מהימנות עד היא עניין שלא קל להכריע בו

מהימנות עד היא עניין שלא קל להכריע בו. "אין לכחד שקיים קושי, עיוני וענייני גם יחד, בהצבעה על אותן עובדות המביאות את בית המשפט להכריע בשאלת מהימנותו של עד. מוצקותן של מסקנות, המושתתות על יכולתו האובייקטיבית של בית המשפט לרדת לחקר האמת תוך התבססות על שפת הגוף של העד, שנויה במחלוקת מלומדים בארץ וברחבי העולם. עם זאת, לבית המשפט לא מוקנים כלים "מדעיים" לבחינת מהימנותו של עד ומלבד השתלבותם של דבריו בראיות חיצוניות אחרות נצרך הוא לעיתים להכרעה על בסיס התרשמותו הבלתי אמצעית מן העד. העברתה של זו אל הנייר אינה קלה כל עיקר. לעניין זה אין יפים מדברים המאלפים של כב' השופט זילברג, שלא נס ליחם גם לאחר חלוף יובל שנים, לפיהם הכרעה על בסיס התרשמותו של בית המשפט הדן בתובענה היא בגדר עניין שהוא "כמעט סמוי מן העין, כמו עקימת שפתיים, שטף דיבור, היסוס פורתא, אזיל סומקא ואתי חיוורא (או להיפך)" וכל כולו אינו אלא מעין "דק מן הדק עד אין נבדק (ע.א 377/61 לוי נ' היועץ המשפטי לממשלה פדי יז 6510, 1073). מושכלות יסוד הן כי להתרשמות מן הדרך בה נמסרת העדות נודעת השפעה על מידת האמון שיתן בית המשפט בעד (ע.א. 91/51 מדור חברה לביניין ופינסיים בע"מ נ' ביק, פדי ה 792, 796) ובלבד שזו לא תושתת על תחושת בטן או הרגשות סתומות ועמומות אלא תבחן תוך שים לב להגיונה הפנימי של הגרסה ולהשתלבות העדות במכלול". (ע.פ 1442/0 מדינת ישראל נ' פלוני מיום 1/9/08, סעיף 25 לפסק הדין. דיוןמהימנות עדים