוטוקול, ש' 14, השיב ב"כ התובעת עו"ד ברמי לשאלת בית המשפט: "ש. ב "שלמו לפקודת" בשם הנפרע יש את חותמת הזוכה. מתי ומי שם את החותמת הזו? ת. מרשתי שמה את החותמת במועד ניכיון השיקים, לאחר שיחה עם מנהל הנתבעת צור שאישר את הניכיון". ובעמ' 13 לפרוטוקול, ש' 6, נשאל מנהל התובעת: "ש. נכון שכל השיקים שקיבלת של הנתבעת הם על החלק ושמת את חותמת החברה? ת. שלושה שיקים אני מאשר ואת השלוש האחרים אני צריך לבדוק". השאלות בעניין דומה נדונו בע"א 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד, (להלן: "פס"ד שחף טקס") ונקבע בו כהאי לישנא: "(א) אחיזה כשורה שלושה סעיפים בפקודת השטרות רלוונטיים לדיון שלפנינו: סעיף 3, סעיף 19(א) וסעיף 28(א) לפקודה, ונביאם כלשונם: "3. שטר-חליפין מהו (א) שטר-חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסויים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה. (ב) מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פרעון כסף, איננו שטר-חליפין. [...] (ד) התאריך, המקום והערך על שלוש אלה אין השטר נפסל: (1) על שאין בו תאריך עריכתו; (2) על שאינו מפרש הערך שניתן בעדו או שאינו מפרש שניתן בעדו ערך כלשהו; (3) על שאינו מפרש את מקום המשיכה או את מקום הפרעון; אלא שלעולם באין מקום פרעונו של השטר נקוב במפורש, יראו כמקום פרעונו את המקום שניקב כמקום עסקו של הנמשך, או כמקום מגוריו." "19. מסמך לא שלם או חתימה על-החלק (א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו." "28. אוחז כשורה (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה." סעיף 3(א) לפקודה מגדיר את יסודותיו החיוניים של השטר - יסודות שחובה שהשטר יקיים כדי לבוא בגדרה של הגדרת "שטר חליפין". מסמך יכול להיות חסר איזה מהיסודות המנויים בסעיף 3(א) לפקודה, ויסודות אלה ניתנים להשלמה כאמור בסעיף 19 לפקודה, אלא שאז מורה אותנו סעיף 3(ב) שהמסמך אינו שטר חליפין (ראו: י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, התשמ"ג) 159; להלן:- "זוסמן"). סעיף 19 מאפשר לאוחז להשלים בשטר הן פרט חיוני הן פרט מהותי (ע"א 339/72 חרס קרמית בע"מ נ' קולטון, פ"ד כח(1) 452), אלא שאין בזכות לכאורה להשלים מסמך, הקבועה בסעיף 19 הנ"ל, כדי לגרוע מן האמור בסעיף 28(א), הקובע שכדי לזכות במעמד של אוחז כשורה על האוחז ליטול לידיו שטר כשהוא תקין ושלם לפי מראהו. אוחז שנוטל לידיו מסמך שאינו שלם, קרי, מסמך שחסר בו פרט חיוני כלשון סעיף 3(א) לפקודה - לא נטל לידיו שטר, כהגדרתו בסעיף 3(א), ומשכך אינו יכול להיות אוחז כשורה (ע"א 377/68 מטע, בית חרושת לצורכי מזון בע"מ נ' פרל, פ"ד כג(1) 98; זוסמן, לעיל, בעמ' 265). לית מאן דפליג שהמערערת נטלה את המסמך כשחסר בו שם הנפרע, שהוא יסוד חיוני. המערערת נטלה לידיה מסמך שאינו שטר, ובהשלמתה הפכה אותו לשטר. לבטח אין לומר שהמערערת נטלה לידיה שטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, לפי כך - נכונה המסקנה שהיא אינה אוחזת כשורה. קביעת בית משפט קמא מקובלת עלינו. המערערת טוענת שהתכלית שלשמה הושאר שם הנפרע ריק הייתה להפוך את השיק שעליו נכתב "למוטב בלבד" למסמך סחיר. אפילו טענה זו נכונה, אין בה כדי לסייע למערערת, שכן הוראות הפקודה מפורשות: שטר שאינו שלם ותקין על פי מראהו, לא כל שכן מסמך שאינו מהווה שטר, אינם יכולים לזכות את האוחז בהגנה שמקנה לו מעמד של אוחז כשורה מכוח סעיך 37(2) לפקודה. התכלית של התנאי הקבוע בסעיף 28(א) לפקודה היא למנוע חשד שעלול לעורר שטר שאינו שלם: "שטר שאינו שלם או אינו תקין לפי מראהו, אינו מקובל על הסוחר ומעורר חשש; אין דרכם של סוחרים ליטול מסמך כזה. מסמך שאינו שלם - יוצא דופן מבחינת תוכנו, ומסמך שאינו תקין - מבחינת צורתו. מסמכים כאלה מעידים על עצמו כי ייתכן שמשהו אינו כשורה והם עצמם אומרים 'דרשני'. אם נתגלה פגם בזכות הקניין שבהם, הנוטל את המסמך הוזהר מראש." (זוסמן, לעיל, בעמ' 265). משנטלה המערערת מסמך שאינו שלם - אין היא יכולה לזכות במעמד של אוחזת כשורה, שכן היא "הוזהרה" קודם לכן. הלכת גויסקי המערערת אף אינה יכולה להסתייע בהלכת גויסקי, שכן כפי שציין בית משפט קמא, הלכה זו עוסקת במועד סיחורו או נטילתו של שטר, בעוד שבענייננו נטלה לידיה המערערת מסמך שאינו שטר (כאמור, המסמך הפך לשטר רק לאחר שהושלם). מקובל עלינו שאין להרחיב את הלכת גויסקי מעבר לנדרש, בין היתר לנוכח הביקורת שנמתחה עליה בפסיקה (עיינו: ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון בישראל בע"מ, פ"ד מח (4) 498, 526; ע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ"ד נה (4) 83, 85), ומשכך - אין אנו רואים להתערב בקביעת השופטת הנכבדה." הדברים שהובאו מפסק הדין שחף טקס הנ"ל יפים אף לענייננו. מאחר והתובעת היא זו שהשלימה את שמה על השיק, אין היא יכולה להיות "אוחז כשורה" בשיקים והיא אף אינה יכול להיפרע את השטר לפי הלכת "גויסקי" שכן כאשר נטלה התובעת את השיקים הם לא היו "שטר". ב"כ התובעת טען כי קיימות הלכות, שלפיהן יכול התובע להיות אוחז כשורה גם במקרה ששם הנפרע, הושלם על ידי הנפרע, בשיק שנמסר לו "על החלק". למרות שלא היו בידי ב"כ התובעת אסמכתאות כאלה במועד הסיכומים, התרתי לו להגיש אסמכתאות בעניין זה. ב"כ התובעת הגיש הודעה לבית המשפט ובה פירט את האסמכתאות שהוא סבור כי הן תומכות בטענתו. לא אוכל לקבל את טענת ב"כ התובעת. האסמכתאות שצירף אינן ממין העניין והן אינן עוסקות בזוכה שהשלים בעצמו את שם הנפרע לאחר שהשטר נמסר לו "על החלק". ע"א 1886/97 יהודה זאב, נ' זלמה פנינה, עליו הסתמך ב"כ התובעת קובע כי " במקרה שבו המושך מוסר תורף של שיק - חתום על ידי המושך, ללא סכום וללא שם הנפרע - לידי אדם אחר, וזה מוסר את השיק לצד שלישי במסגרת יחסים עסקיים שבינו לבין הצד השלישי לאחר שהשלים את שם הצד השלישי כנפרע, (ההדגשה שלי ע.א.) יכול הצד השלישי להפוך לאוחז כשורה על אף שהוא הנפרע. זאת, מכיוון שאין קשר משפטי ישיר בין הנפרע והמושך, והם צדדים רחוקים". ההלכה אליה הפנה ב"כ התובעת מתייחסת במפורש למקרה שבו מי שהשלים את שמו של הצד השלישי כנפרע הינו האדם האחר, ולא הצד השלישי הנפרע, כפי שנעשה במקרה דנן, ולפיכך אין להלכה זו דבר וחצי דבר עם המקרה שבפני, שבו הצד השלישי קיבל תורף של שיק ללא שם הנפרע, והוא אשר השלים את שמו על גבי השיק. משהגעתי למסקנה כי הוכח כישלון תמורה בין הצדדים הקרובים לשיקים וכי התובעת אינה יכולה להיות אוחזת כשורה בשיקים, או להיפרע את תמורת השיקים לפי הלכת "גויסקי", דין התביעה להידחות. לאור האמור לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5000 ₪. זכות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 45 ימים. אוחז כשורהאחיזה בשטרשאלות משפטיותשיקים