תביעה בגין נזקי פח שנגרמו לרכבה של התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 16.10.12 בסמוך לשעה 07:00 בכביש הנקרא "כביש זרזיר" והמוביל מצפון לכוון נהלל, בסמוך לצומת המחברת עם כפר מאזריב. 2. א. לגירסת התובעת - באותה עת היא נסעה במעין פקק כאשר במהלך ההתקדמות היא עצרה בעצירה מוחלטת נוכח חוסר היכולת להתקדם. בהיותה בעצירה מוחלטת פגע בה בפתאומיות רכב שנסע מאחריה בשיירה ואשר היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות חברת דואר ישראל בע"מ (הנתבעת 2) ואשר היה מבוטח באותה עת ע"י מגדל חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת 3). לטענת התובעת, הרכב הפוגע נהג תוך אי שמירת מרחק ובחוסר זהירות ולפיכך הוא אחראי לתאונה להלן תיקרא - "פגיעה א'". כתוצאה מפגיעה זו נגרמו לרכב התובעת נזקים כמפורט בחוו"ד השמאי שצורפה לתביעה. ב. לאחר מכן, נפגע רכב הדואר גם הוא ע"י רכב שנסע מאחריו ואשר היה נהוג בידי צד ג'1, ובבעלות חברת לב הגליל (צד ג' 2) להלן תיקרא - "פגיעה ב'". ג. התובעת בכתב התביעה, אשר אומת על ידה בתצהיר, לא טענה כי רכבה נפגע כתוצאה מפגיעה ב', לא צירפה את צדדי ג' כנתבעים נוספים ולא טענה כי הנזקים לרכבה נגרמו גם כתוצאה מפגיעה ב'. יודגש - פגיעה ב' מתוארת על ידה בכתב התביעה ככזו שהתרחשה אך ורק בין צד ג'1 לבין הנתבע משום נסיבה רכבה לא נפגע כתוצאה מפגיעה ב'. ד. לעומת זאת - בעדותה הראשית בדיון טענה התובעת כי הרגישה שרכבה ספג שתי פגיעות, כאשר השנייה - חלשה יותר והייתה זו פגיעה ברכבה כתוצאה מהדיפת רכב הנתבע לכיוון רכבה - כתוצאה מהתנגשות צד ג' 1 בנתבע. 3. א. לגרסת הנתבעים - אכן הנתבע 1 נהג בשיירה מאחרי התובעת, אך בעקבות עצירת התובעת לפניו, גם הוא נעצר בעצירה מוחלטת במרחק של כמטר וחצי מאחוריה, ובהיותו במצב של עמידה נפגע מאחור בעצמה רבה ע"י צד ג' 1 באופן שהוא נדחף קדימה אל עבר רכב התובעת ופגע בה. ולכן אם נגרם נזק לרכב התובעת - הרי האחראי לכך הוא הנהג צד ג'1 בלבד ולא הנהג-הנתבע, באשר הוא שמר על כללי הזהירות ולא התרשל במאומה. ב. על גרסה זו חזר הנהג הנתבע גם בכתב התביעה, גם בטופס ההודעה שמסר לחברת הביטוח ושצורף לכתב ההגנה, וגם בעדותו בדיון. 4. נמצא כי בהשקפה ראשונה על כתב התביעה וההגנה בלבד, עולה מחלוקת מקצה לקצה בין גירסאות הצדדים. ולכך הצטרפה גירסת נהג צד ג', אשר לכאורה לא רק שלא ביררה בבהירות מי הצודק, אלא הוסיפה לחוסר הבהירות. 5. א. גרסת צד ג' - בכתב ההגנה מטעם צד ג, (כשלושה עמודים) אין כל עדות לאופן מעורבות הנהג צד ג'1 בתאונה, ומרבית הטענות הן או טענות משפטיות או טענות בקשר לזיהוי הרכב בו נהג צד ג'. אני סבור כי אין זו השמטה מקרית, אלא התעלמות מכוונת מצד שני צדדי ג' להימנע מלמסור את גרסתם לגבי אופן קרות התאונה ומעורבות הנהג צד ג'1 בתאונה. יצויין כי גם כאן, צורף תצהיר צד ג'1 לכתב ההגנה וגם בו אין כל התייחסות לאופן קרות התאונה. ב. לעומת זאת, לכתב ההגנה צורף העתק ההודעה שמסר הנהג צד ג' לחברת הביטוח ובו הוא מתאר את התאונה בדיוק כפי שתיאר אותה הנתבע. דהיינו כתוצאה מאי שמירת מרחק, התנגש הנהג צד ג'1 ברכב הנתבע - "...שהיה לפני ודחפתי אותו לכיוון רכב שהיה לפני רכב מס' 2..." (רכב הנתבע - א.ח.ו.). ובסוף הטופס אף הוסיף הנהג צד ג'1 - כי לדעתו - הוא האשם בתאונה. נמצא כי יש כאן תמיכה מלאה בגרסת הנתבעים. ג. לעומת זאת - בדיון הוא מסר גרסה הדומה לגרסת התובעת: "הגעתי למקום התאונה שתואר קודם. פתאום היה פקק, הרכב של הדואר נכנס בבחורה ברכה שלה הטויוטה מאחורה (הכוונה לתובעת-א.ח.ו.) ואחרי זה אני נכנסתי בו מאחורה ממש בנגיעה לא חזקה, כמו נשיקה" (עמ' 10-11 לפרו'). 6. לאחר העיון בטענות הצדדים אני סבור כי יש לקבל את גירסת הנתבעים, וכפועל יוצא מכך אני מחליט כי האשמה לתאונה רובצת על כתפי הנהג צד ג'1. להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו. 7. א. נימוק ראשון - בוויכוח בין הנהגים - הנתבע וצד ג' - התובעת אינה צד למעשה, באשר היא אינה יודעת האם הנתבע פגע בה כי היה בנסיעה ולא עצר, או כי עצר קודם לכן ונהדף לכיוונה ע"י צד ג'. ב. נימוק שני - איני מייחס משקל רב לדבריה כי הרגישה שני "בומים" ברכבה, אחד אחרי השני. היא לא נשמעה מהימנה בעניין זה. נוסף לכך, בכתב התביעה היא לא ציינה כי רכבה נפגע פעמיים, אלא רק פעם אחת ע"י רכב הנתבע. וע"פ התקסד"א, כתב התביעה בסדר דין מהיר מאומת בתצהיר, ואכן התובעת צירפה לו תצהיר מטעמה. והעובדה כי לא ציינה בתביעה כי היו ברכבה שתי פגיעות, מביאות למסקנה כי היא אינה דוברת אמת בעדותה. באופן שלפי האמור בתביעה - עדיין ייתכן וגרסת הנתבעים נכונה, אך לפי האמור בעדותה בביהמ"ש כי הרגישה שתי פגיעות - מוכרח כי גרסת הנתבעים אינה נכונה. ג. נימוק שלישי - הנהג הנתבע מסר גרסה עקבית הן בכתב ההגנה, הן בטופס ההודעה והן בעדותו בביהמ"ש. יש ליתן משקל משמעותי להודעות שנמסרו לחברות הביטוח בסמוך לתאונה, באשר בד"כ מדובר בעדות שהיא בבחינת "מסיח לפי תומו". במקרה הנדון הנהג הנתבע מסר את הודעתו לחברת הביטוח עוד ביום התאונה (16.10.12) וחתם עליה בעצמו. מעיון בהודעה עולה כי מדובר בהודעה מפורטת על נסיבות התאונה בלווי תרשים של הרכבים מעורבים. ד. נימוק רביעי - כאשר אני שוקל את גרסאות התובעת מול הנתבע לפי כתבי הטענות - הרי גרסת התובעת נמצאת חסרה מול גרסת הנתבע, אך היא אינה מכחישה אותה. ה. נימוק חמישי - ואז מופיע כתב ההגנה של צד ג1 ובו התחמקות מלאה ממסירת גרסה לתאונה, מנגד, צורף להגנה זו טופס ההודעה שמסר נהג צד ג', ובו כאמור - הוא מציין את אירוע התאונה - כפי שמסר אותו הנתבע, ובו הוא אף ציין במפורש כי הוא האחראי לתאונה. ו. נימוק שישי - אמנם העיד הנהג צד ג'1 - כי לא הוא מילא את טופס ההודעה - "לא אני דיווחתי, אלא סוכנת הביטוח שלי דיווחה לביטוח של הדואר את פרטי הסקודה". ובהמשך במענה לשאלה נוספת שהעד אמר קודם - "שסוכנת הביטוח שלך כתבה את זה?". ענה העד - "זה מה שהיא הקריאה לי". ר' עמ' 13 לפרו'. דהיינו - העד, שהעיד על עצמו כי אינו יודע קרוא וכתוב (ר' עמ' 11 לפרו' ש' 17-18), העיד כי סוכנת הביטוח הקריאה בפניו את שכתבה בשמו בטופס ההודעה. ויובהר - חברת שירביט היא המבטחת של צד ג' 2 - כך מצויין במפורש בטופס ההודעה הנושא "לוגו" של חברת שירביט וכך צויין ע"י הצדדים, ואין זה נכון כי שירביט היא המבטחת של הדואר - כפי שניסה להעיד נהג צד ג'1. ואין זה סביר בעליל, כי סוכנת הביטוח תכתוב גירסה לא נכונה - באופן שנהג המבוטח לוקח על עצמו את האחריות לתאונה - גירסה היכולה לגרום לחיוב חברת שירביט - כאשר בעצם הנהג לא אחראי לתאונה. אלא יש להסיק - כי מה שנכתב בטופס ההודעה של חברת שירביט בשם נהג צד ג'1 הינו נכון, ובו הודאה מפורשת באחריותו גם לנזק שנגרם לרכב התובעת. ז. די בכל האמור לעיל, כדי לקבוע כי אני מקבל את גירסת הנתבעים לתאונה. ח. כתוצאה מכך, אני קובע כי האחריות לתאונה חלה על הנהג צד ג'1. ט. לא התייחסתי לחוסר הבהירות בעניין רכב צד ג' אם היה פאסט או סקודה, באשר אני סבור כי אין זה רלוונטי לעניין קביעת האחריות לתאונה. הרי אין חולק כי נהג צד ג'1 נהג ברכב פרטי כלשהוא אשר היה מעורב בתאונה, ורק לעניין המהימנות יש נפקות לגבי זהות הרכב. 8. הצדדים לא חלקו על גובה הנזק שנקבע בחוו"ד השמאי, אך יש הכחשה של הנזק הנתבע בגין עוגמת נפש והוצאות בסך כולל של 2000 ₪ (סע' 10ג' לתביעה). לאחר העיון בטענות הצדדים ובראיות שהובאו, אני קובע כי התובעת זכאית בגין סע' זה לפיצוי בסך של 500 ₪. 9. אשר על כן אני מחליט כדלהלן: א. אני דוחה את התביעה שהוגשה כנגד הנתבעים. ב. אני קובע כי צד ג'1 הינו אחראי לאירוע התאונה ולנזקים שנגרמו לתובעת בסך כולל של 12,243 ₪, והוא ישלם לה סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית החל מיום 1.11.12 ועד ליום התשלום בפועל. ג. התובעת תשלם לשלושת הנתבעים יחד הוצאות משפט בסך כולל של 1000 ₪. ד. צד ג'1 ישלם לתובעת הוצאות המשפט בסך כולל של 2000 ₪ ובנוסף את אגרות המשפט שהיא שילמה בסך כולל של 737 ₪. בנוסף ישלם צד ג'1 לשלושת הנתבעים יחד, הוצאות משפט בסך כולל של 1000 ₪ ובנוסף את אגרות המשפט שהנתבעים שילמו בסך כולל של 744 ₪. ה. הסכומים הנקובים בסע' ג' - ד' לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל.תאונת דרכים