תביעה בגין נזקי רכוש לרכב בתאונת דרכים: הנהגים נחקרו אודות סיבות התאונה, שארעה בכביש 443 ממערב למזרח, וכל אחד מטיל האחריות לסטיה מנתיב הנסיעה על כתפיו של הצד האחר. 6. מעדויות שני הנהגים בפניי עולה כי מדובר בכביש בעל שני נתיבי נסיעה (באותו כיוון) מעוקל שמאלה. אין גם מחלוקת כי עובר לארוע התאונה המשאית נסעה בנתיב הימני, והניסן בנתיב השמאלי. גרסת סאבר 7. טוען סאבר בחקירתו בפניי כדלקמן: א. הוא נהג במשאית במועד ארוע התאונה כשלצידו עוד שני נוסעים (עמ' 1 לפרו' ש' 17). ב. ברגע שהגיע לעיקול הדרך, הניסן שנסע בנתיב השמאלי סטה לעבר נתיב נסיעתו (הנתיב הימני), ופגע עם החלק הימני הקדמי שלו באזור הגלגל הקדמי השמאלי של המשאית. עקב כך המשאית נדחפה לכיוון הקיר שהיה מימינו (עמ' 1 לפרו' ש' 18-23). ג. הוא מאשר כי מדובר במשאית 15 טון (עמ' 2 לפרו' ש' 3). ד. לשאלה כיצד יתכן שהניסן, שהוא בגדר רכב פרטי, יצליח לדחוף לימין הדרך משאית כה כבדה, השיב, כי כשראה שהניסן חודרת לנתיב נסיעתו הוא ברח ממנה (עמ' 2 לפרו' ש' 7-9). ה. לשאלה באיזו מהירות הוא נסע עובר לתאונה השיב בין 45 ל- 60 קמ"ש (עמ' 2 לפרו' ש' 14). גרסת הנתבע 8. הנתבע, בחקירתו בפניי, טען כדלקמן: א. ביום התאונה הוא נהג בניסן, כשיחד איתו נסע מר ישראל כהן, שישב במושב האחורי מאחורי הנהג (עמ' 3 לפרו' ש' 14-16). הוא מכיר את מר כהן מבית הכנסת, ומדי פעם הוא לוקח אותו לאלעד לבית הכנסת (עמ' 3 לפרו' ש' 15-16). ב. ביום ארוע התאונה הוא נסע בנתיב השמאלי, כשהמשאית נסעה בנתיב הימני. הוא חלף על פני המשאית ובאותו רגע המשאית סטתה לעבר נתיב נסיעתו, ופגעה בניסן בדלת הימנית הקדמית, פגיעה שנמשכה עד הטמבון האחורי (עמ' 2 לפרו' ש' 26-31; עמ' 3 לפרו' ש' 2-7). ג. בעת ארוע התאונה הוא לא שוחח כלל בפלאפון, ואם היה נזקק לעשות כן יש לו שתי דיבוריות בניסן (עמ' 3 לפרו' ש' 19-21). ד. בעת ארוע התאונה הוא נהג בגבולות 80-90 קמ"ש, והמשאית נסעה במהירות של 60-70 קמ"ש (עמ' 3 לפרו' ש' 24-25). ה. הוא בטוח כי הוא לא סטה אל עבר נתיב הנסיעה של המשאית בעת ארוע התאונה, אלא המשאית סטתה לעברו (עמ' 2 לפרו' ש' 30). ו. הוא גם שולל את גרסת סאבר כי הוא פגע במשאית ודחף אותה לעבר הקיר הימני, שכן אין בכוחו של רכב פרטי מסוג ניסן לפגוע במשאית ולהסיט אותה מנתיב נסיעתו (עמ' 3 לפרו' ש' 5-6). גרסת עד הנתבעים - מר ישראל כהן 9. העד מטעם הנתבעים, מר ישראל כהן, ציין בעדותו בפניי כדלקמן: א. בעת ארוע התאונה הוא נסע בניסן וישב במושב האחורי, מאחורי הנהג (עמ' 4 לפרו' ש' 17). ב. הוא מכיר את הנתבע מבית הכנסת (עמ' 4 לפרו' ש' 16). ג. הוא ראה שהמשאית גלשה לעבר נתיב הנסיעה שלהם ופגעה בדלת הימנית של הניסן (עמ' 4 לפרו' ש' 17). ד. התאונה היתה בגבולות השעה 09:00-09:30 בבוקר (עמ' 4 לפרו' ש' 25). ה. לאחר ארוע התאונה הנתבע ירד מהרכב אך הוא נשאר ברכב, והם החליפו פרטים (עמ' 5 לפרו' ש' 2-4). ו. כשעומת עם טענת ב"כ התובעת כי הוא לא היה כלל בניסן בעת ארוע התאונה, הוא שלל זאת (עמ' 5 לפרו' ש' 18). דיון והכרעה 10. במחלוקת זו שבין גרסאות הנהגים, שוכנעתי יותר מגרסת הנתבע (נהג הניסן), כי המשאית חדרה לנתיב נסיעתו השמאלי, ועקב כך ארעה התאונה. טעמיי יפורטו להלן. 11. לתובעת היו לכאורה עדי ראיה לארוע התאונה, אשר הם שני נוסעי המשאית (ראה עדותו של סאבר, סעיף 7(א) לעיל). גם העד ישראל כהן ציין כי הבחין בכ- 3 אנשים שהיו במשאית (עמ' 5 לפרו' ש' 13-14). תמוה בעיניי מדוע התובעת בחרה שלא להעיד מי מהם על גרסתה בדבר נסיבות ארוע התאונה, שכן לכאורה הם היו עדים לה. בנדון יש להפעיל את הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד. לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649. משלא הובאו עדים אלה לעדות ע"י התובעת, ניתן לכאורה להסיק, מכח הכלל דלעיל, כי אם היו מובאים לעדות היו מעידים כגרסת הנתבע ולא כגרסתו של סאבר. 12. האמנתי יותר לגרסתו של הנתבע, שגם נתמך בעדותו של מר ישראל כהן (שאינו חבר קרוב של הנתבע אלא מכר שלו מבית הכנסת). שוכנעתי כי מר כהן נסע בניסן בעת ארוע התאונה, וישב במושב האחורי השמאלי, גרסתו כגרסת הנתבע. עדותם בשאלת נסיבות ארוע התאונה (סטיית המשאית לעבר נתיב נסיעתם) היתה אחידה ומהימנה בעיניי יותר מעדותו של סאבר. 13. גרסת הנתבע והעד מטעמו לנסיבות ארוע התאונה גם עולים יותר בקנה אחד עם תמונות הנזק לכל אורכו בניסן ובמשאית, כפי שמשתקפות בתמונות נ/1, וכפי שגם הסביר זאת הנתבע בעדותו בעמ' 3 לפרו' ש' 2-4, כדלקמן: "אני המשכתי לנסוע. אני בנסיעה. ואז המשאית פגעה בטמבון האחורי. זה התחיל מהדלת הימנית ונמשך עד הטמבון האחורי. גם הטמבון הקדמי של המשאית נפגע כתוצאה מפגיעה עם הטמבון האחורי שלי" (עמ' 3 לפרו' ש' 2-4). סוף דבר 14. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי התאונה התרחשה עקב סטיית המשאית לעבר נתיב נסיעתו של הנתבע, באופן פתאומי, בזמן שהניסן נסע במקביל למשאית בנתיב השמאלי לה. בנסיבות אלה, האחריות לגרימת התאונה רובצת במלואה על כתפי סאבר נהג המשאית, ולא על כתפי הנתבע. 15. משזו מסקנתי, אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים בהעדר אחריות. 16. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עורך דינם בסכום כולל של 5,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהתאונת דרכיםסטיה מנתיב