לטענת הנתבעת, תקופת ההתקשרות הוארכה בהתאם להסכם השכירות ובהתאם לנספחים שצורפו לאותו הסכם. הנתבעת טענה, כי לכל אורך הדרך קיימה את הוראות הסכם השכירות וטרם מכירת המושכר אף מימשה את האופציה שניתנה לה מבלי שהועלו כנגדה טענות כלשהן. 11. הנתבעת הכחישה כי ביצעה חריגות בנייה במושכר וטענה כי המבנים שנטען בכתב התביעה כי הוספו על ידה ואשר מהווים לכאורה "חריגות בנייה", היו קיימים במושכר בעת ששכרה אותו לראשונה. הנתבעת הוסיפה, כי לאחר שקיבלה את המושכר לידיה, ביצעה שיפוץ לחלק הפנימי של הנכס מבלי לשנות כלל את המעטפת והשיפוץ לא כלל בניה חדשה או חריגות בנייה כלשהן. 12. לטענת הנתבעת, במהלך נובמבר 2011, הגיעו "אנשים זרים" למושכר. אנשים אלו אמרו לנתבעת כי הם הבעלים החדשים של המושכר ודרשו ממנה לפנות את הנכס עד תום תקופת השכירות, במרץ 2012. אנשים אלו, אף החלו, לטענת הנתבעת, בעבודות מקיפות בשאר חלקי המבנה הכללי של הנכס תוך התעלמות מוחלטת מהנתבעת ומפעילותה. הנתבעת הבהירה, באותו המועד, לאותם אנשים כי יש לה הסכם שכירות הכולל אופציה ל-3 הארכות נוספות בנות שנה כל אחת וכי בכוונתה להאריך את האופציה. כן אמרה הנתבעת כי לא ביצעה כל חריגות בנייה וכי חריגות בנייה, ככל שנבנו, נבנו טרם שקיבלה המושכר לחזקתה. 13. הנתבעת טענה, כי הבהירה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, במספר מקרים, כי היא מעוניינת לממש את האופציות הנתונות לה על פי הסכם השכירות ונספחיו וכי היא לא הפרה את ההסכם ולא ביצעה חריגות בנייה. 14. עוד טענה הנתבעת, כי פניותיה לקבל פרטי הרוכשים של הנכס - לא נענו, ולא ניתנה הוראה מפורשת ע"י הבעלים המקוריים של המושכר כי יש להעביר דמי השכירות לרוכשים. דיון והכרעה: 15. טרם הדיון לגופו של עניין, אקדים ואציין כי בסעיף 29 להסכם השכירות שנחתם ביום 26.1.10, בין חוה סיני ז"ל ע"י בניה - צבי סיני ו/או דוד סיני לבין הנתבעת (נספח א' לכתב התביעה), נכתב כי סמכות השיפוט בכל הקשור לחוזה זה תהיה לבית משפט השלום בתל אביב. על פניו, נראה כי מדובר בתניית שיפוט מקבילה שכן ניסוח התניה אינו נוקט בלשון המעידה על בלעדיות תוך שלילת סמכותם של בתי משפט אחרים ובהעדר ניסוח החלטי המעיד על בלעדיות - מדובר בתניית שיפוט מקבילה (ר"ע 440/86 טפחות נגד לוי, פ"ד מ(4) 553). לא זו אף זו, בענייננו, לשון התניה הינה ברורה ומפורשת ואינה מקימה ספק כי תניית השיפוט באה להוסיף חלופה אפשרית נוספת מבחינת הסמכות המקומית ולא להורות על התדיינות בבית משפט ספציפי. מכל מקום משהבהירה הנתבעת בכתב הגנתה כי אינה עומדת על כך שהדיון בתובענה ישמע בבית המשפט בתל אביב, קנה בית משפט זה סמכות לדון בתובענה. 16. השאלה העיקרית הדרושה הכרעה- האם יש להורות על פינויה וסילוק ידה של הנתבעת מן המושכר. 17. בכתב התביעה, טענו התובעים, כי יש להורות על פינוי הנתבעת בשל שלוש טענות עיקריות: א. אי פינוי המושכר ע"י הנתבעת הגם שלא ניתנה על ידה, הודעה בגין מימוש תקופת האופציה השנייה בהתאם להוראות החוזה. ב. אי תשלום דמי השכירות. ג. אי הסבת הערבויות על שם התובעים. 18. במאמר מוסגר אציין, כי ב"כ התובעים הבהיר בדיון ההוכחות שהתקיים ובסיכומיו כי תובענה זו, לא הוגשה בשל בנייה לא חוקית שבוצעה לטענת התובעים ע"י הנתבעת. משכך, לא מצאתי מקום לדון בידי מי נבנתה בנייה בלתי חוקית במושכר, אם בכלל, ומהן ההשלכות לכך. 19. להלן יבחנו טענות התובעים: א. אי מתן הודעה על מימוש תקופת האופציה השנייה בהתאם לחוזה: 20. התובעים טענו, בעניין זה, כי הנתבעת לא מילאה אחר התנאים הנדרשים למימוש תקופת האופציה השנייה המתחילה ביום 16.3.12 ומסתיימת ביום 15.3.13 (להלן: "תקופת האופציה"), ולפיכך תקופת השכירות הסתיימה והיה עליה לפנות את המושכר עוד ביום 15.3.12. 21. סעיף 1 להסכם השכירות קובע, כי תקופת השכירות הינה "לתקופה של שנה מיום 1.2.2010 עד 15.3.2011". 22. סעיף 11 להסכם, קובע: "במידה והשוכר ירצה להאריך את תקופת השכירות עליו להודיע על כך למשכירה 3 חודשים לפני תום תקופת השכירות. במידה והשוכר ירצה לשכור את החנות לשנה נוספת דמי השכירות יהיו בסך - 2,600 ₪ לחודש, למשך לכל שנת השכירות השניה. במידה ושני הצדדים יסכימו על הארכת השכירות לשנה שלישית והלאה דמי השכירות יעלו כל שנה ב- 100 ₪ לחודש לכל שנת השכירות. במקרה כזה השוכר ימציא למשכירה שיקים דחויים לתשלום עבור תקופת השכירות השנייה. בתקופת השכירות השניה ו/או השלישית יחולו כל תנאי החוזה בשינויים המחוייבים". 23. בנספח לחוזה השכירות שנערך ונחתם בין חוה סיני ז"ל ע"י בניה צבי סיני ו/או דוד סיני לבין הנתבעת (נספח ג' לכתב התביעה), תוקן ההסכם המקורי. 24. סעיף 1 לנספח זה, קובע: "...במקום האמור בסע' 11 של החוזה מוסכם כי ניתנת בזה לשוכר אופציה להארכת תקופת השכירות ל-4 שנים נוספות, כל פעם לשנה וזאת בתנאי ששולמו כל התשלומים שהיו מוטלים על השוכר כלפי המשכיר וכן כלפי המועצה המקומית גדרה, אגודת הבאר וחב' החשמל". 25. סעיף 3 לנספח קובע מהם דמי השכירות בתקופות האופציה וסעיף 4 לנספח, קובע: "מותנה ומוסכם בין הצדדים כי חודשיים לפני כל שנת אופציה על השוכר להודיע למשכיר בכתב על רצונו לממש את האופציה וכן לצרף למכתב 12 המחאות דחויות להבטחת תשלומי דמי השכירות בתקופת שנת האופציה". 26. סעיף 5 לנספח קובע כי יתר תנאי החוזה יישארו ללא שינוי. על פי המפורט לעיל, התנאים הדרושים למימוש תקופת האופציה הם: א. הודעה כתובה שתימסר למשכיר חודשיים טרם תחילת שנת האופציה ב. התשלומים שהיו מוטלים על השוכר כלפי המשכיר, המועצה המקומית גדרה, אגודת הבאר וחברת החשמל שולמו במלואם ג. צירוף 12 המחאות דחויות, להודעה, להבטחת תשלומי דמי השכירות בשנת האופציה האם הנתבעת מילאה אחר תנאים אלו? הודעה כתובה שתימסר למשכיר חודשיים טרם תחילת שנת האופציה בצירוף 12 המחאות דחויות להבטחת תשלום דמי השכירות לתקופת שנת האופציה 27. בפתח הדברים יאמר, כי אין חולק שהנתבעת מימשה את זכותה בקשר לתקופת האופציה הראשונה, מיום 16.3.11 ועד ליום 15.3.12 (נספח ב' לכתב התביעה). עיון בנספח ב' לכתב התביעה מלמד כי הנתבעת הייתה מודעת לחובתה, בהתאם לחוזה השכירות והנספח, לשלוח הודעה מסודרת למשכירה בדבר רצונה במימוש האופציה להארכת החוזה וזאת בצירוף 12 המחאות בגין דמי השכירות לתקופת האופציה הראשונה. זאת ועוד, על נספח ב' דאגה הנתבעת להחתים את מי מטעמה של המשכירה בדבר הסכמתם לאמור בהודעה. 28. לאור האמור בסעיף 27, יש לבדוק האם הנתבעת הודיעה בכתב למשכירה על מימוש תקופת האופציה השנייה, המתחילה ביום 16.3.12 ומסתיימת ביום 15.3.13, חודשיים טרם תחילתה- קרי - עד ליום 16.1.12. 29. יאמר כבר עתה, כי הנתבעת לא מסרה למשכירה ו/או לרוכשי הנכס, הודעה, כתובה, כדוגמת נספח ב', במועד שנקבע בהסכם; עד ליום 16.1.12, כפי שיפורט להלן. 30. התובעים טענו, כאמור, כי כבר ביום 26.6.11 (במהלך תקופת האופציה הראשונה), רכשו את המושכר מידי הבעלים המקוריים וכשהושלמה הרכישה והזכויות במושכר הועברו לידיהם, פנו הם באמצעות תובעים 1-2, אל הנתבעת והודיעו לה כי רכשו הנכס והם בעלי המושכר. 31. עיון במכתב ששלחה הנתבעת, עוד ביום 17.11.11, לדוד סיני ולצבי סיני, מעלה כי הנתבעת ידעה, כבר בראשית נובמבר 2011, כי הנכס נמכר ורוכשי הנכס אף פנו אליה - "לאחרונה פנו אליי גורמים המציגים עצמם כבעלי הנכס החדשים, תוך הצגת דרישה כביכול להריסה של חלק מהמבנה שנמסר לי". לא זו אף זו, הבעלים המקורים של המושכר או מי מהם אישרו לנתבעת כי הנכס נמכר שכן ציינה במכתב - "...הדבר התגלה לי ע"י הטוענים לרכישה ואז התקשרתי אליך ואישרת את עובדת המכירה". עוד כתבה הנתבעת - "כל התדיינות או מגעים בנוגע למושכר יקוימו אך ורק עם המשכיר, דוד סיני וכבודך. זאת כל עוד אתם הבעלים של המבנה ולא הוכח אחרת. במידה ואתם מתבקשים להעביר זכויותיכם (להבדיל מחובותיכם) לאחר, נא העבירו אליי הנחייתכם בכתב". 32. גם בכתב הגנתה, ציינה הנתבעת, בסעיף 17 כי "בשלב מסוים, במהלך חודש 11/2011, הגיעו אנשים זרים לנכס נשוא התביעה, ואמרו לנתבעת כי הם הבעלים החדשים של הנכס". 33. בהמשך לפנייתה של הנתבעת מיום 17.11.11, השיבה עוה"ד עינת סיני לנתבעת, במכתב מיום 21.11.11, כי יורשי המנוחה חוה סיני ז"ל מכרו את זכויותיהם בנכס. עוד כתבה עוה"ד עינת סיני לנתבעת באותו המכתב, כי ההסכם שבין הנתבעת למשכירה - בטל, נוכח בנייה בלתי חוקית שבנתה הנתבעת ומשכך בטלה אפשרות הנתבעת לממש האופציה ועליה לפנות את המושכר. 34. הנתבעת השיבה לצבי סיני, ביום 28.11.11, כי לא נעשו כל חריגות בנייה על ידה וציינה כי ככל שמבקש הנמען להעביר זכויותיו לאחר, לרבות הזכות לקבלת דמי שכירות, מתבקש הוא להנחות את הנתבעת בכתב מי האדם או הגוף לו הומחו הזכויות. 35. ביום 6.12.11, השיבה בכתב עוה"ד עינת סיני כי היא מאשרת שתובעים 1 ו-2 רכשו ממשפחתה את זכויותיהם בנכס המצוי ברח' הבילויים 12 בגדרה (נספח ד' לכתב ההגנה). עוד באותו היום, נפגשה הנתבעת עם התובע 2 כפי שהדבר עולה מתרשומת שערכה הנתבעת עצמה וצורפה כנספח יא' לקובץ האסמכתאות של הנתבעת. יאמר כבר עתה, כי במכתב עוה"ד סיני, מיום 6.12.11, צוין כי תובעים 1 ו-2 רכשו את הזכויות בנכס המצוי ברחוב הבילויים 12 בגדרה ולא ברחוב הבילויים 5 בגדרה. יחד עם זאת, נראה היה כי הנתבעת הייתה יכולה לשער שמדובר בטעות סופר. בנסיבות אלה, לכל הפחות כדי לברר פשר הדבר, (ככל שהנתבעת הבחינה במספר המוטעה), היה עליה לפנות מיד עם קבלת ההודעה, לעוה"ד סיני לצורך קבלת הבהרה והסבר לעניין זה. הנתבעת בחרה, שלא להפנות כל פנייה בעניין זה לעוה"ד סיני אלא בחלוף שלושה חודשים, כפי שיפורט בהמשך. זאת ועוד, לאחר קבלת כל ההודעות בדבר מכירת המושכר, לא מצאה הנתבעת לנכון, להעביר לעוה"ד סיני ו/או לרוכשי הנכס או מי מהם, הודעה בדבר רצונה לממש את תקופת האופציה השנייה ולצרף להודעה המחאות דחויות בהתאם להוראות החוזה. הנתבעת בחרה, אפוא, להתעלם מעובדת מכירת הנכס, מהעובדה כי בהתאם להוראות החוזה עליה להעביר הודעה כתובה בדבר רצונה לממש את תקופת האופציה השנייה ולצרף המחאות כאמור, והלכה למעשה בחרה ב- "שב ואל תעשה" עד ליום 11.3.12. 36. רק ביום 11.3.12 (ארבעה ימים לפני תום שנת השכירות השנייה ולאחר שחלף המועד למתן הודעה כתובה על מימוש תקופת האופציה השנייה), שלחה הנתבעת מכתב לעוה"ד סיני, מר צבי סיני והתובעים 1-2. באותו מכתב, טענה הנתבעת לראשונה כי מכתבה של עוה"ד סיני מיום 6.12.11, מתייחס להעברת זכויות בנכס אחר המצוי ברחוב הבילויים 12 וביקשה לקבל מכתב מתוקן "שכן עד אז ישלחו התשלומים לכבוד סיני". באותו המכתב, הכחישה הנתבעת את הפרת ההסכם הנטענת כלפיה בעניין הבנייה הבלתי חוקית וצירפה עשרה שיקים לתקופת השכירות המתחילה ביום 15.3.12 ועל דעתה ובאורח חד צדדי, גרעה דמי שכירות של חודשיים בגין נזקים נטענים שנגרמו לה. 37. ביום 18.3.12, השיבה עוה"ד עינת סיני לנתבעת כי היא "בוחרת להתחכם, תוך הסתמכות מגוחכת על טעות קולמוס בכתובת הנכס. כפי שהובהר ובהתאם למסמכים שהוצגו אף לבאת כוחך הנכס נמכר" (נספח ז' לכתב ההגנה). 38. יודגש, כי בהסכם אין הוראה הקובעת כי חלה חובה על המשכירה ליידע את השוכרת כי מכרה את הנכס וסעיף 22 להסכם קובע שהמשכירה רשאית להעביר את כל זכויותיה לפי ההסכם לאדם או לגוף כלשהו אף מבלי שקיבלה את הסכמת השוכר וכל זאת בתנאי שזכויות השוכר לפי ההסכם לא תפגענה. 39. זאת ועוד, משהובא לידיעת הנתבעת, בצורה כזו או אחרת, כי המושכר נמכר, היה זהו אינטרס שלה להעביר ההודעה בדבר רצונה לממש את תקופת האופציה השנייה בהתאם להוראות ההסכם. לפיכך, יש לתמוה, לכל הפחות, מדוע לא נקטה הנתבעת בפעולות אקטיביות כלשהן מחודש נובמבר 2011 ועד לאמצע חודש מרץ 2012, לצורך בירור זהות רוכשי הנכס ולחילופין, ככל שהיה לה ספק בדבר זהותם, מדוע לא שלחה הנתבעת, הודעה כתובה לתובעים ומחמת הזהירות גם לבעלים המקוריים של המושכר בדבר כוונתה לממש את תקופת האופציה השנייה, וזאת בצירוף ההמחאות?! בעניין זה יש לציין, כי הנתבעת בעצמה העידה - "...מנובמבר אני שולחת מכתבים ושואלת, למי לשלוח את הכסף, שיתנו לי הוכחה שהם אכן הבעלים החדשים, באיזה שהוא שלב הבנתי שהם הבעלים החדשים, אבל אף אחד לא נתן לי שום מסמך, וכל פעם הבעלים החדשים האלה אומרים לי לפנות את המושכר כי הייתי בבנייה לא חוקית, לא היה מצב שהיה לי עם מי לדבר" (פרוטוקול, עמוד 18, שורות 27-30) (ההדגשה אינה במקור -י.ט.י). ויש לתמוה - מדוע לא הפקידה הנתבעת מכתב כאמור לעיל בצירוף ההמחאות בידי גורם כלשהו, כל זאת בשעה שטענה בכתב הגנתה ואף העידה כאמור כי התובעים - הבעלים החדשים של המושכר, רצו לפנותה, ובשים לב לכך כי בהתאם לנספח להסכם היה עליה לשלוח ההודעה בדבר מימוש תקופת האופציה השנייה בצירוף ההמחאות כאמור, עד ליום 16.1.12?! אין להקל ראש באי נקיטת כל פעולה, כאמור, ע"י הנתבעת ואי משלוח הודעת מימוש האופציה במועד בהתאם לחוזה. במיוחד אמורים הדברים, כאשר אף הנתבעת טענה כי ריחף מעליה איום הפינוי. 40. לאור כל האמור לעיל ומשעשתה הנתבעת דין לעצמה ואף להודעה מיום 11.3.12 אשר נמסרה בחלוף המועד אשר נקבע למתן הודעה בדבר מימוש האופציה השנייה, צירפה הנתבעת רק עשרה שיקים, תוך שהיא גורעת שני תשלומים בגין נזקים שנגרמו לה כביכול בעטים של התובעים, אני קובעת כי לא נמסרה הודעה בהתאם להוראות החוזה על מימוש תקופת האופציה השנייה. למעלה מן הצורך יצוין, כי היה על הנתבעת לבוא בדברים עם התובעים או מי מהם ולא לבצע קיזוז חד צדדי כפי שעשתה, שכן הוראות החוזה קובעות כי יש לצרף 12 המחאות דחויות להודעה על מימוש תקופת האופציה. 41. למותר להוסיף, כי טענת הנתבעת בדבר מסירת הודעה בעל פה לתובעים על כך שהיא מעוניינת לממש את שנת האופציה השנייה, אינה מהווה הודעה כתובה כמתחייב בתנאים הנדרשים לצורך מימוש תקופות האופציה בחוזה. 42. עוד יובהר, כי גם המכתבים מיום 17.11.11 ו-28.11.11, בהם ציינה הנתבעת את כוונתה לממש את תקופות האופציה, אינם יכולים להוות הודעה כתובה כמתחייב בחוזה. ראשית יאמר, כי מכתבים אלו נמסרו, כאמור, לצבי סיני ו/או לדוד סיני ולא לרוכשי הנכס, כמתחייב בחוזה. גם אם אסבור לטובתה של הנתבעת כי במועד משלוח מכתבים אלו, טרם ידעה בוודאות את זהותם של הרוכשים, הרי שבמכתבים אלו ציינה הנתבעת באופן כללי כי בכוונתה לממש את כל תקופות האופציה עפ"י ההסכם. זאת ועוד, למכתבים אלו לא צורפו 12 המחאות דחויות להבטחת תשלום דמי השכירות לתקופת שנת האופציה השנייה. בנסיבות אלה, לא ניתן לראות בהודעה הכללית במכתבים אלו, על כוונה לממש את כל תקופות האופציה, כהודעה על מימוש האופציה לתקופה שמיום 16.3.12 ועד ליום 15.3.13, שכן ההודעות הכלליות אינן עומדות בדרישות ההסכם. יתרה מכך, כאמור, למכתבים אלו לא צורפו 12 המחאות דחויות, להבטחת תשלומי דמי השכירות בשנת האופציה. אף הנתבעת אישרה בעדותה שלא שלחה הודעה מפורשת כנדרש בהסכם: "האם, אגב, שלחת מכתב שמדבר מפורשות על הארכת תקופת השכירות מתאריך עד תאריך, כולל צירוף השיקים, במועד שקדם ל-15.1.12? השיבה - "לא" (פרוטוקול, עמוד 16, שורות 21-23) (ההדגשה אינה במקור - הערה שלי - י. ט. י). לא זו אף זו, כשנשאלה הנתבעת - "האם שלחת לסיני לפני ה-15 לינואר 2012 מכתב ספציפי וצרפת להם את השיקים על העברת השכירות?" השיבה - "לא" (פרוטוקול, עמוד 17, שורות 17-19). סוף דבר 43. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת לא שלחה לתובעים ו/או מי מהם ו/או לבעלים המקוריים של המושכר, עד ליום 16.1.12, הודעה על מימוש תקופת האופציה שמיום 16.3.12 ועד 15.3.13 בצירוף ההמחאות בהתאם להוראות הנספח להסכם השכירות. 44. יחד עם זאת, בשים לב להתנהלות הבעלים המקוריים של המושכר והתובעים 1-2 בכל הקשור למסכת מתן הודעות לנתבעת בדבר רכישת הנכס ע"י התובעים ולו לצורך הסדרת השכירות ותשלום דמי השכירות ואף בשים לב לכך כי הלכה למעשה עד להגשת התביעה לא הועלתה כנגד הנתבעת בכתב טענה בדבר אי פינוי המושכר במועד, נוכח אי משלוח הודעה בדבר מימוש תקופת האופציה השנייה, הרי שיש ליתן להתנהלות זו משקל בבואי לקבוע את מועד הפינוי וההוצאות בהליך זה. 45. לפיכך, משמצאתי כי התנאים למימוש תקופת האופציה השנייה, לא מולאו במלואם, איני מוצאת מקום לדון בטענות הנוספות בדבר הפרת ההסכם ואני מורה כי הנתבעת ו/או מי שמחזיק במושכר מטעמה, יפנו המושכר תוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין. 46. הנתבעת תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך של 8,500 ₪ בצירוף מע"מ. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. חוזה שכירותחוזהשכירות