ביקש התובע להכניס למושכר כלבה ובתגובה החלה מסכת התעמרויות מצד הנתבע, לרבות דרישה לתוספת בדמי השכירות. כמו גם דרישה לעזוב את המושכר. לשיטת התובע, יש להורות לנתבע להשיב לידיו את ההפרשים בין דמי השכירות במושכר נשוא הדיון לדמי השכירות בדירה החדשה, מחצית מדמי ההובלה, החזר הכספים ששולמו בגין שהות הכלבה במקום ופיצוי בגין עוגמת נפש והפרת ההסכם. במסגרת כתב ההגנה, טען הנתבע כי החוזה לא התיר הכנסת כלב למקום וממילא לא אוים התובע אלא שהמשטרה נדרשה למקום עקב הפרעות של הכלבה. לטענתו של הנתבע, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה משותפת בדבר סיום הסכם השכירות והיה זה התובע אשר נתן בידי הנתבע את מפתחות המושכר לצורך הצגתו בפני שוכרים פוטנציאליים. בנוסף, טען הנתבע כי היה זה דווקא התובע אשר הפר את הסכם השכירות ועל כן יש להורות לו לשלם את הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם תוך קיזוזו מתוך כל סכום שיפסק, ככל שיפסק. לאחר שעיינתי בכתב הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים לפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות בחלק הארי שלה. טעמי להלן. הסכם השכירות אינו כולל התייחסות כלשהי לשאלת הכנסתו של בעל חיים. מקום בו ההסכם אינו כולל בחובו התייחסות לסוגיה כלשהי, על בית המשפט להוסיף ולבחון מה הייתה כוונת הצדדים. מעדות התובע עלה כי הציג בפני הנתבע מצג על פיו יכול ויבקש להכניס כלב למושכר בהמשך. עם זאת, ועל אף שלדברי התובע מדובר היה באפשרות שעלתה עוד קודם ההתקשרות החוזית, לא מצא התובע לבקש כי סוגיה זו תמצא ביטויה בהסכם השכירות. ניתן היה לצפות ממי שהינו עורך דין כי יוודא הכללת נושא זה במסגרת הסכם השכירות. לא בכדי נאמר לא אחת כי כלב הינו חברו הטוב ביותר של האדם, ומדובר במקרים רבים בתרומה מהותית לחייו של כל אדם. עם זאת, ובניגוד לדברי התובע בדיון בפני, איני סבורה כי הכנסתו של כלב לדירת מגורים מהווה פעולה "רגילה" או סבירה של שוכר, בהיבט שאינה מחייבת את הסכמת הבעלים. התובע לא הציג ראיות ביחס לטענה זו, ודווקא נוכח העובדה כי מדובר בבעל חיים המהווה תוספת מהותית למקום, דומה כי ראוי ונכון היה לקבל את הסכמתו של המשכיר באופן מפורש. אני ערה לכך שהנתבע הסכים, כי השוכר החלופי ייכנס למושכר , הגם שהינו בעל כלב אחר, אלא שאז נכללה הוראה מפורשת בנושא זה בהסכם, ולשיטת הנתבע מדובר היה בכלב קטן ממדים . נוכח כך, באתי לכלל מסקנה כי הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמות מפורשות באשר להכנסתו של בעל חיים, והגם שדומה כי הנתבע, המשכיר, לא הבהיר כי אפשרות זו לא תתקבל על ידו, לא נתנה הסכמה מפורשת לכך. בנסיבות אלו, העובדה כי התובע נדרש לתשלום נוסף בגין הכנסת בעל חיים, אינה בלתי סבירה. מהותית, יש לקבוע כי מדובר בנסיבות חדשות אשר נוצרו לאחר ההתקשרות החוזית וכאשר שני הצדדים לא נתנו לה את דעתם באופן מפורש. בנסיבות אלו, לא ניתן לומר כי היה זה הנתבע אשר הפר את הסכם השכירות ומכאן כי התובע זכאי לפיצוי בגין אותה הפרה. חלף זאת יש להורות כי שני הצדדים, הגיעו לכלל הסכמה חוזית חדשה, לסיום הסכם השכירות כנגד התקשרות הנתבע בהסכם שכירות חלופי, ותוך תשלום תוספת בהיקף של 200 ₪ לדמי השכירות. בעניין זה יודגש כי מעדות התובע והנתבע גם יחד, עלה כי הוסכם על סיום מוקדם של הסכם השכירות כאשר בתקופת הביניים ישולם תשלום נוסף בסך של 200 ₪ לחודש. נוכח כך, לא ברורה טענת התובע להשבת סכום זה. ככל שסבר התובע שאין מקום לתוספת תשלום בגין דמי השכירות, יכול היה לסרב. יש לזכור כי מדובר במי שהינו כבר מחזיק בפועל בנכס. במסגרת כתב התביעה טען התובע כי היה תחת איומים בלתי פוסקים מצד הנתבע והיה באלו כדי להביאו להסכים לתשלום סכום נוסף של 200 ₪ לחודש. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי אוים או אולץ לשלם סכום נוסף. לא הוכח ולא הובהר מה היה אופי האיומים הנטענים על ידו או כי מתקיימים התנאים הנקובים בהוראות הדין לצורך הכרה בקיומו של אילוץ, כפיה או כיוצא באלו. ככל שכוונתו של התובע, ביחס לאיומים, הינן הודעות המסרון אשר נשלחו על ידי הנתבע, דומה כי הגם שהן סרות טעם, לא מצאתי כי יש בהן איום כמשמעותו של מונח זה בהוראות הדין הפלילי. שמורה לאזרח האפשרות להגיש תלונה, בין למשטרה ובין לכל גוף אחר. באשר לטענה כי הנתבע הודיע לתובע כי יביא אנשים "שיוציאו אותו מהמיטה בלילה", הרי שטענה זו לא הוכחה, ולמעט מסרון של התובע עצמו, אין כל אינדיקציה לאמרה מסוג זה. הנתבע, לא נשאל ביחס לכך שאלה כלשהי, בחקירתו הנגדית. נוכח האמור לעיל, איני מוצאת להורות כי על הנתבע להשיב לתובע את הסך של 500 ₪ בגין תוספת תשלום דמי השכירות. מאידך, ונוכח האמור בכתב ההגנה אני מוצאת להוסיף ולציין כי שעה שהוסכם בין הצדדים על תוספת תשלום, ופינוי מוקדם, באות הסכמות אלו, חלף הסכמות קודמות, ומכאן כי גם אין מקום לקבל את טענת הנתבע בדבר הפרת הסכם השכירות על ידי התובע. נזקים נוספים גם ככל שהייתה מתקבלת טענתו של התובע בדבר הפרת הסכם השכירות על ידי הנתבע, היה על התובע להוסיף ולהוכיח את הנזקים המפורטים בכתב תביעתו. באשר להפרש דמי השכירות, לא הוצגו בפני נתונים לעניין מיקום טיב וזהות הנכס החלופי. לא ברור האם מדובר בהשוואה של מוצרים דומים. שמורה לתובע הזכות להתקשר בכל הסכם שכירות חלופי. יחד עם זאת, אין מקום כי הנתבע יידרש לתשלום פער בדמי השכירות שעה שלא הוצגו ראיות כי מדובר בנכס זהה או דומה למושכר נשוא הדיון. באשר לעלות ההובלה, אין מקום לפסיקתו של פיצוי בגין רכיב נזק זה, שעה שלא הוכחה הפרת ההסכם. הטעם היחידי בגינו יש לפסוק לתובע הוצאות, מתייחס לביקור הנתבע בנכס, שעה שהתובע אינו במקום. במסגרת כתב ההגנה כמו גם במהלך הדיון, טען הנתבע כי קיבל את מפתחות המושכר ומכאן את הסכמתו של התובע להצגת הדירה בפני שוכרים פוטנציאלים. עם זאת, מגוף התמליל אשר צורף לכתב התביעה, עולה כי הסכמת התובע להצגת הדירה על ידי הנתבע, נעשתה הבהרה כי אותם ביקורים יעשו בתיאום. כל עוד מחזיק התובע בנכס, לא היה מקום כי הנתבע ייכנס לתוך המושכר ללא תיאום והסכמה מפורשת של התובע. עיון בתמלילים השונים מלמד כי לשיטתו של הנתבע עמדה לו הזכות להיכנס למושכר, בכל עת, בהתאם לשיקול דעתו. אין בסברה זו של הנתבע ממש. לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים אני מוצאת כי יש להעריך את עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובע בעניין זה בסך של 700 ₪. סוף דבר הנתבע ישלם לתובע סך של 700 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בנסיבות התיק דנא ונוכח האמור לעיל, איני מוצאת לעשות צו להוצאות. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.בעלי חייםכלבשכירות