טען שנסע בנתיב הימני, כחוק ובמהירות שאינה עולה על המותר, כאשר לפתע הגיח משמאל, רכב הפיג'ו נהוג על ידי ראנדה, כאשר הוא חוצה קו הפרדה רציף, וחצה את הנתיב בו נסע לרוחבו. לטענת ראנדה, אירעה התאונה באופן שונה לחלוטין. לטענתה, נסעה בנתיב הימני, וכאשר ביקשה לפנות ימינה, על מנת להיכנס אל כביש הגישה לשכונת מגוריה, האטה, אותתה ימינה ולאחר שהחלה בפניה ימינה, פגע בה לפתע רכבו של חבקה שנסע מאחוריה, סטה לימין, והתנגש ברכבה בצדו הימני. מטעם חבקה, העידו על נסיבות התאונה הוא ורעייתו שהיתה עמו ברכב בעת התאונה. מטעם ראנדה ואביה, העידו על נסיבות התאונה היא עצמה, רים נחלה, נוסעת שהיתה עמה ברכב בעת התאונה, ושני עדים נוספים שהיו לטענתם בקרבת מקום וראו את התאונה. בעליהם של כלי הרכב, עמאד דאו ומאג'ד חבקה העידו אף הם, אך שניהם לא היו עדים לתאונה. לאחר ששמעתי את כל העדויות, ולאחר שעיינתי בתמונות המדגימות את מקום התאונה ואת מוקדי הנזק של שני כלי הרכב, שוכנעתי כי התאונה אירעה בשל רשלנותה הבלעדית של ראנדה, ובנסיבות בהן חבקה לא יכול היה למנוע את התאונה. משכך, החלטתי לקבל את התביעה בת.א. 25237-12-12 במלואה, ולדחות את התביעה בת.א 16591-02-13. אנמק. הטנדר בו נהג חבקה נפגע בחזית הקדמית, בעיקר בחלק השמאלי כמפורט בחוות דעת השמאי מטעמו. רכב הפיג'ו בו נהגה ראנדה נפגע בדופן הימנית, בשתי הדלתות. מתמונות המופיעות בחוות הדעת (נ/2) עולה בבירור כי הפיג'ו ספג מכה אשר גרמה למעיכת מרכז הדופן הימנית של הרכב, בין שתי הדלתות. מיקום הפגיעות מתיישב עם גרסת חבקה לקרות התאונה, ואינו מתיישב כלל עם גרסת ראנדה, שכן אם, כטענתה, נסע חבקה מאחוריה בנתיב בימני, וביצע עקיפה מימין או סטיה כלשהי לימין, לא היתה הפגיעה ברכב הפיג'ו באמצע הדופן הימינית שלו, ובוודאי שלא היתה זו מכת מעיכה לרוחב הפיג'ו. הדברים מתחדדים ביתר שאת כאשר בוחנים את מיקום כלי הרכב בעת התאונה, כפי שאפרט להלן. חבקה העיד, כי בעת שנסע בנתיב הימני ולא סטה ממנו, חצתה לפתע ראנדה את נתיב נסיעתו כאשר רכבה כמעט ניצב לנתיב, וחזית הרכב בלבד סוטה מעט לפנים. חבקה שרטט את מיקום כלי הרכב בשרטוט שסומן ת/1. ראנדה, בחקירתה הנגדית, התבקשה אף היא לשרטט את מיקום כלי הרכב בעת התאונה, על גבי תמונה של הכביש, בה נראה גם שביל הגישה אל השכונה, שאליו ניסתה להיכנס. השרטוט שלה דומה להפליא לזה של חבקה (ת/4 ועדותה בעמוד 22 לפרוטוקול). יתר העדים, תיארו אף הם את מיקום כלי הרכב בעת התאונה בצורה דומה. דא עקא, מיקום כלי הרכב כפי שציירה אותו ראנדה (בתמונה ת/4) אינו יכול להתיישב עם גרסתה, שהרי אם נסעה בנתיב הימיני וביקשה לפנות ימינה מתוך הנתיב, לא יכול היה רכבה להגיע למצב שהוא כמעט ניצב לכביש, באופן שחזית רכבו של חבקה תפגע בה באמצע הדופן הימינית. מיקום כלי הרכב כפי ששרטטה אותו ראנדה, מתיישב דווקא עם גרסת חבקה ומחזק אותה. יתרה מכך. ראנדה וכל העדים מטעמה, העידו כי התאונה אירעה כשרכבה כבר היה בשביל הגישה אל השכונה, הנראה בבירור בתמונות ת/2-ת/4 ו- ת/6. כן הקפידו העדים מטעמם של ראנדה, להעיד כי מיד לאחר התאונה הזיז חבקה את רכבו לאחור, ולפיכך בעת שהגיעו השוטרים למקום התאונה, נמצא רכבו באמצע הנתיב ולא מחוץ לו. חבקה ורעייתו הכחישו מכל וכל את הטענה כי הזיז את רכבו לאחור לאחר התאונה, ואני מבכרת את עדויותיהם על פני אלה של עדי ראנדה, שכן מלבד העובדה שעדויותיהם היו מהימנות בעיני, גרסתם של עדי ראנדה למיקום התאונה, בלתי מתקבלת על הדעת. טענתה של ראנדה לפיה התאונה אירעה כאשר רכבה כבר היה בתחילת כביש הגישה, אף אינה מתיישבת עם תנאי הכביש, כפי שהם נלמדים בבירור מהתמונות שהוצגו כראיות. עיון בתמונות ת/2-ת/4 ו- ת/6 מלמד, כי שביל הגישה אל השכונה, שאליו נכנס הפיג'ו גבוה מהכביש, כאשר מימין לכביש קיים קיר נמוך הנמשך ממש עד הכניסה אל שביל הגישה. אם אכן היה רכבה של ראנדה כבר בתחילת שביל הגישה, היינו בתחילת העלייה, לא יכול היה הטנדר בו נהג חבקה לפגוע בו במרכז הדופן הימינית, שהרי היה פוגע לפני כן בקיר הבטון, או לכל הפחות נפגע בחלק הימני התחתון של הטנדר מחמת הפרש הגובה בין הכביש לבין תחילת שביל הגישה. משכך, גרסת ראנדה לפיה הטנדר סטה מהנתיב הימני, אינה מתקבלת על הדעת. חיזוק לכך ניתן למצוא גם בעובדה שכל העדים העידו כי מספר מטרים לפני הפניה ימינה אל שביל הגישה ניצבת דרך קבע מכולת אשפה. ברי כי מכולת האשפה אינה מאפשרת אף היא עקיפה מימין. עדותו של חבקה מהימנה בעיני לחלוטין. העדות נמסרה בצורה קולחת ובטוחה, ולא נסתרה. עדותו של חבקה מתיישבת עם מיקום כלי הרכב בעת התאונה, כפי ששרטה אף ראנדה עצמה, ועם מיקום מוקדי הנזק בשני כלי הרכב. חבקה העיד, כי משך כל הנסיעה שלו החל מצומת ראמה, לא היה מלפניו רכבה של ראנדה או כל רכב אחר. עדותו של חבקה נתמכת על ידי עדותה של אשתו עפיפה, שאף היא מהימנה בעיני, ואף היא העידה שראנדה לא נסעה לפניהם. יתרה מכך, עדותו זו של חבקה, לפיה רכבה של ראנדה לא היה מלפניו בעת הנסיעה בנתיב הימיני מוצאת חיזוק בעדותה של ראנדה עצמה, אשר העידה שלא ראתה אותו כשנכנסה לכפר בצומת ראמה, וכי הבחינה בו לראשונה רק לאחר שפגע ברכבה. ראנדה ציינה כי היא תמיד נוהגת להסתכל במראות על מנת לבדוק אם מישהו מאחוריה, ולא ראתה את הטנדר של חבקה (בעמוד 19 שורות 11-16). עדותה זו של ראנדה, תומכת בגרסת חבקה לפיה לא נסעה לפניו בנתיב וביקשה לפנות ימינה, אלא הגיעה אל הנתיב משמאל וחצתה אותו לרוחבו, באופן שהיה בלתי צפוי עבור חבקה. לטענת ב"כ הנתבעת בתיק 25237-12-12 גרסת חבקה אינה מתקבלת על הדעת, משום שהטענה כי הפיג'ו עמד בנתיב השמאלי, בניגוד לכיוון הנסיעה, אינה סבירה. לטענתו, רק במהלך הדיון שונתה הגרסה והתמקדה בטענה שרכב הפיג'ו הגיע מהנתיב השמאלי משום שהגיע אליו לצורך הרחבת הסיבוב על מנת לאפשר כניסה אל שביל הגישה. אין בידי לקבל את הטענה, מכמה טעמים: ראשית, הטענה בדבר הצורך ב"הרחבת הסיבוב" והרחבתו בפועל על ידי ראנדה מצאה חיזוק בעדותה של הנוסעת רים נחלה, שבאי כח הנתבעת והתובע בת.א 16591-02-13 מצאוה מאוד מהימנה (כפי שטענו בסיכומיהם). למען הדיוק, אציין כי רים סייגה את עדותה זו, ואתייחס לכך בהמשך. שנית, התמונות ממקום התאונה, מחזקות את הטענה כי לשם פניה ימינה אל שביל הגישה קיים צורך להרחיב את הסיבוב, בשל גובה השביל, הזווית שלו וקיר הבטון המצוי בסמוך לו (תמונה ת/4). שלישית, חבקה העיד שראה את הפיג'ו רק שניות מעטות לפני שפגע בו (בעמוד 8 לפרוטוקול), ולא ראה אותו עומד בנתיב הנגדי (בעמוד 8 לפרוטוקול שורות 20-21 ובעמוד 9 שורה 1). משמע, חבקה רק הניח שראנדה עמדה עם רכבה בנתיב השמאלי בניגוד לכיוון הנסיעה, לפי הכיוון של חזית רכבה (ראו בעמוד 8 שורות 26-28). הנחה זו נעשתה על סמך העובדה שבאופן מפתיע הגיחה משמאל פתאום, וחצתה את הנתיב הימני. מכל מקום, יכולות היו להיות מספר סיבות לכך שראנדה הגיעה עם רכבה מהנתיב השמאלי, ואין זה משנה אם עמדה שם בשולי הכביש לצורך כלשהו, או שהגיעה לשם על מנת להיטיב את הפניה אל שביל הגישה. אין חולק, כי במקום התאונה, קיים קו הפרדה רציף. קבלת גרסתו של חבקה משמעה שראנדה חצתה קו הפרדה רציף בניגוד לחוק, והתפרצה לנתיב הנסיעה של חבקה באופן בלתי צפוי. משכך, ברור כי רשלנותה של ראנדה היא שגרמה לתאונה. רים נחלה, הנוסעת ברכבה של ראנדה, העידה כי ראנדה הרחיבה את הסיבוב על מנת לפנות ימינה, והעריכה כי לצורך כך סטתה כ- 2 מטרים שמאלה (ראו עדותה בעמוד 25 לפרוטוקול). מיד לאחר מכן, סייגה רים נחלה את עדותה, והבהירה שראנדה אמנם סטתה מעט שמאלה, אך לא סטתה מנתיב נסיעתה. עדותה של ראנדה אינה מהימנה בעיני, ואני סבורה כי תיקנה את עדותה כאמור, על מנת להיטיב עם ראנדה. חוסר המהימנות עולה מפרט נוסף בעדותה. גם רים, כמו יתר עדי ראנדה, מצאה לנכון להעיד כי חבקה "החזיר את האוטו אחורה" זאת למרות שכלל לא נשאלה שאלה בנדון (בעמוד 26 לפרוטוקול שורה 7). בהמשך העידה כי לא ראתה את חבקה מזיז את הרכב לאחור, רק ראתה "את הרכב אחורה" (בעמוד 26 לפרוטוקול שורה 30). רים נחלה, שהיתה באותה עת בחודש השמיני להריונה, ישבה במושב שליד ראנדה, נפגעה בתאונה, והיתה בסכנת פציעה חמורה אף יותר. רים העידה שהיתה נסערת מיד לאחר התאונה, היתה "בהלם ואינה זוכרת כל כך" (בעמוד 26 שורה 22). רים פונתה מהמקום באמבולנס. בנסיבות כאלה, אני מתקשה לקבל את עדותה לפיה הבחינה בכך שרכבו של חבקה הוזז לאחור לאחר התאונה. טענה זו חזרה, כאמור, כחוט השני בעדויותיהם של עדי ראנדה, ואין זאת אלא כי ביקשו לחזק את גרסתה באופן זה, ולא בהכרח דבקו באמת. הצורך של כל עדי ראנדה להעיד כי חבקה הזיז את רכבו לאחור, הוא המלמד יותר מכל על כך שהבינו כי מיקומו של הטנדר, במרכז הנתיב הימיני, כפי שהוא מופיע בין היתר בתרשים שערך השוטר שהגיע למקום והומצא כחלק מתיק המשטרה, אינו מתיישב עם גרסתם לקרות התאונה. חבקה העיד, בתצהיר עדותו הראשית, כי לא הזיז את רכבו לאחור, וכי דווקא רכבה של ראנדה הוא שהוזז קדימה אל כביש הגישה, כפי שניתן לראות בתרשים שערך השוטר. גם בנקודה זו, אני מבכרת את עדויותיהם של חבקה ורעייתו על פני עדויותיהן של ראנדה ורים. עדויותיהם של שני העדים הנוספים מטעם ראנדה, אליאס דאו ואברהים דוחה, אינן יכולות אף הן לתמוך בגרסת ראנדה. ספק בעיני אם היו כלל עדים לתאונה, שכן לא נזכרו כעדים על ידי ראנדה או מי מטעמה בהודעותיהם במשטרה, או לחברת הביטוח, ובניגוד לטענתם לפיה היו הראשונים שהושיטו עזרה לראנדה ולנוסעת רים, העידה רים כי לא ראתה אותם במקום, כי לא הושיטו לה עזרה, ואף ראנדה העידה שלא ראתה אותם במקום, ולא ידעה כלל שהיו עדים לתאונה. בנוסף, הכביש ממנו הגיעו, ההמודגם בשרטוט נ/1, נמצא מעברו השני של הרחוב, ולפיכך לא יכלו כלל לראות את הטנדר בו נהג חבקה, אלא את רכבה של ראנדה בלבד. מכל מקום, אף אם אקבל את עדותם כפי שהיא, שניהם העידו כי לא ראו את הרגעים שקדמו לתאונה, אלא רק את רגע הפגיעה, ולפיכך ממילא עדותם אינה יכולה לשפוך אור על הנסיבות שהובילו לתאונה. עדותו של חבקה לפיה נסע במהירות שאינה עולה על 50-60 קמ"ש, בכביש שהוא מכיר היטב ונוסע בו כל יום לא נסתרה, והיא מהימנה בעיני. שוכנעתי כי רכב הפיג'ו הנהוג על ידי ראנדה הגיח לפתע משמאל לנתיב וחצה אותו, באופן שלחבקה לא היתה כל אפשרות למנוע את התאונה. משכך, לא מצאתי מקום להטיל עליו אשם תורם בשיעור כלשהו. סוף דבר: אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בתא"מ 25237-12-12 ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 28,001 ש"ח בצירוף החזר אגרה בסך 744 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 6,608 ₪. אני דוחה את התביעה בתא"מ 16591-02-13 ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת 2 שכר טרחת עורך דין בסך 2,270 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסק הדין. משפט תעבורהחציית קו הפרדה / שטח הפרדה