בפניי תביעת כספית מיום 8.11.12 ע"ס 4,780 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 14.6.11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה. הנתבע 2 הינה נהג רכב הנתבעים במועד התאונה ואילו הנתבעת 1 הייתה בעלת הרכב ומעסיקת הנתבע 2. יצוין כי הנתבעים ורכב הנתבעים מבוטחים בביטוח רכוש רלוונטי אצל שומרה חברה לביטוח בע"מ, שהעמידה ומימנה לנתבעים את הייצוג המשפטי בתיק. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת – מיני ואן מתוצרת קאיה (להלן – "המכונית"). רכב הנתבעים – קטנוע 125 סמ"ק מתוצרת קימקו (להלן – "הקטנוע"). מקום התרחשות התאונה: רחוב קרליבך בת"א. שעת התרחשות התאונה: 15:30 (אור יום). המחלוקת אין חולק כי מוקד הפגיעה במכונית הוא בפינה האחורית-שמאלית. המחלוקת היא בין שתי הגרסות המנוגדות הבאות: גרסת התובעת, לפיה המכונית עמדה בעצירה מוחלטת בנתיב הימני כאשר לפתע התנגש בה הקטנוע שהגיע מאחורה, כנראה בשל רצון נהגו להשתחל בין שני טורי רכבים במקום; ומנגד גרסת הנתבעים, לפיה הקטנוע נסע בנתיב השמאלי ולפתע בעת התקרבו לקטע הכביש בו עמדה המכונית בנתיב הימני בחנייה כפולה יחד עם עוד רכבים, סטתה המכונית שמאלה לעבר הקטנוע וגרמה להתנגשות הרכבים. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. הודעה שמסר נהג המכונית במשטרה. תמונות בשחור לבן של נזקי המכונית. רשימת פוליסת ביטוח רלוונטית שהונפקה ע"י חב' שומרה (ביטוח צד שלישי עם השתתפות עצמית של 1,200 ₪). עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה אני מוצא לדחות את התביעה. לא שוכנעתי כי איזו משתי הגרסות המנוגדות שהוצגו לי מסתברת יותר מהאחרת, עד כדי כך שלהתרשמותי שני העדים לא סיפרו על מלוא העובדות הרלוונטיות לאשורן, כך שלכל הפחות, לא עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, ולכן דין התביעה להידחות. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: לא מצאתי שאיזה משני הנהגים (העדים היחידים) היה מהימן ומשכנע יותר מהאחר, ולמעשה, מצאתי בעייתיות בעדויות של שניהם גם יחד. משלא הובאו עדים ניטרליים כלשהם וגם לא ראיות אחרות בעלות משקל, המסקנה היא של ספק שקול בין העדויות והגרסות. לגבי עדות נהג המכונית: עד זה העיד בפניי כי היה בעצירה מוחלטת בזמן התאונה ולמשך מס' שניות, אך בגרסותיו הכתובות המוקדמות (בטופס ההודעה לתובעת ובמשטרה) לא אמר העד כי היה בעצירה מוחלטת, אלא תיאר רק בלימה רלוונטית. מצאתי שהעד מבקש לייפות את המציאות לטובתו. יצוין כי עד זה מעיד שלא ראה את רגע התאונה וגם לא ראה את הקטנוע לפני שזה פגע במכונית, ולכן הוא לא יכול לדווח על נסיבותיה המדויקות של התאונה. לא מצאתי סבירות והיגיון רבים בכך שנהג הקטנוע יתנגש במכונית בעצירה מוחלטת. לגבי עדות נהג הקטנוע: התרשמתי שגם עד זה ביקש לייפות את המציאות לטובתו. העד העיד בפניי שנסע עובר לתאונה במהירות של 30 קמ"ש (שזה למרבה הפלא והדמיון אותו מספר בדיוק שנרשם בטופס ההודעה על התאונה הרלוונטי), אך לסברתי זו מהירות איטית מאוד לקטנוע הנוסע בעיר, במיוחד לאור דברי נהג הקטנוע שהתנועה במקום הייתה זורמת והדגיש (כנראה כדי למסור גרסה לעומתית לנהג המכונית) שלא היה פקק במקום. נהג הקטנוע לא עמד מאחורי מס' ביטויים מרכזיים שנרשמו מפיו בטופס ההודעה הרלוונטי: אישר שלא הייתה גדר במקום, בניגוד לרשום בטופס, והסתייג מהביטוי המיוחד "צד ג' התחנן על נפשו" שנרשם בטופס, למרות שביטוי מיוחד כזה לא סביר שייכתב אלא ע"י נהג הקטנוע עצמו. גם טענת נהג הקטנוע שלא נגרם כל נזק לקטנוע, בהינתן התאונה ונפילת הקטנוע לכביש, נראית בעייתית. יצוין כי הנזק הנצפה בתמונות המכונית יכול להתיישב עם שתי הגרסות המנוגדות גם יחד, ולכן אין בו, כשהוא לעצמו, לתמוך באיזו מביניהן. סיכום התביעה נדחית. שקלתי את נושא הוצאות המשפט והחלטתי בנסיבות שלא לעשות צו להוצאות, באופן שבו כל צד יישא בהוצאותיו. בהקשר זה יצוין כי יש לזקוף לחובת הנתבעים את העובדה שמצאו להגיש רק את הודעת נהג המכונית במשטרה (תוך הסבר שזהו המסמך היחיד הקיים בידי המשטרה), כאשר נהג הקטנוע העיד בפניי שנגבתה ממנו הודעה בזירת התאונה ע"י שוטר, ולכן סביר שקיימת גם גרסתו בידי המשטרה. רכבקטנועהתנגשות