עצם העובדה שהנפגע הוכר כזכאי לקבלת תגמולים בענף נכות עבודה אינה שוללת מהמוסד את האפשרות לתבוע שיבוב בגין תגמולים ששילם בפועל בענף הנכות הכללית. 1. לפני תביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי לשיפוי המוסד בסך 30,974 ₪ בגין גמלאות שמשתלמות לנפגע תאונת דרכים מכוח ההסכם שהיה נוהג שנים רבות בין המוסד לבין חברות הביטוח, ואשר הסדיר את זכות שיבוב של המוסד בגין הגמלאות המשולמות לנפגע. 2. לפי ההסכם, מחוייבת הנתבעת לפצות את התובע בשיעור 55% בגין תשלומים ששילם לנפגע באותם מקרים בהם עשויה הנתבעת להיות אחראית מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. 3. ביום 20.9.06 בדרכו לעבודה עת נהג ברכב מס' רישוי 66-743-28, נפגע מר יעקב ריבקין (להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים. כתוצאה מן התאונה נחבל הנפגע בכל חלקי גופו ופונה לבית החולים איכילוב, ובעקבותיה סבל בין היתר מבעיות נפשיות. 4. בהיות התאונה תאונת עבודה הגיש הנפגע תביעה לקביעת דרגת נכות למחלקת נפגעי עבודה של התובע, שם נקבעה לו ביום 24.2.10 נכות נפשית בשל התאונה בשיעור 10% על פי תקנה 34 (ב). 5. בנוסף לאחר התאונה, פנה המבקש במקביל בתביעה גם לענף הנכות הכללית של המוסד לביטוח לאומי. במסגרת זו עבר המבקש שורה של בדיקות, ובסופו של דבר נקבעה לו נכות רפואית בגין בעיותיו השונות, וביניהן נכות בשיעור של 40% בגין תסמונת פוסט טראומטית PTSD)), והוא החל מקבל גמלת נכות כללית. תמצית טענות הצדדים טענות התובע: 6. התובע טוען בסיכומיו כי כתוצאה מהתאונה הוא שילם וישלם לנפגע סכומי כסף במסגרת זכאותו לקצבת נכות, וכי מכוח ההסכם והחוק, כאמור, על הנתבעות לפצותו בסך 55% בגין הקצבאות שהועברו ויועברו על ידיו לנפגעת. התובע מאשר כי הועבר לידיו מידי הנתבעת עד היום סכום של 12,491 ₪ בגין נכות שנקבעה לנפגע בענף נפגעי עבודה של התובע, אך טרם הועבר הפרש הפיצוי בגין קצבאות הנכות הכללית שמשלם לנפגע בשל נכותו הנפשית בשיעור 40% עקב התאונה, כפי שנקבע בענף נכות כללית של התובע. 7. התובע מסביר, כי אין ספק שהנכות הנפשית ממנה סובל הנפגע שנקבעה בענף נכות כללית קשורה במלואה לתאונה. הקשר הסיבתי בין הנכויות שנקבעו לבין התאונה, כך נטען, הינו ברור ועולה הן מתוך המסמכים הרפואיים בעניינו של המבקש, הן מעצם היעדר עבר רפואי רלבנטי, והן מתוך הפרוטוקולים של הועדות הרפואיות במוסד. התובע אף מפנה לפסיקה עניפה ממנה עולה כי בתביעות שיבוב על בתי המשפט לראות בקביעות הרופאים בועדות המל"ל השונות קביעות מחייבות כל אימת שעולה קשר סיבתי בין הנכות לתאונה. (ראה למשל רע"א 436/08 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי 11.5.09). 8. בנוסף סבור התובע בנוגע לגובה הנכות כי על בתי המשפט לבכר את גובה הנכות כפי שנקבעה באותו ענף אליו מתייחסת התביעה, קרי במקרה הנוכחי ענף נכות כללית. גם בהקשר לסוגיה זו מפנה התובע לפסיקה ענפה, לפיה בתי משפט ביכרו את גובה הנכות כפי שנקבע בענף נכות כללית על פני גובה הנכות שנקבעה בועדה לנפגעי עבודה (ראה למשל ת"א (י-ם) 8773/07 המוסד לביטוח לאומי נגד נגה חברה לביטוח בע"מ 4.2.10). 9. אי לכך לטענת התובע, הנתבעת חייבת לפצותו בסך נוסף של 30,974 ₪ וכן, ריבית על פי ההסכם בין הצדדים. טענות הנתבעת 10. לטענת הנתבעת, בראש ובראשונה המוסד לא הוכיח את הקשר הסיבתי בין גמלת הנכות הכללית המשולמת על ידיו לבין התאונה, וקביעת נכות בענף נכות כללית אינה נופלת בגדר הוראות סעיף 6 ב לחוק הפלת"ד. 11. לטענת הנתבעת, הפסיקה, אשר הובאה על ידי התובע, לפיה לקביעות רופאי המל"ל עדיפות על פני מומחי ביהמ"ש ככל שניתן להסיק קשר סיבתי בין הנכות לתאונה, וכי בתי המשפט מבכרים את הנכות כפי שנקבעה בענף נכות כללית על פני ענף לנפגעי עבודה, אינה רלוונטית לאור הלכה חדשה אשר נקבעה בשורת פסקי דין חדשים מהעת האחרונה. לפי הלכה חדשה זו, כשתביעת הניזוק כנגד המזיק נידונה ראשונה, ונתקבלה במסגרת ההליך קביעה שיפוטית ביחס לנכות, תשמש קביעה זו גם את תביעת השיפוי. (רע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המל"ל 21.8.12, ע"א 4921/07 המוסד לביטוח לאומי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ 29.1.09), ע"א 2135/06 בולוטין נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' 29.6.08. אי לכך, לטענת הנתבעת, קביעות מומחי ביהמ"ש גוברות על הנכות הכללית שנקבעה במל"ל, ויש להוכיח את הקשר הסיבתי בין התאונה לנכות ככל עניין שברפואה, ע"י המצאת "חוות דעת רפואית" ערוכה כדין לפי התקנות, אך הוא לא עשה כן. יתרה מזאת, לטענתה, בעניינו ניתנה קביעה ע"פ דין ע"י ועדת המל"ל בענף נפגעי עבודה, אשר הינה שוות ערך לקביעת מומחה ביהמ"ש, ואשר שימשה את הנפגע בתביעתו ללא שאיש חלק עליה, ואי לכך קביעה זו, לאורה ניתנה לנפגע נכות בשיעור 10% בלבד, תשמש גם את תביעת השיבוב. 12. הנתבעת אף מדגישה כי לעומת הוועדה הרפואית הפועלת במסגרת ענף נפגעי עבודה, עליה חלה החובה להתייחס לזיקה הסיבתית שבין הפגיעות השונות מהן סובלים הנפגעים, ובהיעדרה אין נקבעת נכות, הרי בענף נכות כללית אין הוועדה נדרשת לקשר שבין הנכויות השונות לבין אירוע מסוים, ומשכך בכל מקרה קביעות הועדה לא מבססות קשר סיבתי בין הנכות לתאונה. הנתבעת אף דוחה את טענות המוסד כי ביהמ"ש ישים עצמו במקרה דנן כמומחה רפואי ויקבע את הקשר בין הנכות לתאונה. 13. בנוסף, בבואה לשלול את הקשר הסיבתי בין הנכות הכללית לתאונה, הנתבעת נסמכת אף על המועד שבו נקבעה הנכות הכללית כמתחילה החל מיום 1.1.11, ולא מיום התאונה. 14. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, במקרה הנדון אף מתקיים השתק שיפוטי, באשר התובע מבקש לסתור בתביעתו את קביעותיו שלו, לפיהן, נכותו של הנפגע בשל התאונה עומדת על 10% בלבד. מאחר ובהליך תביעת נכות מעבודה שהוגשה על ידי הנפגע קבע המוסד לביטוח לאומי כי הנכות הינה בשיעור 10% בלבד, הוא מושתק מלטעון אחרת בהליך דנן בפני בית המשפט. 15. הנתבעת אף מוסיפה כי ניכר שדרכו של התובע נגועה בחוסר תום לב, וכי היא מהווה ניצול לרעה של הליכי המשפט. הנתבעת הפנתה לפסיקה אשר הדגישה את חובת תום הלב, היושר וההגינות הנדרשים מצד להליך בכלל ומרשות מרשויות המדינה בפרט. דיון והכרעה 16. תביעת המוסד נסמכת על ההסכמים שנחתמו בין חברות הביטוח לבין המוסד לביטוח לאומי, אשר באו להסדיר באופן כולל את מערך היחסים בין צדדים אלה בכל הכרוך ליישום הוראת סעיף 328 הנ"ל. כידוע, המוסד לביטוח לאומי וחברות הביטוח ראו לנכון לייעל את הליך השיפוי בדרך של קביעת הסדר מוסכם כללי מראש, שיבוא תחת ההדיינויות העתידיות, שהיו נדרשות בכל פעם שהמוסד היה חפץ להפעיל את הזכות המוקנית לו בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. ההסכמים נועדו "...להביא לפתרון מחלוקות עתידיות בין הצדדים... ולהגיע להסכמה מראש כדי לחסוך התדיינויות בעתיד בכל תביעה ותביעה בנפרד..." (ד"נ 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט חברה לביטוח פ"ד ס (4) 132 (5.1.2006)). 17. בהלכה של בית המשפט העליון בעניין רע"א 5123/10 ילנה זטולובסקי נגד המוסד לביטוח לאומי 21.8.12 (להלן: "הלכת זטולובסקי") קבע בית המשפט העליון את סדר השלבים על פיהם יקבע ביהמ"ש הדן בתביעת השיפוי את שיעור נכותו הכוללת של הנפגע ואת שיעור נכותו מהתאונה, כאשר בעניין זה אין הבדל אם תביעת השיפוי של המוסד מוגשת לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי או אם מדובר בתביעה המוגשת לפי הסכם השיפוי. 18. מקום בו תביעת הניזוק כנגד המזיק נדונה ראשונה ונתקבלה במסגרת אותו הליך קביעה שיפוטית של יחס הנכויות, תשמש קביעה זו גם את תביעת השיפוי של המוסד (ודוק: ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעה השיפוטית רק מקום בו נדרש ביהמ"ש, במסגרת תביעת הניזוק, לשני הפרמטרים המשמשים לחישוב יחס הנכויות). 19. מקום בו טרם נקבע יחס הנכויות ע"י ביהמ"ש (אם בשל שתביעת השיפוי של המוסד קדמה לתביעת הניזוק או שהוגשה לפני שזו נסתיימה; אם בשל שתביעת הניזוק נסתיימה בפשרה טרם שהובאו ראיות בדבר הנכות הרפואית היחסית), במקרה זה יקבע ביהמ"ש את שיעור הנכות הכוללת של הניזוק ואת שיעור נכותו כתוצאה מהתאונה, בהסתמך על קביעות הוועדה הרפואית של המוסד. 20. רק אם לא ניתן לחלץ נתונים אלה מקביעות המוסד, כי אז ייקבעו הנכויות ע"י מומחים מטעם בית המשפט שדן בתביעת השיפוי של המוסד. 21. בענייננו, תביעת הניזוק כנגד המזיק נסתיימה בפשרה (ראה נספח ח' למוצגי התובע). לאור הלכת זטולובסקי אם כן בית המשפט יקבע את שיעור הנכות בהסתמך על ועדות המל"ל, ורק אם לא ניתן יהיה לחלץ את יחס הנכויות יזדקק בית המשפט למומחים מטעמו. 22. אין מחלוקת בין הצדדים במקרה שלפני בנוגע לכך שתביעת שיבוב מעין זו שלפנינו, מחייבת קשר סיבתי בין אירוע התאונה לבין הנכות הרפואית, וכפועל יוצא מכך, הגמלאות שמשולמות לנפגע. קשר סיבתי זה מהווה בסיס לתביעת המוסד לביטוח לאומי, בין אם התביעה הינה מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי ובין אם התביעה הינה מכוח הסכם בין הצדדים. עם זאת, המחלוקת בין הצדדים עוסקת בשאלות העיקריות הבאות: ראשית, האם במקרה שבו נכותו של הניזוק נקבעה הן על ידי ועדה רפואית בענף נפגעי עבודה, והן על ידי ועדה רפואית בענף נכות כללית, האם מוגבלת זכות הפיצוי כזכור, המגעת למל"ל, אך ורק בגין הגמלאות שאמור היה לשלם על פי קביעת הועדה בענף נפגעי עבודה, שהיא, קביעה המתבססת על קשר סיבתי מובהק בין התאונה לבין הנכות, או שמא זכותו של המל"ל להיפרע בגין התגמולים ששילם לנפגע, על פי קביעת הועדה בענף נכות כללית, ובלבד שזכות הפיצוי תתייחס לאותם תגמולים ששולמו בגין נכויות שניתן לקשור אותן בקשר סיבתי לתאונה? במילים אחרות, האם המוסד לביטוח לאומי רשאי לדרוש שיפוי בגין נכויות בענף נכות כללית שהוא קושר אותו לתאונה כאשר בענף לנפגעי עבודה, קבעו נכות אחרת. כפועל יוצא חלוקים הצדדים אף בשאלה האם אותן גמלאות נכות כללית שנתבע שיפוי נוסף בגינן הינן קשורות לתאונה בקשר סיבתי, ואיך בוחנים פרמטר זה? 23. ראשית אתייחס לשאלה הראשונה שבמחלוקת האם בית המשפט יכול לקבל תביעות הנובעות מנכות שנקבעה בוועדה לנכות כללית אשר שונה לחלוטין מקביעתן של ועדות נכות מפגיעה בעבודה. 24. ההכרעה בשאלה זו הינה בחיוב. תביעת המוסד לביטוח לאומי מתבססת, כאמור, על הוראות ההסכם הקיים בינו לבין חברות הביטוח כאשר לשון ההסכם הינה: "שילם או משלם המוסד - על-פי הוראות החוק - גמלאות לנפגע בתאונת דרכים (להלן - התביעה), והחברה אחראית - על-פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח - לפצות את אותו נפגע מכוח היותה המבטח של השימוש בעלי הרכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, בגינה משתלמות הגמלאות לנפגע, בפוליסה שהייתה בת תוקף בעת התאונה, תפצה החברה את המוסד..." 25. לפיכך, ניתן להניח כי לוּ הייתה זכות השיבוב של המוסד מוגבלת במקרים של תאונת עבודה לגמלאות שהיה זכאי הנפגע לקבל בענף נכות מעבודה, ולא חלה על הגמלאות ששולמו בפועל בענף נכות כללית, היה הדבר בא לידי ביטוי בלשון ההסכם. מכך נובע, כי עצם העובדה שהנפגע הוכר כזכאי לקבלת תגמולים בענף נכות עבודה אינה שוללת מהמוסד את האפשרות לתבוע שיבוב בגין תגמולים ששילם בפועל בענף הנכות הכללית. קרי אין מקום לטענת הנתבעות כי במקרים בהם נקבעת דרגת נכותו של הנפגע גם על ידי אגף הנכות הכללית, לא יכול המוסד להוכיח כי חלק מהנכות קשורה בקשר סיבתי לתאונה. (ראה לעניין זה ע"א 14951-01-09 מנורה חברה לביטוח מע"מ נ' המל"ל סניף חיפה 3.8.10, רע"א 7025/10 מנורה חברה לביטוח ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי 21.8.11) 26. זאת ועוד, גם לפי הפסיקה ניתן להסתמך בתביעות השיבוב על אחוז הנכות מועדת נכות כללית, וזאת כל עוד הוכח קשר סיבתי בין אחוזי הנכות ל תאונת הדרכים. ברע"א 3535/11 המוסד לביטוח לאומי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ 22.8.12 קבע השופט גרוניס (כתוארו אז) : "כאשר מדובר בגמלת הנכות הכללית, מתעורר קושי לעמוד על הזיקה הסיבתית שבין הגמלה לבין התאונה, שהרי במסגרת ענף זה (להבדיל מענף נכות בעבודה), נדרשת הוועדה הרפואית של המוסד לכלל הנכויות של הנפגע, יהא מקורן אשר יהיה. בית המשפט נדרש, אפוא, לבודד מן הנכות הכוללת את אותן נכויות, שהוסבו לנפגע כתוצאה מן התאונה". בת"א 4844/00 המוסד לביטוח לאומי נ' ענבל חברה לביטוח 30.8.05 השופט וינוגרד ציין בהיא לישנה: "התובע טוען כי על הנתבעת לשפותו על פי ההסכם בגין הנכות הכללית המלאה, מבלי להפחית דבר בגין הנכויות שאינן קשורות סיבתית לתאונה. מסיכומיו עולה כי לשיטתו מקום בו עבר הנפגע את הסף המזכה בגימלה בגין הנכות המשויכת לתאונה - זכאי התובע להשבה מליאה בהתאם להסכם, ואין עוד מקום לבחון את שיוך מלוא הנכות לתאונה. כן ניתן לדלות מסיכומי התובע את הטענה לפיה עצם תשלום הגמלאות מקנה את זכות התביעה על פי ההסכם, ואין עוד צורך בבחינת הקשר הסיבתי בין הנכויות לתאונה. טענות אלה יש לדחות. ככל שאלה מושתתות על ההסכם ועל דיני החוזים". ב תא"ק (י-ם) 13697/07 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ מצוין (בסעיף 51 לפס"ד) "משהפסיקה הכירה בכך שקביעות המומחים בענף נכות כללית יגברו על קביעות המומחים בתביעת הנפגע, אין אני רואה מקום לקבוע שאלה לא יגברו גם על קביעות המומחים בענף נכות מעבודה ובלבד שהוכר בענף נכות כללית הקשר הסיבתי. צודק התובע בטענתו כי לא מדובר במומחים שלו ואף הוא לעיתים אינו שבע רצון מהחלטותיהם של מומחי הועדות וזכאי לערור על הקביעות". יתרה מכך, בפרשת זטולובסקי נקבע כי כשם שהנפגע יכול לבחור איזה מסלול במוסד לביטוח לאומי ברצונו לממש, נכות מעבודה או נכות כללית, כן זכאי המוסד לתבוע שיפוי לפי המסלול הנבחר על ידו. 27. מכאן לטעמי שאין אף לקבל את פרשנות הנתבעות לקיומו של השתק שיפוטי אשר מונע מהמל"ל לטעון עקרונית לקבלת שיפוי בהתאם לקביעת ועדת נכות כללית. עוד אציין כי הפסיקה אשר הובאה ע"י הנתבעות בעניין השתק שיפוטי בשל קביעת הועדה לנפגעי עבודה ניתנה ע"י בית משפט השלום וקדמה להלכת זטולובסקי. עם זאת ברי כי זכותו של המוסד לשיבוב מוגבלת אך לאותם תגמולים ששולמו בגין גמלאות הקשורות בקשר סיבתי לתאונה, והפסיקה קבעה כי על מנת לחייב את המבטחת בתשלום תביעת השיבוב בקשר לסכומים ששולמו על ידי התובע לנפגעת בגין גמלת נכות כללית, נדרש התובע להוכיח כי קיים קשר סיבתי ברור בין התופעות הרפואיות בגינן החליט התובע לשלם לנפגעת גמלת נכות כללית לבין התאונה. (ראו עניין זטולובסקי, וגם רע"א 8244/08 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי ( 17.3.2009)). הדבר אף נובע מלשון הסכם: "תאונת דרכים בגינה משתלמות גמלאות לנפגע" ביטוי חד משמעי שמלמד על דרישת הקשר הסיבתי. 28. על קיומו של קשר סיבתי ניתן ללמוד במספר דרכים: לעיתים ע"י חוות דעת מומחה, לעיתים על ידי הוכחת נסיבות ושימוש בחזקות מתחום דיני הראיות. עיון בהסכם מראה כי הצדדים לא קבעו מנגנון מסוים להוכחת הקשר הסיבתי, ולכן אין מניעה להוכיחו בכל דרך ראיתית, ואבהיר כי על מנת ללמוד על קשר סיבתי יכול התובע להתבסס על קביעות של ועדות המל"ל, בהן יושבים מומחים, וגם אם בפני ועדות המל"ל עומדת שאלה מרכזית אחרת - נכותו של הנפגע בנושא כושר השתכרותו ולא דנים בקשר הסיבתי. לעיתים ניתן ללמוד מתוכן ההחלטות הדנות בנכות הכללית גם על קיומו של קשר סיבתי, דוגמא בולטת לכך ניתן למצוא בקביעת ועדת המל"ל באשר למועד תחילתה של הנכות הכללית. קביעת נכות כללית שתחילתה ביום אירוע התאונה מצביעה לכאורה על קשר סיבתי בין השניים, כמובן שנטל ההוכחה מוטל על התובע, ובהעדר הוכחה לא ינתן פיצוי בגין תשלום שלא הוכח הקשר בינו לבין התאונה. גם השופט ריבלין בפס"ד ד.נ.10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט חברה לביטוח 5.1.06 קבע איך מחלצים מתוך הנכות הכללית את הקביעות של הוועדות לעניין הקשר הסיבתי. 29. זאת ועוד, השופטת זינגר בת"א (י-ם) 13697/07 המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' 30.5.10, ציינה שאין צורך בהוכחה חד משמעית בעניין קיום קשר סיבתי, אלא די שזה ישתמע ממהות הנכות או מקביעות שניתנו אגב קביעת הנכות. גם כאשר קביעת הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה אינה מצוינת במפורש במסמכי המל"ל, אך נובעת ממהות הקביעה, קביעה זו תחשב כנקשרת לתאונה. 30. בעניינו הוכח לטעמי הקשר הסיבתי בין התאונה לבין קביעת הועדה לנכות כללית ואנמק: 31. ראשית, אין מחלוקת כי עובר לתאונה לתובע לא נקבעה מעולם נכות נפשית (ראה תיעוד רפואי מוצגי התובע והנתבעת) שנית, בכל פניותיו הקודמות של הנפגע לענף נכות כללית (ראה נספח ד למוצגי התובע) עת לא עבר את סף הנכויות, ואי לכך לא היה זכאי לגמלאות נכות כללית, מעולם לא הועלתה טענה מצידו על נכות בתחום הנפש, ורק לאחר התאונה עם הנכות שנקבעה בתחום הנפש עבר הנפגע את הסף והחל לקבל גמלאות נכות כללית (ראה מוצג ד הנ"ל). 32. זאת ועוד גם מדבריו לועדת נכות כללית עולה כי הנכות הנפשית מיוחסת לתאונה. הנפגע עצמו טוען כי "עברתי תאונה...ומאז "בוכה עצבני צועק"... גם בקביעת הועדה לנכות כללית מצויין כי התובע עבר תאונה טרם דיון במצבו, ומצויין כי לנפגע "PTSD לאחר תאונת דרכים....כיום רואים סמננים המתאימים ל-PTSD.." " ומכאן כי הועדה קישרה בין התאונה לבין נכותו הנפשית, שכן במצב בו אין לתאונה כל השלכה על מצבו של הנפגע לא היתה מוצאת לנכון הועדה להזכיר עובדה כביכול לא רלוונטית זו. 33. לא זו אף, מבדיקות שעבר התובע ע"י פסיכיאטרים לא עולה ו/או מוזכר גורם אחר היכול להסביר את מצבו הנפשי מלבד התאונה, ולמעשה גם הפסיכיאטרים שבדקו את התובע במסגרת קופת חולים, ד"ר לריסה לב וד"ר ליטביניוק, קבעו כי התאונה היא הגורם למצבו הנפשי. ד"ר לריסה לב ציינה כי "נמצא בטיפולי משנת 2007 אחרי תאונת דרכים עקב תיסמונת פוסט טראומטית..." הרופאה אף ציינה כי לנפגע לא היה עבר פסיכיאטרי עד לתאונה הנ"ל (|ראה מוצג ז' הנ"ל). גם הפסיכיאטרית, ד"ר יוליה ליטביניוק, ציינה כי הנפגע הינו ללא עבר פסיכיאטרי עד לתאונת הדרכים, וכי כמה חודשים לאחר התאונה פנה לפסיכיאטר ואובחן כסובל מ-PTSD (ראה מוצג ז' למוצגי התובע). אציין כי המסמכים האלו עמדו בפני הועדה לנכות כללית של המל"ל בבואם לקבוע את נכותו הכללית של הנפגע, ומכאן כי הקשר בין התאונה למצבו הנפשי עמד בפניה. אין זה מקרי כי נכותו הנפשית ניתנה על סמך הפרעה של PTSD לגביה הסכימו הרופאים בקופת חולים כי נגרמה בשל התאונה, ולא בשל הפרעה פסיכיאטרית אחרת. זאת ועוד ד''ר ליטבניוק אף ציינה החמרה במצבו הנפשי של הנפגע: "ישנה האטה פסיכומוטורית". 34. לפיכך אני סבור כי התובע רשאי להסתמך בתביעתו על קביעות הועדה לנכות כללית, וכן הוכח הקשר הסיבתי בין התאונה לנכות הנפגע בענף נכות כללי. סוף דבר 35. אשר על כן, אני מורה על קבלת התביעה. הנתבעת ישלמו לתובע את סכום התביעה בסך 30,974 ₪, ולעניין סכום התביעה אני מקבל את הסבר ב"כ התובעת באשר לביצוע החישוב. 36. הנתבעת תישא בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 6,000 ₪ . 37. התשלום ישולם תוך 30 ימים מיום שב"כ הנתבעת יקבל את פסק הדין , שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן להגיש ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין. נכות כלליתנכות