למרות שהמשיב זומן כדין לדיון שנקבע בבקשתו, לא התייצבו אליו, הוא או עורך דינו, וגם לא הגישו בקשה לשינוי מועד הדיון או כל הודעה אחרת. ##להלן פסק דין בנושא אי התייצבות לדיון בבקשת רשות להתגונן:## 1. לפניי ערעור על החלטת הרשם (כתוארו דאז) צ'יזיק מיום 5.11.12, ולפיה הורה על ביטול פסק דין שניתן ביום 27.9.10 נגד המשיב לאחר שנדחתה בקשתו למתן רשות להתגונן עקב אי-התייצבותו לדיון. 2. ביום 18.11.99 הגישה המערערת (להלן: המועצה) כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיב בת"א 27779/99 של בית משפט זה, על סך 16,413.90 ₪ בגין חובות מים, ארנונה ואגרת חינוך. המשיב הגיש בקשה למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן בה כפר בקיומו של חוב. הדיון בבקשתו נקבע ליום 27.9.00 לפני הרשמת פומרנץ. 3. אף כי המשיב זומן כדין לדיון שנקבע בבקשתו, לא התייצבו אליו, הוא או בא כוחו, וגם לא הגישו בקשה לשינוי מועד הדיון או כל הודעה אחרת. מכיוון שכך ניתנה באותו יום החלטה במעמד צד אחד, ולפיה נדחתה בקשתו של המשיב. באותו יום ניתן פסק דין נגדו ובו חויב לשלם למועצה את מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות משפט. 4. פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ונפתח תיק הוצל"פ 01-79737-00-0. לפי הנטען בכתב הערעור, ביום 5.11.10 הומצאה למשיב האזהרה. עם זאת, לא צורף אישור מסירה המאמת טענה זו. 5. ביום 27.6.12 הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין. לטענתו, הגיע לידי הסדר עם המועצה, ולפיו "עובר למתן פסק דין" הגיע להסדר עמה בעקבותיו שילם סך של 13,329 ₪ לסילוק החובות שבגינם הוגש כתב התביעה נגדו וגם חובות נוספים. אין זה נהיר מהבקשה מהו המועד שבו הושג ההסדר הנטען, ואם היה זה לפני מועד התשלום - 3.10.00 (ראה קבלה המצורפת לבקשה לביטול פסק דין). 6. עוד טען המשיב כי לראשונה נודע לו על קיומו של פסק הדין נגדו "לפני כחודש ימים" ממועד הגשת הבקש לביטול פסק הדין, כאשר הגיעה לידיו החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 4.5.12. ביום 27.6.12 הגיש המשיב את הבקשה לביטול פסק הדין. 7. הבקשה לביטול פסק דין הועברה לדיון לפני הרשם (כתוארו דאז) צ'יזיק. בהחלטתו מיום 27.6.12 הורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, ביקש את תגובת המועצה וציין "בשולי הדברים" כי לכאורה "יכול ונכון היה להגיש בקשה בטענת "פרעתי", ולא בקשה לביטול פסק דין." 8. הבקשה לביטול פסק דין נקבעה לדיון במעמד הצדדים ליום 5.11.12. 9. ביום 4.11.12 הגיש בא כוח המועצה "בקשה דחופה לדחיית מועד הדיון" בה ציין כי מסיבות רפואיות (שפורטו ונתמכו באישור רפואי) לא יוכל להתייצב לדיון, הוסיף כי בא כוח המשיב התנגד לבקשה והביע הסכמה למתן החלטה על סמך "החומר הקיים בתיק בלא דיון." 10. על בקשה זו נתן הרשם החלטה בזו הלשון: "בשים לב לכך לכאורה אמור היה להיות מוזמן נציג מוסמך של הנתבעת לדיון, הדיון יתקיים כמתוכנן (ואולם לא תינתן החלטה בהיעדר התייצבות, לכל היותר תישקל אפשרות לקבל עמדת הצד שכנגד לגבי מתן החלטה על בסיס המסמכים המצויים בתיק)." כאן המקום לציין כי בהחלטתו מיום 5.6.12 הורה הרשם "לדיון יתייצב נציג מוסמך מטעם התובעת [המועצה]." 11. ביום 5.11.12 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק דין. לדיון התייצבו המשיב ובא כוחו. בפתח הדיון ציין הרשם הערה, ולפיה בהיעדר התייצבות נציג המועצה יקיים את הדיון "..בכפוף לעמדת ב"כ התובעת [המועצה] כי תינתן החלטה לגופו של עניין על בסיס כתבי הטענות המצויים בתיק..". עם זאת הוסיף, כי יאפשר לבא כוח הנתבע [המשיב] להשלים טיעוניו. ואמנם, לאחר ששמע את בא כוח המשיב ואת המשיב עצמו נתן הרשם את ההחלטה, עליה הוגש הערעור. 12. בהחלטתו ציין הרשם כי "..מאחר ולכאורה החוב הוסדר עוד בטרם יבש הדיו על פסק הדין, לא נותר כל חוב לגביה ולמעשה אישורה של הרשות המקומית כי החוב נפרע מהווה הצדקה לביטולו של פסק הדין." בהמשך הוסיף כי "..אמנם הבקשה מצויה בתפר העדין שבין בקשה לביטול פסק דין לבין בקשה בטענת "פרעתי"...אולם מאחר והתשלום לכאורה בוצע בטרם חלוף המועד להגיש בקשה לביטול פסק הדין, וכאשר ממילא רשם ההוצל"פ אינו יכול להתערב בבסיס החיוב בנסיבות אלה, מצאתי עצמי מוסמך לדון בבקשה לביטול פסק הדין." בהתאם לכך הורה הרשם על ביטול פסק הדין וגם התיר למשיב להגיש כתב הגנה. 13. המועצה הגישה בקשה לביטול ההחלטה האמורה. בהחלטתו מיום 19.11.12 דחה הרשם את הבקשה מהטעם כי אין מדובר בהחלטה במעמד צד אחד, אלא בהחלטה לאחר דיון במעמד הצדדים. לפיכך ציין כי הדרך הנאותה להשיג עליה היא על ידי הגשת ערעור. 14. דין הערעור להתקבל מכמה טעמים. 15. הראשון, הנטל להוכיח מועד המצאת פסק הדין מוטל על כתפי מבקש ביטולו. במקרה דנן הסתפק המשיב בטענה, ולפיה נודע לו על קיומו של פסק הדין "לפני כחודש ימים". אין די באמירה זו כדי לעמוד בנטל להוכיח את מועד ההמצאה (או את מועד הידיעה). מכאן, אף כי המערערת לא הוכיחה כדבעי את מועד המצאת פסק הדין אין אלא להסיק כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור. המועד להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד או על פי צד אחד נקבע בחיקוק (ראה תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) ולכן יש צורך בטעמים מיוחדים שיירשמו שיצדיקו להיענות לה. הלכה פסוקה מימים ימימה, כי על מבקש הביטול ליתן טעמים מיוחדים בעבור איחור, אפילו מדובר באיחור של יום אחד. במקרה דנן לא ניתן המשיב טעם כלשהו, לא כל שכן טעם מיוחד, המצדיק לדון בבקשה לביטול שהוגשה באיחור. כמו-כן, בקשה לביטול החלטה המוגשת באיחור מחייבת בתשלום אגרה [ראה תקנה 20(6) לתקנות בתי משפט (אגרות) תשס"ז-2007] כך שאף מטעם זה לא היה מקום לדון בה. די בכך כדי לקבל את הערעור ולהורות על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין. 16. השני, קביעתו של הרשם ולפיה "הבקשה מצויה בתפר העדין שבין בקשה לביטול פסק דין לבין בקשה בטענת "פרעתי".." אינה יכולה לעמוד. צודק בא כוח המועצה כי אין תפר, אלא קיימת הבחנה ברורה שבהתאם לה תוגש הבקשה לבית המשפט או להוצאה לפועל - אם הפירעון הנטען נעשה לפני מתן פסק דין, אזי מדובר בטענת הגנה הנוגעת לעצם קיומו של החיוב, ולכן מוסמך לדון בה בית המשפט. לעומת זאת, כאשר הפירעון הנטען נעשה לאחר מתן פסק דין, אזי עניינו בסילוק חוב פסוק שבסמכות רשם ההוצאה לפועל לבררו. ודוק, פירעון אינו רק תשלום הסכום הפסוק בדמים, אלא גם ויתור או מחילה מצדו של הנושה. לעניין זה אין נפקא מינה אם פסק הדין חלוט, אם לאו (ובלשון הרשם, אם במועד התשלום חלף המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, אם לאו). במקרה דנן טוען המשיב בתגובתו כי המשא ומתן בינו לבין המועצה, אשר בסיומו הושגה ההסכמה שעל בסיסה שילם את הסכום לסילוק חובו, הסתיים לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, וממילא בטרם ניתן פסק הדין נגדו. לכן הסמכות לדון בטענותיו מסורה לבית המשפט, ולא לרשם ההוצאה לפועל. אין לקבל טענה זו. הסכם לסילוק חוב טומן בחובו התחייבות מצדו של החייב לשלם את חובו. פירעון החוב יהיה רק עם תשלומו בפועל. מועד התגבשות טענת "פרעתי" הוא אפוא מועד התשלום, שבענייננו היה לאחר מתן פסק הדין (ראה אישור המועצה מיום 3.10.00). ראה בסוגיה ספרו של ד' בר-אופיר "הוצאה לפועל-הליכים והלכות", מהודרה שביעית, הוצאת פרלשטיין-גינוסר בע"מ, אפריל 2013, שם, בעמודים 272 - 273. הסמכות לדון בטענת "פרעתי" מסורה אפוא לרשם ההוצאה לפועל, ולא לבית המשפט. 17. ראוי לציין כי בבקשה למתן רשות להתגונן טען המשיב כי לא זו בלבד שאינו חב מאומה למועצה, אלא שזו חבה לו כספים. לעומת זאת בבקשה לביטול פסק דין טען כי שילם את החוב וקיבל את אישור המועצה על כך. העובדה ששילם סכום נמוך מהנתבע אינה ממין העניין, שהרי ככל שהיו למשיב טענות בנוגע לעצם קיומו של החוב (טענות שהיה על בית המשפט לבררן) קיבלה המועצה טענות אלה או בחרה למחול לו על חלק מהחוב. בין כך ובין כך, אין כיום מחלוקת בנוגע לעצם קיומו של החוב או היקפו, אלא אם לאחר מתן פסק הדין נפרע במלואו. עניין זה הוא בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל. החלטת הרשם ניתנה אפוא בחוסר סמכות, וגם מטעם זה דין הערעור להתקבל. 18. לו נדחו טענותיה הללו של המועצה, היה מקום לקבל את הערעור על החלטת הרשם להתיר למשיב להגיש כתב הגנה. כאמור, כתב התביעה הוגש בסדר דין מקוצר. נפסק לא אחת, כי רק במקרים יוצאי דופן יתיר בית המשפט הגשת כתב הגנה. "...בדרך כלל אין זה רצוי שבעת מתן רשות להתגונן יורה או ירשה בית המשפט לנתבע להגיש כתב הגנה, ובית המשפט העליון התריע כמה פעמים על כך שלעיתים נעשה הדבר עדיין כעניין שבשגרה. במתן רשות או הוראה כזאת, ללא צורך, יש משום סיכול של מטרת סדר הדין המקוצר". ד"ר י' זוסמן "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, דפוס 'גרפית' ('גרף-חן') בע"מ, 1995, בעמוד 692. 19. אשר על כן, אני מורה על קבלת הערעור. כפועל יוצא, החלטת הרשם המורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 27.9.00 - מבוטלת. 20. המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך כולל של 4,000 ₪. בקשת רשות להתגונןדיוןאי התייצבות לדיון