בפני תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעת לתשלום חוב בסך 148,072 ₪ שתחילתה בבקשה לביצוע שיקים. כמוכן, הנתבעת הגישה נגד התובעת תביעה שכנגד על סך 400,000 ₪. טענות התובעת (הנתבעת שכנגד) טענות התובעת פורטו בתצהירו של מנהלה, מר מחמוד חמדאן [להלן: "מחמוד"]. התובעת הינה חברה לביצוע עבודות בנייה. ביום 26.6.11 או בסמוך לכך נערך ונחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם לפיו התובעת התחייבה לבצע עבור הנתבעת בניית שלד לבית במושב "אשחר" עבור משפחת קרמר [להלן: "בית קרמר"]. התובעת השלימה את העבודות לבניית בית קרמר לשביעות רצונה המלאה של הנתבעת ובעקבות כך, הנתבעת שכרה את שירותיה של התובעת לבניית בית משפחת צפריר בקיבוץ "מעלה החמישה" ולאחר מכן לבניית בית משפחת יהודאי אף הוא ב"מעלה החמישה" ולבסוף לבניית בית משפחת רוזנברג ב"מעלה החמישה", אשר במהלך בנייתו נקלעה הנתבעת לקשיים כלכליים. היקלעותה של הנתבעת לקשיים כלכליים ולמצוקה תזרימית גרמו לכך שהשיקים שמסרה הנתבעת לתובעת לא כובדו וכאשר התובעת עמדה על קבלת התשלום עבור העבודה החלו להישמע לפתע מהנתבעת טענות בדבר ליקויים בעבודה כדי להתחמק מהתשלום. התובעת ביצעה תמיד את העבודה שנטלה באיכות מעולה, תוך עמידה בזמנים ולראיה קיבוץ מעלה החמישה, אשר התרשם מאיכות ומאופן ביצוע העבודות על ידי התובעת בשלושת הבתים שבנתה בקיבוץ, התקשר עם התובעת ישירות לבניית 24 בתים נוספים בקיבוץ. ויודגש, מר רוזנברג שלגבי בניית ביתו מועלות על ידי הנתבעת טענות לליקויים ועיכובים, הינו מזכיר הקיבוץ ואחד ממובילי ההחלטה של הקיבוץ להתקשר עם התובעת בהסכם האמור. אילו היה שמץ של אמת בטענות הנתבעת, הרי שהקיבוץ לא היה מתקשר עם התובעת בהסכם לבניית 24 הבתים הנוספים וסביר להניח כי מר רוזנברג היה עושה כל שביכולתו כדי לסכל את ההתקשרות. בחודש יוני 2012 פנה רפי מעוז, מנהלה של הנתבעת [להלן: "רפי"], למחמוד וביקש ממנו הצעת מחיר לבניית שלד בית רוזנברג. ביום 19.6.12 העביר מחמוד אל הנתבעת את הצעת המחיר שצורפה לתצהיר הנתבעת כנספח ב'. הוסכם כי ישולם 25% מסך התשלום הכולל בתום כל אחד מארבעת השלבים המפורטים להלן ועד 15 ימים לאחר סיום כל שלב: גמר קידוח ויציקת כלונסאות גמר יציקת רצפה גמר יציקת קירות גמר יציקת תקרה התובעת צירפה לתצהירה עותק מחלופת דואר אלקטרוני המאשר את שלבי התשלום האמורים. מעולם לא הוסכם כי תנאי הסכם בניית בית קרמר יחולו על איזה מהבתים האחרים שלגביהם הייתה התקשרות עם הנתבעת, כולל בית רוזנברג. יצוין כי בבית רוזנברג נוספה עבודה שלא הייתה בבית קרמר והיא עבודות האיטום, לכן בוודאי שלא יכול לחול אותו לוח זמנים. ביום 25/6/12 התובעת הגישה "חשבון חלקי מס' 1" לאחר גמר קידוח ויציקת כלונסאות על סך 70,325 ₪. חשבון זה שולם בשיקים שנפרעו במועדם. ביום 08/7/12, הגישה התובעת "חשבון חלקי מס' 2" לאחר גמר יציקת רצפה על סך 70,325 ₪, חשבון זה שולם אף הוא בשתי המחאות, האחת על סך 60,625 ₪ שז.פ. 31/7/12, והשנייה על סך 9,700 ש"ח ז.פ. 15/8/12 (לתשלום המע"מ). ביום 18/7/12, הגישה התובעת "חשבון חלקי מס' 3, לאחר גמר יציקת קירות על סך 70,325 ₪, חשבון זה היה אמור להיות משולם תוך 15 ימים, כלומר עד יום 2/8/12. עם הגשת חשבון חלקי מס' 3, מנהל הנתבעת אמר למחמוד, כי הנתבעת נקלעה לקשיים בתזרים המזומנים שלה ולכן ביקש לדחות את תשלום ליום 15/8/12. מנהל הנתבעת הוסיף וביקש ממחמוד באותו מועד , כי את התשלום האחרון, בגין שלב יציקת התקרה, שהיה אמור להסתיים בתוך ימים אחדים ישולם רק ביום 15/9/12 במקום בחודש אוגוסט, וכי הנתבעת תמסור את ההמחאה הזאת ביחד עם המחאת התשלום בעבור חשבון חלקי מס' 3. מחמוד הסכים לבקשת מנהל הנתבעת וזאת נוכח ההיכרות שבין הצדדים ובמיוחד מאחר שמנהל הנתבעת אמר למחמוד כי בכוונת הנתבעת לצרף בימים הקרובים שותף אשר יזרים לה כספים, כך שבעיותיה התזרימיות של הנתבעת יוסדרו. בהתאם להסכמה האמורה, הנתבעת מסרה לתובעת 2 המחאות כדלקמן: המחאה על סך 70,325 ₪, ז.פ. 5/08/12. המחאה על סך 70,235 ₪ ז.פ. 15/09/12. ביום 23/07/12 ביצעה התובעת את השלב הרביעי של העבודות, היינו ביצוע התקרה, ובסמוך לאחר ביצוע עבודה זאת, התובעת מסרה את השלד לידי הנתבעת, אשר מצידה יכולה הייתה להתחיל בשלב זה בביצוע עבודות הגמר. בשלב מסירת השלד, לא באה כל טענה מצד הנתבעת לחוסרים או ליקויים בבנייה. התובעת צירפה לתצהירה אישור של בדיקת הבטון שנעשתה על ידי "איזוטופ" ובה נרשם כי יציקת התקרה נעשתה ביום 23/07/12. ביום 1/8/12, התברר כי ההמחאה שנמסרה לתשלום חשבון חלקי מס' 2 שז.פ. 31/07/12 חוללה באי פירעון והוחזרה לידי הבנק מהסיבה "אין כיסוי מספיק" ומאוחר יותר הוחזרו עקב ביטולן גם שתי ההמחאות שנמסרו עבור שלבים 3 ו-4 של העבודות. נוכח החזרת ההמחאה האמורה, עבור השלב השני, התובעת נמנעה מביצוע עבודות האיטום בבית רוזנברג, עד להסדרת התשלום. ביום 24/9/12, הוחלפה ההמחאה מספר 2120 על סך 70,325 ₪, שז.פ. 15/09/12, בהמחאה חליפית מבנק מזרחי, שנפרעה במועדה. לאחר החלפת ההמחאה האמורה, ולאחר שתמורתה נפרעה, התובעת פעלה לביצוע עבודות האיטום, עבודות שהושלמו זמן מה לאחר מכן, יש לציין כי התובעת ביצעה את עבודות האיטום למרות שהנתבעת עדיין נותרה חייבת לה את סכומי שתי ההמחאות נשוא תביעה זו. לטענת התובעת, טענתו של מנהל הנתבעת לפיה ביום 31/7/12 התובעת הייתה רחוקה מסיום העבודה הינה טענה שקרית, שאותה המציא מנהל הנתבעת לאחר שהשיק שמסר חולל. מנהל התובעת טוען, כי הבקשה לפיה התבקש להימנע מפירעון השיקים שנמסרו לתובעת, הינה שקרית. נוכח חוות-דעת של המהנדס אדלר שהוגשה מטעם הנתבעת, הוגשה על-ידי התובעת חוות-דעת נגדית, אשר ממנה עולה כי נמצאו בבית רוזנברג ליקויים בסכום מזערי של 1,000 ש"ח בלבד. באשר לטענת הנתבעת, לפיה בדיקת הממ"ד בבית משפחת קרמר נכשלה בשל עבודות השלד שבוצעו על ידי התובעת, הרי שטענה זו מוכחשת ומכל מקום היא אינה נתמכת בחוות דעת מומחה. התובעת מכחישה מכל וכל את טענות הנתבעת ביחס לחוסרים או ליקויים בעבודות הבנייה. לטענת התובעת, טענה לליקויים או חוסרים צריכה להיתמך בחוות דעת מומחה. בתצהירו מפרט מנהל התובעת אחת לאחת את העבודות שביחס אליהם נטען חוסר, וטוען כי עבודות אלו לא היו צריכות להתבצע כלל על ידי התובעת, או לחילופין כי לא היה כל ליקוי בעבודות שאכן בוצעו. לטענת התובעת, היא ביצעה במועד את כל התחייבויותיה ורק משחולל השיק מיום 31/07/12, באי פירעון, התובעת עיכבה את ביצוע עבודות האיטום והשלימה אותן במועד מאוחר יותר. עוד טוענת התובעת, כי עיכוב עבודות האיטום, הגם שנעשה על ידה כדין, לא היה בו כדי לעכב את המשך ביצוע העבודות על ידי הנתבעת ולראיה כי בפועל הנתבעת אף המשיכה לבצע קונסטרוקציית עץ על גבי הבניין, עוד בטרם ביצוע עבודות האיטום. טענות הנתבעת (התובעת שכנגד) לטענת הנתבעת, התובעת ביצעה עבורה עבודות בניית שלדי בתים בקבוץ מעלה החמישה וביישוב אשחר. ביום 24/6/12, או בסמוך לכך, הזמינה הנתבעת מהתובעת שירותי בניית שלד בית עבור "בית רוזנברג", וזאת על סמך הצעת מחיר שקיבלה. כמו כן, נוסח הסכם בין הצדדים ותוכניות עבודה כאשר לוח הזמנים שנקבע לביצוע העבודה היה 30 יום בסה"כ. הוסכם בין הצדדים, כי התמורה תשולם על ידי הנתבעת ב-4 תשלומים שווים בהתאם להתקדמות העבודות. בשלב מסוים, לאחר יציקת הרצפה והקירות, ביקשה התובעת כי יימסרו לה שיקים דחויים בגין מלוא העבודה וזאת למרות שמלוא העבודה טרם בוצעה, כדי שתוכל להגדיל את האשראי שהיא צורכת. הבקשה נעשתה על בסיס חברי, ולכן הסכימה הנתבעת למסור שיקים נוספים לתובעת, אולם פירעון השיקים היה מותנה בסיום מלא של כל העבודות על פי ההסכם, בין הצדדים. הנתבעת, מאשרת את סכומי ומועדי השיקים שנמסרו על ידה לתובעת, כפי שנטען בטענות התובעת. בסמוך לפני יום 31/7/12, כאשר חלפו למעלה מ-30 יום מתחילת העבודה בבית רוזנברג וכבר היה ברור כי התובעת רחוקה מסיום העבודה, וכן מאחר שנתגלו ליקויים בעבודות שלד אחרות שביצעה התובעת עבור הנתבעת, ביקשה הנתבעת מהתובעת שלא להפקיד את השיקים הדחויים שנתנו לה על תנאי להשלמת העבודה, מאחר שעיכוב סיום העבודות גרם לעיכוב תשלומים (בהיקף של מאות אלפי שקלים) מהלקוחות אשר בביתם עבדה התובעת, דבר שהסב נזק כספי ותדמיתי לנתבעת וגרם לערעור יחסי האמון מול הלקוחות. חרף דרישת הנתבעת שלא להפקיד את השיקים, הפקידה התובעת את השיק מספר 2087 אשר הוחזר מסיבת "אכ"מ", דבר שגרם נזק לנתבעת. לגבי יתר השיקים, למעט השיק למע"מ ביום 15/8/12, ניתנו הוראות ביטול לבנק והתובעת נאלצה לגייס כחצי מיליון ₪, באמצעות הבעלים כדי להתגבר על המצוקה התזרימית האדירה, שגרמה לה התובעת. במהלך חודש אוגוסט 2012, התקיימו מגעים בין הצדדים כדי שהנתבעת תסיים את ביצוע העבודות בבית רוזנברג, אולם התובעת הייתה עסוקה בהתחלת ביצוע פרויקט גדול, באותו קיבוץ, ולפיכך היא התעלמה ודחתה את הנתבעת שוב ושוב. לבסוף, ביום 23/9/12 הושג בין הצדדים הסכם פשרה לפיו התובעת תשלים את העבודה כפי שהתחייבה וכן תבצע תיקונים בשלדי בתים נוספים שבנתה עבור המבקשת. מנגד, התובעת תקבל רק סך של 70,325 ₪, במקום השיקים שלא כובדו עד להשלמת העבודות בבית רוזנברג, ותיקון הליקויים בכלל העבודות. הנתבעת עמדה בסיכום האמור, ומסרה לתובעת שיק על סך 70,325 ₪ מיום 24/9/12. עוד סוכם, כי את יתרת הסכום תעביר הנתבעת לתובעת בארבעה תשלומים שווים אשר מועד פירעונם יהא רק לאחר גמר העבודה בבית רוזנברג וביצוע תיקון הליקויים בכל העבודות אותם ביצעה התובעת. התובעת שהתחייבה להשלים העבודה בבית רוזנברג, ולתקן את הליקויים בדחיפות, כמעט שלא התייצבה לבצע עבודות בבית רוזנברג, ולא התייצבה כלל בעבודות האחרות שביצעה עבור הנתבעת. עבודות האיטום בבית רוזנברג בוצעו בצורה חלקית ולקויה רק ביום 10/10/12, באיחור של כחודשיים וחצי (75 ימים) מהמועד שאמורה העבודה להסתיים, כך שבפועל לא עמדה התובעת בהתחייבויותיה החוזיות. בהתאם לסעיף 7.3 להסכם שבין הצדדים, חייבת התובעת לשלם לנתבעת פיצוי יומי בסך של 1,000 ₪ לכל יום איחור בהשלמת העבודות, מעבר לעיכוב של 7 ימים, ועל כן עד למועד הגשת ההתנגדות, תובעת הנתבעת פיצוי בגין איחור של 100 ימים בהשלמת העבודות, פיצוי של 93,000 ש"ח בתוספת מע"מ וכן 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ לכל יום נוסף. כמו כן, בעבודות שבוצעו על ידי התובעת בבית משפחת קרמר, נכשלה בדיקת הממ"ד 3 פעמים והתובעת נדרשה לבצע את התיקונים אך לא ביצעה אותן עד להגשת ההתנגדות ולפיכך חייבת התובעת לשלם לנתבעת פיצוי יומי בסך 1,000 ₪, עבור כל יום של איחור בהשלמת העבודות מעבר לעיכוב המוסכם של 7 ימים. ולפיכך תובעת הנתבעת פיצוי בסך 73,000 ₪ בתוספת מע"מ, פיצוי בגין האיחור וכן 1,000 ₪ בגין כל יום נוסף. הנתבעת טוענת, כי היא נאלצת ותאלץ לבצע השלמת עבודה ותיקון ליקויים על ידי צדדים שלישיים בעלות של כ-240,000 ₪ - עלות הגבוהה בהרבה מיתרת התשלום שהייתה מגיעה לתובעת. הנתבעת מפרטת את העבודות שלא הושלמו תוך פירוט העלות הנדרשת לצורך השלמתן בסך כולל של 85,520 ₪, כן מפרטת הנתבעת את הליקויים שלא תוקנו ומוערכים בסך כולל של 156,750 ₪. הנתבעת טוענת, כי התובעת חייבת לשלם לה סך של 436,490 ₪, המהווה את סכום הפיצוי עבור האיחור בהשלמת העבודה, עלות השלמת העבודה ועלות ביצוע התיקונים. הנתבעת הגישה נגד התובעת תביעה שכנגד על סך של 400,000 ₪, כאשר בתביעתה שכנגד היא פירטה נזקים בסך של 670,490 ₪. בתביעה שכנגד, פורטו אותן טענות שפורטו בהתנגדות ולפיכך אין מקום לחזור עליהן. ראיות הצדדים ראיות התובעת מטעם התובעת הוגש תצהירו של מחמוד, אשר האמור בו פורט בפרק "טענות התובעת". בחקירתו הנגדית, אישר מחמוד כי הוא מכיר את המצהיר מטעם הנתבעת, רפי (להלן: "רפי"). מחמוד אישר את הדואר האלקטרוני שצורף כנספח ג' לתצהירו, כאשר בדבר דואר זה, נכתב כי לוח הזמנים יהיה כמו בהסכם שצורף גם הוא כנספח לדבר הדואר, כלומר 30 יום וכך גם פיצוי מוסכם של 1,000 ₪ ליום. (עמוד 20 לפרוטוקול ש' 1 ואילך). לדברי מחמוד, יורם ביקש לדחות את התשלום עבור שלב מספר 3, ולשלם עבור שני השלבים 3 ו-4 יחדיו. מאחר שמחמוד נעתר לבקשה לדחות את התשלום עבור שלב 3 נמסרו לו שיקים עבור שני השלבים. לשאלת בית המשפט השיב מחמוד, כי הנתבעת מסרה לו את השיק לגבי שלב 3 ליום 15/8/12, במקום ליום 10/8/12, כלומר באיחור של 5 ימים, ואילו את התשלום עבור שלב 4, היה צריך לקבל 15 יום מסוף היציקה שבוצעה ביום 23/7/12. אולם התשלום הזה נדחה בחודש ליום 15/09/12 ושני השיקים נמסרו ביחד. (עמוד 20 לפרוטוקול ש.17 ואילך). העד השיב, כי ביום 24/07/12 כל שנותר לו הוא לבצע את האיטום לדבריו, רפי סימן את גבולות האיטום בשטח, כאשר את האיטום הוא ביצע בפועל בספטמבר או באוקטובר 2012. עוד השיב מחמוד, כי ביצע את האיטום באוקטובר מאחר שהשיקים חוללו. (עמוד 21 לפרוטוקול ש. 5 ואילך). מחמוד גם נשאל מדוע לא ביצע את האיטום באותו שבוע, לפני שחזר השיק, ולדבריו הוא הזמין את קלקר שלוקח כמה ימים לקבל, ובנוסף יש צורך בהתארגנות לביצוע העבודה, אולם בינתיים השיק חזר ולכן לא ביצע את האיטום. מחמוד נחקר בעמוד 22 לפרוטוקול בשורה 6 ואילך : ש. על איזה שיק ביקש ממך לא להפקיד והסכמת? ת. שיק שהיה צריך להיות מופקד ביום 15/08, בגין שלב 3 ממני לדחות את ההפקדה ליום...את התשלום של חשבון 3 שהיה אמור להיות משולם לפני 15/08 הוא ביקש לדחות ל-15/08 ונעניתי לבקשתו. לא דובר על חשבון מספר 2 עבור הרצפה שהיה צריך להיות משולם ב-31/7 והוא חזר אכ"מ ועל השיק הזה לא ביקשו ממני לדחות הפקדתו. הגשתי להם חשבון מספר 3 ב-18 או ב-19/7 ויורם ביקש ממני לדחות את התשלום ל-15/8 והסכמתי. ש. יכול להיות שהיתה פה אי הבנה? ת. לא היתה אי הבנה. ש. לא הגיוני שאם אתה טוען שבקשותיך לדחות תשלום והסכמת ולמרות זאת הופקד שיק שחזר אכ"מ? ת. זה לא אותו שיק. ש. יכול להיות שביקשו שתדחה, אמרת כן, ואז הבינו שהסכמת והתכוונת לשיק אחר? ת. לא היתה אי הבנה. השיק שחזר והופקד ביום 31/7 לא התבקשתי לדחות, ולא הוסכם לדחות. אחרת, היה אומר לי מחמוד בטלפון תמשוך לי את השיק ואתן לך אחר במקומו." מחמוד נשאל מדוע לא ציין עובדות אלו בבקשה שהגיש להטלת עיקולים בלשכת הוצל"פ והוא השיב שלא הייתה כל סיבה, לציין זאת. מחמוד נשאל מדוע המשיך את עבודות האיטום כאשר קיבל תשלום רק של אחד מהשיקים שחוללו ולא המתין לפירעון כל התשלום - לשאלה זו השיב בעמוד 23 לפרוטוקול ש' 10: "קרוב לתאריך הזה מייק רוזנברג מרכז הקהילה הזמין אותי למשרדו במעלה החמישה, ורצה לדעת מדוע אני לא משלים את האיטום, אמר לי , רפי אומר שבגלל העבודות שלך אין לך זמן לעשות את זה וכל הדברים, הוא לא היה מודע לכך, שחזר שיק ואחד בוטל. כשהבאתי את העובדות מול על השיקים שחזרו אמר לי אין לי מה להגיד, אם אתה רוצה לעשות את האיטום תעשה, אני לא מכריח אותך . אתה חופשי לעשות כרצונך. כיוון שמייק רוזנברג הוא אחד האנשים שרפי אמר שיש לו משקל בקיבוץ, וגם כיוון שקיבלתי את השיק שנפרע, קרוב לתאריך הזה, אז אמרתי שעוד כמה אלפים לא נורא, לכן עשיתי את האיטום, בידיעה שאקבל בסוף את כל התשלום". ש. מדוע הדברים לא נרשמו בתצהירך? ת. אני לא עורך דין. ש. אני אומר לך שהיתה בינך לבין גדיש מעוז שמחליפים לך את השיק, לא סתם, ישבתם, הוחלף לך השיק, התחייבת לבצע את האיטום ולסיים את הבית כי זה היה בנפשם, ההתחייבות היתה ביום 24.9, החליפו לך את השיק והתחייבת לסיים את העבודה, וזו הסיבה שסיימת את העבודה מבלי להמתין לשני השיקים האחרונים. ת. זה לא נכון, אלא העובדות הם כפי שתיארתי. ש. נאמר וכך, נאמר והחלטת לעשות זאת כדי לרצות את הלקוח, מדוע לקח לך שבועיים לסיים את האיטום? רק ב-11.10 סיימת.... ת. כך אתם טוענים. אני חושב שעשיתי את זה לפני, אני חושב שב-20 או ב-25 לספטמבר בסמוך לאחר פירעון השיק." מחמוד נשאל באשר לדלת הממ"ד בבית משפחת קרמר, והוא השיב כי מי שאישר לו להתקין דלת ברוחב של 90 ס"מ הינו רפי וכי האישורים נעשו בעל פה - בדומה לשאר ההסכמות שבין הצדדים. לדבריו, אין כל עבירה על החוק בהתקנת דלת ממ"ד ברוחב של 90 ס"מ (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 14 ואילך). לשאלת בית המשפט, לפיה נשאל מחמוד האם הוא מאשר כי היה צריך לסיים את העבודה בתוך 30 יום, השיב מחמוד כי בבית של מייק רוזנברג, יש יותר עבודות מאשר שאר הבתים, אמנם סוכם 30 יום על עבודות רגילות כמו: יציקת כלונסאות, קורות קשר, רצפה וממ"ד, כפי שהיה בשלושת הבתים האחרים, אולם בבית של רוזנברג היו עבודות נוספות. לשאלה מדוע לא נטען כי צריך לקחת יותר זמן, השיב כי אם השיק לא היה חוזר הנושא לא היה עולה כלל שכן מדובר בעיכוב של כמה ימים בלבד (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 6). ראיות הנתבעת הנתבעת הגישה את תצהירו של מנהלה, מר רפי מעוז (להלן: "רפי"), אשר חזר על האמור בפרק "טענות הנתבעת". בחקירתו הנגדית השיב מר מעוז כי הוא הנדסאי בניין, תוך שהוא פירט את ניסיונו בתחום הבנייה. לדברי רפי, לנתבעת לא היו קשיים תזרימיים והצטרף שותף חדש לחברה מכיוון שהיה אמור להיכנס במקום שותף אחר והכסף הובא כדי לרכוש את חלקו של השותף היוצא (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 18). לדברי רפי, העבודה בבית רוזנברג הייתה אמורה להמשך 30 יום ולדבריו תנאי ההסכם עבור בית רוזנברג הינם אותם תנאים כפי שנקבעו ביחס לבית משפחת קרמר - ראה נספח ג' לתצהירו של רפי. רפי אישר, כי אמנם אין מדובר באותו מבנה, אך מדובר באותו היקף עבודה שכן בית קרמר יותר גדול ואין בו מרתף, ואילו בית רוזנברג יותר קטן אך בו יש מרתף, ומכאן שזמן הביצוע אמור להיות זהה. עוד אישר רפי, כי בבית קרמר לא היה עניין של ביצוע תקרה, או ביצוע קירות למעט הממ"ד וגם לא ביצוע איטום. רפי אישר כי סוכם שהנתבעת תשלם תוך 15 יום מתום כל שלב ושלב, ובלבד שאותו שלב יסתיים. לדבריו, הוסכם על תנאי תשלום של "שוטף + 15 יום", ולא על 15 יום מיום סיום ביצוע העבודה. רפי אישר, כי יציקת התקרה בבית רוזנברג נעשתה ביום 23.7.12, וכשנשאל האם בכך הושלם השלב הרביעי לפי נספח א' לתצהירו השיב, כי מאחר ומדובר בתשלום האחרון, הרי שתשלום זה צריך להיות משולם לאחר סיום הפרויקט בכללותו. כלומר, ביצוע עבודות האיטום שלא בוצעו, ועבודות גמר למיניהן. רפי העריך כי העבודות שנותרו לביצוע מהוות כ-15% מכלל הפרויקט כולו (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 16 ואילך). רפי אמר, כי ביקש מחמדאן לעכב את הפקדת השיק של 31.7 כי לא גמר את העבודות והוא אישר כי התשלום השני היה עבור הרצפה (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 18 ואילך). בעמוד 17 לפרוטוקול ש' 13 ואילך השיב רפי: ש. מפנה אותך לנספח ד'1 לתצהיר מנהל התובעת. אבקש שתאשר שבתאריך 25.6.12 היה כבר קידוח ויציקה של כלונסאות? ת. אני מאשר. ש. אבקש שתאשר עפ"י ד'2 כי ביום 2.7.12 מסרתם שיק בעבור השלב הזה ליום 16.8.12. ת. מאשר. ש. עפ"י נספח ה1 תאשר בבקשה כי בתאריך 8.7. נוצקה כבר הרצפה בבית מש' רוזנברג. ת. אני מאשר. ש. מפנה אותך לה2, תאשר שביום 12.7 הוצאתם שיק לתשלום עבור השלב של יציקת הרצפה. שלב 2. השיק ליום 31.7.12. ת. נכון. ש. לגבי השיקים ז'1 ו- ז' 2, מתי לטענתך השיקים ניתנו, האם יחד עם השיק של 31.7 או לא? ת. אינני זוכר את מועד מסירתם של שיקים אלו. ש. האם ניתנו יחד עם השיק של יום 31.7 כפי שטענת קודם או לא? ת. כן. כך אני טוען. ש. אם כך, הם הוצאו ביום 12.7? ת. כן. ש. אני מפנה אותך לשיקים ז1 וז2 הם עם מספרים עוקבים, 2119-21120, לעומת זאת, השיק ליום 31.7 השיק מספרו 2087. מכך ניתן ללמוד שהשיקים הללו לא ניתנו יחדיו. ת. ממש לא נכון. נגמר לי פנקס ועברתי לפנקס הבא. ש. מפנה לסעיף 8 בתצהירך. כתבת שנגרם עיכוב בשל האיחור של התובעת בעבודות, אצלך נגרם עיכוב בתשלומים של מאות אלפי שקלים. ת. נכון. ש. אף לא דוגמה אחת הבאת...למשל את לוח התשלומים של מש' רוזנברג..מדוע לא צירפת שום מסמך? ת. אני מסביר ומדגיש, שבכמה ובכמה בתים נוצר לי עיכוב רציני בתשלום הלקוחות. מדובר על שלושה בתים, אשכר, צפריר ורוזנברג. אשכר עד היום לא גמרו לשלם לי, עד היום לא קיבלו טופס 4, בעיקר בשל בעיית אטימות הממ"ד שלא עברה ביקורת, כל העסק נדחה. הם לא שילמו. גיל צפריר נאלצתי לפצותו בכל מיני דרכים: פרגולה מתנה, דלת פנדור, ועוד, שאמנם לא בתזרים התשלומים, וזאת רק כדי שישתוק ויעזוב אותי כדי שנוכל להתקדם. אצל מש' רוזנברג אותו הדבר, התשלום שלו התעכב בשל כך שלוח הזמנים שלי התעכב. העיכוב של החודשיים שהאיטום לא נעשה ולא יכולתי להתקדם, התקדמתי אך בקשיים, כי לא היתה גישה נוחה, אמנם עבדתי אבל בצורה לא נכונה וזה רק כדי למזער את הנזק. ש. אמרת מאות אלפי שקלים. שמענו באשכר שמעכבים תשלום לטענתך. לא הבאת מסמך אודות התשלום. לגבי צפריר פיצית בפרגולה אך זה בוודאי לא מאות אלפי שקלים ואצל רוזנברג משהו כללי. ת. הכל ביחד זה מאות אלפי שקלים. נכון שלא המצאתי על כך שום אסמכתא. כל תשלום הלקוחות האלה, הוא בסביבות בין 150 ל 200 אלף ₪. ש. מה לגבי אסמכתא? ת. אני לא רוצה לחשוף ולהראות את החוזה שלי ודברים פרטיים שלי. מדובר בדמות מאוד ציבורית ומייצגת בקיבוץ, רוזנברג הוא מזכיר הקיבוץ, גיל צפריר היה מנהל המלון. ש. מדוע לא הבאת אותם לעדות כאן כדי להצביע על כך שבאו אליך בטרוניה? ת. לא יודע. רפי נשאל האם יש בידו מכתב תלונה של מי מהדיירים לפיו קיים ליקוי כלשהו והשיב כי יש לו אך לא רצה לצרפו. לשאלה מדוע לא שלח לתובעת ולו מכתב אחד על עיכוב ביצוע העבודות השיב, כי מערכת היחסים בין התובעת ובינו היתה טובה ולפיכך לא שלח מכתב (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 24 ואילך). חוות דעת המומחים שני הצדדים הגישו חוות דעת מומחה מטעמם, אולם מיניתי, בהסכמת הצדדים, מומחה מטעם בית-משפט ובהתאם לתקנה 130(ג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, יש לנהוג כאילו לא נתקבלו חוות דעת המומחים מטעם הצדדים כראיה ולמעשה חוות הדעת היחידה העומדת בפני הינה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. דיון והכרעה לטענת התובעת, היא קיימה את ההסכם וביצעה את העבודות במועדים הקבועים ועל פי המוסכם. לטענתה מי שהפרה את ההסכם היא הנתבעת אשר לא פרעה את התשלומים במועדם. התובעת טוענת, כי כשהשיק שמסרה הנתבעת לפירעון השלב השני של הבנייה חולל, הרי שהיא היתה זכאית להפסיק את ביצוע העבודות עד לביצוע התשלום, על אחת כמה וכמה כשהנתבעת ביטלה את שני השיקים הנוספים עבור שלבים 3 ו-4 (לאחר שכבר בוצעו).- מנגד, טוענת הנתבעת, כי בסמוך ליום 31/7/12, משחלף המועד הקבוע לביצוע העבודה וכאשר היה ברור לנתבעת כי התובעת רחוקה מהשלמת העבודה במועד הקבוע, וכן מאחר שנתגלו ליקויים בבניה נתבקשה התובעת שלא להפקיד את השיקים, עד לתום ביצוע העבודה, היות והעיכוב בביצוע העבודות גרם לעיכוב תשלומים של מאות אלפי שקלים ע"י הלקוחות שבביתם עבדה התובעת. בעניין זה, ניתנו גירסאות מנוגדות של העדים מטעם הצדדים. לגירסת מחמוד, המצהיר מטעם התובעת, התובעת עמדה במועדי הביצוע בעוד שהנתבעת ביקשה לדחות את התשלומים עקב מצוקה תזרימית. לדברי מחמוד, הוא הסכים לדחות את מועדי התשלום של השלבים השלישי והרביעי, אולם לא התבקש ואף לא הסכים, בכל שלב שהוא, לדחות את התשלום השיק עבור השלב השני שבנייתו הסתיימה זה מכבר, שיק שנועד להיפרע ביום 31.7.12. הנתבעת הכחישה את הטענה לפיה היא נקלעה למצוקה תזרימית, אולם טענתה זו אינה מתיישבת עם הנטען בכתב התביעה שכנגד שהגישה, ועם האמור בסעיף 9 לתצהיר מנהלה, בו נרשם כי: "...גדיש מעוז נאלצה לגייס כחצי מיליון ₪ באמצעות הבעלים, בכדי להתגבר על המצוקה התזרימית האדירה שגרמה אלגואד לגדיש מעוז, בעיכוב קבלת כספים מהלקוחות...". (ההדגשות שלי ע.א.). באמור בסעיף 9 לתצהיר הנתבעת, אני רואה משום הודאה של הנתבעת לפיה היא נקלעה למצוקה תזרימית, יחד עם זאת הנתבעת לא הוכיחה, בכל צורה שהיא, כי מצוקה זו נבעה מעיכוב תשלומים של הלקוחות, מן הסתם אילו עוכבו תשלומים על ידי לקוחותיה, היתה הנתבעת טורחת להביא ראיות בעניין זה, במיוחד כשמדובר בעיכוב תשלומים של מאות אלפי שקלים כנטען בסעיף 8 לתצהירה של הנתבעת. מנהל הנתבעת נחקר לגבי טענתו בדבר עיכוב תשלומים מצד הדיירים (ראה עמוד 18 לפרוטוקול ש' 1 ואילך): "ש. מפנה לסעיף 8 בתצהירך. כתבת שנגרם עיכוב בשל האיחור של התובעת בעבודות, אצלך נגרם עיכוב בתשלומים של מאות אלפי שקלים. ת. נכון. ש. אף לא דוגמה אחת הבאת...למשל את לוח התשלומים של מש' רוזנברג..מדוע לא צירפת שום מסמך? ת. אני מסביר ומדגיש, שבכמה ובכמה בתים נוצר לי עיכוב רציני בתשלום הלקוחות. מדובר על שלושה בתים, אשכר, צפריר ורוזנברג. אשכר עד היום לא גמרו לשלם לי, עד היום לא קיבלו טופס 4, בעיקר בשל בעיית אטימות הממ"ד שלא עברה ביקורת, כל העסק נדחה. הם לא שילמו. גיל צפריר נאלצתי לפצותו בכל מיני דרכים: פרגולה מתנה, דלת פנדור, ועוד, שאמנם לא בתזרים התשלומים, וזאת רק כדי שישתוק ויעזוב אותי כדי שנוכל להתקדם. אצל מש' רוזנברג אותו הדבר, התשלום שלו התעכב בשל כך שלוח הזמנים שלי התעכב. העיכוב של החודשיים שהאיטום לא נעשה ולא יכולתי להתקדם, התקדמתי אך בקשיים, כי לא היתה גישה נוחה, אמנם עבדתי אבל בצורה לא נכונה וזה רק כדי למזער את הנזק. ש. אמרת מאות אלפי שקלים. שמענו באשכר שמעכבים תשלום לטענתך. לא הבאת מסמך אודות התשלום. לגבי צפריר פיצית בפרגולה אך זה בוודאי לא מאות אלפי שקלים ואצל רוזנברג משהו כללי. ת. הכל ביחד זה מאות אלפי שקלים. נכון שלא המצאתי על כך שום אסמכתא. כל תשלום הלקוחות האלה, הוא בסביבות בין 150 ל 200 אלף ₪. ש. מה לגבי אסמכתא? ת. אני לא רוצה לחשוף ולהראות את החוזה שלי ודברים פרטיים שלי. מדובר בדמות מאוד ציבורית ומייצגת בקיבוץ, רוזנברג הוא מזכיר הקיבוץ, גיל צפריר היה מנהל המלון. ש. מדוע לא הבאת אותם לעדות כאן כדי להצביע על כך שבאו אליך בטרוניה? ת. לא יודע. ש. האם יש לך מכתב שכתבו לך בטענה כלשהי לגבי ליקוי כלשהו? ת. יש לי. ש. מדוע לא צירפת אותו לתצהירך? ת. לא רציתי לצרפו כטיעון שלי. ש. מדוע לא שלחת אף לא מכתב אחד לתובעת על עיכוב ביצוע העבודות או ליקויים? ת. מערכת היחסים ביני לבין התובעת היתה מצוינת, חברית, לא היה שבוע כמעט בו לא היינו שותים קפה ומלבנים בעיות ומעלים נקודות, מחלוקות וגם לא, עד כדי כך היתה מערכת יחסים שהתובעת הציעה לי להכנס עמה כשותפה בפרוייקט הגדול, באותו זמן היה חסר לה מימון גדול, כל התקשורת בינינו לא היתה פורמלית. הכל היה בדיבורים. בעניין הימנעות מהבאת ראיה נקבע בע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1), 736: "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים מימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". הנתבעת נמנעה מלהביא ראיה כלשהי על עיכוב בתשלומים מצד דיירים, על תלונות של הדיירים בדבר עיכוב בהשלמת הבניה או על ליקויי בניה. כמו כן הנתבעת לא הביאה כל ראיה על כך שפיצתה את הדיירים בגין ליקויי בניה או איחור בהשלמת הבניה, בכל צורה שהיא ולפיכך, בנוסף לכך שלא עלה בידה להוכיח את טענותיה בעניינים אלו, מחדל ראייתי זה נזקף לחובתה. ביום 1.8.12, לאחר יציקת התקרה, חולל השיק עבור חשבון חלקי מספר 2, בציון "אין כיסוי מספיק". אינני מקבל בעניין זה, את גירסתה של הנתבעת לפיה התובעת הסכימה לדחות את מועד פירעונו של שיק זה עקב איחור בביצוע העבודות על ידה. העדפתי את גירסתה של התובעת, כפי שהיא מפורטת בסעיף 8 ט' עד י"ג לתצהירה, לפיה עם הגשת חשבון חלקי מספר 3 אמר יורם (אחד ממנהלי הנתבעת) למחמוד, כי הנתבעת נקלעה לקשיים כספים, ולפיכך ביקשה הנתבעת לדחות את התשלום שהיה אמור להתבצע ביום 2.8.12 (עבור שלב 3) עד יום 15.8.12. עוד מקובל עלי, כי התובעת נעתרה לבקשתו של יורם לדחות גם את התשלום האחרון (שלב 4) שהיה אמור להתבצע בחודש אוגוסט 2012 (שכן יציקת התקרה בוצעה ביום 23.7.12) ליום 15.9.12. בחקירתו הנגדית של רפי מעוז, מנהל הנתבעת הוא נשאל בעמוד 16 לפרוטוקול ש' 13: ש. התשלום של השיק שניתן ל-31.7 מפנה אותך לנספח ה(2). אתה מסכים שהתשלום הזה ניתן עבור איזה שלב של יציקת הרצפה? ת. כן. ש. אתה כותב שביום 31.7 ראית שהנתבעת עדיין רחוקה מאוד מסיום העבודות? ת. נכון. ש. ולכן השיק של שלב 2 חזר לאחר שכבר שלב 4 הושלם ואמרת שראית שהנתבעת היתה רחוקה מסיום העבודות. איך אתה מסביר את זה? ת. אחרי התשלום הראשון התובעת בעזרתי וביוזמתי נכנסה למהלך של תחרות על מכרז מאוד גדול שהיה בקיבוץ.... בשיק של 31.7 שהיה אמור להפרע שאני ראיתי שהעבודה לא מסתיימת כפי שהובטח לי, בגמר היציקות הקבלן נעלם מהשטח, הפסיק את העבודה, ראיתי שהעסק לא מתקדם ולא עושים שום דבר, נזפתי בחמדן, היתה לי פגישה איתו ואמרתי לו תתחיל להכנס ולגמור את העסק. אז הוא אמר, כן כן, ביקשתי ממנו לעכב את הפקדת השיק של 31.7 כי לא גמר את העבודות" בהתאם לדו"ח של חברת "איזוטופ" אין חולק, כי ביום 23.7.12 הסתיימה יציקת שלב 4 (גמר יציקת תקרה) שהוא השלב הרביעי והאחרון בבניה, עובדה זו אינה מתיישבת עם טענת הנתבעת לפיה בסמוך ליום 31.7.12 התברר לנתבעת כי התובעת רחוקה מסיום העבודה. גם אם העבודה בבית רוזנברג היתה אמורה להסתיים בתוך 30 יום ממועד ביצוע ההזמנה, בהתאם לתנאי בית קרמר, הרי שבהתאם לאמור בתצהירו של מנהל הנתבעת העבודה הוזמנה מהתובעת ביום 24.6.12 או בסמוך לכך, לפיכך אם השלב האחרון של העבודה, יציקת התקרה הסתיים, ביום 23.7.12, אין בכך איחור בהשלמת העבודה. הצדדים לא התייחסו במפורש בהסכם שביניהם למועד שבו היתה התובעת צריכה לבצע את עבודות האיטום לאחר ביצוע היציקה, (שלב 4) ומכל מקום ביום 31.7.12, המועד שבו חולל השיק עבור השלב השני, חלפו רק 7 ימים ממועד סיום היציקה. אני מקבל את הסברה של התובעת לפיו היא נזקקה למספר ימים לאחר סיום היציקה לצורך התארגנות ורכישת הקלקר הנדרש לצורך ביצוע האיטום. גם אם אקבל את טענת מנהל הנתבעת כי בשלב זה צריכה היתה התובעת לבצע עבודות גמר נוספות, הרי שאין בכך כדי לקבל את טענת הנתבעת לפיה במועד זה התובעת היתה רחוקה מסיום העבודה, נהפוך הוא במועד זה סיימה התובעת את החלק הארי של העבודה. זאת ועוד, השיק שחולל ביום 31.7.12 היווה תשלום עבור השלב השני של העבודה (יציקת רצפה) שביצועה הסתיים זה מכבר. כך שגם אם הנתבעת ביקשה להבטיח את סיום עבודות הגמר ע"י התובעת, הרי שיכולה היתה להסתפק בעיכוב התשלום האחרון של השלב הרביעי, שנועד להיפרע ביום 15.9.12 ושערכו 25% מהסכום הכולל של העבודה וזאת רק בתנאי שהתובעת לא היתה משלימה את העבודה עד למועד זה. בהתאם לקבוע בהצעת המחיר, ערכן של עבודות האיטום שאותן צריכה היתה התובעת לבצע לאחר שלב 4 הינו כ-5,000 ₪ וגם אם נותרו תיקונים או עבודות גמר נוספות שעל התובעת לבצע בנוסף לאיטום, בטרם ביצוע התשלום הסופי והאחרון של שלב 4, הרי שבוודאי שלא היתה לנתבעת כל הצדקה שלא לכבד את השיק עבור השלב השני ולהימנע באמצעות ביטול השיקים הנוספים מתשלום 75% מערכה הכולל של העבודה, מקום שמרבית העבודה כבר בוצעה על ידי התובעת ובמיוחד כשמנהל הנתבעת עצמו העריך את שווי העבודה שנותרה לביצוע בכ-15% מהתמורה הכוללת. גם העובדה לפיה השיק שנועד לפירעון התשלום עבור השלב השני של העבודה, חזר בציון "אכ"מ" תומך בגרסת התובעת לפיה היא מעולם לא הסכימה לדחיית מועד פירעונו של שיק זה. לא ראיתי כל סיבה מדוע תסכים התובעת לדחיית מועד התשלום עבור השלב השני, במיוחד כאשר היא סיימה לבצע את השלב הרביעי, ואין זה סביר בעיני כי אם התובעת היתה מסכימה לדחיית מועד התשלום של השלב השני, היא היתה מפקידה את השיק בבנק, בניגוד להסכמתה. כמו כן, אינני מקבל את הסברה של הנתבעת לפיו השיק חולל "בהעדר כיסוי" מאחר שהיא האמינה כי הוא לא יופקד ע"י התובעת ולפיכך לא דאגה להפקיד כספים לכיסוי השיק. נראה כי הנתבעת אכן נקלעה לקשיי נזילות, כפי שהעיד מנהל התובעת וכפי שאישר מנהל הנתבעת, הגם שתלה קשיים אלו בתובעת. המועד שנועד לביצוע האיטום לא נקבע במפורש בהסכם בין הצדדים וגם אם התעכבה התובעת בביצוע עבודות האיטום, ב-7 ימים לאחר שסיימה את ביצוע השלב הרביעי והאחרון שנקבע בהסכם, עדיין לא היתה בכך הפרת ההסכם מצד התובעת ולא היתה כל הצדקה לכך שהשיק עבור השלב השני של העבודה, שביצועו הסתיים זה מכבר לא יכובד. משהשיק חולל ביום 31.7.12, הפסיקה התובעת את ביצוע העבודה עד להסדרת התשלום, דא עקא, שבמקום להסדיר את התשלום ביטלה הנתבעת גם את השיק שנועד להיפרע ביום 15.8.12 עבור השלב השלישי וגם את השיק עבור השלב האחרון שנועד להיפרע ביום 15.9.12. השאלה הנשאלת איפוא הינה, האם התובעת היתה רשאית להפסיק את העבודה לאחר חילול השיק, או שמא היתה חייבת להמשיך ולסיים את העבודה במלואה חרף השיק שחזר וחרף ביטול השיקים בהמשך. סעיף 43א(3) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 קובע: (א) המועד לקיומו של חוב נדחה - (1) אם נמנע הקיום במועדו מסיבה תלויה בנושה - עד שהוסרה המניעה; (2) אם תנאי לקיום הוא שיקויים תחילה חיובו של הנושה - עד שקויים אותו חיוב; (3) אם על הצדדים לקיים חיוביהם בד בבד - כל עוד הנושה אינו מוכן לקיים את החיוב המוטל עליו. מקובל להבחין בין שלושה סוגים של חיובים: חיובים עצמאיים, חיובים מותנים וחיובים מקבילים, כאשר במקרה שבפני מדובר בחיובים מקבילים. כותבת על כך בספרה ג. שלו "דיני חוזים - החלק הכללי (תשס"ה), עמ' 455-456: "מעצם טיבו כולל כל חוזה חיובים חוזיים. בחוזה הדדי (סינאלגמטי) מוטלים על שני הצדדים חיובים, ומולם ניצבות זכויות חוזיות....חיובי הצדדים בחוזה הדדי יכולים להיות עצמאיים זה מזה, מותנים זה בזה או שלובים זה בזה. ... "חיובים שלובים (אשר יש המכנים אותם "חיובים מקבילים") הם חיובים נגדיים בחוזה הדדי אשר הדין קבע שיש לקיימם בד בבד....סעיף 43(א)(3) לחוק החוזים הכללי קובע במשפטנו את דין השילוב. סעיף זה מאפשר לצד לחוזה הדדי לדחות ולעכב את הקיום מצידו, עד שהצד שכנגד יהיה מוכן לקיים את חיובו....כאשר צד לחוזה עושה שימוש בזכות לדחות את קיום חיובו כל עוד אין הצד השני מוכן לקיים את החיוב המוטל עליו, הוא מפעיל סעד עצמי, הניתן להפעלה אוטונומית ומיידית." "בחוזה שחיוביו שלובים זה בזה אין צד אחד חייב לקיים את חיוביו קודם שהצד האחר יהא נכון לקיים את חיוביו שלו. לא נדרש קיום בפועל, באשר דרישה כזו היתה מביאה לידי מעגל שוטה שיסכל את קיום החוזה." בע"א 765/82 אלתר נ' אלעני נקבע בעניין חיובים שלובים כי: " במובן מסוים החיובים השלובים אינם אלא סוג של חיובים מותנים, אך בשל אופיים המקביל והשלוב, יש תמיד הדדיות המעוגנת בתנאים שמילויים הוא בגדר חיוב של הצדדים לחוזה. הווה אומר, החיובים ההדדיים קיימים ותקפים, וההתנאה אינה מופנית להשתכללותו של חיוב, אלא השפעתה אך על חובת הדדיות בביצוע החיובים. לצד קיום החיוב צמחה ההכרה בנכונות לקיים חיוב, כאחת מצורות הקיום של החיוב השלוב, כפי שנאמר: "מקום בו על שני צדדים או יותר, לקיים חיובים מקבילים, אין האחד יכול לתבוע את רעהו בשל הפרתו של החוזה אלא אם קיים - או לפחות היה נכון לקיים - את חלקו הוא בחיובים המקבילים" .....עיקרו של דבר, להבדיל מחיובים מותנים רגילים, הרי נוסף כאן אלמנט חשוב, והוא, חובת קיום חיובי הצדדים בו-זמנית, בגדר "טול לי ואטול לך" באותו מעמד." לעניין חיובים שלובים עוד נקבע בה"פ 32100-04-13 דסאו נ' ברוך ואח': "כך, שעה שמדובר בחיובים שלובים (או מקבילים), מורה סעיף 43 (א) (3) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים") כי צד אחד לחוזה (החייב) רשאי לעכב את ביצוע חיובו, כל עוד הצד השני (הנושה) אינו מוכן לקיים את חיובו-שלו. במילים אחרות, הנושה אינו יכול לטעון כי דחיית ביצוע חיובו של החייב, מהווה הפרה של החוזה. טעמו של דבר הוא שכל עוד הנושה אינו מוכן לקיים את חיובו, זכאי החייב לדחות את ביצוע התחייבותו. בנסיבות שכאלה, החיוב המקביל אינו משתכלל והחייב פטור מחובתו (ראו שלו ואדר דיני חוזים 120 ה"ש 46 (2009)). עם זאת, אם נכון הנושה לקיים את חיובו ואילו החייב אינו נכון לקיים את המוטל עליו, עולה התנהגותו של האחרון כדי הפרת החוזה (ראו ע"א 6276/95 מגדלי באך נ' חוזה, פ"ד נ (1) 562, 568 (1996); ע"א 204/91 זרי נ' זרי, פ"ד מו (3) 552, 556 (1992)).בע"א 765/82" בת"א 13600/04 סמל דורון נ' גרינבאום דורון נקבע כי: "במקרה שלפני שני הצדדים טוענים כי ההסכם הופר על ידי הצד האחר. ישנם מקרים של חיובים מותנים, בהם אין הצד הנפגע יכול כלל לקיים את התחייבותו הוא, כל עוד לא קוים חיובו של הצד שכנגד, אפילו רצה בכך (ע"א 368/83 מסיקה ואח' נ. ועקנין ואח' פ"ד מ(2) 477 בעמ' 480). ישנם מקרים אחרים, וזה המקרה שלפני, בהם יוכל הצד הנפגע, תיאורטית ומעשית, לקיים את חיובו, אלא שאין לדרוש ממנו בנסיבות העניין לעשות יותר מאשר לתת ביטוי לנכונותו לקיים את החיוב (ראה: ע"א 674/83 דניאלה ס.א. חברה זרה נ' "גד שט" שותפות פ"ד מא (4), 113 עמ' 125 - 126)." ניתן גם ללמוד מתא"ק 16342-10-09 ס.ד.מ לסביבה 2006 בע"מ נ' מועצה מקומית כפר יאסיף: "מטיבם וטבעם של דברים, מתן השרות ותשלום התמורה כמוסכם בין הצדדים, הינם חיובים שלובים ועל כן לא ניתן לבקר את החלטת התובעת להפסיק את איסוף ופינוי האשפה אור ליום 20.10.08 לאחר חודשים ארוכים של מתן שרות ללא תמורה. ניתן אפוא לקבוע כי הנתבעת היא זאת אשר הפרה באופן יסודי את ההסכם שבין הצדדים. על אף זאת נראה שהתובעת נזהרה מנקיטת צעד חריף של ביטול ההסכם בעקבות ההפרה ובחרה בצעד מתון יותר של הפסקת השרות עד למציאת פתרון, בעיתוי רגיש של ערב בחירות מוניציפאליות, צעד שלא היה מקובל על הנתבעת אשר הודיעה לתובעת כי היא מפסיקה את עבודת התובעת בתחומה. מקובלת עלי עמדת התובעת כי האחריות להפרת ההסכם מוטלת לפתחה של הנתבעת." השתכנעתי, כי התובעת ביצעה, בטרם חילול השיק ביום 31.7.12, את מרבית עבודות הבניה. בנסיבות אלו לא ניתן לצפות מהתובעת כי תמשיך לבצע ולהשלים את העבודות לאחר שהשיק עבור השלב השני חולל, במיוחד כאשר הנתבעת ביטלה גם את שני השיקים הנוספים. ביום 24.9.12 הוחלף ע"י הנתבעת אחד משלושת השיקים שחוללו ושיק זה נפרע. לאחר פירעון שיק זה ביצעה התובעת את עבודות האיטום והשלימה את ביצוע העבודה באופן סופי, למרות שהנתבעת נותרה חייבת לה מחצית מהתמורה בגין שני שיקים שטרם נפרעו על ידה. כפי שהעיד מנהל התובעת, הוא הסכים לסיים את ביצוע העבודה בבית רוזנברג, למרות שלא קיבל את מלוא יתרת התמורה, כדי לשמור על יחסים טובים עם רוזנברג שהינו מזכיר הקיבוץ, במיוחד כשהתובעת קיבלה עבודה גדולה נוספת מהקיבוץ. אשר על כן, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הפרה את ההסכם עם הנתבעת ולא איחרה בביצוע העבודות. מי שהפר את ההסכם הינה הנתבעת שלא שילמה לתובעת את התשלומים במועד, ללא כל הצדקה. לפיכך התובעת זכאית למלוא סכום התביעה בקיזוז סכום הנזק שקבע מומחה בית המשפט. התביעה שכנגד התביעה שכנגד לא הוכחה בכל צורה שהיא. נראה כי הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, על סכום מוגזם ומשולל יסוד, וזאת כמשקל נגד, לתביעה העיקרית. התביעה לפיצוי מוסכם בגין איחור בביצוע העבודה אני דוחה את התביעה לפיצוי בגין איחור בביצוע העבודה בבית משפחת קרמר, כאשר הטענה בעניין זה מתייחסת לכך כי הממ"ד בבית זה לא עבר ביקורת עד עצם היום הזה. בנושא זה הנתבעת לא הוכיחה, בכל צורה שהיא, כי העובדה לפיה הממ"ד לא עבר ביקורת נגרמה עקב ליקוי בעבודה שבוצעה על ידי התובעת, הטענה הועלתה בעלמא ללא שצורפה לה כל חוות-דעת מומחה או ראיה אחרת. באשר לתביעה לפיצוי בגין איחור בביצוע הבנייה בבית רוזנברג, משקבעתי כי התובעת היתה רשאית להפסיק את ביצוע העבודה עד לקבלת התשלום מהנתבעת, הרי שהתובעת אינה חייבת לפצות את הנתבעת בגין איחור בביצוע העבודה, שכן היא סיימה את העבודה לאחר ששולם לה תשלום חלקי וחרף קיום חוב נוסף בסכום משמעותי. בנסיבות אלה הנתבעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין איחור בביצוע העבודה. התביעה שכנגד בגין ליקויי בניה ובגין השלמת עבודה ככל שהתביעה שכנגד התייחסה לסכומי נזק בגין ליקויים בבנייה, הרי שהסתמכה על חוות דעת משוללת יסוד ומוגזמת שכלל לא נתקבלה כראיה על ידי בית המשפט עקב מינוי המומחה מטעם בית המשפט, והוא קבע כי הליקויים הקיימים בבנייה מסתכמים בסך של 2,850 ₪. גם טענת הנתבעת בעניין עבודות שלא הושלמו על ידי התובעת, לא הוכחה בכל צורה שהיא ודינה להדחות. אינני יכול לקבל את תצהירו של מנהל התובעת בעניין זה כראיה, למרות שהעיד כי הוא הנדסאי בניין, שכן מדובר בעניין שבמומחיות שיש להוכיחו באמצעות חוו"ד מומחה ותצהירו של מנהל הנתבעת לא נערך ככזה. כפי שהוכח לי, שני הבתים עליהם מדובר אוכלסו ע"י המזמינים המתגוררים באותם בתים ולא צורפה על-ידי הנתבעת כל ראיה כי הדיירים באותם בתים התלוננו על טיב הבניה, או דרשו מהנתבעת פיצוי מכל סוג שהוא בגין ליקויים בבניה, או בגין איחור בסיום העבודה. גם בעניין זה אני רואה לציין, כי אילו היו ליקויים בבניה בבית משפחת רוזנברג סביר להניח כי היתה באה תלונה ממשפחת רוזנברג עצמה וניתן היה לצפות כי הנתבעת תזמן את מי מבני המשפחה לעדות. עוד סביר להניח כי אם איכות עבודתה של הנתבעת בביתו של מר רוזנברג, מזכיר הקיבוץ, היתה כה גרועה, מן הסתם הקיבוץ לא היה מתקשר עם התובעת לבניית 24 בתים נוספים. למרות שחוות דעת המומחים מטעם הצדדים אינן מהוות ראיה בפני, רואה אני צורך להדגיש כי המומחה מטעם הנתבעת, העריך את הליקויים בבית רוזנברג בסכום של 204,749 ₪ (למרות שמשפחת רוזנברג מתגוררת בביתה בלא כל תלונה), בעוד שחוות הדעת מטעם התובעת העריכה את הליקויים באותו בית בסכום של 1,000 ₪ . אציין, כי הפער בין סכומי חוות הדעת, מעורר תמיהה לא מעטה לגבי רצינותה של חוות הדעת מטעם הנתבעת, במיוחד לאור חוות דעתו האובייקטיבית של המומחה מטעם בית המשפט שהעריך את הליקויים בסכום של 2,850 ₪, חוות דעת שאותה החלטתי לקבל. המומחה מטעם בית המשפט, מהנדס הבניין קליגסברג יעקב, הגיש את חוות דעתו, ובה קבע באשר לליקוי תיקון עבודות הבטון, כי עלותה מסתכמת ב-1,400 ₪. באשר לליקויים הנטענים בעבודות האיטום, קבע כי לא נמצאו כתמי רטיבות בקומה התחתונה וכי בבדיקה באמצעות מד-רטיבות מצא, כי הקירות יבשים. לפי בירור שערך עם מנהל התובעת, עלה כי קירות החוץ נאטמו באופן חלקי בלבד עד לשטח של 50 מ"ר כפי שסוכם בין הצדדים (ראה הצעת המחיר לבניית שלד משפחת רוזנברג שהינה חלק מהחוזה). לא ניתנה לתובעת תוכנית לפריסת איטום מטעם הנתבעת, ואת ההנחיות לביצוע האיטום קיבלה התובעת בשטח במסגרת מגבלה של 50 מ"ר וזאת ממנהל העבודה של הנתבעת. בפרק זה קבע המומחה, כי משהתובעת עמדה בהתחייבותה החוזית, וביצעה אטימה של 50 מ"ר (הקטן בהרבה מהשטח שאותו היה צריך לאטום), ומאחר והנתבעת ידעה כי נותרו שטחים בלתי אטומים, היה על הנתבעת לוודא כי שטחי האיטום החסרים יאטמו כנדרש. לפיכך, לא מצא המומחה אחריות כלשהי לתובעת בעניין האיטום. יש לציין, כי בעניין עבודות האיטום אישר מנהל הנתבעת בחקירתו כי הוא זה שסימן לתובעת היכן בדיוק לבצע את האיטום. הנתבעת היא זו שהזמינה מהתובעת, הקבלן המבצע, עבודת איטום ומשהזמינה הנתבעת איטום חלקי שאין בו די, אין לה אלא להלין על עצמה. ולפיכך מסקנתו של המומחה בעניין האיטום מקובלת עלי . באשר לגודל הפתח הבנוי של דלת הכניסה החיצונית לא מצא השמאי ליקוי. באשר לדרישה לתיקון קירות המרתף מצא המומחה כי קומת המרתף טויחה ולכן לא ניתן היה לבדוק את העקמומיות, למעט קירות בטון חשופים שבהם לא מצא עקמומיות. באשר לברזל בולט, נותרו קוצי ברזל בולטים, דבר הדורש חיתוך הקוצים בדיסק, עד פני הבטון כאשר המומחה העריך עבודות אלה בסך של 800 ₪. באשר לעבודות ניקוי מצא המומחה כי הפסולת היחידה שנותרה באולם הגדול הינה בכמות קטנה והיא נוצרה מעבודת קבלני עבודות הגמר ולא מעבודתה של התובעת. באשר לליקויים בממ"דים קבע המומחה, כי תפקוד חלון הממ"ד נמצא תקין וכי מומחה הנתבעת לא ידע להצביע על ליקויים המחייבים את החלפת החלון. גם תפקוד דלת הממ"ד נמצא תקינה ואין כל עילה להחלפת הדלת. לא היה ניתן לבדוק את הצורך ביישור הקירות אשר היו כבר מצופים במועד הבדיקה. באשר לדלת הממ"ד בדירת צפריר קבע המומחה, כי בעניין זה תכנון לקוי של מיקום צירי הדלת, הוא זה שגורם לחוסר אפשרות לפתיחה מלאה של הדלת. מכיון שהתובעת הינה קבלן מבצע, היא יצקה את קירות הבטון בהתאם לתוכנית ואין לה כל אחריות לתכנון לקוי. באשר לרוחב פתח המבואה נקבע כי מידותיו נכונות. המומחה נחקר בחקירה נגדית ארוכה וממצה על ידי ב"כ הנתבעת, אולם חרף חקירה זו האמור בחוות דעתו לא נסתר בכל צורה שהיא, ההסברים שנתן היו סבירים ומקובלים עלי ולפיכך אני מקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט וקובע כי הליקויים הינם לפי הקבוע בחוות דעתו. סוף דבר אשר על כן, הנני מקבל את התביעה הראשית בסך 148,072, ומפחית מסכום התביעה את סכום הליקויים שהעריך המומחה מטעם בית המשפט בסך 2,850 ₪, כך שהנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 145,222 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום האגרה כפי ששולמה ואת שכר המומחה ששילמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום כל תשלום ועד לתשלום בפועל. אני דוחה את התביעה שכנגד בשלמותה. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בגין קבלת התביעה העיקרית ודחיית התביעה שכנגד בסך כולל של 45,000 ₪. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יוםחוזהעיכוב ביצועחיובים שלוביםנושה