נחתם הסכם משולש להעברת החכירה שהיתה לחוכרים הקודמים בדירה ההסכם המשולש נחתם בעקבות הסכם מכר שנחתם בין התובעים לבין החוכרים הקודמים ביום 8.11.07 ושהנתבעת לא היתה צד לו, למכירת זכות החכירה שהיתה לחוכרים הקודמים בדירה לתובעים. התובעים חתמו על ההסכם המשולש בהיותם בגירים ובעלי כשרות משפטית ועשו זאת מרצונם הטוב והחופשי בלא לחץ כפיה או השפעה בלתי הוגנת, בהיותם מיוצגים על ידי עו"ד מטעמם, בהכירם את ההסכם העיקרי על כל חלקיו, וביודעם על מה הם חותמים. חתימתם על ההסכם המשולש מחייבת אותם והנתבעת, שגם היא היתה צד לאותו הסכם, הסתמכה עליו ועל חתימת התובעים עליו ופעלה לפיו ושינתה את מצבה ביחס לדירה בהתאם. מאז החתימה על ההסכם המשולש, ביום 9.1.08, ועד שנת 2012, במשך 4 שנים, פעלו התובעים בהתאם לקבוע בהסכם המשולש ושילמו לנתבעת את דמי החכירה המגיעים מהם לפי הקבוע בהסכם. בשנת 2012 חדלו התובעים מתשלום דמי החכירה המוסכמים המגיעים מהם וביום 13.6.12 התקבל אצל הנתבעת מכתב מאת ב"כ התובעים ובו נטען לראשונה בשם התובעים בדבר גובה דמי החכירה שנקבעו בהסכם המשולש, כאשר התובעים דרשו במכתב זה השבה של כספים ששולמו על ידם ביתר, לטענתם. מכתב זה נענה על ידי ב"כ הנתבעת אשר כפרה בטענות התובעים, כאשר במכתב התשובה צויין כי ההסכם עליו חתמו התובעים היה ברשותם לפני שחתמו עליו והטענה לפיה לא ידעו על תנאי החכירה של החוכרים הקודמים, לרבות גובה דמי החכירה ששולמו, אינה נכונה. לאחר דין ודברים שהתקיים בין הצדדים, ומשהנתבעת עמדה על זכותה לתשלום מלוא דמי חכירה לפי הקבוע בהסכם, שילמו התובעים את דמי החכירה שבפיגור, תוך הודעה כי בכוונתם לתבוע מהנתבעת השבת סכום זה בבית המשפט. התביעה לוקה בחוסר תום לב והיא הוגשה בחלוף 5 שנים לאחר חתימת התובעים על ההסכם המשולש, בנסיון להמשיך וליהנות מכל הזכויות שההסכם מעניק להם, תוך השתחררות מחובותיהם לתשלום דמי חכירה בהסכם. לטענת הנתבעת, טענת התובעים כאילו היא העלתה את דמי החכירה "בהחבא", אינה נכונה, שכן גובה דמי החכירה ודרך העדכון שלהם נקבעו במפורש בהסכם המשולש עליו חתמו התובעים. ראיות התובעים עדותו של מר דניאל ברוק מר דניאל ברוק הגיש תצהיר בשם התובעים ובו חזר על הדברים האמורים בכתב התביעה ואשר פורטו לעיל, בפרק "טענות התובעים". בתצהירו טען התובע כי במעמד חתימת ההסכם מיום 9.1.08 ראה לראשונה את סכום דמי החכירה החודשיים, אך מבלי לעשות חישוב יצא מהנחה כי לאור העובדה שרכש את כל זכויותיהם וחובותיהם של המוכרים הרי שהסכום המפורט בהסכם הינו אך שערוך של הסכום המופיע בחוזה של המוכרים עם הנתבעת בצירוף הפרשי הצמדה. לטענת התובע, איש לא הסביר לתובעים כי דמי החכירה החודשיים הועלו על ידי הנתבעת במידה ניכרת, לדבריו, רק כשנה לאחר חתימת ההסכם למד כי התובעים נדרשים לשלם דמי חכירה העולים בהרבה על אלו המשלמים חוכרים ותיקים יותר. לאחר שהסתבר לתובע כי התובעים משלמים דמי חכירה גבוהים מאחרים, פנה אל הנתבעת והתקיימה פגישה בינו לבין מנכ"ל הנתבעת והיועצת המשפטית של הנתבעת, כאשר בפגישה זו נאמר לו כי נערכה שומה חדשה לדירות ברובע וכי בהתאם להחלטת מועצת המנהלים של החברה עודכנו דמי החכירה אותם משלמים התובעים. התובע ביקש לראות את בסיס השומה החדשה ואת החלטת מועצת המנהלים, אולם נאמר לו כי אלו אינם בנמצא בכתב. בחקירתו הנגדית של הנתבע, הוא אישר את חתימותיו על כל ההסכמים ואישר את הסכומים הרשומים בהסכמים השונים כדמי החכירה, כן אישר התובע כי הוא ד"ר לכימיה באוניברסיטה העברית. עוד אישר התובע כי התובעים היו מיוצגים בעת עריכת ההסכמים ע"י עו"ד נעמי שלו מלצר. התובע השיב, כי הוא מניח כי טיוטת החוזה הועברה לעורכת דינו בטרם חתימת ההסכם ולשאלת בית המשפט השיב כי הוא סמך על עורכת דינו והניח כי עשתה את מלאכתה כראוי וכי היא ראתה את טיוטת ההסכם קודם לחתימתו. בעמוד 6 לפרוטוקול, ש' 19 ואילך, השיב התובע: "ש. אני אומרת לך שהטיוטה עם סכום דמי החכירה הועברו לחוכרים הקודמים ולעוה"ד וגם לך ככל הנראה והכל היה ברור וגלוי. ת. אנחנו ראינו את נושא דמי החכירה עוד טרם החתימה על החוזה. אני מאשר זאת. ש. מדוע לא הזמנת את עורכת הדין שלך למשפט? ת. כי היא לא מייצגת אותי. ש. ביהמ"ש: מדוע לא זימנת אותה לעדות? ת. לא ראיתי תרומה שלה למשפט. אני מאשר את העובדות. ש. מפנה לסעיף 5 להסכם שלך עם החוכרים הקודמים, נספח 4 לתצהיר דורון גדעוני. אתה מצהיר שבדקת את מצבו המשפטי של המוחכר ובמבוא הצהרת כי ההסכם המשולש עם החוכרים הקודמים נמסר לעיונך. כן העדת שעיינת בהסכם והבנת אותו בהיותך מיוצג. מה הטענה שלך אם כך, שאתה משלם יותר לחוכרים ותיקים ממך? ת. לא. טענתי שהגעתי למצב שיש לי הסכם משולש עם החברה לפיתוח יפו והחוכרים הקודמים ועל פי ההסכם אני נכנס לנעלי החוכרים הקודמים ועפ"י בדיקה שנעשתה מאוחר יותר דמי החכירה גבוהים יותר מדמי החכירה ששילמו החוכרים הקודמים. ........... ש. מפנה לסעיף 16 בתצהירך. האם אתה חותם על הסכמים בלי לראות את הסכום ולעשות חישוב של דמי החכירה שתצטרך לשלם. ת. להיפך, אני כן מסתכל. בסעיף המסוים של דמי חכירה טענתי שידעתי וחתמתי וקראתי ואח"כ ביררתי והוברר לי כי הדברים לא כהלכה. ש. ביהמ"ש: מדוע זה לא כהלכה, מה לא בסדר? ת. אם נכנסתי לנעלי החוכר הקודם ולשאלת בית המשפט אני מציע שעל זה יענה עורך דיני. ש. האם אתה יודע למה על פי ההסכם אתה צריך לשלם את אותם דמי חכירה ששילמו קודמיך. ת. כי למיטב ידיעתי זה מה שיש בהסכם המשולש". ראיות הנתבעת עדותו של דורון גדעוני מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של דורון גדעוני, סמנכ"ל הנתבעת, בתצהירו הוא חזר על האמור בכתב ההגנה והוסיף כי טענת התובעים בתצהירם לפיה נערכה לדירה שומה חדשה אינה נכונה ועל פי תצהירו של מר גדעוני, תחשיב דמי החכירה שהתובעים נדרשים לשלם עבור הדירה נגזר מהערך היסודי של הדירה כפי שנקבע בהסכם בהצמדה למדד המחירים לצרכן ועודכן בנובמבר 07', כך גם נקבע בהסכם המשולש שהתובעים חתמו עליו, לטענתו, כך נהגה הנתבעת בעת העברת הזכויות במוחכרים ביפו העתיקה באותה עת וכך היא נוהגת גם היום. זה גם מה שהשיב לתובע במכתבו מיום 2.4.09. מר גדעוני חזר והצהיר כי כל המסמכים והנתונים שהיו בפני התובעים כשהעלו לראשונה את טענותיהם בדבר גובה דמי החכירה המגיעים להם במחצית שנת 2012 עמדו לפניהם עוד לפני חתימתם על ההסכם המשולש ודבר לא השתנה מאז. בחקירתו הנגדית השיב מר גדעוני בעמ' 9, ש' 1: "ש. מרשיי לא טוענים שהטעו אותם משפטית או לגבי מצב או זכויות בנכס, אלא על העלאת דמי החכירה לעומת ברכה, שלא כדין. מה הרלבנטיות של ההסכם העיקרי? ת. לגבי המצב המשפטי. ש. האם נכחת במשא ומתן בין החברה לבין רוכשים החדשים של הזכויות. ת. לא התנהל שום מו"מ. עקרונית, אין לחברה שום מגע עם הקונים, בכל השלב של המו"מ אנו לא קשורים אליהם, כל ההתנהלות מתבצעת מול החוכר למוכר. המגע שלנו מתבצע עם המוכר בלבד. אין לי שום קשר לקונים בכל שלב המו"מ, זה לא קשור אלי. הדברים מגיעים אלי כשמסתיים משא ומתן בין החוכר לרוכש. לא ניהלנו שום קשר עם הקונים. ש. כשעורכת הדין שלך שאלה על הטיוטות של ההסכמים כולל ההסכם המשולש אתכם, זה אומר שלא אתם העברתם לה את זה? ת. בשלב שמסתיים מו"מ ויש הסכם בין הקונה למוכר, אז מועבר ההסכם המשולש גם לקונה וגם למוכר. ש. ואין שום משא ומתן עם הקונה ביניכם? ת. אין. ש. היה מישהו שאמר לד"ר ברוק או לעורכת דינו שדמי החכירה שהוא נדרש לשלם מדמי החכירה הנקובים בהסכם של ברכה בצירוף הצמדה? ת. אנחנו לא דיברנו עם ברוק. נכון ששלחנו טיוטה לעוה"ד שלו. ש. האם היה באיזה שהוא שלב פתק או משהו על כך שדמי החכירה השתנו? ת. אמרתי שלא התנהל שום מו"מ או דיונים עם מר ברוק מן הסתם זה לא נאמר. ש. לפי מה נקבעים דמי חכירה, רק לפי השמאות שנעשתה ערב החתימה עם מינץ? ת. החכירו את הנכס הראשוני, אז היתה שומה, נקבע לנכס ערך יסודי צמוד מדד, וזה הערך המלווה את הנכס מאז. לא נעשתה שומה נוספת, למעט אם יש שינויים. דמי החכירה המעודכנים של ברוק נקבעו בהתאם לנוסחה שהיא נוהל בחברה, שנועדה לעדכן את דמי החכירה כיוון שמדובר בחוזים משנות השישים, מרבית החוזים ביפו העתיקה נחתמו באמצע שנות השישים ואז נעשתה השומה לנכסים ונקבע ערך יסודי וזה מה שמלווה את הנכסים מאז, השומה היתה בלירות, היתה אינפלציה ודמי החכירה איבדו מערכם הריאלי. לכן במהלך השנים נקבע נוהל בחברה שיש נוסחה שבעת העברת זכויות ע"מ לעדכן דמי החכירה ולהפכם לריאלים יותר - שזו הנוסחה בה השתמשנו גם במקרה של ברוק. ש. מהי הנוסחה? ת. הנוסחה היא שלושה פרומיל מ 70% הערך היסודי שהוא צמוד למדד. ש. בכל העברת זכויות אתם עושים עדכון דמי חכירה? ת. נכון". דיון והכרעה טענתם היחידה של התובעים הינה זו לפיה, הנתבעת העלתה את דמי החכירה ששילם החוכר הקודם בשיעור ניכר, מבלי להודיע לתובעים על ההעלאה הזאת, כאשר לטענת התובעים הנתבעת לא היתה רשאית להעלות את דמי החכירה מעבר לשיעור עליית המדד של דמי החכירה ששילם החוכר הקודם, מבלי להודיע להם על כוונתם לעשות כן. לטענת התובעים, הימנעותה של הנתבעת מלהודיע להם במפורש כי העלאת דמי החכירה אינה נובעת רק מהצמדת דמי החכירה של החוכר היוצא לשיעור עליית המדד, מהווה הטעיה וחוסר תום לב מצד הנתבעת, שכן הנתבעת חייבת היתה לגלות עובדה זו לתובעים. התובעים אינם מצביעים על כל הוראה חוזית המחייבת את הנתבעת לנהוג כפי שהם טוענים. אין חולק כי כל העובדות הרלבנטיות וכל המסמכים הצריכים לעניין עמדו בפני התובעים עוד לפני כריתת החוזה, כך שכל הנתונים הכספיים, היו ידועים להם. למרות שהתובע 1 טען בסעיף 14 לתצהירו כי רק במעמד חתימת ההסכם ראה לראשונה את סכום דמי החכירה החודשיים וכי מבלי שערך חישוב יצא מהנחה כי סכום זה מהווה אך את הסכום הצמוד למדד ששילמו החוכרים הקודמים כדמי חכירה, נסתרה טענתו זו בחקירתו הנגדית, כאשר אישר בעמ' 6 לפרוטוקול, מול ש' 21, "אנחנו ראינו את נושא דמי החכירה עוד טרם החתימה על החוזה. אני מאשר זאת". הוכח כי התובעים ידעו מה סכום דמי החכירה ששילמו החוכרים הקודמים שמהם רכשו את הדירה, הוכח כי התובעים ידעו את שיעור דמי החכירה שהם עצמם נדרשים לשלם, וזאת עוד לפני מועד חתימת החוזה, כאשר טיוטת החוזה הועברה אליהם, כן הוכח כי התובעים היו מיוצגים על ידי עו"ד מטעמם אשר בדקה את כל מערכת החוזים, עליהם חתמו התובעים בלא כל מחאה שהיא. עוד הסתבר, כי התובעים שילמו את דמי החכירה המוסכמים הקבועים בחוזה במשך כ - 4 שנים ללא מחאה, וכי הם פנו לנתבעת לראשונה במכתב בעניין דמי החכירה ביום 13.6.12. השאלות שעלי לבדוק אפוא הינן האם הנתבעת הייתה חייבת להסביר במפורש לתובעים את אופן חישוב דמי החכירה שנרשמו בחוזה והאם בכך שלא הסבירו להם זאת, יש משום הטעיה או חוסר תום לב? המצהיר מטעם הנתבעת העיד כי לא התנהל כל מו"מ בין הנתבעת לבין התובע, וכי המו"מ התקיים בין החוכר הקודם של הדירה לבין התובעים, וכי כל שעשתה הנתבעת הוא להעביר את טיוטת החוזה המשולש לשני הצדדים בטרם החתימה עליו, טענתו זו לא נסתרה. הלכה פסוקה היא, כי אדם מוחזק כיודע ומבין את משמעותו של מסמך עליו הוא חותם ובמיוחד כאשר מדובר באדם שרמת השכלתו הינה למעלה מהממוצע, כמו התובע 1 שהינו ד"ר לכימיה באוניברסיטה העברית. בסעיף 2 ב' להסכם המשולש נקבע: "החל מהיום הקובע יהיה הסך 734 ₪ (שבע מאות שלושים וארבעה שקלים חדשים) "הסכום החודשי" כהגדרתו בהסכם העיקרי, כשהוא מצוד למדד הבסיסי שיהיה זה המתייחס לחודש נובמבר 2007 ...". בסעיף 6 להסכם המשולש עליו חתומים התובעים נקבע: "החוכר מצהיר ומאשר. כי הוא מכיר את המוחכר ובדק אותו ואת מצבו, את טיב זכויות המעביר והחברה בו ואת אופן רישומו על שמם,..... וכן כל עניין אחר הקשור במוחכר שהשפיע ו/או יכול היה להשפיע על החלטתו לרכוש אותו, והוא מצא את כל אלה לשביעות רצונו המלאה, במצב המתאים לכל מטרותיו ולמצג שהוצג בפניו על ידי החברה או מטעמה ואין ולא תהיינה לו נגד החברה או נגד כל אדם אחר טענות ו/או תביעות ו/או דרישות מכל מין וסוג שהוא מחמת מום ו/או פגם ו/או אי התאמה.". ברור ומובן כי הסכום הקבוע בסעיף 2 ב' להסכם המשולש מחליף את הסכום שנקבע ב"הסכם העיקרי" על תיקוניו ובהסכם המשולש, עליו חתמו התובעים, לא נוצר כל מצג לפיו סכום זה מהווה את הסכום המשוערך של דמי החכירה החודשיים של החוכר הקודם. בע"א 1319/06 שלק נ' טנא נוגה (שיווק) 1981 בע"מ, נקבע: "בית משפט זה חזר ושנה במספר הזדמנויות כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה עדות לכך שאותו אדם קרא את המסמך, הסכים לאמור בו, והיה מודע למשמעות ולתוצאות חתימתו, ועל כן אין הוא יכול לנער חוצנו ממנו...לפיכך נפסק, כי על פי רוב "אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ולמה התחייב...הוא הדבר, כאשר אדם חותם על מסמך מתוך הסתמכות עיוורת על עצת פרקליטו או יועץ אחר המהימן עליו...הלכה זו כוחה יפה, וביתר שאת, כאשר ענין לנו במסמכים בעלי חשיבות. שכן ההגיון מחייב שהחתימה עליהם לא תעשה בהיסח דעת...". בד"נ 22/82 בית יולס בע"מ נ' רביב משה ושות' בע"מ נקבע: "חופש ההתקשרות הוא אחד מעקרונות היסוד בתפיסתנו החברתית והמשפטית, וכל הבא להגביל ולצמצם חירות זו, עליו מוטלת החובה להתנות על כך בלשון ברורה ומפורשת, ולא על מי שבא לקיים את חופש ההתקשרות להתנות שחופש זה שמור עמו. ובע"א 6601/96 AES System Inc נ' סער, נקבע: "עקרון ראשון שיש להביאו בחשבון הוא חופש החוזים. מעקרון זה נגזרת התפיסה, כי חוזים יש לקיים...החוזה הוא "החוק" שהצדדים קבעו ביניהם ואותו עליהם לקיים. חברה מתוקנת לא תוכל להתקיים ולהתפתח עם חוזים הנכרתים בה לא יכובדו. אינטרס הציבור - אינטרס המשקף תפיסות של צדק, מוסר ויעלות חברתית גם יחד - הוא שהתחייבות שנטל על עצמו אדם (בגיר) תכובד על ידיו...". התובעים טוענים כי הנתבעת היתה חייבת לגלות להם במפורש לפני החתימה על החוזה כי דמי החכירה שנקבעו להם, הועלו מעבר להצמדת דמי החכירה של החוכר הקודם למדד. ובאשר לחובת הגילוי, נקבע בת.א. (נצ') 836/05 עומרי וייל נ' גטרטק בע"מ: "חובת הגילוי בדיני החוזים הכלליים נובעת מחובת תום הלב החלה על הצדדים למשא ומתן, המחייבת אותם לנהוג בהגינות, תוך גילוי עובדות, אשר אינן בידיעת הצד השני, ואשר עשויות להיות חשובות לו בבדיקת כדאיותה של העסקה, או העשויות להשפיע על החלטתו אם להתקשר בעסקה...כאשר, על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך כי צד למשא ומתן יגלה את העובדות לצד השני, והוא אינו מגלה אותן, מפר הוא את חובתו... בקביעת היקפה של חובת הגילוי יש להתחשב גם בכך כי אין להכביד יותר מדי על חיי המסחר ולמנוע פגיעה ביציבות ובציפיות הצדדים. בית המשפט העליון סיכם נקודה זו כדלקמן: "יפים לענין זה דבריה של פרופ' ג.שלו בספרה "דיני חוזים"..."שביל הזהב ביישומו של עקרון תום הלב יימצא באיזון שבין מקורו האתי של העיקרון ובין צורכי המסחר. הליכה בשביל זה מכתיבה התנהגות ראויה בניהול עסקים. עקרון תום הלב מסמן נטישה מסוימת של האינידבידואליזם והאגואיזם, אולם אין הוא מחייב אלטרואיזם מוחלט...את הדרישה הכללית לנהוג תום לב יש אפוא לראות כדרישה מאוזנת של התחשבות בזולת ושיתוף פעולה עמו, להגשמת מטרת החוזה" ". במקרה שלפני, גילתה הנתבעת לתובעים את כל הנתונים הצריכים לעניין וזאת בגוף החוזה, כאשר דמי החכירה שעל התובעים לשלם נרשמו בסעיף 3ב' לחוזה. התובע ידע גם את סכום דמי החכירה ששילם החוכר הקודם ויכול היה לחשב ללא קושי את הפער באחוזים שבין שני הסכומים, התובעים לא טרחו לבדוק מניין נובע פער זה ולדבריו של התובע 1 הוא הניח, מבלי לבדוק, כי מדובר בהפרשי הצמדה למדד בלבד. סבורני כי אילו עניין דמי החכירה החודשיים, שאינם בסכום גבוה במיוחד, היה מעניין את התובעים, מן הסתם, היו טורחים, הם או עורכת דינם, אשר בדקה את החוזה מטעמם, לברר מדוע נקבעו דמי החכירה בסכום הקבוע בחוזה. סבור אני כי ברישום דמי החכירה במפורש בחוזה, כאשר החוזה הועבר מראש לעיונם של התובעים, יצאה הנתבעת כדי חובת הגילוי ואינני רואה כל מקור לחייב את הנתבעת להסביר לתובעים מראש, כיצד חושבו דמי החכירה ולציין בפניהם במפורש כי אין מדובר בשיערוך דמי החכירה של החוכר הקודם והצמדתם למדד בלבד, כמו אין למצוא בהתנהגות הנתבעת חוסר תום לב בצורה כלשהו. המצהיר מטעם הנתבעת הצהיר בסעיף 19 לתצהירו כי: "תחשיב דמי החכירה שהתובעים נדרשים לשלם עבור המוחכר נגזר מהערך היסודי של המוחכר כפי שנקבע בהסכם העיקרי בהצמדה למדד המחירים לצרכן המתפרסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעודכן לחודש 11/2007 וכי כך נקבע במפורש בהסכם המשולש...". גם בחקירתו הנגדית השיב המצהיר מטעם הנתבעת בעמ' 9 לפרוטוקול, ש' 9: "החכירו את הנכס הראשוני, אז היתה שומה, נקבע לנכס ערך יסודי צמוד מדד, וזה הערך המלווה את הנכס מאז. לא נעשתה שומה נוספת, למעט אם יש שינויים. דמי החכירה המעודכנים של ברוק נקבעו בהתאם לנוסחה שהיא נוהל בחברה, שנועדה לעדכן את דמי החכירה כיוון שמדובר בחוזים משנות השישים ואז נעשתה השומה לנכסים ונקבע ערך יסודי וזה מה שמלווה את הנכסים מאז, השומה היתה בלירות, היתה אינפלציה ודמי החכירה איבדו מערכם הריאלי. לכן במהלך השנים נקבע נוהל בחברה שיש נוסחה שבעת העברת זכויות על מנת לעדכן את דמי החכירה ולהפכם לריאליים יותר שזו הנוסחה בה השתמשנו גם במקרה של ברוק...הנוסחה היא שלושה פרומיל מ - 70% הערך היסודי כשהוא צמוד למדד". ההסבר שניתן על ידי המצהיר מטעם הנתבעת הינו סביר והגיוני והובהר על ידו כי מדובר בהצמדה למדד של ערך הנכס לצורך שיערוך דמי החכירה החודשיים. לא הוצג בפני על ידי התובעים כל איסור בחוזה או כל טעם אחר מדוע אין הנתבעת, בעלת הנכס, רשאית לעדכן את דמי החכירה שנשחקו עקב האינפלציה ומדוע זכאי רוכש דירה להנות משעור דמי חכירה בסכום היסטורי שנשחק כתוצאה מהאינפלציה. האם הנתבעת הטעתה את התובעים סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג -1973 קובעים: 14 (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה. (ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה. (ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן. (ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה. .15 מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן. התובעים טענו כי בכך שהנתבעת לא גילתה להם במפורש את אופן חישוב דמי החכירה ובכך שלא הסבירה להם כי אין מדובר בהצמדה של דמי החכירה למדד יש משום הטעיה. לא אוכל לקבל טענה זאת, כבר קבעתי כי לנתבעת לא היתה קיימת חובת גילוי בעניין חישוב דמי החכירה וכי היא לא היתה צריכה לפרט מיוזמתה לתובעים את הדרך שבה נקבעו דמי החכירה. משהתובעים לא ביקשו לברר כיצד הגיעה הנתבעת לסכום דמי החכירה, ומשהם היו אדישים לשאלה זו, אין להם אלא להלין על עצמם בלבד. זאת ועוד, לא ניתן לטעון כלל כי הנתבעת הטעתה את התובעים, שכן הנתבעת לא הציגה בפני התובעים כל גירסה בדבר אופן חישוב דמי החכירה, כך שלכל היותר יכולים התובעים לטעון כי טעו ולא כי הוטעו. ב ע"א 9247/10 אהרון רוזנברג ואח' נ' חיים סבן ואח', נקבע לעניין טעות: "אכן, מקום שבו צד לחוזה התקשר בו עקב טעות יסודית, והצד השני ידע או צריך היה לדעת שאילו הצד האחר יודע את העובדות לאשורן הוא לא היה מתקשר בו - כאמור בסעיף 14(א) לחוק החוזים, זכאי הצד הטועה לבטל את החוזה (ראו: דניאל פרידמן ולילי כהן "חוזים", כרך ב', 671 (1992); איל זמיר "טעות והטעיה בכריתת חוזה"...). אולם טעות בכדאיות העסקה, דהיינו טעות ביחס לסיכון שנטל על עצמו צד לחוזה, אינה עילה לביטול חוזה (סעיף 14(ד) לחוק). אם צד נטל על עצמו סיכון, אין הוא יכול להתנער ממנו אחר כך באמצעות עילת הטעות". במקרה שלפני, אינני סבור כי התובעים כרתו את העסקה עקב טעות יסודית, יתר על כן, הנני סבור כי הם לא טעו בכל צורה שהיא, זאת ועוד, התובעים לא טענו כי אילו היו יודעים את העובדות בעניין אופן קביעת דמי החכירה לאשורן (דהיינו כי אין מדובר בהצמדה למדד של דמי החכירה ההיסטוריים של החוכרים הקודמים) הם היו נמנעים מלהתקשר בחוזה. מהעובדות שהוכחו בפני עולה, כי דמי סכום דמי החכירה החודשיים לא היווה שיקול מכריע, אם בכלל, עבור התובעים בעריכת העסקה. מהתנהלות התובעים שוכנעתי כי הם היו אדישים לעניין דמי החכירה החודשיים וכי לא עשו דבר כדי לבדוק את אופן חישובם, חרף העובדה לפיה כל הנתונים היו גלויים בפניהם בכל הזמנים הרלוונטיים. אינני סבור כי התובעים היו נמנעים מלהתקשר בעסקה גם אילו ידעו במפורש כיצד חושבו דמי החכירה. עובדה היא, כי שאלה זו לא הטרידה את התובעים כלל ועיקר עד שנודע להם באקראי, זמן רב אחרי חתימת החוזה כי שכניהם, הקשורים בהסכמי חכירה ישנים משלמים סכום נמוך יותר. התובעים היו אדישים לעניין דמי החכירה החודשיים ומכל מקום, באם שאלה זו היתה מעניינת אותם, במועד החתימה על החוזה, הם יכלו לבדוק ולחקור ביחס לסכום בטרם חתמו עליו, משחתמו התובעים על החוזה מבלי לשאול, לבדוק או לחקור בדבר סכום דמי החכירה, למרות שיכולים היו לעשות כן בלא כל קושי, ולאחר שהם הצהירו בחוזה עליו חתמו כי הם בדקו את כל העניינים הקשורים בדירה והיכולים להשפיע על החלטתם לרכוש אותה, הם מנועים ומושתקים מלהעלות טענה בעניין זה בדיעבד, בחלוף מספר שנים, במהלכן הם נהנים מהדירה, כאשר הנתבעת שינתה את מצבה לרעה. אילו היו התובעים מבקשים בזמן אמת לשלם דמי חכירה לא ריאליים ומסרבים לשלם את דמי החכירה המעודכנים הנקובים בחוזה המשולש, ניתן להניח כי התובעת לא היתה מסכימה לכך, הדעת נותנת, כי התובעים לא היו חוזרים בהם מן העסקה מסיבה זו, ואף אם היו מחליטים שלא לרכוש את הנכס, מן הסתם היה נמצא רוכש אחר שהיה מוכן לשלם את דמי החכירה הריאליים והמעודכנים, כך שהנתבעת היתה מקבלת את דמי החכירה העדכניים בכל מקרה. הנתבעת לא הטעתה את התובעים בכל צורה שהיא, היא לא מסרה להם כל נתון לא נכון, ולא הציגה בפניהם כל מצג מטעה, די בכך כי שהנתבעת נהגה בשקיפות מלאה, וכי לרשות התובעים עמדו כל המסמכים והנתונים הצריכים לצורך קבלת החלטה. אינני רואה כל סיבה מדוע הנתבעת צריכה היתה לפרט מיוזמתה, מבלי שנשאלה על כך, את אופן הגעתה לסכום דמי החכירה הקבוע בחוזה ושאותו הסכימו התובעים לשלם בלא חקירה או דרישה, לאחר שהצהירו בחוזה כי בדקו אותו. לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך 7,500 ₪. זכות ערעור בתוך 45 יום.חכירהחוזה