תאונת דרכים בצומת לא מרומזר ולא מתומרר בכביש בין עירוני ליד חוות השקמים. שעת התרחשות התאונה: לקראת צהריים (אור יום). המחלוקת אין חולק כי עובר לתאונה נסעו שני הרכבים באותו כביש ובאותו כיוון. המחלוקת היא בשאלה באילו נסיבות התנגשו הרכבים, כאשר גרסת התובעת היא שהפרטי נסע במסלולו בכביש ואילו החקלאי נסע בשול הימני, כאשר בזמן שהפרטי חלף על פני החקלאי (משמאל לחקלאי) ביצע החקלאי סטייה פתאומית שמאלה לעבר הפרטית, וגרסת הנתבעים הנגדית היא, שהתאונה התרחשה לאחר שהחקלאי היה בעיצומה של פנייה שמאלה בצומת, וכאשר החקלאי מצוי כבר במסלול הנסיעה הנגדי בדרך להשלמת הפנייה שמאלה, ניסה הפרטי לעוקפו משמאל והתנגש בו. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות שחור לבן של נזקי הפרטי. תמונות של מקום התאונה (שצילמן נהג החקלאי לאחרונה). תמונה שהוצגה לעיוני באמצעות מחשב נייד במהלך הדיון (ראו תיאור התמונה בהערת ביהמ"ש בעמ' 1 לפרוטוקול). שתי הודעות מיום 28.8.12 ומיום 25.10.12 שמסרו שתי חברות שונות לתובעת, בהן הודיעו כי לא הצליחו לאתר תיק משטרה רלוונטי עפ"י הפרטים שנמסרו להן, לצורך צילומו. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה אני מוצא לדחות את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעת, כאשר לפי גרסת הנתבעים (אותה העדפתי) האחריות הבלעדית לקרות התאונה מוטלת על נהג הפרטי. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהג הפרטי מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדות נהג החקלאי. נהג הפרטי אמר בעדותו שוב ושוב ועל מספר עניינים רלוונטיים, כי אינו זוכר פרטים או אינו יכול למסור פרטים ואף ביקש מהחוקר מספר פעמים לא לשאול אותו בעניינים אלה, באופן שמקשה על קבלת דבריו וגרסתו. בהקשר זה אציין כי מצאתי שאי-נכונות נהג הפרטי לאשר בעדותו כי באיזו מכל התמונות שהוצגו לו רואים את זירת התאונה, הייתה בלתי סבירה. נהג הפרטי העיד כי רכבו (הפרטי) נפגע בתאונה "באזור החלק האמצעי של דופן ימין", כאשר הנכון הוא (עפ"י תמונות הפרטי שהוצגו) שהפרטי ניזוק בדיוק בפינה הקדמית-ימנית. מאחר שאין חולק כי החקלאי היה במגמה של פנייה ימינה בזמן התאונה, הרי שמצאתי בעדות נהג החקלאי הסבר רלוונטי סביר לפנייה, בעוד שבעדות נהג הפרטי לא נמסר כל הסבר והרושם הוא של סטייה סתם של החקלאי. לחובת התובעת, שנטל ההוכחה, על נטל הבאת הראיות שבו, מוטל עליה, נזקפת העובדה שהתובעת לא איתרה ולא הציגה את מסמכי תיק המשטרה הקיים (כבר בטופס ההודעה על התאונה שנמסר לתובעת נזכרה מעורבות משטרתית). שני העדים העידו כי מסרו הודעות במשטרה, ויש להניח כי במידה שהיה נעשה בירור מוקדם עם העדים לגבי תחנת המשטרה הספציפית בה מסרו הודעותיהם, היה ניתן לאתר ולצלם ולהציג את תיק המשטרה, שבו מצויות גרסות מוקדמות (ולכן איכותיות) של הנהגים המעורבים לגבי נסיבות התאונה. לא נעלמה מעיני העובדה שנהג החקלאי (כבעל החקלאי) בחר שלא להגיש עד כה תביעת פיצוי בגין נזקו העצמי. ניתן לכאורה לתמוה על בחירה זו, אך מאחר שמדובר בנזק שאינו כה גדול (גם אם אינו מבוטל) ונוכח דברי הנהג לפיה שמע לעצת סוכן הביטוח שלו לפיה הדבר לא כדאי, אניח, ולו בדוחק, שהדבר לא מהווה אינדיקציה לחובת הנתבעים. מכל מקום, וגם לו כן היה מדובר באינדיקציה לחובת הנתבעים, אין בה לבדה ובנסיבות כדי להטות את הכף לטובת התובעת ולחובת הנתבעים. סיכום התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בשיעור 4,000 ₪. כבישמשפט תעבורהתאונת דרכיםצומת