אי הרשעה בפלילים בעבירה של כניסה לצומת באור אדום

הנתבע לא הורשע בפלילים בעבירה של כניסה לצומת באור אדום. יצויין כי על פי פרוטוקול הדיון, טענה המאשימה, כי הסדר הטיעון נבע מקושי ראייתי. 12. למותר לציין, כי אי הרשעתו בעבירה של כניסה לצומת באור אדום במשפט פלילי, אשר חובת ההוכחה שבו הינה מעל לכל ספק סביר, אינה מונעת מהתובעת לטעון בהליך אזרחי זה, כי הנתבע אכן עבר את הצומת באור אדום. נסיבות התאונה 13. במחלוקת לגבי נסיבות התאונה, העידו שני הנהגים המעורבים בתאונה. 14. כעולה מעדותה של הנהגת התובעת בפני, מיום 30/10/13: "... נסעתי בלילה עמדתי בצומת גילת, עמדתי בשמאלי ביותר, היו רמזור אדום, הגיעו 3 מכוניות מנתיבות מהכיוון הנגדי, הרמזור התחלף החלתי לפנות, הוא עבר באדום ונכנס בנו, כשהייתי ברמזור באדום, 3 רכבים נסעו מכיוון נגדי, האור התחלף לירוק, החלתי לפנות שמאלה, ו-3 הרכבים עצרו, והוא המשיך לנסוע באדום ונכנס בנו. יש שם 2 נתיבים..." ( עמוד 1, שורה 18 ואילך לפרוטוקול). כעולה מעדותה במשטרה, אשר נגבתה ביום 31/10/11 (ראה נ/3): "...בתאריך 29/10/11 סמוך לשעה 01:15 בלילה, אני נהגתי ברכב הנ"ל...כאשר הגעתי לצומת גילת עצרתי ברמזור אדום כאשר התחלף הרמזור לירוק הכנסתי להילוך ראשון וראיתי בערך שלושה רכבים אשר מגיעים מכיוון נתיבות ונמצאים בנסיעה לפני הצומת ואיך שהתחלתי בפניה שמאלה לכיוון אופקים התנגש בי אחד הרכבים שהגיע מכיוון נתיבות...במהלך הנסיעה שלי לכיוון הצומת ראיתי אור ירוק ברמזור לפניה שמאלה מהבהב ואז כשהגעתי לצומת עצרתי והמתנתי בערך 30-4- שניות להערכתי ואז קיבלתי אור ירוק...כשאר ראיתי את הרמזור בכיוון שלי מתחלף לירוק שילבתי להילוך ראשון והתחלתי בנסיעה אני לא יודעת כמה נכנסתי ואז קרתה התאונה...הייתי בהילוך ראשון עדיין לא עברתי להילוך שני...אני נסעתי עם אורות ווינקר שמאלה...אחרי התאונה ניגשתי לרכב המעורב כי חשבתי שהם בורחים, הבחור הראשון עם האוזן החתוכה ועוד שניים בחוץ ואני אומרת להם, אתם לא נורמאלים איך אתם עוברים באדום ואז הבחור עם האוזן החתוכה אמר לי תראי מה קרה לי אנחנו נוסעים לסורוקה...הם לא הכחישו את זה שעברתם באדום..." 15. לטענת הנהגת התובעת, חזית רכבה, כמו גם הקצה, נפגעו. זאת ועוד, לטענתה היא נכנסה לצומת במהירות של כ- 10 קמ"ש, בעוד הוא נכנס לצומת במהירות של כ- 100 קמ"ש (ראה עמוד 3, שורה 10 ואילך לפרוטוקול). 16. כעולה מעדות הנתבע: "...נסעתי מנתיבות לב"ש, הגעתי לאזור גילת, ראיתי אור ירוק ברמזור, כשהתקרבתי התחיל להבהב, ובהבהוב ה-1 עברתי את הרמזור, היא עמדה בתחילת הנתיב, מספיק שתלחץ טיפה על הגז היא בנתיב שלי. נסעתי בערך ב-90 קמש' לא האטתי בטרם כניסתי לצומת, לא ראיתי עוד רכבים. רכבי נפגע בצד שמאלי בין הדלת לגלגל. היו עמי 2 ברכב...לשאלה מדוע לא הובאו להעיד כאן - לא ידעתי" (עמוד 3, שורה 18 לפרוטוקול). 17. הנתבע הודה בעדותו בפני כי מיהר היות ונסע ברכב עם חבר לבית החולים. עוד טען הוא בפני כי נסע במהירות של 90 קמ"ש, וכן הודה כי נהג ברכב ללא ביטוח חובה ומקיף (ראה עמוד 4). 18. כעולה מהודעתו במשטרה אשר נגבתה תחת אזהרה ביום 30/10/11 (ראה נ/5): "... בתאריך 29/10/11 סמוך לשעה 01:30 בלילה נהגתי ברכב הנ"ל נסעתי מכיוון נתיבות לכיוון באר שבע הגעתי לצומת גילת עברתי את הרמזור וקרתה התאונה כאשר הגעתי לצומת האור הירוק התחיל להבהב ואני עברתי את הרמזור בהבהוב הראשון של הירוק ואז קרתה התאונה כאשר הגעתי לאמצע הצומת ואז התנגשתי בה היא היתה כבר באמצע לא הספקתי לבלום ולא לעשות כלום...היו איתי שני חברים שלי נאור דהן אין לי את הטלפון שלו שישב מקדימה אותו לקחתי מנתיבות לבית חולים כי היתה אוזן חתוכה לשניים מהבית..." 19. בהמשך, לשאלה באיזו מהירות נסע, השיב כי נהג במהירות של 90-95 קמ"ש. כמו כן טען כי "ראיתי את האור הירוק מתחיל להבהב ובהבהוב הראשון אני נכנסתי לצומת...". וכן בהמשך, בעת שהחוקר שאלו "אני אומר לך שיש עד ראיה שאומר שעברת באדום מה יש לך לומר על כך" השיב הנתבע כי - "אני לא ראיתי שום עד ראיה". כאשר נשאל לפשר מהירות נסיעתו בצומת השיב "אני נכנסתי לצומת במהירות של 90 קמ"ש", וכשנשאל "חבר שלך עם האוזן ביד ואתה אומר שנסעת במהירות של 90 קמ"ש", השיב "אני מעדיף להביא אותו לבית חולים ושלא יקרה כלום בדרך." 20. האם הוכיחה התובעת, על פי רמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי אכן הנתבע נכנס לצומת באור אדום? דיון והכרעה 21. עסקינן בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ומשכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר. יחד עם זאת הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, על התובעת לשאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליה להוכיח את אופן התרחשות התאונה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי. בית המשפט בוחן את הגיונן של הגרסאות, עקביותן, וככל שישנו שינוי בגרסאות, ישפיע הדבר באופן ישיר על האמון שבית המשפט יוכל ליתן בגרסה, ועל האפשרות להשתית את העובדות על סמך אותה עדות. 22. בתביעה זו, בחרו הצדדים, הן התובעת והן הנתבע, שלא להביא עדים שהיו נוכחים בתאונה, וזאת למרות שבשני הרכבים המעורבים, היו נוסעים. יוער בפתח הדברים, כי בית המשפט מביע מורת רוחו על כך כי הצדדים נמנעו מלהביא עדים שהיו נוכחים בתאונה, הן התובעת והן הנתבע. 23. לשאלת בית המשפט מדוע לא העידו הצדדים עדים מטעמם, הנתבע כלל לא טרח להשיב, למרות שמדובר היה בחברים שלו, שככל הנראה ניתן היה לאתרם. התובעת מאידך, טענה כי היות וכתב האישום כנגד הנתבע הוגש בגין כניסה לצומת באור אדום והיות וסברה כי לא תהא כל מחלוקת בעניין, לא סברה כי יש צורך לזמן עדים בשאלה זו. לטענתה, נודע לה על הסדר הטיעון, בו הומרה העבירה של כניסה לצומת באור אדום, לכניסה לצומת לא פנוי, רק ערב הדיון, לפיכך לא הספיקה להיערך לכך במועד, מבחינת זימון עדים כנדרש למועד הדיון (ראה עמוד 2 לפרוטוקול). 24. הנתבע כאמור, לא ניסה כלל לתת הסבר מדוע לא זימן לדיון את העדים לאירוע התאונה, וזאת למרות שמדובר לטענתו, בשני חברים שהיו נוכחים עמו ברכב במהלך אותה נסיעה והוא אף מסר לחוקי המשטרה, את שמותיהם. 25. מאידך, גרסת התובעת למחדל זה, לפיה סברה כי הנתבע עומד לדין על כניסה באור אדום וכי בעניין זה לא תהיה מחלוקת בין הצדדים וכי רק ערב הדיון נודע לה כי ישנו הסדר טיעון, מתקבלת עלי, ולכן איני זוקפת את אי הבאת עדים מטעם התובעת, לחובתה. 26. לאחר שעיינתי בתמונות הרכב הנפגע, שמעתי את עדויות הנהגים, ובהסתמך על שחזור התאונה שנעשה בפני באמצעות דגמי מכוניות, הגעתי למסקנה כי אני מעדיפה את גרסת הנהגת התובעת, היא עדת התובעת, על פני גרסת הנתבע, ביחס לטענה כי הנתבע עבר את הרמזור באור אדום, וזאת בהסתמך על כך שעדותה של עדת התובעת, היתה מהימנה עלי בכך כי היא נכנסה לצומת באור ירוק . 27. אני מוצאת את עדותה של הנהגת כמהימנה יותר, רציפה, סדורה ועקבית, וחופפת את נסיבות התאונה כפי שתוארו בפני, ואף את עדותה במשטרה, ואת מכלול העובדות אשר הוצגו בפני. 28. לצד זאת, עדות הנתבע לא היתה קוהרנטית בעיני, בטענתו כי "ראיתי אור ירוק ברמזור, כשהתקרבתי התחיל להבהב, ובהבהוב ה- 1 עברתי את הרמזור..." (עמ' 3, שורה 18 לפרוטוקול). בהמשך עדותו סתר עצמו וטען כי למעשה ..."ראיתי ירוק" (עמוד 4, שורה 5 לפרוטוקול). 29. יצויין כי בעת חקירתו במשטרה, לשאלת החוקר את הנתבע על כך שנהג באור אדום, לא הכחיש הנתבע את חשדות החוקר, אלא טען רק כי לא ראה עדים בשטח אשר היו עדים לנהיגתו באור אדום (ראה נ/5). כמו כן, וכפי שכבר הודגש לעיל, יכול היה הנתבע להעיד את חבריו כעדים מטעמו לכך שלא נהג באור אדום, אולם בחר שלא לעשות כן, ולא הציג בפני בית המשפט כל הסבר המניח את הדעת, מדוע לא הביאם. 30. זאת ועוד, בכתבי טענותיו טען הנתבע כי הנהגת המבוטחת נהגה באור אדום, לצד זאת בעדותו בפני, כאשר נשאל איזה אור היה אצלה במהלך נסיעתה טרם כניסתה לצומת, חזר התבוע מטענתו והשיב כי אינו יודע (ראה עמוד 4, שורה 17 לפרוטוקול). 31. טענת הנתבע כי נכנס לצומת כאשר האור הירוק הבהב, לאחר הפעם הראשונה, אינה מתקבלת על דעתי. על פי עדותו ועל פי מהירות הנסיעה בה נכנס לצומת, מסתבר יותר כי הוא הבחין באור המהבהב מרחק מה מהצומת, ולאור נסיעתו המהירה, והחבר הפצוע שהיה ברכב עמו, הוא סבר כי יצליח "לגנוב את הצומת". 32. טענתו כי הבחין באור המהבהב מיד עם כניסתו לצומת, אינה מתקבלת עלי. ככל שהדבר אכן היה נכון, הנתבע היה טוען כי נכנס לצומת באור ירוק וכי רק עם כניסתו, התחיל האור הירוק להבהב. כמו כן, הנתבע עצמו, בעדותו בפני, טען כי "...נסעתי בערך ב- 90 קמ"ש, לא האטתי בטרם כניסתי לצומת, לא ראיתי עוד רכבים..." (ראה עמוד 3 לפרוטוקול). 33. לצד זאת, בעוד הנתבע היה בעיצומה של נסיעה מהירה ברכב, נסיעה אשר במהלכה הודה כי ראה את האור ברמזור מהבהב, התובעת היתה בעצירה מוחלטת בכניסה לצומת, וכך המתינה בכניסה לצומת. סביר יותר בעיני כי הנהג הנתבע הוא שהמשיך בנסיעתו במהירות, מתוך הנחה שיצליח לגנוב את הרמזור, ולא הנהגת היא שפתחה בנסיעה באור אדום ונכנסה לצומת, לאחר שכאמור עצרה עצירה מוחלטת ועמדה בכניסה לצומת, בהמתינה לרמזור שיתחלף: בנסיבות התאונה כפי שהובאו בפניי, הגיוני וסביר יותר כי רכב התובעת שהתחיל בנסיעה, (לאחר שעצר ברמזור עצירה מוחלטת) לא החל את כניסתו לצומת, באור אדום. סביר יותר להניח שרכב הנתבע, אשר נסע במהירות גבוהה מאוד, בין השאר על מנת להביא חבר פצוע לבית החולים, לא האט בכניסתו לצומת, נסע בסוף המופע הירוק ברמזור כאשר האור הפך אדום, מאשר שרכב התובעת, החל בנסיעה באור אדום. 34. זאת ועוד, אני קובעת כי הנהג הנתבע נסע באור אדום, בין היתר על סמך הודאתו והרשעתו בתיק הפלילי שנפתח כנגדו בגין תאונה זו, ובו נקבע כי הנתבע נכנס לצומת לא פנוי, בעת שנהגת התובעת, כבר היתה בתוך הצומת. כמו כן נזקפת לחובתו הודאתו והרשעתו, כי נהג בפזיזות וברשלנות. 35. לפיכך, וכאמור, לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, ולאור נסיבות התאונה כפי שהובאו בפניי, העדר הבאת עדים מטעם הנתבע ללא כל הסבר המניח את הדעת, אני קובעת כי טענת הנתבע כי נכנס לצומת באור ירוק, וכי נהגת התובעת היא שנסעה באור אדום איננה מתקבלת על דעתי, ובעניין זה, אני דוחה את גרסתו. כמו כן אני קובעת, שלאור העובדות, העדויות והמסמכים שהוגשו בפניי, ולאחר ששמעתי את עדותו של הנתבע בפניי, אשר לא היתה מהימנה עליי, וזאת בלשון המעטה, הנתבע הוא שניסה "לגנוב את הצומת" ולהיכנס אליה, במהירות גבוהה ביותר, מבלי להאט, בחוסר זהירות, כשמופע הרמזור לכיוון נסיעתו, היה אדום. 36. לצד זאת, נהגת התובעת הודתה בפני בעדותה, כי ראתה את הרכבים מגיעים לצומת עוד בטרם החלה בנסיעתה (ראה עמוד 2 לפרוטוקול). חרף העובדה כי הצומת הינו מרומזר, היתה מוטלת גם עליה האחריות והחובה להאט ולבדוק אם הצומת פנויה בטרם כניסתה אליה. 37. הלכה פסוקה היא, כי אור ירוק בצומת אינו חזות הכול, ונהג מצווה על עירנות כאשר נכנס לצומת, גם אם באור ירוק. הווה אומר, חובת נהג להיזהר גם אם בכיוון נסיעתו מופיע האור הירוק, ואף להימנע מכניסה, אם לא ניתן לעבור את הצומת ללא הפרעה. 38. למותר לציין, כי הוראות החוק קובעות כי על הנכנס לצומת, אף אם הוא צומת מרומזר, לנקוט משנה זהירות, להביט לצדדים ולהאט את הנסיעה: נקבע בתקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 , כי לא יכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, וזאת גם אם תמרור (לרבות רמזור) מתיר כניסה לצומת. לפיכך אני קובעת כי לנהגת התובעת, אשם תורם שאינו עולה כדי אחריות לתאונה, בשיעור של 20%. 39. למעלה מן הצורך, אוסיף כי אף אם לא הייתי מגיעה למסקנה כי עדות נהגת התובעת, מהימנה בעיני ביחס לכך שהיא נכנסה לצומת באור ירוק לאחר עצירה בצומת וממילא, שהנתבע נכנס לצומת באור אדום, הרי שעדיין בהסתמך על הודאתו שלו כי נכנס לצומת לא פנוי, וכי נהג ברשלנות, בנסיעה מהירה של 90 -100 קמ"ש לשעה, ולא האט לפני כניסתו לצומת, כל אלו מלמדים כי הוא נושא באחריות גבוהה לתאונה, אחריות אותה אני קובעת בשיעור זהה של 80%. סוף דבר: 40. נוכח כל האמור לעיל, לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, התרשמתי ממהימנותם, עיינתי בתמונות שהובאו לעיוני, הכוללות את תצלומי הזירה, הצומת, והנזק הנטען, מצאתי כי אני מעדיפה את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע, באשר לנסיעתה באור ירוק ולנסיעת הנתבע באור אדום. 41. לפיכך, אני קובעת כי הנתבע אחראי לקרות התאונה, ואילו לנהגת התובעת ישנו אשם תורם לקרות התאונה בשיעור של 20%, בכך שלא היתה עירנית מספיק למתרחש בכביש ולא האטה את נסיעתה לפני הכניסה לצומת. 42. לפיכך, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 46,400 ₪ בגין נזקי הרכב שנגרמו לתובעת בגין התאונה, אשר יישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן אני מחייבת את הנתבע בהוצאות אגרת משפט אשר שלמה התובעת בסך 725 ₪, ושכר טרחת עו"ד בסך כולל 6,700 ש"ח אשר ישולמו תוך 30 מהיום ואם לא, יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. 43. זכות ערעור- כחוק. משפט פלילימשפט תעבורההרשעהנסיעה באור אדוםצומתאי הרשעה