טעות צד שלישי אשר הגיש שיק לפרעון מבלי שידע כי אינו יכול לעשות כן

טעות של צד שלישי אשר הגיש את השיק לפרעון מבלי שידע כי אינו יכול לעשות כן. ביהמ"ש קבע מפורשות כי טעות של צד שלישי אינה יכולה להיכנס בגדר עילת הטעות שבסע' 10(א)(1). ראה עוד מאמרו של השופט עמית "חוק שיקים ללא כיסוי" הפרקליט מ"ד 464 וכן עש"א 41274-03-11 נוהא נ. בנק הפועלים, ע"א (חי) 215/93 אגבריה נ. בנק ערבי ישראלי. לאור האמור, גם אם שיק מס 10 הופקד בטעות או מרמה מטעם צד ג', לאחר שהוסכם על ביטול השיק, אין בכך עילה לגריעת השיק. גם לגבי שיק מס' 3 אין עילה להחרגתו. ההלכה היא כי הוראת לקוח לבנק שלא לכבד שיק שנמשך, לא יהא בה כדי לגרוע את השיק מהגדרת "שיק שסורב" לפי סעיף 1 לחוק. סעיף 1 לחוק קובע במפורש "שיק שסורב"- "שיק שהוצג לפרעון בתאריך הנקוב בו או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפרעו מכוח הסכם עם המושך, ואין נפקא מינה אם היתה סיבה נוספת לסירוב, או אם ניתנה הוראת ביטול" ראו עמית במאמרו בעמ' 454 : "המחוקק ביקש למנוע עקיפת החוק באמצעות 'תרגילים' שונים, כמו ביטול שיק שממילא היה מסורב על-ידי הבנק בהעדר יתרה מספקת בחשבון. לכן נקבע בהגדרה, כי ביטול שיק - או סיבה נוספת לסירוב - אינו מעלה ואינו מוריד בהעדר יתרה מספקת בחשבון. לאור ההגדרה הרחבה גם ביטול שיק בתום לב, כדי למנוע כניסה למצב של העדר יתרה מספקת, לא יועיל לבעל החשבון. לדוגמא, לקוח מושך בתום לב שיק, כיוון שסבר בטעות, כי הפקיד כסף בחשבונו, ויש יתרה מספקת לפרעון השיק. כאשר גילה הלקוח את הטעות, הוא נתן הוראת ביטול ושילם לאוחז השיק בדרכים אחרות. למרות זאת יכלל השיק במניין השיקים המסורבים". לאור המצוטט לעיל, על פי עמדת הבנק שלא נסתרה, מאחר שאם השיק היה מכובד, הייתה יתרת החובה בחשבון מגיעה לסך 3,525 ₪. (ראו גם נספח א (3) לסיכומי המבקשת),הרי גם אם אניח שביטול השיק נעשה בתום לב, הרי שבדין נכלל השיק במניין השיקים המסורבים. 5. שיקים 9 ו 11- שיק 9 שמספרו 1364 ע"ס 2,916 ₪ ושיק 11 שמספרו 1214 ע"ס 1,480 ₪ סורבו ביום 11.11.12. אציין כי בסיכומי המבקשת העלתה טענה זהה גם ביחס לשיק מס' 10 שהופקד באותו היום ,אשר כאמור טענה המבקשת לגביו, בבקשתה, טענה אחרת- כי בוטל כדין. ברי לא ניתן להעלות טענה חדשה בסיכומים .מכל מקום,לאור המפורט להלן,אין לקבל את הטענה ליתרה מספקת בחשבון גם ביחס לשיק זה. מן התדפיס עולה כי אכן ביום 11.11.12 הוצגו שלושת השיקים הללו לפירעון יחד עם שיק נוסף שמספרו 1514 ע"ס 2,000 ₪. הפקדתם של הארבעה הובילה ליתרת חובה בגובה של 8,098 ₪ בתום יום העסקים, כלומר, בחריגה משמעותית ממסגרת האשראי המאושרת. יצוין כי מתדפיס הפקדת השיקים ע"י המבקשת עולה כי מועד הפקדתם היה ב 11.11.12 בשעה 13.56 ולא מצאתי כל אסמכתא לטענת המבקשת כי הופקדו עוד ביום 9.11.12. גם אם אקבל את טענת המבקשת כי השיק ע"ס 9,770 לא השתקף בטעות של הבנק בתדפיס חשבונה , צודק הבנק בטענתו כי יש להחשיב את מועד הפקדת שני השיקים ביום העסקים הבא וכי כל זיכוי של החשבון ייחשב זמני ויהפוך לסופי רק בתום שלושה ימי עסקים מיום הסליקה. ראה סעיף 3(א) להוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים) התשנ"ב- 1992. הוראה 3 הדנה במועד זיכוי של שיק קובעת: "(א) בנק גובה יזכה את לקוחו ביום הסליקה בשל שיק שהופקד באותו יום; זיכוי כאמור ייחשב כזיכוי ארעי ויהפוך סופי בתום שלושה ימי עסקים נוספים מיום הסליקה, זולת אם במהלכם שב הבנק וחייב את הלקוח על ידי ביטול למפרע של הזיכוי הארעי, בשל כך שהבנק הנמשך סירב לכבד את השיק; ואולם הזיכוי ייחשב כסופי במועד מוקדם מהאמור אם הבנק הגובה הודיע ללקוחו כי חשבונו יזוכה בזיכוי סופי במועד מוקדם מהאמור, בין על פי אישור שנתן לו הבנק הנמשך ובין מסיבה אחרת". כלומר, רק בתום שלושת הימים שלאחר הסליקה , הפך הזיכוי בגין שיק לזיכוי לסופי וניתן היה להתייחס אליו כאל "מזומן" בחשבון הבנק.( דא עקא,ע"פ התדפיס שצורף,השיק ע"ס 12,770 אף חזר עוד ביום 12.11.12). כל עוד לא הודיע הבנק שזיכוי הארעי יוכר כזיכוי של קבע ו/או כל עוד לא הוסכם בין הצדדים,מפורשות, לראות בזיכוי ארעי כזיכוי בפועל-משמע ליתן אשראי זמני, אין לומר כי באותה העת הייתה יתרה מספקת. יצוין כי בנספח ב', עליו מסתמכת המבקשת בבקשתה, נקבע במפורש: "לתשומת ליבך, שיקים שנמסרו להפקדה שלא במהלך שעות הפתיחה של הסניף בו העמדה מוצבת, ייחשבו כשיקים שנמסרו להפקדה ביום העסקים הבא בו סניף זה פתוח לקהל. כל זיכוי של חשבון כלשהו של הלקוחות בקשר לשיקים, ייחשב כארעי ויהפוך סופי בתום שלושה ימי עסקים נוספים מיום הזיכוי, או במועד מאוחר יותר על פי הוראות כל דין, לרבות הוראות בנק ישראל. כל עוד הזיכוי הוא ארעי, הלקוחות לא יהיו רשאים למשוך את תמורה השיקים והבנק יהיה רשאי לחייב את החשבון שזוכה באמור בסכום כל שיק/שטר שלא נפרע....".(הדגשה שלי ר.א). לפיכך, לא היה על הבנק לכבד את השיקים דלעיל שכן הזיכוי שנעשה בחשבון, באמצעות הפקדת השיק ע"ס 12,770 ₪ ועל פי הנטען גם שיק ע"ס 9,770 ₪ היה זיכוי זמני שהבנק לא יכול היה להסתמך עליו לצורך פירעון ארבעת השיקים, מבלי להסתכן בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת. גם אם ההפקדה הייתה ביום 9.11.12 (ולמרות שלא הוצגה כל ראיה לטענה), צודק המשיב בטענתו כי יום 9.11.12 חל ביום שישי כך שמועד ההפקדה נדחה ליום העסקים הבא, דהיינו 11.11.12- כך או כך ביום זה, היה על המבקשת להציג יתרה מספקת בחשבון (ללא קשר להפקדת השיקים אשר לא יכלו להיחשב ביום הפקדתם כזיכוי בפועל) לצורך פירעונם של ארבעת השיקים. 6. לאור האמור כל עוד לא חלפו שלושה ימי עסקים מיום הסליקה הרי לו הייתה ניתנת הסכמת הבנק למשיכת כספים, או למשיכת שיקים, הייתה זו בבחינת מתן אשראי מכספי הבנק ולא מכספי הלקוח. המבקשת לא טענה בבקשתה ולא הוכיחה כל נוהג לפיו הבנק נהג לתת אשראי "בתקופת הביניים" שמן מועד ההפקדה ועד הזיכוי הסופי, או כאילו הבנק נהג לראות בהפקדת שיקים נגדיים בטוחה לכיסוי הגירעון שבחשבון,גם בטרם זוכה החשבון בפועל. יודגש כי טענה של נוהג כאמור,כלל לא הוזכרה בבקשה והועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים. לפיכך המדובר בהרחבת חזית אסורה. הטענה לקיומו של נוהג מסוג זה צריכה הייתה לעלות כבר בבקשה תוך הפניה להתנהלות החשבון המצביעה על נוהג זה. לא רק שמדובר בהרחבת חזית מעבר לנטען בכתבי הטענות המקוריים, אלא שהיא אף בניגוד להסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים, לפיה: "הצדדים יסכמו על סמך החומר והראיות בתיק בית המשפט". אין בידי לקבל את טענת המבקשת בסעיף 14 לסיכומיה ,כאילו טיעון זה לא עלה בבקשה עצמה: "הואיל ולמנהל המבקשת היה ברור שהתנהלות זו מהווה נוהל ברור בינו לבין המשיבה והוא לא ציפה כלל להתכחשות של המשיבה להתנהלות זו הנוהגת שנים" . לבנק שיקול דעת במתן אשראי ללקוח ואין עליו חובה, בהיעדר בסיס ברור ומוכר כגון חוזה או התנהלות ארוכת טווח, להיעתר לבקשת הלקוח ולהעמיד לו אשראי. ראו ע"א (ת"א) 1427/03, אי. אנד גי. מערכות מתקדמות למורה נהיגה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ שם נאמר: "העובדה שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה לעשות כן בעתיד ולתמיד. הגדלת מסגרת האשראי בעבר אינה יכולה ליצור אצל המערערת, יסוד סביר להניח שעל הבנק לפרוע שיקים, גם אם היא חרגה ממסגרת האשראי, ואף אם מדובר בסכום צנוע. בנק הינו גוף מסחרי והוא בוחר את סיכוניו בהתאם ללקוח הספציפי ונסיבותיו, מתן חריגה בעבר של הבנק למערערת איננו מהווה בהכרח זכות עתידית לחריגה". ע"א 323/80 אלתית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז (2) 673. י. עמית, חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981, הפרקליט מג (ג) 444, 470, ). אילו הייתה הטענה מועלית בבקשה,היה הבנק מתייחס אליה בתצהיר מטעמו וייתכן שלא היה מסכים להכרעה בבקשה על בסיס הגשת סיכומים בכתב בלבד. לאור האמור,מאחר שמדובר בטענה עובדתית חדשה,אין לאפשר הצגתה בשלב הסיכומים. מעבר לצורך אציין כי בכל מקרה לא מצאתי בהפניות המבקשת בסיכומיה כדי להצביע על נוהג כנטען. ההלכה היא כי רק במקרים חריגים בהם הוצג דפוס התנהגות מתמשך בדבר הסכמה לחריגה ממסגרת האשראי, תוכר הטענה כי נוצר הסכם מכללא. ברם, המקרים עליהם הצביעה המבקשת אינם מצביעים על נוהג הנמשך "שנים" (סעיף 20 לסיכומים) שכן 3 הדוגמאות הבודדות שהביאה המבקשת לביסוס טענתה זו, הן משנת 2012 בלבד. בנוסף ,יתרת החובה בתאריך 26.6.12 ו 28.6.12,גם ע"פ הנטען בבקשה הייתה ע"ס מאות שקלים בודדים (לא דומה למצב בו החשבון מצוי ביתרת חובה של אלפי ₪). הטענה ביחס למשיכת שיק ביום 20.8.12 אינה תומכת בטענת המבקשת שהרי ,למרות הפקדת שיק באותו מועד, שיק נוסף מאותו מועד (מעבר למצוין בסיכומים) ע"ס 1,800 ₪, שהוביל ליתרת חובה בחשבון, חזר וכן חזר שיק ע"ס 2,770 ₪. מכל מקום,מאחר שהטענה לא הועלתה בבקשה ולא ניתנה למשיב הזדמנות להשיב לה בתצהיר,המדובר בהרחבת חזית ודי בטעם זה לדחותה. בהודעה המשותפת שהוגשה מיום 5.3.13, ואשר חתומה על ידי שני בעלי הדין הובא לידיעת בית המשפט כי ביום 15.11.12 ו- 15.1.13 סורבו שני שיקים נוספים (כלומר, בתוך שנה ממועד סירוב השיק הראשון). משכך, אף אם יגרעו שיקים נקובים מרשימת ההגבלה של המבקשת, עדיין יישאר חשבונה מוגבל והדיון יהפוך לאקדמי גרידא. ראו עמית במאמרו שאוזכר לעיל, בעמ' 460: "לעניין זה לאמור כי הליכי ערעור ועיכוב הגבלה אינה מעניקים ללקוח חסינות מפני סירוב שיקים נוספים. לעיתים עד לבירור הערעור מסורבים שיקים נוספים מה שמייתר את הדיון המשפטי", 7. טענות הנוגעות לקשיים הכלכליים אליהם נקלעה המבקשת בעל כורחה כתוצאה מהתקשרות בלתי מוצלחת, או המצב האישי המצער שבו שרוי מנהל המבקשת, אינן נמנות בין השיקולים המצדיקים גריעת שיקים ממנין השיקים המסורבים ועל כן , אין להן כל רלבנטיות לבקשה דנן. 8. לנוכח כל האמור לעיל, ומשקבעתי כי השיקים מושא הערעור סורבו על ידי המשיב כדין, אני מורה על דחיית הבקשה . בנסיבות העניין אני מחייבת את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט בגובה הערבויות שהופקדו בתיק,שיחולטו ויועברו למשיב על חשבון הוצאותיו. שיקים