תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים

תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש לרכב שנגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 6.8.12. המדובר בתאונת שרשרת בה היו מעורבים הרכבים כדלקמן: בנה של התובעת (להלן: "ערן"), נהג ראשון ברכבה של התובעת מסוג מזדה (להלן: "המזדה"). מבוטחה של נתבעת 2 מר עמוס (להלן: "עמוס"), נהג שני ברכב משטרתי (להלן: "הניידת"). מבוטחה של נתבעת 3, מר עלי (להלן: "עלי"), נהג שלישי בשיירה. לטענת ערן, בלם את המזדה וזאת בגין רכב שנסע לפניו ואשר בלם בפתאומיות ואולם, אז פגעה הניידת במזדה מאחור. בעדותו הבהיר ערן, כי שמע תחילה "בום" ורק לאחר מכן שמע "בום" נוסף והרגיש חבטה במזדה מאחור. עמוס והנוסע שנסע עימו בניידת (להלן: "אלקובי") טענו כי הניידת הצליחה לסטות ימינה ולבלום ללא פגיעה במזדה ואולם אז, הגיע עלי, פגע בניידת מאחור והדף אותה על עבר המזדה. מנגד לטענת הנתבעת 2 בכתב הגנתה, הניידת פגעה תחילה במזדה ורק לאחר מכן, פגע בה רכבו של עלי מבלי שזו נהדפה אל עבר המזדה. למרות האמור, אישר עלי בעדותו, כי הניידת פגעה עוד פעם במזדה, אם כי לטענתו היה זה לאחר שהניידת כבר פגעה קודם לכן במזדה. דיון: 2. בהתאם לתקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד, יהיה פסק הדין שלהלן מנומק בתמציתיות. לאחר שעיינתי במסמכים שבפני והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת 1 לתאונה. על פי גרסה זו, הניידת הספיקה לבלום ופגעה במזדה רק לאחר שנהדפה לעברה על ידי עלי. גרסה זו נתמכה בעדות ערן, על פיה חש רק חבטה אחת, אם כי שמע 2 חבטות. "ש. בזמן התאונה אמרת ששמעת מכה אחת והרגשת אחר כך מכה נוספת. ת. כן הראשונה שמעתי באוזניי, לא הרגשתי פגיעה, אחר כך במכה השניה הרגשתי פגיעה" (עמ' 3 שורות 1-2, וראו גם עמ' 5 שורה 12). המדובר בעד אשר נהג ברכב התובעת, אשר ממילא זכאית לפיצוי מאחת הנתבעות.לפיכך, לא מצאתי טעם בגינו ימסור העד גרסה שאינה אמיתית. רמיזות הנתבעת 2 לאינטרס כלשהוא של ערן בשל היכרות קודמת עם אלקובי, לא ערערה את מהימנות עדותו של ערן. הן ערן והן אלקובי העידו כי אין המדובר בהיכרות קרובה, אלא של "שלום שלום". אלקובי העיד כי לפני מס' שנים נהג ערן לבצע לו תיקונים במחשב. כאשר מדובר בעד מטעם התובעת הזכאית לפיצוי בכל מקרה, ובנוסע בניידת אשר ממילא, גם אם הייתה נקבעת אחריות נתבעת 1 לא היה מתחייב באופן אישי בפיצוי. אינני רואה רלוונטיות בהיכרות זו בין ערן לאלקובי. בהודעתו לחברת הביטוח ציין ערן אמנם רק כי נפגע על ידי רכב צד ג'. אולם, בהמשך ההודעה בפרטי צד ג', ציין במפורש את עמוס כנהג רכב אמצעי ואת עלי כנהג רכב אחרון ומכאן שראה חשיבות גם במעורבות של עלי בתאונה. אכן, בפועל הפגיעה הישירה בו הייתה מהניידת, אולם הסיבה לפגיעת הניידת הייתה הדיפתה על ידי רכבו של עלי ואינני רואה בהודעתו של ערן לחברת הביטוח, סתירה ביחס לעדותו בבית המשפט. עדות ערן תמכה למעשה בעדות עמוס ועדות אלקובי אשר העידו כי לאחר בלימת הפתע של ערן, עשה עמוס מאמצים לבלום את הניידת, סטה ימינה, נעצר בזווית 45 מעלות , ואז כעבור כמה שניות הגיח עלי שהעיף את הניידת לעבר רכב התובעת. עדות עמוס ואלקובי היו תואמות, קוהרנטיות ואף זהות לגרסה שהוצגה בהודעה מטעם עמוס לחברת הביטוח. לא מצאתי ליתן אמון בגרסתו של עלי אשר נתגלו בה סתירות ועדותו לא נמצאה מהימנה בעיני: בהודעתו לחברת הביטוח נכתב כי הניידת פגעה ברכב התובעת ולאחר מכן הגיח רכבו ופגע בניידת. בהודעתו זו לא טען עלי להדיפת הניידת לעבר רכב התובעת. בכתב ההגנה נטען כי הפגיעה בניידת הייתה קלה וללא הדיפה. יחד עם זאת, בעדותו בפני, טען עלי כי הניידת נהדפה ופגעה במזדה (עמ' 11 שורה 22) ,אם כי טען שגם קודם לכן כבר פגעה במזדה. כאמור, שוכנעתי כי מדובר היה בפגיעה אחת בלבד במזדה, ובכל הנוגע לעדות עלי, הרי משהודה בעדותו כי הניידת נהדפה לעבר רכב התובעת, ובכתב ההגנה טען כי לא הייתה הדיפה, מובן כי לא ניתן ליתן אמון בגרסתו. זאת ועוד, למרות שברכבו של עלי נסעו בניו, אשר אחד מהם בגיר, בחרה הנתבעת 2 שלא להעידו ויש גם בכך כדי לתמוך בגרסת הנתבעת 1. לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736). 3. בנסיבות שתוארו ומששוכנעתי כי הניידת הצליחה לבלום ללא פגיעה במזדה, ומכאן ששמרה מרחק מספיק מהמזדה, אינני מוצאת מקום לייחס לעמוס רשלנות תורמת כלשהיא לתאונה. בהתאם שוכנעתי כי הפגיעה במזדה אירעה אך ורק כתוצאה מהדיפת הניידת על ידי רכבו של עלי, אשר הגיע במהירות גבוהה, או לא שמר מרחק מספיק מהניידת והדפה אל עבר המזדה. 4. הנתבעת 2 ויתרה על חקירת שמאי התובעת, ולפיכך לא נסתרה חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה. זאת ועוד, בסיכומיה לא העלתה נתבעת 2 כל טענה לעניין גובה הנזקים הנתבעים. ההלכה הינה כי "דין טענה שנטענה בכתב הטענות, אך לא הועלתה בסיכומים (בין בשוגג, בין במתכוון), כדין טענה שנזנחה ולכן לא יתייחס בית המשפט אליה" (גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 281, ע"א 447/92 רוט נ. אינטרקונטיננטל קרדיט פ"ד מ"ט (2) 102). לפיכך, משלא נטענה כל טענה לעניין גובה הנזקים הנתבעים, ומשהוצגה חוות דעת לנזקים הנטענים ואסמכתא לתשלום שכ"ט השמאי, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סכום של 62,159 ₪, בתוספת הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 4,000 ₪. סכום זה ישולם לנתבעת תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםתאונת דרכיםנזקי רכוש