סעיף 4 להסכם שבין הצדדים, עוסק ב"הפסקת ביקור הילד בגן". לפי סעיף 4 א' להסכם, התובעת רשאית להוציא הילד מהגן, אם יופר ההסכם שבין הצדדים, היעדר תשלום, אי קיום החלטות הנהלת הגן/ועד הורים, תביעת ההורים כנגד התובעת, תפקוד לקוי של הילד או היעדר שיתוף פעולה של ההורים עם בקשת הנהלת הגן לפנות לייעוץ מקצועי. סעיף 4 א' (2) קובע כי במידה ותתקבל הודעה מהתובעת על הפסקת ביקור הילד בגן, שכר הלימוד אשר ישולם יהא עד למועד ההוצאה בפועל. סעיף 4 ב' להסכם, עוסק בהוצאת הילד מהגן בידי ההורים, כאשר במקרה שכזה, על הורים לשלם שכר לימוד עד לתום החודש שלאחר חודש ההוצאה מן הגן, אף אם לא תנוצל הזכות להגיש לגן עד לתום אותה תקופה. המחלוקת שבין הצדדים, מתמצה בשאלה, האם הפסקת הביקור הינה לפי רצון ההורים (שאז תהא חבות בתשלום אותם שני חודשי שכר לימוד), או שמא על ההורים היה לשלם רק עד למועד הפסקת הביקור (שאז אין כל חובת תשלום). עדויות הצדדים מטעם התובעים העידו הגננת, הגב' אירנה מורבסקי, ומנכ"ל התובעת, מר קונסטנטין שוויביש. הגננת העידה והבהירה את הנסיבות בנוגע אליהן נדרשים הורים לקחת את הילדים מהגן (ובעיקר כאשר קיימת סכנת הדבקה), והגננת הכחישה שאמרה לנתבעים כי ילדיהם אינם מתאימים למסגרת הגן, אותה אמירה המיוחסת לה, אשר היא מהווה את בסיס המחלוקת שבין הצדדים. מנכ"ל התובעת העיד גם כן, אולם לא יכול היה למסור פרטים אודות אותו אירוע נטען, שכן לא היה צד לאותה שיחה, ואולם הבהיר את הנוהל הקיים באשר למסירת הודעה להורים בדבר אי התאמתו של ילד למסגרת החינוכית של רשת הגנים. מנכ"ל התובעת הבהיר כי בטרם מסירת הודעה על אי התאמה, מדווח העניין להנהלת הרשת, ובמקרה זה מבוצע אבחון, דבר אשר לא בוצע ולא נדרש במקרה זה, ולכן עמד מנכ"ל התובעת על כך כי לא בוטל החוזה בשל אי התאמה, אלא בשל הפסקת הגעת הילדים לגן, ולפיכך על הנתבעים לשאת בעלות החוזית בהקשר זה. מטעם הנתבעים העיד הנתבע מס' 1, ושב על טענות ההגנה, לפיהן הפסקת הגעת הילדים נגעה בהוראות התובעת ונציגיה, ומחלוקות אשר התגלעו בין הצדדים, יותר מפעם אחת, בשאלת איסוף הילדים מגן הילדים בעת מחלה. הנתבע 1 העיד שהגננת מסרה לו שהילדים אינם מתאימים למסגרת הגן ולכללים אשר נהוגים בגן, ושב על דבריו מספר פעמים (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 1 ואילך). הנתבעת 2 הבהירה כי אכן הייתה מעוניינת שילדיה יעזבו את הגן המופעל על ידי התובעת, שכן באופן חוזר ונשנה היו מתקשרים ופונים אליה מטעם הגן, ומבקשים שתגיע לאסוף את ילדיה בשל מחלתם, גם במקרים בהם התברר כי היו בריאים לחלוטין (לדבריה). הנתבעת 2 התייחסה לאפיזודה קודמת של רצון לעזוב את גן הילדים, אשר אירעה כשלושה חודשים לפני עזיבת הגן בנסיבות אשר הובילו לתובענה; לדברי הנתבעת 2, כבר בחודש דצמבר 2011 ביקשה לעזוב את הגן עקב התנהלות זאת, אשר לגישתה הינה לקויה, וכאשר ביום 18.3.2013 נאלצה פעם נוספת לקחת את ילדיה מהגן, ולאחר מכן התברר שאין להם בעיה בריאותית, יצרה קשר עם הגננת, הגב' מירובסקי, אשר הודיעה לה, לדבריה, שהיא (להבדיל מילדיה) לא מתאימה לגן, אם היא מעלה טענות בהקשר זה (עמ' 4, שורה 28-30). דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של התובענה להידחות. הנתבעים ציינו כי מבחינתם נתגלעו בינם ובין הגננת אירנה, מחלוקת לגבי הגעת הילדים לגן, שכן נדרשו, חדשות לבקרים, להגיע במהלך יום העבודה ולקחת את ילדיהם בתואנה כי הם חולים, כאשר בפועל לא היו הדברים כך. כך ביקשו לעזוב את הגן בשלהי 2011 (מוצג ת/2), ולאחר שנתרצו שבו הדברים לאותו המסלול, עד למועד בו לדבריהם קיבלו הודעה מהגננת שלא להביא עוד את הילדים לגן. התובעת ניסתה להביא את הדברים לכך כי הפסקת ביקורו של ילד בגן מחמת אי התאמה, נעשית על בסיס מקצועי-רפואי, ולאחר בדיקת יועצים מומחים, ואולם מעיון בחוזה, עולה כי לא מדובר בעילה היחידה בעטיה רשאית הייתה התובעת להפסיק את ביקור הילדים בגן. הצדדים פרשו תשתית עובדתית רחבה, ממנה ניתן להבין, כי המחלוקות שבין הנהלת הגן (בראשות הגננת אירנה) להורי הילדים, היו ארוכי טווח ונמשכים. הנתבעים פנו כבר בדצמבר 2011 וביקשו שהילדים יפסיקו להגיע לגן, ולאחר תקופה קצרה התרצו וחזרו בהם. לחובתה של התובעת, אני רואה את תגובתה למכתב הראשון בו נמסרה ההודעה בחודש מרץ 2012: הנתבעים פנו והודיעו על המחלוקות הרבות והנכבדות אליהן הגיעו מול הגננת אירנה, והודיעו שקיבלו הודעה בעל פה על כך כי אין עליהם להביא עוד את ילדיהם. ייאמר כי על פי ההסכם שבין הצדדים אין חובה כי הודעה כאמור תינתן בכתב, ודי בהודעה בעל פה, ולכן לא יכולתי להבין את פשר תשובת התובעת מיום 20.3.2012 (מוצג ת/1). נספח ת/1, כולל את הדברים הבאים : "ביום שלישי ב 20.3.2012 התקבל במשרדנו מכתבכם אם הודעתכם על עזיבת גן ילדים. נא שלחו את בקשתכם בכתב ברור, אם נתונים ותאריכים נכונים וכל המסמכים הנלווים, אחרת פנייתכם לא תטופל". לא ראיתי בהודעה הערוכה בכתב יד כמסמך לא ברור או לא קריא, ונדמה כי התובעת ניסתה "למשוך" את הנתבעים בלשונם, על מנת שיתקבל הרושם כי מדובר בעזיבת גן הילדים לבקשת ההורים, ואז יחולו התנאים שבסעיף 4 ב' להסכם שבין הצדדים. אני רואה במכתב הערוך בכתב יד מיום 18.3.2012 (אשר צורף להתנגדות) כמסמך אותנטי המעיד על מהימנות הדברים אשר נאמרו לנתבעים, נערך ללא כוונה מיוחדת המיועדת לצורך ההליך המשפטי, ובהתנגדות נרשם "גננת אירנה אמרה לא להביא יותר ילדים לגן". אמינות הנתבעים מקבלת חיזוק אף מהנספחים הנוספים אשר צורפו על ידם. על גבי אותו מכתב מיום 18.3.2012, נרשם בכתב ידה של הגננת אירנה, "מהורים אין תשומת לב. ילד מדביק את כל הילדים", וליד הרישום כאמור נרשם התאריך 18.3.2012. לא ברור מה הייתה טרוניית הגננת, שכן בנם של הנתבעים נבדק באותו מועד בדיוק על ידי ד"ר פיימן (רופא א.א.ג.) ולא נמצא כל ממצא שהוא, כך שהסברם של הנתבעים כי הגיעו למחלוקות נרחבות עם הגננת בהקשר זה, סביר בהחלט. לאור העדויות אשר נשמעו בפני, והמשמעות אשר לגישתי יש לייחס לתשובת התובעת מיום 20.3.2012, אני מקבל את גרסת הנתבעים כאמינה ומעדיף אותה על פני גרסת התובעת, קרי, נציגת התובעת (שהיא הגננת) הורתה להם שלא להביא את הילדים לגן, לאור אי קיום של הוראות הגננת, כאמור בסעיף 4 א' (1) (ג). משקבעתי שביטול ההתקשרות הינו בהתאם להוראות סעיף 4 (א) להסכם ולא בהתאם להוראות סעיף 4 (ב) להסכם, הרי שלא חלה על הנתבעים חובת התשלום לפי סעיף 4 (ב) להסכם, ולפיכך אני מורה על דחיית התובענה. לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות. התובענה נדחית, תיק הוצאה לפועל 03-26546-12-5 ייסגר ויבוטלו כל ההליכים במסגרתו. הנתבעים ימציאו העתק ההחלטה ללשכת ההוצאה לפועל. קטיניםחוזהגן ילדים / פעוטון / משפחתון