תאונת דרכים בעת ביצוע פניית פרסה

תביעת כספית ע"ס 8,273 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 30/01/12 התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. ביום 04/12/13 נערך בפניי ישיבה מקדמית ובה העידה התובעת 2 ועדה נוספת מטעם התובעות. עקב קשיי הנתבע בשפה העברית, קבעתי כי לא ניתן לחקור את הנתבע כעד באותה ישיבה ללא מתורגמן. ב"כ הצדדים ניסו לאתר מתורגמן ניטרלי ואובייקטיבי ששולט בעברית ובערבית אך ללא הצלחה ומשכך, נקבעה בפניי ישיבת המשך ביום 11/12/13. בישיבה זו העיד הנתבע, באמצעות מתורגמן. מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. בתביעה שבנדון מעורבת גם תביעתו האישית של המבוטח של חברת הביטוח הנ"ל, כלומר של הניזוק הישיר. המבוטח תובע בתביעה זו את הפסדיו, כלומר את כל אותם הפסדים כספיים שנגרמו לו בתאונה (בגין נזקי רכוש לרכב ולו) ושבגינם לא קיבל פיצוי מחברת הביטוח. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעות - רכב פרטי מתוצרת פיאט (להלן: "הפיאט"). רכב הנתבע - רכב פרטי מתוצרת סקודה (להלן: "הסקודה"). מקום התרחשות התאונה: רחוב חיל האויר בשכונת פסגת זאב בירושלים. שעת התרחשות התאונה: 6:55 (בוקר). המחלוקת הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבע בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבע גם לא הציג חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעות שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעות. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. אין מחלוקת לגבי מקום התאונה ועל כך שמדובר בכביש דו סטרי עם נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. המחלוקת העיקרית בענייננו היא בשאלה האם התאונה התרחשה כתוצאה מנסיעה מהירה מדי של הנתבע, שגרמה לכך שלא הצליח לבלום ולמנוע התנגשות בפיאט שהייתה במהלך פניית פרסה, או כתוצאה מנסיעה ברוורס של הפיאט, במהלך פניית פרסה, כך שיתאפשר לנהגת הפיאט להשלים את פניית הפרסה. גרסת התובעות באשר לנסיבות התרחשות התאונה בכתב התביעה נכתב כך: "עת ביצעה המבוטחת פניית פרסה כחוק, הגיע רכב הנתבע במהירות ובחוסר זהירות, פגע ברכב התובעים מאחור והסב לו נזקי רכוש כבדים". בטופס ההודעה של נהגת הפיאט (מתיק המשטרה) נכתב כך: "הרכב שלי עמד באמצע הכביש מתוך כוונה להסתובב במקום. סימנתי לנהג אוטובוס להאט ועוד לא הספקתי לסיים את הסיבוב הגיח רכב במהירות עצומה ונכנס בצד שמאל אחורי שלי, הרכב השני נפגע בצד שמאל קדמי". בדיון נאמר כך: חברתה של נהגת הפיאט עלתה לפיאט שעמדה צמוד לשפת המדרכה ולאחר מכן החלה נהגת הפיאט לעשות פרסה, מהמקום שבו עצרה. כשהפיאט הייתה במצב שהיא חוסמת את שני המסלולים, כחלק מתמרון הפרסה, הביטה נהגת הפיאט לצד ימין, ראתה שמגיע אוטובוס וסימנה לו לעצור עם היד והאוטובוס עצר. תוך שניות וכשהפיאט עדיין לא המשיכה את הפרסה, הגיע רכב ופגע בצד שמאל של הפיאט. גרסת הנתבע באשר לנסיבות התרחשות התאונה בכתב ההגנה נכתב כך: "התובעת מס' 2 ביצעה פרסה שלא כחוק בצורה רשלנית ללא שתשים לב לתנועה מאחוריה ואחרי שלא הצליחה להשלים פניית פרסה במקום חזרה אחורה לרחוב ממנו עשתה הפרסה בצורה פתאומית ובצורה רשלנית ובלי לשים לב הדבר גרם לפגיעת רכבה ברכב הנתבע". בדיון נאמר כך: הסקודה נסעה בנסיעה איטית, נהגת הפיאט עשתה פרסה אך לא השלימה אותה. כשסיימה נהגת הפיאט את הפרסה, המשיכה הסקודה בנסיעה ואז, באופן פתאומי, חזרה הפיאט ברוורס, במקום לנסוע קדימה, ופגעה בסקודה. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. טופס הודעה על תאונה מטעם התובעות (מוצג ת/1). תמונות נזקי הרכבים (מוצגים ת/2, ת/3, נ/1). תיק משטרה (הכולל הודעת נהגת ונוסעת הפיאט). עדויות הנהגים המעורבים בדיון בפניי וכן עדות נוסעת הפיאט. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעות על פני גרסת הנתבע, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבע לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדויות נהגת ונוסעת הפיאט מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדות נהג הסקודה, ואף הראשונות מתיישבות באופן מלא יותר עם יתר הראיות מאשר האחרונה. מצאתי לקבל את גרסת נהגת הפיאט וחברתה, לפיה הפיאט הייתה בעצירה בזמן התאונה, ולא את גרסת נהג הסקודה, לפיה הפיאט הייתה בזמן התאונה בנסיעה לאחור. נהג הסקודה אמר לקראת סוף עדותו כי נהגת הפיאט עמדה להשלים את פניית הפרסה שלה אך באופן פתאומי נעצרה והוא לא הספיק לעצור ולאחר מכן אמר גם כי היה ביכולתה להשלים את פניית הפרסה שלה ולכן הוא המשיך בנסיעה. משכך עולה כי נהג הסקודה למעשה הסתמך על כך שנהגת הפיאט תמשיך לבצע את פניית הפרסה ולכן הוא המשיך לנסוע, אך לפתע היא עצרה ובכך הפתיעה את נהג הסקודה כזה היה כבר בתנופה ולכן כנראה כשלא הייתה לו כבר אפשרות לעצור ולמנוע בכך את התאונה. מדברי נהג הסקודה בעדותו, לפיהם לא הספיק לעצור, עולה כי נסיעתו הייתה מהירה. נהג הסקודה אמר בעדותו כי נסע כ-20 מ' לפני הפיאט. משכך, עולה כי אילו אכן היה נוסע לאט כפי שאמר בעדותו, היה לו די זמן לעצור. נהג הסקודה בחר שלא לעצור (וככל הנראה גם לא להאט), משהסתמך על כך שעד שיגיע אל המקום בו נמצאת הפיאט, היא כבר תסיים לבצע את פניית הפרסה. נהג הסקודה נשאל בעדותו, מספר פעמים, באיזה אופן עמדה הפיאט על נתיב נסיעת הסקודה ועל הנתיב הנגדי. תחילה אמר נהג הסקודה שהפיאט עמדה חצי על נתיב הנסיעה שלו וחצי על הנתיב הנגדי. לאחר מכן אמר כי עמדה יותר על הנתיב שלו מאשר על הנתיב השני ואמר אך לא היה בטוח בכך ולאחר מכן שוב אמר כי הפיאט עמדה חצי על נתיב הנסיעה של הסקודה וחצי על הנתיב הנגדי. עולה כי נהג הסקודה לא ידע לומר בדיוק את מיקומה של הפיאט בזמן התאונה ולכן גם לא יכול היה לדעת בוודאות האם יש לו מקום לעבור בנסיעה מימין לפיאט, אך למרות זאת, בעדותו ענה תשובה חיובית לשאלה זו. בעדותו אמר תחילה נהג הסקודה כי הפיאט השלימה את פניית הפרסה וכמעט התיישרה ואף אמר שהשלימה את הסיבוב, אך בתמונות של מקום התאונה, סימן נהג הסקודה את הפיאט במאונך לכיוון הכביש ולא בזווית שמצביעה על סיום פניית הפרסה. כמו כן הגיוני שאם הפיאט הייתה לקראת סיום הפרסה, הייתה עומדת יותר על הנתיב הנגדי מאשר על נתיב הנסיעה של הסקודה ולא כפי שאמר נהג הסקודה, שהפיאט עמדה יותר על נתיב הנסיעה שלו או חצי על נתיב הנסיעה שלו וחצי על הנתיב הנגדי. נהג הסקודה אמר בעצמו, בעדותו, כי לנהגת הפיאט הייתה אפשרות להשלים את פניית הפרסה והדבר לא מתיישב עם גרסתו לפיה נהגת הפיאט נסעה ברוורס שכן למעשה גם לפי דבריו, לא היה לה צורך בנסיעה לאחור לשם השלמת הפרסה. מיקומי הפגיעה ברכבים מתיישבים עם גרסת נהגת הפיאט ולא עם גרסת נהג הסקודה. מתמונות הנזק, ניתן לראות שלפיאט נגרם נזק בפינה אחורית שמאלית ולסקודה נגרם נזק בדופן שמאל קדמי. פגיעות אלה מתיישבות עם נסיון הידחקות של הסקודה מימין לפיאט, במקום שנותר לאחר שהפיאט חסמה את הכביש לרוחבו, שכן נוצרה בסקודה מעיכה שנראה שהחלה בפגוש השמאלי קדמי והמשיכה לדופן קדמי שמאלי, שתואמת התנגשות בפינה שמאלית אחורית של הפיאט. לסיום יצוין כי תמוה שהנתבע, שלטענתו נהגת הפיאט אשמה בתאונה, לא הגיש תביעה בגין הנזקים שנגרמו לסקודה בתאונה. כמו כן יצוין כי העובדה שאחיו של נהג הסקודה, שהיה עמו ברכב בזמן התאונה, לא הובא לעדות, פועלת לחובת הנתבע. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבע לשלם לתובעות את הסכומים הבאים: סך של 8,273 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 02/12/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 02/12/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העדה בו חויבו התובעות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. ב"כ התובעות ידאג להעביר לכל אחת משתי התובעות המגיע לה מהסכומים שישולמו, בשים לב לרכיבי התביעה הנפרדים שתבעה כל אחת מהשתיים. משפט תעבורהתאונת דרכיםפניית פרסה