לטענת התובעים, שלח הנתבע מכתב תלונה, בו גולל מסכת שקרית של עובדות שעיקרן כי התובע, יחד עם ראש המועצה האזורית דאז, פעלו בניגוד עניינים, לקחו ו/או העניקו טובות הנאה ופעלו במרמה בקשר למכרז לרכישת נכס מידי המועצה. באותו מכתב גם נטען, לטענת התובעים, כי התובעת 2 פעלה במסגרת מטה הבחירות של ראש המועצה האזורית דאז מר אילן שדה, ללא תמורה. לטענת התובעים הדבר אינו נכון ונכתב רק על מנת להכפיש את התובעים. 3. עוד נטען בכתב התביעה כי ביום 25/9/12, ערב יום הכיפורים, נשלחה הודעת דוא"ל לכלל תושבי המועצה האזורית. ההודעה נשלחה, לטענת התובעים, מכתובת הדוא"ל של הנתבע, ובה ציין הנתבע כי לאחרונה הובאו לידיעתו חשש וחשד לכאורה לשחיתות חמורה במועצה וכי פנה בעניין זה לגורמים שונים והוא מחכה לתגובתם. באותה הודעה, כך טוענים התובעים, הבטיח הנתבע לפרסם את החשדות לאחר החגים אך בסופו של דבר אלה פורסמו עוד קודם לכן ועל ידי הנתבע, כאשר כבר ביום 1/10/12 נשלח עותק מאותה תלונה ששלח הנתבע ביום 30/8/12 וזאת לכלל תושבי המועצה האזורית ובדוא"ל. התובעים טוענים כי גם ביום 3/10/12 הפיץ נגדם הנתבע לשון הרע, בשתי הודעות דוא"ל שהפיץ לכלל תושבי המועצה האזורית ובהן שב וחזר על טענותיו וחשדותיו כלפי התובעים. 4. לטענת התובעים, כל הפרסומים האלה עולים כדי פרסום לשון הרע והם דורשים לחייב את הנתבע לפצותם, בגין כל אחד ואחד מהפרסומים האלה, בסכום של 100,000 ₪. הסכום המצטבר של הפיצוי שדורשים התובעים בגין הפרסומים האלה הוא 800,000 ₪ ,ובנוסף הם עותרים לחייב את הנתבע בפיצוי עונשי בסכום של 250,000 ₪. סה"כ הוגשה לכן התביעה על סכום של 1,050,000 ₪. 5. הנתבע מכחיש את כל טענות התובעים. לטענתו, חלק מהפרסומים הנטענים אמנם נעשו על ידו, ואולם, החלק האחר כלל לא נעשה על ידו ואין לו כל ידיעה מי עשה את הפרסום. לטענת הנתבע, הפרסומים שנעשו על ידו חוסים תחת ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע ויש לדחות לכן את התביעה נגדו. לטענתו, התביעה הוגשה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט כשהתובעים מנסים להשתיקו בניסיון להשפיע כך על תוצאות הבחירות המקומיות שהיו בסמוך למועד הגשת התביעה. 6. מטעם התובעים העידו התובעים עצמם ומטעם הנתבע העיד הוא בעצמו. לבד מעדויות אלה לא הביאו הצדדים עדים כלשהם. לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים ושבתי ועיינתי בתיק בית המשפט על כל החומר המצוי בו, הגיעה העת ליתן את פסק הדין. המצב המשפטי 7. כבר נפסק כי הדין העולה מחוק איסור לשון הרע מאזן בין שתי זכויות אדם מרכזיות, שאינן מוחלטות: זכות היסוד לשם טוב, מחד, וזכאות היסוד לחופש הביטוי מאידך. ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ, פד (חוז) 558, 565. ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פד' מג (3) 840,860. ע"א 9462/04 מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ. 8. בבואינו לאזן בין הזכות לשם טוב של הנפגע אל מול הזכות לחופש ביטוי של המפרסם, תיבחן, בין היתר, שאלת זהותו של הנפגע. מקום בו הנפגע מהביטוי הוא איש ציבור או דמות ציבורית, יהווה הדבר משקל יתר להרחבת הזכות לחופש הביטוי אל מול זכותו של איש הציבור לשם טוב. (שם, בעניין אבינרי, בע"מ 864). במילים אחרות - כאשר מדובר בפרסום הנעשה במסגרת הבעת דעה בעניינים ציבוריים ובנוגע לאישים הנושאים תפקיד ציבורי, יינתן לחופש הביטוי משקל רב יותר בגדרי האיזון המתקיים בין שני החירויות. 9. עם זאת, ההכרה בתחילתו בעקרונית של חופש הביטוי אינה מעניקה הגנה מוחלטת לכל התבטאות קונקרטית והיקף ההגנה על חופש הביטוי יהיה תמיד פרי איזון ערכי. ע"א (מחוזי - י-ם) 5452/04 מילר נ' כהן. 10. במקרה שבפני, אין מחלוקת, ועל כל פנים הנתבע לא טען דבר ביחס לכל הפרסומים הנטענים, ולכך כי יש באמור בהם "לשון הרע", כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. כך גם ביחס לשאלה אם נעשה "פרסום" כמובנו של מונח זה בחוק הנ"ל. 11. המחלוקת היא בשאלה אם עומדות לו לנתבע, בנסיבות העניין, הגנות מאלה המפורטות בחוק, אם לאו. לשם הכרעה בשאלה זו יש לבחון את הפרסומים הנטענים. מכתב התלונה מיום 30/8/12 - 12. מדובר במכתב, ששלח הנתבע ליועץ המשפטי של משרד הפנים, וכותרתו "ניגוד עניינים בוועדה לתכנון ובניה מנשה - אלונה". על המכתב חתום הנתבע, בתוקף תפקידו כחבר מליאת המועצה האזורית מנשה. עותקים מהמכתב הופנו על ידי הנתבע ליועץ המשפטי לממשלה, למבקר המדינה, לממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים ולמבקר המועצה האזורית מנשה. 13. אני מקבלת את טענות הנתבע, לפיהן במשלוח מכתב זה פעל בתוקף תפקידו כחבר המועצה האזורית מנשה וכי עומדות לו ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע מכח הוראת סעיף 15 (2) (8) (4) לחוק. המכתב לא הופנה אלא אל אותם גורמים, שמתוקף תפקידם היה עליהם לבחון את התלונה המפורטת בו, ואכן ב"כ התובעים, בדיון שהיה בפני ביום 1/7/13, ציין מפורשות כי אין טענה לפיה האנשים הנקובים במכתב אינם רלוונטים וכי כל טענת התובעים מתמקדת בכך שהמכתב הופץ לא רק לאותם גורמים אלא גם לרוב תושבי המועצה האזורית. ב"כ התובעים ציין מפורשות, כי לו היה התובע מסתפק במשלוח מכתב התלונה רק לגופים שפורטו באותו מכתב, לא היתה מוגשת התביעה אודות אותו מכתב. דבר זה לא מנע מהתובעים לשוב ולדרוש פיצוי בגין אותו מכתב בשל מה שהגדירו "נמנעים לא רלוונטיים לברורה", כמפורט בסעיף 59.1 ו- 59.2 לסיכומים מטעמם. התנהלות זו של התובעים אינה ראויה. לגופו של עניין, לאור זהות הגורמים שאליהם הופנה המכתב, עומדות לנתבע ההגנות המפורטות בסעיף 15 (4), (8) לחוק איסור לשון הרע. ב"כ התובעים מסכים כי משלוח התלונה לגורמים שפורטו בה אין בו עילת תביעה, ומכאן שמדובר בפרסום שלא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות - וחזקה שנעשה לכן בתום לב. 14. מעבר לכך - לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי התקיימו התנאים המפורטים בסעיף 16 (ב) לחוק. להיפך - א. אשר לטענה כי הנתבע קבלן פעיל ברחבי המועצה - מדובר בטענה נכונה. התברר גם כי נתון זה פורט אמנם בשאלון שמילא הנתבע - אך השאלון מולא רק לאחר מינויו ובחירתו לנציג המועצה בוועדה לתכנון ובניה. בחירתו לוועדה היתה ביום 13/9/09, בעוד שהשאלון מולא על ידו רק ביום 6/5/09. לפיכך, בעת שנבחר כנציג המועצה לוועדה המקומית לתכנון ובניה - טרם ניתנה הצהרה מפיו אודות היותו קבלן והוא גם אישר שלא אמר זאת, גם לא לראש המועצה, (שלטענתו היה מודע לכך). ב. נוכחות התובע בישיבות הוועדה לתכנון ובניה - הנתבע העיד כי את הפרוטוקולים השיג מאתר האינטרנט של הוועדה ומהם עלה כי התובע השתתף בישיבות הרלוונטיות. טענה זו של התובע לא נסתרה. עצם נוכחותו של התובע בישיבות עולה מפרוטוקול אותן ישיבות (למעט אחת, בה אכן צוין כי לא נכח כלל). אמנם, התובע טען כי יצא מהישיבות האלה עובר להצבעה וכי הדבר בא לידי ביטוי בפרוטוקולים של אותן ישיבות - ואולם מדובר בעניין שמסור לבירורם של הגורמים המפורטים במכתב התלונה. ג. המקרקעין שנמכרו - גם כאן מסר הנתבע נתוני אמת בתלונתו שכן הזוכה במכרז - מר ארז וולך - הוא אכן שותפו של התובע, שכן השניים בעלים במשותף של חברה בשם "וולך לולים בע"מ". משמעותו של נתון זה הוא אחד הנושאים שביקש הנתבע לברר בתלונתו. 15. התוצאה היא ששוכנעתי כי במכתבו מיום 30/5/09 הנתבע עשה את הפרסום בתום לב והפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות. אשר לטענה כי המכתב הופץ על ידי הנתבע גם לגורמים שלא פורטו בו ולמעשה הופץ על ידי הנתבע לכלל תושבי המועצה האזורית - 16. טענה זו של התובעים לא הוכחה. לא הוצגה בפני כל ראיה שהיא, לפיה הנתבע הוא שהפיץ את המכתב ושלח עותקים ממנו לכלל תושבי המועצה האזורית. התלונה הופצה מתיבת דואר אלקטרוני שלא הוכח כל קשר בינה ובין הנתבע. למעשה, למעט טענת התובעים בעניין הזה, כלל לא הוצגה ראיה לכך שהמכתב אכן הועבר לכלל תושבי המועצה, אף שלכאורה לא היה כל קושי להביא ראיה כזו, אם בעדות של מי שקיבלו אותו ואם בדרך אחרת. 17. לטענת התובעים, אין אדם, למעט הנתבע, שיכול היה להיות לו אינטרס לפרסם את מכתב התלונה ולהעביר עותק ממנו לכלל תושבי המועצה. מכאן, לטענתם, יש לקבוע כי הנתבע הוא שעשה זאת. אני דוחה טענה זו. מדובר בסברה בלבד, שאין לה כל בסיס עובדתי, ואין די בה כדי להרים את הנטל המוטל על התובעים, להוכיח כי הנתבע הוא שעשה את הפרסום. לכאורה, גם כל אחד מנמעני המכתב יכול היה לפרסמו , ממש כפי שהנתבע יכול היה, תיאורטית, לעשות זאת. 18. הנתבע, בשני המכתבים ששלח בדוא"ל ביום 3.10.12, ציין מפורשות כי לא הוא שפרסם את התלונה וכי הוא העביר את התלונה אך ורק לגורמים הממונים והמוסמכים שפורטו בה. טענה זו של הנתבע לא נסתרה. התובעים, לא רק שלא הביאו ראיה כלשהי להוכיח כי הנתבע הוא שאחראי לפרסום מכתב התלונה, גם בחרו שלא לנסות ולבדוק את מחשבו של הנתבע, אף שהנתבע הסכים לבדיקה כזו ולכך שיינתן לטובת התובעים צו שיאפשר לתובעים לקבל פרטים מספק האינטרנט שלו. אני דוחה לכן את טענת התובעים, לפיה הנתבע הוא שהפיץ את מכתב התלונה האמור ופרסם בכך לשון הרע כנגד התובעים. דוא"ל מיום 3.10.12- 19. בכתב התביעה טענו התובעים כי מכתבי הדוא"ל מיום 3/10/12 נשלחו על ידי הנתבע לכלל תושבי המועצה האזורית. לא הוצגה כל ראיה על ידי התובעים לתפוצה זו והטענה שטענו בעניין הזה נותרה בגדר טענה בעלמא. 20. הנתבע הודה, אמנם, כי שלח את הודעות הדוא"ל ביום 3/10/12 ואולם, לטענתו, ההודעה הראשונה נשלחה כתגובה להודעת דוא"ל, שנשלחה על ידי מטה הבחירות של אילן שדה לכלל תושבי מושב מאור, ובמסגרת זו הגיעה גם אליו. לטענת הנתבע, את תשובתו הוא שיגר לכלל הנמנעים של המכתב המקורי, תוך שימוש באופציה הרלוונטית בסרגל הדוא"ל, שמאפשר להשיב לכלל הנמנעים, ואין הוא יודע בדיוק מי הם. 21. לטענת הנתבע, מאחר שמכתבו הראשון מיום 3.10.12 היה תשובה או תגובה למכתב שנשלח לכלל תושבי מושב מאור ובכלל זה אליו, ואשר כלל השמצות כנגדו, הרי שהוא היה רשאי להגיב למכתב הזה. לטענתו, בנסיבות האלה אין לראות בתגובתו משום לשון הרע משום שהיא חוסה תחת ההגנה המפורטת בסעיף 15 (10) לחוק איסור לשון הרע. 22. אף שהנתבע טען טענות כאלה כבר בכתב ההגנה שהגיש, לא הביאו התובעים כל ראיה לסתור את טענת הנתבע, לפיה מכתבו הראשון בדוא"ל מיום 3/10/12 לא היה אלא תגובה למכתב שהופץ לאותה תפוצה ואשר כלל הכפשות כנגדו. מלשונו של המכתב הראשון מיום 3/10/12 , ברור כי מדובר אכן בתגובה למכתב קודם. משבחרו התובעים שלא להציג אותו מכתב קודם, ממילא פועל מחדל זה לחובתם ומחזק את טענת הנתבע, לפיה אותו מכתב קודם כלל השמצות כנגדו ולפיכך הוא היה רשאי להגיב עליו, במכתב תשובה שנשלח לאותה תפוצה בדיוק, ולהכחיש באמצעותו את הדברים שנכתבו עליו. למעלה מן הצורך יצויין כי שמם של התובעים כלל לא מוזכר באותו מכתב ראשון. 23. לפיכך אני דוחה את טענות התובעים בעניין מכתב זה. אשר למכתב השני שנשלח בדוא"ל ביום 3/10/12 - 24. במכתב זה מופיעים שמות הנמנעים, והתובעים לא הציגו כל ראיה לכך שבין השמות האלה נכללים שמות של מי שהם תושבי המועצה האזורית ואינם תושבי המושב מאור. לפיכך, אני מקבלת את גרסת הנתבע, לפיה המכתב לא נשלח אלא לתושבי מושב מאור. במכתב זה, מתאר למעשה הנתבע הן את המכתב הראשון שנשלח אליו, והן את מכתב התשובה ששלח מוקדם יותר באותו היום. 25. הנתבע מפרט, אמנם, חלק מהטענות והחשדות שהוא מפנה כלפי התובע אולם הוא עושה כן לאחר שהתברר כבר כי התלונה ששלח ביום 30/8/12 פורסמה לכלל התושבים. אין אפוא כל חדש במכתב שאותו העביר הנתבע לתושבי הישוב מאור. מעבר לכך, שוכנעתי כי בתוקף תפקידו כחבר המועצה וכתושב המושב מאור, רשאי היה התובע לעשות את הפרסום הזה, ומדובר בפרסום שהוא בגדר הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד ציבורי או בקשר לעניין ציבורי כמפורט בסעיף 15 (4) לחוק איסור לשון הרע. זאת, לאור תפקידו הציבורי של התובע בוועדת התכנון והבניה, ולאור הטענות בדבר קשריו של התובע עם אחד מהמועמדים בבחירות המוניציפליות - מר אילן שדה. 26. בנסיבות, כאשר הטענות בעניין הזה הופצו כבר לכלל התושבים במושב מאור, כפי שעולה מהדוא"ל הקודם שנשלח באותו יום, אין מדובר בפרסום שחרג מתחום הסביר ולפיכך חזקה על הנתבע שעשה את הפרסום בתום לב כמפורט בסעיף 16 א' לחוק. 27. מעבר לכך - ולגופם של הדברים שפורטו באותו מכתב - יפים לעניינם הדברים שנאמרו ביחס למכתב התלונה עצמו. שוכנעתי כי הנתבע האמין באמת ובתמים באמיתות טענותיו ואף נקט באמצעים סבירים לבדיקת בסיס התלונות - כשבדק את הפרוטוקולים כפי שפורסמו,לטענתו, באינטרנט, ואשר צורפו לתלונתו מיום 30/8/12, וכשבדק ומצא שהתובע אכן קבלן הפועל בתחום המועצה, והוא שותפו של מר וולך בעסקים שונים. 28. אני דוחה לכן את טענות התובעים בעניין זה. הפרסום באתר mynet 29. לטענת התובעים, ביום 17/10/12 פורסמה באינטרנט, באתר mynet, כתבה שכותרתה "תלונה נגד ראש מועצת מנשה: ניגוד עניינים חמור". לטענת התובעים, הנתבע הוא שפרסם כתבה זו ו/או היה אחראי לפרסומה וגם בכתבה זו נכללו פרסומים שיש בהם לשון הרע כנגדם. 30. הנתבע הכחיש, וטען, כי לא הוא כתב את הכתבה והוא גם לא היה מעורב בפרסומה, למעט תגובה, שנתן לכתב שפנה אליו טרם הפרסום. לטענת הנתבע, גם גורמים אחרים ששמם הוזכר בכתבה, ובכלל זה התובעים עצמם, מסרו תגובה ואין במסירת התגובה, לכשעצמה, משום לשון הרע. 31. לאחר ששמעתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי לנתבע היה קשר לפרסום הכתבה או כי הנתבע היה מעורב בכתיבת הכתבה או במסירת הפרטים המפורטים בה, למעט הדברים שנרשמו מפיו בסוף הכתבה ואשר נאמרו על ידו במהלך שיחת טלפון, שבה התבקש על ידי הכתב להגיב לדברים שפורסמו בכתבה, טרם פרסומה. 32. התובעים לא הציגו כל ראיה שהיא, למעט הצגתה של הכתבה עצמה, לכך שהנתבע הוא שפרסם את הכתבה או שהיה מעורב בדרך כלשהי בפרסומה. די בכך כדי לדחות את טענותיהם בעניין זה. 33. אשר לתוכן התגובה, שאותה מסר הנתבע לכתב, בתגובה שנתן הנתבע לכתב ציין הנתבע מפורשות כי אכן הוגשה על ידו תלונה, אלא שזו הופנתה לגורמים המוסמכים. בכך אין לשון הרע כנגד התובעים או מי מהם. יתר הדברים שאמר הנתבע לכתב, אינם מופנים בכלל כלפי התובעים אלא כלפי מר אילן שדה, שאינו צד להליכים בפני כלל, ולפיכך אין צורך להידרש ולהכריע בעניינם. התלונה השניה, שנשלחה על ידי הנתבע ביום 28/10/12 34. גם בעניינה של תלונה זו טוענים התובעים, בכתב התביעה ובסיכומים מטעמם, כי הם זכאים לפיצוי בגין הגשתה "לנמענים לא רלוונטים לברורה וללא בחינה סבירה בנוגע לאמיתות תוכנה". גם כאן דורשים התובעים פיצוי בסכום של 100,000 ₪, לתובע 1. מלבד טענה סתמית בעניין הזה אין כל פירוט בכתב התביעה או בסיכומים מטעם התובעים בעניין זה. אני קובעת כי גם כאן נשלח המכתב לגורמים רלוונטיים בלבד, כפי שהתברר ביחס לתלונה הראשונה. 35. אשר לטענה, כי הנתבע לא עשה בחינה סבירה בנוגע לאמיתות תוכנה של התלונה - גם כאן אני מעדיפה את טענות הנתבע על פני טענות התובעים. כפי שכבר ציינתי, הנתבע ציין, כי התובע נכח והשתתף בישיבות הוועדה המקומית לתכנון ובניה מנשה - אלונה ועובדה זו התבררה כעובדה נכונה (למעט באשר לישיבה אחת) אף שהתובע טען כי יצא מהישיבות טרם ההצבעה. העובדה שהתובע יצא מהישיבות טרם ההצבעה ונפקותה של עובדה זו הם חלק מהעניינים שהיה על הגורמים המוסמכים לבדוק ביחס לתלונה, ואולם התברר, כאמור, כי התובע אכן נכח בישיבות הוועדה, כפי שטען הנתבע. 36. טענות הנתבע, בעניין היותו של התובע קבלן פעיל וניגוד העניינים הקשור לנתון זה, מופנות כלפי ראש המועצה אילן שדה, שלכאורה ועל פי התלונה לא דיווח על כך למליאת המועצה. אין בדברי הנתבע כל טענה בעניין הזה כלפי התובע וגם לא משתמעת מהם טענה כזו. 37. יתר טענות הנתבע באותו מכתב מופנות כלפי שני מכרזים למכירת מקרקעין (סעיפים 6 ואילך לאותו מכתב) והתובעים לא הציגו בעניין הזה כל ראיה שהיא ואף לא חקרו את הנתבע בקשר לטענות האלה. אין בפני לכן כל ראיה לכך שהדברים שנטענו באותו מכתב בנוגע לאופן התנהלות המכרזים לא היו נכונים, או שלא היתה לנתבע סיבה לחשוב שהם נכונים. בפרט הדבר נכון כאשר התברר כי טענות הנתבע, ביחס לקשר שבין התובע למר ארז וולך נכונות והשניים בעלים במשותף בחברה בע"מ. ההשלכות שיש לקשר הזה הם בגדר העניינים שהנתבע הניח לפתחם של הגורמים המוסמכים ואין כל פגם בהתנהלות זו. התברר גם כי התובע אכן נכח בעת פתיחת מעטפות המכרז, כפי שטען הנתבע במכתבו. בשל כך, עומדת לנתבע ההגנה הקבועה בסעיף 16 א' לחוק והתובעים לא הוכיחו כי נתקיימו נסיבות, המקימות חזקה לכך שהנתבע עשה את הפרסום שלא בתום לב, כמפורט בסעיף 16 ב' לחוק. 38. בין שאר הנושאים שעלו לדיון בפני היתה טענת התובעת, לפיה הנתבע הכפיש את שמה בכך שטען כי עבדה עבור מר אילן שדה ללא תמורה ורמז בכך לאי תקינות. לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, אני דוחה את טענות התובעים גם בעניין הזה. 39. אין במכתב מיום 30.8.12 אמירה לפיה התובעת שימשה כמנהלת הכספים של ראש המועצה ללא תמורה. כל שצוין שם הוא כי פעילותה, ופעילות התובע, במטה הבחירות הייתה, ככל הנראה, ללא תמורה. כשהתברר לנתבע כי ניתן היה להבין כאילו הכוונה היא לכך ששימשה כמנהלת הכספים ללא תמורה, הרי שהנתבע הבהיר עניין זה מפורשות במכתבו לב"כ התובעים, שצורף כנספח 2 לתצהירו. כפי שעולה מאותו מכתב, ההתנצלות היתה בפני אותם גורמים שנחשפו מטעם התובע למכתב מיום 30/8/12 ולאמור בו. מעבר לכך, גם בתגובה שנתן לכתבה שפורסמה ב- mynet - (נ/1), התנצל הנתבע בפני התובעת והבהיר את כוונתו. 40. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. התובעים ביחד ולחוד יישאו בהוצאות הנתבע בגין התביעה ובנוסף בשכ"ט עו"ד לנתבע בסכום של 20,000 ₪. מסמכיםמשלוחלשון הרע / הוצאת דיבה