תקנה 4(3) תקנות שיקים ללא כיסוי צירוף העתק מהפניה לבנק לבטל את הבאת השקים במניין השקים שסורבו והעתק תגובת הבנק לפניה זו. תקנה 4(3) תקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין) 4. לגופם של דברים טוען הבנק כי אין כל עילה ו/או טעם להסרת ההגבלה ולגריעת השקים, שכן בכל המועדים בהם סורבו השקים נושא הערעור, היה החשבון ביתרת חובה החורגת ממסגרת האשראי המאושרת באותם מועדים. לא נוצר בין הצדדים כל הסכם מכללא אשר הטיל עליו חובה לכבד את השקים אשר הוצגו בחריגה ממסגרת האשראי. לא היה למערער יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השקים נושא הבקשה, שכן השקים הנ"ל סורבו בחריגה ברורה ממסגרת האשראי חרף הנחיותיו של המשיב למבקש לדאוג ליתרה מספקת בחשבון, בכל עת, לכיבוד השקים המוצגים לפירעון. דיון והכרעה: 6. תחילה אתייחס לטענה המקדמית שהועלתה על ידי הבנק לפיה המבקש היה צריך לצרף לכתב הערעור מסמכים המנויים בתקנה 4(3) לתקנות וביניהם: "העתק מפנייתו של המבקש או של שותף אחר לחשבון אל המשיב בבקשה לבטל את הבאת השיק נושא הבקשה במניין השקים שסורבו, ותשובת המשיב לפניה". אין חולק כי לא צורפה לבקשה פניית המבקש ותשובת הבנק, אולם אין בכך כדי להצדיק דחיית הערעור על הסף. מחוקק המשנה הורה אומנם על צירוף פניה מוקדמת לבנק לכתב הערעור, אך אין בדין קביעה המחייבת פנייה כאמור בטרם הגשת ערעור לבית המשפט, ובהיעדר סייג סטטוטורי מפורש, אין להגביל בשל כך את זכות הערעור לפי החוק (ראו לעניין זה: יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א -1981" הפרקליט מד 455). 7. ומכאן לגופם של דברים. המערער מיקד את טענותיו בתצהיר שהוגש מטעמו בשלושה שיקים מתוך עשרת השיקים שסורבו: שיק מיום 30.9.12 בסך 1,500 ₪, שיק מיום 22.10.12 על סך 3,500 ₪ ושיק מיום 28.11.13 אף הוא על סך 3,500 ₪. עיון בתדפיסי הבנק שצורפו מעלה כי השיקים סורבו כדין מאחר שכיבודם היה מביא את חשבונו של התובע לחריגה ממסגרת האשראי (כאשר ביחס לשני השיקים האחרונים עולה כי לא היתה מסגרת מאושרת לחשבון באותה עת). הטענה כי בידי הבנק היוו בטוחות שונות ולפיכך היה עליו לכבד את השיקים הנ"ל איננה משכנעת, שכן משמדובר בבטוחות הרי הן מיועדות לתכלית ספציפית ואין הבנק מחוייב לעשות בהן שימוש לצורך הגדלת האשראי. בכל הנוגע לשיקים לניכיון, הרי מדובר בשיקים שטרם הגיע מועד פירעונם ולא ידוע אם הם יכובדו. המערער לא הציג כל הסכמה עם הבנק המאפשרת לבנק לבצע ניכיון שיקים במקרה של חריגה מהמסגרת, ואף לא טען כי הוא פנה לבנק לבצע זאת כשנודע לו על דבר החריגה ממסגרת האשראי. 8. אשר לטענת המערער כי הבנק כיבד בעבר שיקים על-אף חריגה ממסגרת האשראי, וכי הדבר הצמיח לו ציפיה לגיטימית כי השיקים נשוא הערעור יכובדו, אין בידי לקבלה. ראשית, כפי שמציין הבנק בצדק, טענות אלה כלל לא נטענו בתצהיר שצורף לערעור, ודי בכך כדי להצדיק את דחייתן. שנית, ומעבר לכך, עיון בתדפיסי החשבון שצורפו מעלה כי מרבית השיקים אליהם מפנה המערער בסיכומיו כדוגמאות להסכמת הבנק לכיבוד שיקים בחריגה מהמסגרת, כלל לא חרגו ממסגרת האשראי המאושרת במועד הרלוונטי. מהתדפיס עולה כי אכן במקרים בודדים כובדו שיקים חורגים, כאשר בסמוך לאחר מכן הופקדו סכומים בחשבון שהשיבו אותו לגבולות המסגרת, אולם אין בכך כדי להביא למסקנה לה טוען המערער, דהינו, כי הדבר גרם לצפייה סבירה מצידו בדבר קיומה של חובה מצד הבנק לכבד שיקים בחריגה ממסגרת האשראי שנקבעה. 9. על מנת לבסס טענה לציפייה סבירה אצל הלקוח בדבר קיומה של חובה של הבנק לאפשר משיכת שיקים כאמור, במובן סעיף 10(א)(3) לחוק, יש להוכיח דפוס התנהגות מתמשך, ברור ועקבי בין הצדדים; הסכמת הבנק במקרה כזה או אחר בעבר, לכיבוד שיק חרף החריגה, עשויה להיות מושפעת ממגוון שיקולים של הבנק, ואיננה, כשלעצמה, מלמדת על הסכמה מחייבת להמשך ולפעול באופן זה בעתיד. ראו לעניין זה דברי יצחק עמית במאמרו הנ"ל, בעמ' 436, כדלקמן: "להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח - להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר. החזרת שיקים על-ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים. ... זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על-פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי. העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי." וראו לעניין זה האמור בפסק-הדין בע"א 4305/98 (מחוזי - י-ם) מ.צ.י.ג.ה בנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם במאגרים), כדלקמן: " בענייננו, כמעט כדרך שבשיגרה, כאשר אך מובן הוא שבהגבלה אין למשיב עניין לטובת עצמו, והוא נאלץ לתור אחר "שביל הזהב" בין חפצו לשמור על מעגל לקוחותיו מהם (מכספם) פרנסתו, לבין ניהול הסיכונים העסקיים להם הוא נדרש בגין העובדה שהוא נדון לפעול לתועלת הציבור בעניין ההגבלות על חשבונות שיקים, הרי למרות שאיפשר למערערת לחרוג ממסגרת האשראי המאושר הוא גם סרב באותה עת לכבד חמישה שיקים. ללמדך, שהמשיב, בקיימו את הוראות החוק כדי להגן על הציבור הרחב ממושכי שיקים שלא כדין, גם הבהיר למערערת שנוהג הוא בה לפנים משורת הדין, עת רשאי היה, ובדין, לסרב משיכתם גם של שיקים נוספים. על כן, נשמטת הקרקע תחת טענת המערערת, לפיה קיים חוזה מכללא, ואין אפוא יסוד סביר להנחה שהמשיב חייב בדין לפרוע שיקים נוספים. העובדה שהמשיב היה נכון בעבר לסטות ממסגרת האשראי המוסכמת אינה מחייבת ואף אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה לעשות כן בכל עת גם בעתיד וללא כל הגבלה. המשיב זכאי לשקול את מדיניותו בכל עת ועת. מקום בו הוא מאשר חריגה, נושא הוא בסיכון עד לשלב שלא יחפוץ להמשיך ולנהוג כך". פרשנות הוראות החוק כמפורט לעיל, מושפעת, בין היתר, מהתכלית הציבורית של החוק. תכלית זו חורגת מעניינם של הלקוח ושל הבנק, כשלעצמם, והיא באה לשרת את כלל הציבור, באמצעות הטלת מגבלות אשר ימנעו וירתיעו מפני מתן שיקים שאין להם כיסוי, תוך חשש לפגיעה בצדדים שלישיים ולגרימת מכלול של השפעות כלכליות ומוסדיות שליליות. ראו לעניין זה דברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 9162/94 סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' (פורסם במאגרים), כדלקמן: " ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעתים - כפי שציין בית המשפט המחוזי - על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, ומבלי לפגוע במעשים ופעלים אחרים של המבקשים, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק". וראו לעניין זה גם: רע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבנין ועב' בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם במאגרים). 10. בענייננו, וכפי שצויין לעיל, לא הוכח דפוס קבוע ומתמשך של כיבוד שיקים של המערער חרף חריגה ממסגרת האשראי, ולפיכך דין הטענה להידחות. 11. המערער טוען בנוסף כי הבנק שינה באופן תכוף את מסגרת האשראי בחשבונו וכי זו נוהלה באופן גמיש. יצויין כי גם טענה זו אין לה זכר בערעור ובתצהיר שצורף לו, והיא הועלתה לראשונה בסיכומים תוך הרחבת חזית אסורה. לגופם של דברים, על המערער היתה חובה להתעדכן במסגרת האשראי העומדת לו ולפעול בהתאם במסגרת ההסכמות הנקודתיות עם הבנק ולא מעבר להן. משלא הונחה תשתית משכנעת לקיומה של מתכונת נמשכת וקבועה של כיבוד שיקים שלא על בסיס מסגרת האשראי כפי שאושרה ע"י הבנק, דין הטענה בהקשר זה להידחות. 12. המערער מוסיף וטוען ביחס לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מההגבלה, ברם טענות אלה אינן נוגעות למישור הערעור דנן שעניינו שאלת התקיימותן של העילות הקבועות בחוק לגריעת שיקים שסורבו. 13. אשר על כן, אני דוחה את הערעור. 14. המערער ישלם למשיב הוצאות בסך 3,000 ₪, וזאת בתוך תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מאותו יום ועד לתשלום בפועל.בנקשיקיםשיקים ללא כיסוי