מי שנוסע בנתיב השמאלי עליו חלה החובה ליתן זכות קדימה לכלי הרכב הנוסעים בנתיב שאליו הוא מבקש לסטות, כפי שמצויין בתקנה 64(ו) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961, ואשר צוטטה בסע' 19 לסיכומי התובעות. ג. והרי אין ספק כי הנתבעת היא זו שרצתה להתמזג לתוך הנתיב בו נסעה ה"איזוסו" - כך העידה היא עצמה. ואלו דבריה בעניין זה: "אני מציגה תמונה ומסבירה, המקום מאד מרווח ואני מצביעה על מקום התאונה פיזית, אני נהגתי בנתיב שמאלי הם באמצעי האוטו לפני התמזג, הם הגיעו מאחורי במהירות ונתנו מכה בדופן אחורית שמאלית סליחה, ימנית ברכב שלי, אני מתמזגת, אצלי הם נתנו מכה בחלק הקדמי שמאלי שלהם הפגוש השמאלי שלהם היו ממש בחיכוך זה היה ממש השתפשפות, זו תוצאה של מישהו שחסם הדרך, אני בסוף ההתמזגות והוא כאילו, מסרב שאתמזג עכשיו" ר' עמ' 14 לפר' ש' 17-22. ואם אכן היא הייתה מסיימת את ההתמזגות לפני הגיע האיזוסו למקום - כפי שטענה - דהיינו הייתה משולבת כולה בתוך הנתיב, שכעת הוא הכי שמאלי, הרי ברור כי האיזוסו היה פוגע בה מאחור ולא בדופן הימנית והפגיעה הייתה בקידמת האיזוסו ולא בדופן שמאל שלו. ואם מקום התאונה הינו בדופן ימין של רכב הנתבעת, נמצא כי היא טרם סיימה את ההתמזגות לתוך הנתיב שמימינה, והמסקנה היא שמפגש המכונית ארע עקב כך שהנתבעת 1 היא זו שלא נתנה זכות קדימה לאיזוסו להמשיך בנתיב נסיעתו ללא הפרעות. ד. ולכן המסקנה היא כי האחריות לתאונה חלה על הנתבעת 1. 5. גם אם צודקת הנתבעת כי התאונה אירעה בנתיב השמאלי מתוך השניים שנותרו בכביש לאחר ההתמזגות, ולא בנתיב הימני, כפי שטען הנהג גולן, אין זה סותר את המסקנה כי האחריות לתאונה חלה עליה לאור האמור לעיל. 6. גובה הנזק: א. התובעות טענו לשני מוקדי פגיעה מימין ומשמאל, כמצויין לעיל בהצגת טיעוניהם. ב. לאחר העיון בטענות הצדדים בעניין זה, אני סבור כי יש לקבל את טענת הנתבעות כי הנזק בדופן ימין - אינו שייך לתאונה. ג. ראשית, היה צורך לפרט בכתב התביעה כי יש שני מוקדי נזק, הדבר נדרש כדי להציג כראוי את עילת התביעה. ד. שנית, אם קבעתי כי התאונה אירעה כתוצאה מנסיון ההשתלבות של היונדאי בנתיב שמימינו, הרי לא ייתכן שהתאונה ארעה בנתיב הכי ימני, אלא בשמאלי. וכן, לא ייתכן כי האיזוסו נהדפה ע"י היונדאי מרחק כמה מטרים - מהנתיב השמאלי עד לדופן המדרכה שמימין. ה. שלישית, עיינתי בתמונה מס' 3 שבנ/1 שם נראית המדרכה שמימין - במקום אירוע התאונה, ונראה כי מדובר במדרכה בעלת גובה רגיל, ואין סיבה לחשוב כי האיזוסו יכול להיפגע ממפגש שלו עם המדרכה. ו. לפיכך, אני קובע כי הנזק שבדופן ימין לא נוצר מתאונה זו, ולכן אין להכיר בהוצאות הנזק בגין תיקון דופן ימין. ז. לאחר העיון בחוו"ד השמאי ובסכומים המרכיבים את פריטי הנזק, אני סבור שיש להפחית מסכום הנזק הישיר לרכב, את הסך של 1,900 ₪ אשר נקבעו בחוו"ד כסך עלות התיקון של המוקד הימני. ר' עמ' 1 ועמ' 3 לחווה"ד. לפיכך אני מעמיד את סך הנזק הישיר המצויין בסע' 7.1 לתביעה על סך של 5,132 ₪. אני מאשר פסיקת שכ"ט שמאי בסך של 700 ₪, כמצויין בסע' 7.2 לתביעה. ח. הסך המצויין בסע' 7.3 לתביעה - פיצוי בגין אי שימוש ברכב בתקופת התיקון בסך של 1,000 ₪ - לא הוכח, לא הוצג כל מסמך ולא ניתנה כל עדות, ואני מעמיד אותו על סך של 400 ₪. ט. עולה מהמקובץ כי בסך הפיצוי המגיע לתובעות הינו 6,232 ₪. 7. אשר על כן אני פוסק כדלהלן: א. הנתבעות תשלמנה לתובעות ביחד ולחוד, את הסך של 6,232 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית החל מיום 1.8.12 ועד ליום התשלום בפועל. ב. כמו כן תשלמנה הנתבעות לתובעות, ביחד ולחוד, הוצאות המשפט כדלהלן: - שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,800 ₪. - אגרות בימ"ש ששילמו התובעות בסך כולל של 737 ₪. - את הוצאות העדים כפי שנפסקו בישיבת 19.9.13. ג. הסכומים הנקובים בסע' (ב) ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.משפט תעבורהזכות קדימה