רכישת זכויות דייר ממשיך להמשיך ולהתגורר בדירה

רקע וטענות הצדדים 2. הדירה שהושכרה למנוחה ביום 5.11.96 ידועה גם בכתובת רחוב ויצמן או רחוב העצמאות 204/13 בנתיבות. מביקורי מעגל שערך רכז האזור מר תורג'מן מרדכי, בימים 18.11.08, 25.8.09, ו- 31.8.2010, הסתבר כי הנתבע 1 התחתן ועבר בתחילת ספטמבר 2009 לדירה שכורה. לפיכך, לאחר פטירת האם התבקש לעזוב את הדירה. הרכז ניסה לעזור לנתבע 1 בקבלת זכאות כדייר ממשיך. ראשית הוגשה בקשה לחברת עמיגור, וועדת השלושה דחתה בקשתו ביום 26.12.11. בדיון בוועדת האכלוס העליונה, מיום 5.6.2012 - הוחלט לדחות את הבקשה להכיר בנתבע כדייר ממשיך. ההחלטה התבססה על האמור בדו"ח מאוגוסט 2010, בו נמצא כי הנתבע לא מתגורר ביחד עם האם, ולפיכך נקבע כי מאחר ולא התגורר עם האם במשך 4 שנים ברציפות לפני פטירתה, אינו זכאי למעמד של דייר ממשיך. עוד נקבע כי שני הנתבעים אינם זכאים לדיור ציבורי מאחר ואינם מתקיימים מקצבת הבטחת הכנסה לשנים עשר החודשים שקדמו לדיון. נקבע כי הדירה נחוצה לצורך אכלוס זכאים שאושרו כדין לדיור הציבורי ולא ניתן לחרוג מהכללים בעניינם של הנתבעים. 3. לטענת הנתבעים הנסמכת על תצהיריהם, תצהיר שני חברים של הנתבע וקרוב משפחה, הנתבע הינו בן זקונים למנוחה אשר טיפל בה ממועד הגעתם לארץ, דרך מרכז הקליטה ומתחילת המגורים בדירה נשוא התביעה. לטענתו גם לאחר נישואיו בשנת 2005 לנתבעת 2, גרה אשתו עמו בדירת האם, מאחר והיה ידוע לה כי התחתנה לא רק איתו, אלא גם עם אמו. לטענת הנתבעים בשנת 2009, עקב חיכוכים בין אמו המנוחה לאשתו, עברו אשתו והילדים לדירה שכורה, באופן זמני, תוך שהנתבע נשאר לסעוד את אמו בדירה. לטענתו היעדרותו מהדירה היתה לצורך התייחדות עם אשתו ולא היה עוזב את הדירה ביודעו כי הדבר פוגע בזכותו לזכות בהכרה של דייר ממשיך. לתצהירו צרף מסמכים שונים המעידים כי כתובתו היתה ונשארה בשד' ויצמן 204/13 ולראיה צרף תלושי משכורת, תעודת זהות, רישיון נהיגה, תשלומי ויזה ומסמך מהביטוח הלאומי. דיון והכרעה 4. המנוחה נפטרה ביום 21.10.2011, לפיכך כל המסמכים אשר הוגשו והמאוחרים למועד זה, אין להם כל משקל. אין חולק כי הנתבע גר בדירה עד לאוגוסט 2009, והשאלה הדורשת הכרעה הינה האם עת שכר דירה אחרת מספטמבר 2009 עבר להתגורר באותה דירה עם אשתו, או שמא המשיך להתגורר בעיקר בבית האם המנוחה. מטעם התובעת העיד הרכז תורג'מן מרדכי אשר הבהיר כי הכיר את המשפחה ובביקורו מיום 25.8.09, בנוכחות המנוחה והנתבע, אשר תרגם את הביקור, נאמר לו כי הנתבע התחתן ואמור לעבור ב- 1.9.09 לדירה אחרת. העד אף הציג לנתבע ולאחר מכן לאשתו את חוזה השכירות אשר צוין בביקור כי הנתבע ימסור לו. מר תורג'מן הבהיר כי בביקור המאוחר מיום 31.8.2010, אשר נערך בנוכחות שכן שסייע בתרגום, (בדו"ח צויין שמו: ינקה אשגרה (שמן)), התרשם כי המנוחה גרה לבדה וציין עובדה זו בדו"ח שערך. בעדותו אף הוסיף כי ידע שהנתבע עבר לגור בדירה שכורה, אף מביקורים אחרים שערך בדירות התובעת, מאחר ושכר דירה בבניין אחר בו מצויות דירות של התובעת. העד הבהיר כי למרות שלכאורה רק על סמך ביקור אחד מאוגוסט 2010 נשללה זכאותו של הנתבע להיות מוכר כדייר ממשיך, לא נעשה הדבר כלאחר יד, אלא לאחר שדרש בביקור קודם אישורים אודות מעבר לדירה אחרת וקיבל בפועל הסכם שכירות. העד הבהיר כי הבנתו המקצועית על סמך ניסיונו היתה כי הנתבע אינו גר בדירה עם האם, אשר זכתה עקב כך להנחה בתשלום שכר הדירה, אשר היה גבוה יותר עת גר בנה עמה. לא התרשמתי כי העד הטעה את המנוחה או כי אין ליתן משקל מלא לאמור בדו"ח ביקורי המעגל שביצע. מדובר ברכז המכיר את המשפחה ויודע להבחין אם חל שינוי במצב האכלוס בבית. המיוחס לו בסיכומי הנתבעים, לפיו פעל בעידוד התובעת להטעות ולהתנכל לאוכלוסיה האתיופית, מהווה השמצה חסרת בסיס. לא הונחה תשתית עובדתית לטענה כי הרכז שידל את המנוחה והנתבע להציג לו חוזה שכירות של דירה אותה שכר הנתבע, כדי לזכות את המנוחה בהנחה, מבלי להבהיר לנתבע את האפשרות כי חוזה השכירות יפגע בסיכוייו להוכיח כי זכאי למעמד של דייר ממשיך. מהדו"ח מיום 25.8.09 עולה כי נמסר לרכז מידע ביוזמת הנתבע אודות העובדה כי התחתן ואמור לעבור דירה. בשלב מאוחר יותר אף הומצא לו חוזה השכירות. הנתבעים לא טרחו מיוזמתם לצרף את חוזה השכירות ורק בעדות אישרו כי שניהם רשומים בו כשוכרים. יוער כי טענת הנתבעים חסרת תום לב מאחר ובמידה ואכן המציאו לתובעת תיעוד כוזב כדי לזכות בהנחה בדמי שכירות עליהם לשאת בהשלכות מעשיהם. אף הטענה בסיכומים כי דו"ח ביקורי המעגל לא הוצג מראש לנתבעים והטענה בדבר זהות המתרגם בביקור המעגל האחרון, לא ניתן להעלותה לראשונה בסיכומים. לנתבעים ניתנה האפשרות להגיב לאמור בביקורי המעגל וניתן היה עתור להבאת ראיות מפריכות ביחס לזהות המתרגם. בהעדר טענות במהלך הדיון לא ניתן להסתמך על צילום לא קריא של תעודת הזהות. יוער כי הנתבעים עברו את כל השלבים המינהליים לצורך בחינת זכאותם וקשה לקבל את הטענה כי לא זכו לעייין טרם הגשת תצהיריהם בדו"חות ביקורי המעגל שנערכו בנוגע לדירה. 5. בהתאם לסעיף 3 (א) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח - 1998 (להלן - החוק) כפי שתוקן בתיקון מספר 3, תשס"ט - 2009, לא יהיה דייר ממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה ציבורית עם קרוביו והוא יפנה את הדירה תוך 9 חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה ממשרד הבינוי והשיכון כי אינו זכאי לדירה ציבורית לפי הכללים. אם הדייר ממשיך זכאי מכח מצבו האישי להיות מוכר כבעל זכות בדירה ציבורית, רשאי הוא להמשיך ולגור בדירה כדייר ממשיך. תיקון זה, אשר תחילתו ביום 15.7.09, הקשיח את תנאי הזכאות לדיירים ממשיכים בכך שגם דייר ממשיך ייאלץ לעזוב את הדירה אם בעצמו אינו זכאי לדיור ציבורי. תיקון זה משקף את הצורך בשוויוניות בחלוקת המשאבים הדלים של הדיור הציבורי. סייג לתיקון האמור נקבע בהוראות המעבר לתיקון האמור (סעיף 70 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו - 2010), תשס"ט - 2009) אשר קבע כי הוראות החוק טרם התיקון ימשיכו לחול על מי שביום 1.8.09 התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית במשך 4 שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות עד למועד שבו נפטר הזכאי. פועל יוצא הוא, כי כדי שהנתבע יהיה מוכר כדייר ממשיך אשר זכאותו אינה תלויה במצבו האישי כזכאי לדיור ציבורי, עליו להוכיח כי גר במשך ארבע שנים רצופות עד לפטירת המנוחה, יחד עימה בדירה. מאחר והמנוחה נפטרה ביום 21.10.2011, על הנתבע היה להוכיח כי גר ברציפות מיום 21.10.2007 ועד לפטירתה. מאחר ואין מחלוקת כי עד לאוגוסט 2009 גר בדירה, פרק הזמן השנוי במחלוקת הינו ממועד שכירת הדירה החלופית ביום 1.9.2009 ועד לפטירת המנוחה. ככלל, הנטל על התובעת להראות כי היא הבעלים החוקיים של המקרקעין או הנכס ואז עובר הנטל לנתבע להראות שרכש זכויות בדירה. על הנתבע הנטל להוכיח כי התגורר ברציפות עם המנוחה עד לפטירתה, ולכן זכאי הוא לקבלת זכויות בהתאם לחוק. 6. הנתבעים אשר ידעו מראש כי טענותיהם קשות להוכחה, הקדימו והבהירו בתצהיריהם כי נשכרה דירה אחרת עבור האשה והילדים ולטענת הנתבע לא גר באופן רציף באותה דירה, אלא המשיך לגור עם אמו כדי לשמור על זכויותיו כדייר ממשיך. כדי לקבל את גרסת הנתבעים יש להאמין כי באוגוסט 2009, עת היתה המנוחה בחיים, הסכים הנתבע להיפרד מאשתו לזמן בלתי מוגדר וזאת כדי לזכות במעמד של דייר ממשיך, למרות שמבחינת מצבו הכלכלי אינו זכאי להכרה בזכות זו. למרות שיש להעריך את נאמנותו של הנתבע לאמו וטיפולו ארוך השנים באם הקשישה, עת נדרש לבחור בין המשך מגורים עם האם לבין המשך הנישואין, לא מצאתי כי עלה בידי הנתבעים להוכיח שבחר להיפרד מאשתו ולהגיע לבקרה רק באופן אשר אינו מנתק את המשך מגוריו בדירת האם. הנתבע צרף ספח תעודת זהות אשר עודכן ביום 13.12.10 ובו מופיעה הכתובת שד' ויצמן 204/13, נתיבות. עיון בספח מגלה כי לבני הזוג שלושה ילדים קטינים אשר תאריך לידתם: 21.10.2005, 21.1.2009, 9.12.2010, משמע, שלשיטת הנתבע, הסכים לשלוח את אשתו עם שני ילדים אשר אחד בן כשמונה חודשים לגור בדירה אחרת כדי לזכות בזכויות של דייר ממשיך. עצם העובדה כי הנתבע השאיר את כתובתו בדירת האם, אינה מהווה ראיה חיצונית ואובייקטיבית לכך כי אומנם המשיך לגור שם משנת 2009. לא צורפו מסמכים מהם ניתן ללמוד על היקף הצריכה של חשמל או מים בשני הבתים באופן בו ניתן ללמוד על מספר הנפשות שגרו בכל דירה. בנוסף, נמנעו הנתבעים מהעדת שכנים בשתי הדירות, זו של המנוחה וזו השכורה, או את משכיר הדירה, אשר יבהיר מי בפועל גר בדירה השכורה. לא מצאתי כי ניתן לקבל את עדותו של הנתבע, כי שכר את הדירה רק לאשתו וילדיו והמשיך לגור באופן מלא בבית אימו. אף העד, אווקה אדנה, קרוב משפחתו של הנתבע, טען לכל היותר כי הנתבע גר לסירוגין בבית אמו ובדירה השכורה. לא מצאתי כי ניתן לתת משקל רב לעדות החברים מהעבודה, הן מחמת הזהירות שיש לייחס לעדויות כאמור שנועדו לסייע לנתבע לזכות בזכויות בדיור ציבורי, שעה שמצבו הכלכלי אינו מקנה לו זכות כאמור והן מהטעם כי העדים לא פרטו את תדירות ביקורם בדירה עד לפטירת האם. התצהירים מטעמם הינם כלליים ומתייחסים באופן כללי לטענה כי הנתבע המשיך לגור עם אמו. מר גבאי טען כי ביקר מספר פעמים בדירה, אולם לא ציין במפורש כיצד ידע שהנתבע עדיין גר שם ואילו מר לוי העיד בהגינותו כי תדירות ביקוריו אצל הנתבע היתה נמוכה, מאז הפסיקו לעבוד יחדיו בשנת 2004. 7. לא מצאתי כי ניתן לפקפק באמינות הדיווח של הרכז, מר תורג'מן מרדכי, אשר עדותו נטולת אינטרסים, ליווה את המשפחה ממועד כניסתה לדירה, ואף ניסה לסייע לאחר פטירת האם. וודאי שאין לייחס כל משקל לתיאורת הקונספירציה של מר גבאי חיים שטען להתנכלות מכוונת מצד התובעת ליוצאי העדה האתיופית בנתיבות. במקרה הנדון ניתן דיווח אמת מצד הנתבע עצמו אודות מועד עזיבתו את הדירה, דיווח שגובה במסירת העתק הסכם שכירות לרכז, אשר ציין בדו"ח ביקור המעגל שערך, בנוכחותו של הנתבע, כי מתכוון הוא לעבור דירה בראשית ספטמבר 2009. טענת הנתבע כי הרכז שידל אותו לדווח אודות ההסכם רק לצורך הנחה לאם מנוגדת לטענתו כי ידע אודות זכויותיו כדייר ממשיך. לא סביר שהיה מדווח על עזיבת המושכר לו היה ממשיך לגור בו. עם כל הצער על הנתבע, אשר איבד את זכויותיו להכרה כדייר ממשיך, זכויות אלו קבועות בחוק ויש להקפיד על אופן הקצאתן למעוטי יכולת הזכאים לפי החוק. למרות אובדן הזכויות, זכה התובע בעצם עזיבתו את הדירה לשיקום יחסיו עם רעייתו. סוף דבר 8. לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי לנתבע זכויות של דייר ממשיך וכפועל יוצא, אין הוא או בני משפחתו זכאים להמשיך ולגור בדירה. אני מורה על סילוק ידם של הנתבעים מהדירה. בנסיבות העניין, ומאחר ולא מדובר במקרה מובהק של פלישה לנכס, אין צו להוצאות. כדי לאפשר לנתבעים שהות לאתר מקום מגורים חלופי, אני מורה כי הפינוי יבוצע עד ליום 1.1.2014. דייר ממשיךמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)