תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב בשל נפילת ענף עץ

תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של מבוטח התובעת בשל נפילת ענף עץ א. ההליך והצדדים לו במועד הרלוונטי להליך ביטחה התובעת רכב מתוצרת ניסן מ.ר. 8061672 שנת יצור 2010 בבעלות גב' לרינה מישייב (להלן הרכב והמבוטחת) מפני נזקי רכוש. בפועל היה הרכב מצוי בחזקתה ובשימושה של אמה של המבוטחת (להלן מישייב). על-פי הנטען בכתב-התביעה, שהוגש בסדר דין מהיר, חנה הרכב ביום 23.7.2012 בשעות הבוקר סמוך לביתה של מישייב בפרדס-חנה - כרכור, ברחוב הטוריים ליד בית מס' 202, בשטח שיפוטה של הנתבעת. במהלך חנייתו של הרכב במקום נפל על גג הרכב ענף גדול של עץ אקליפטוס שהיה נטוע בסמוך וגרם לרכב נזק כבד (להלן האירוע). הנזק שנגרם לרכב בעטיו של האירוע הוערך על-ידי שמאי בסך של 8,212 ₪ בגין נזק ישיר ובסך נוסף של 9,749 ₪ עקב ירידת ערך; חוות-דעת השמאי, נושאת תאריך 12.8.2012, צורפה לכתב-התביעה. נטען כי בעקבות האירוע פיצתה התובעת את המבוטחת בתשלום סך של 16,093 ₪ לפי חוות-דעת השמאי וכן נשאה בתשלום שכ"ט השמאי בסך 400 ₪ ובשכרו של חוקר מטעמה שבדק את נסיבות האירוע בסך 1,303 ₪. הנתבעת נדרשה לשלם לתובעת את הסכומים הללו בסך מצטבר של 17,976 ₪ ליום הגשת התובענה (8.11.2012), על-יסוד הטענה כי האירוע התרחש מחמת רשלנות של הנתבעת. הנתבעת כפרה בחובתה לשלם לתובעת דבר-מה בגין האירוע ובתוך כך הכחישה את פרטי כתב-התביעה - כמו גם את הטענה כי האירוע התרחש מחמת רשלנותה. לתמיכת טענות כתב-התביעה ניתן תצהירו של עובד התובעת, מר שי פייר. בדיון המקדמי הובהר כי הנתבעת אינה כופרת בכך שהתובעת שילמה למבוטחת את הסכום שנתבע וכי הנתבעת מוותרת על חקירתו של עובד התובעת מר שי פייר על תצהירו האמור. הנתבעת עמדה תחילה על חקירתו של השמאי שחוות-דעתו צורפה לכתב-התביעה, אך לעת הבאת הראיות ויתרה הנתבעת גם על עדות זו [עמ' 1 לפרוטוקול, ש' 12-10, 20-19, 25-23; עמ' 3 לפרוטוקול ש' 13-12]. במצב דברים זה אינם שנויים במחלוקת הנזק שנגרם לרכב ושיוכו לאירוע והתשלומים בהם נשאה התובעת בעטים של הנזק והאירוע. נותרו לבירור טיבו של האירוע והשאלה אם חלה על הנתבעת אחריות לנזק שנגרם בו. בעניינים הללו נשמעו מישייב מטעם התובעת ומר אורי נסימי, ראש צוות גינון במחלקת שפ"ע אצל הנתבעת, מן העבר השני של המתרס (להלן נסימי). ההפניות להלן הן לפרוטוקול זולת אם צוין אחרת. ב. דיון והכרעה דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן יובאו הטעמים לכך. עצם קרות האירוע הוכח כדבעי. ראשית, בתצהירו של נסימי אין הכחשה של האירוע; הוא מתמקד באמות-המידה על-פיהן פועלת הנתבעת כדי למנוע אירועים מן הסוג שעליו נסב ההליך. שנית, באמצעות נסימי הוגש מסמך שכותרתו "דו"ח פניות מוקד שהתקבלו במוקד 106 פרדס חנה כרכור בנושא - נפילת עצים ופינוי עצים שבורים במהלך חודשים יוני-יולי 2012" (נ/2; להלן דו"ח המוקד). ממסמך זה עולה שהאירוע דווח למוקד אותו מפעילה הנתבעת על-ידי מישייב ובן זוגה, דותן בנימין, במספר פניות מתאריך 23.7.2012. אין בתצהירו של נסימי כל רמז לכך כי נציגי הנתבעת שהגיעו למקום מצאו שהאירוע אינו כפי שדווח למוקד; מדו"ח המוקד עולה כי האירוע טופל על-ידי מאן דהוא בשם שמואל (או שמוליק) שנשלח למקום על-ידי הנתבעת. הלה לא הובא לעדות מטעם הנתבעת. שלישית, בעדותה הראשית הצהירה מישייב כי ביום האירוע, עת חנה הרכב סמוך לביתה, נפל עליו ענף גדול של עץ אקליפטוס שהיה נטוע בסמוך, בשטח הציבורי שבאחריותה של הנתבעת, וגרם לרכב נזק כבד [סע' 3-2 ל-ת/1]. מישייב לא נחקרה על-ידי באת-כוחה של הנתבעת באשר לעצם קרות האירוע; השאלות שהופנו למישייב בחקירה נגדית ביטאו הנחה בדבר התרחשות האירוע. די בכך כדי להוביל לקביעה כי בכל הקשור לעצם קרות האירוע הרימה התובעת את נטל ההוכחה. אשר לנסיבות האירוע, הוכח כי הרכב נפגע בעת שחנה במקום שלא נאסר לחניה ושבו חונים כלי-רכב כדבר שבשגרה. רכב המבוטחת, שאף הוא חונה במקום דרך קבע, עמד מתחת לעץ אקליפטוס בעל ענפים ארוכים שאחד מהם נפל על גג הרכב. השביל בו חנה הרכב משמש גם מקום מעבר להולכי רגל וגם מקום חניה לכלי-רכב [עדות מישייב, עמ' 4 ש' 6-1, 22-21]. העץ המדובר אינו עץ בודד אלא חלק משדירת עצים - שהיא בתורה חלק מחורשה שגובלת בשטחו של בית-ספר (להלן השדירה והחורשה). מדובר בעצים שנטועים בשטח ציבורי, בתחום שיפוטה של הנתבעת, והנתבעת מכירה בחובתה לטפל בהם מעת לעת ולוודא שאינם יוצרים מפגע בתחומה [עדות נסימי, עמ' 6 ש' 6, 13-11, 24-20; עמ' 8 ש' 22-21]. אף שבכתב-התביעה הועלו טענות שכיוונו להעברת נטל השכנוע אל הנתבעת, על-מנת שזו תראה כי האירוע לא התרחש מחמת התרשלותה [שם בסע' 5], לא חזרה התובעת על טענות אלה בסיכומיה, וטוב שכך. עץ איננו 'דבר מסוכן', כהגדתו של מושג זה בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, מעצם טיבו; על-מנת להוכיח כי לעץ הספציפי שעליו נסב הדיון תכונות שעושות אותו 'דבר מסוכן' - באופן שיעביר לנתבע את הנטל להוכיח שלא התרשל בטיפול בו - נדרש תובע להוכיח תחילה את אותן תכונות [תא"מ (חד') 14334-07-11 שיטרית נ' מועצה מקומית פרדס חנה כרכור (20.6.2012)]. אף לא התקיימו התנאים להעברת נטל השכנוע בשל הכלל 'הדבר מדבר בעד עצמו' על-פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [ראו והשוו: ע"א (חי') 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור, פסקה מ' (30.1.2013) (להלן עניין כלל); ע"א (חי') 15084-21-11 המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 9 (30.10.2011) (להלן עניין שומרה); ת"א (כ"ס) 5455/03 ביטוח ישיר נ' פשטיין (11.9.2005)]. נקודת המוצא לדיון היא אפוא שהתובעת נושאת בנטל להוכיח את עילת הרשלנות שעליה נסמכה התביעה. בהקשר זה מקובלת עלי טענת הנתבעת כי נפילת עץ בתחום שיפוטה אינה מעידה מניה וביה על רשלנות של הנתבעת שגרמה לאירוע ואינה מחילה משטר של אחריות קפידה דה-פקטו על אירועים של נפילת עץ או נפלית ענף מן הסוג שנדון כאן. על תובע שעילתו נטועה בעוולת הרשלנות להוכיח את התקיימותם של יסודות העוולה: קיומה של חובת זהירות מושגית, קיומה של חובת זהירות קונקרטית, התרשלות שעלתה כדי הפרת החובה ונזק שנגרם לנפגע כתוצאה מההתרשלות [ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית-שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982); ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113 (1985)]. אין מחלוקת ממשית על-אודות קיומה של חובת זהירות מושגית שחלה על רשות מקומית מסוגה של הנתבעת כלפי עוברי אורח בתחומה, ובכלל זה תושבים שמחנים את רכביהם בשטח שיפוטה של הרשות. חובתה של רשות מקומית למנוע מפגעים בתחומה נובעת מהיותה בעלים ומחזיקה במקרקעין ציבוריים, כמו גם מתפקידיה כרשות ציבורית הפועלת לפי דין. מעמד זה של הרשות המקומית מטיל עליה 'חזקת חובה' [ת"א (מח' חי') 1108/01 נפומניאשיץ נ' עיריית חיפה (22.7.2004) אשר צוטט בהרחבה בעניין כלל]. זה מכבר נקבע, בהתייחס לאירוע נפילת עץ ולאירועים דומים, כי חזקת החובה שחלה על הרשות מקימה חובה מושגית של הרשות לצפות את התרחשותו של נזק, היה ולא תפעל כראוי בביצוע תפקידיה [ראו ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757 (1983), שאף עליו נסמך פסק-הדין בעניין כלל]. משהוכחו עצם קרות האירוע והנזק שנגרם בגינו, ומשחובתה המושגית של הנתבעת איננה במחלוקת, יש להכריע בשאלה אם בנסיבות המקרה התקיימה - והופרה - חובת הזהירות הקונקרטית. אף ראיות הצדדים כיוונו, הלכה למעשה, לשאלה זו. התובעת הניחה תשתית ראייתית שתלמד על חובה קונקרטית של הנתבעת לצפות את הנזק שנגרם באירוע ולמונעו, כמו גם על הפרתה של החובה האמורה בידי הרשות. במה הדברים אמורים? כאמור, העץ בו עסקינן, שאחד מענפיו נפל על רכב המבוטחת וגרם לנזק - לא לבדו ניצב. הוא חלק משדרת עצים אשר גובלת בבית-ספר ואשר מצויה במקום שמשמש למעבר הולכי רגל ולחניית כלי-רכב. הוא חלק מחורשת עצים מאותו סוג שנטועה במקום. הנתבעת לא הראתה ולא טענה כי חל איסור לחנות במקום או כי פעלה למנוע חניית כלי-רכב מתחת לעצים הנטועים במקום דרך כלל - ומתחת לעץ דנן בפרט. על כן הייתה מישייב רשאית להחנות את הרכב מתחת לעץ, והיה על הנתבעת לצפות כי טיפול לא ראוי או לא מספיק בעצים יהא כרוך בנפילת ענפים על כלי-רכב שחונים מתחתם או בסמוך להם. בעדותו הראשית ביאר נסימי כי העצים בהם מדובר הם עצים מוגנים; הנתבעת אינה רשאית לטפל בהם על-דעת עצמה והיא עושה כן, בעת הצורך, לפי תיאום עם קק"ל ולאחר שנציג של קק"ל מגיע למקום ונותן הוראות טיפול שאותן מיישמת הנתבעת. כאשר מתריע תושב על מפגע שמקורו בעץ פונה הנתבעת מיידית לקק"ל כדי לסלול את הדרך לטיפול בו [סע' 3 ו-5 ל-נ/1, ההדגשה הוספה; עמ' 5 ש' 27 - עמ' 6 ש' 6]. עוד הצהיר נסימי כך: "לגבי מקום התאונה הנטען הריני להצהיר כי לפני האירוע לא התקבלה במוקד העירוני פנייה לגבי העץ במקום (רחוב הטוראים - מרכז הקליטה) וגם לא ידענו על סכנה של קריסת ענף העץ" [נ/1, בסע' 6]. מתוך עדותו של נסימי לפני הצטיירה תמונה שונה, ממנה עלה כי הנתבעת ידעה על בעיה של נפילת עצים וענפים באזור מרכז הקליטה אך לא פעלה לפי הכללים שעליהם הצהירה היא עצמה בכל הקשור לדרכי התנהלותה ולחובתה לטפל בעצים בתחומה. עיון בדו"ח המוקד מגלה שביום 20.7.2012, שלושה ימים קודם לאירוע דנן, דווח לנתבעת על עץ שנפל על בית 200/1 במרכז הקליטה - סמוך מאוד למקום בו נפגע רכב המבוטחת [ראו אירוע 109322 ב-נ/2]. נוכח עדותו של נסימי ברי כי מדובר באותה שדרת עצים שהעץ דנן מהווה חלק ממנה. נסימי לא הכחיש את התרחשות האירוע הקודם [עמ' 8 ש' 29-26]. גם במלל שתיאר בדו"ח המוקד את טיפולה של הנתבעת באירוע דנן ניתן ביטוי ל"עץ שהתלוננו יום לפני", באופן שעולה בקנה אחד עם קיומו של אירוע קודם, סמוך על ציר הזמן לאירוע דנן [שם, באירוע 109572]. אף שהנטל להוכיח התרשלות של הנתבעת שגרמה לאירוע מונח לפתחה של התובעת אין בנמצא רשימה סגורה של דרכי הוכחה אשר חלות בהקשר זה ואין מקום לקבוע כי את התרשלותה של הרשות מן ההכרח להוכיח בחוות-דעת מטעם התובעת על-אודות מצבו של העץ והטעם בעטיו קרסו הוא או ענפיו באירוע. את נטל השכנוע ניתן להרים גם בדרכים אחרות ובאמצעות ראיות אחרות, שיכול ותעברנה למגרשה של הרשות-הנתבעת את הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור. הדברים יפים בענייננו. הוכחת אירוע קודם קרוב מאוד על ציר הזמן, בגדרו נפל עץ על בית סמוך למקום בו נפגע רכב המבוטחת, מעבירה את הנטל לנתבעת להראות שבעקבות אותו אירוע קודם נהגה לפי אמות-המידה שעליהן הצהיר העד מטעמה ופעלה באורח סביר למנוע את הישנותו של אירוע כזה. אלא שהנטל לא הורם בידי הנתבעת כלל ועיקר. ודוק: נפילת עץ או חלק שלו על בית, כשמדובר בשדרת עצים מן הסוג הנדון כאן ובמקום בו התרחש האירוע דנן, כל זאת במהלך חודש יולי וכאשר לא ניתן לייחס את הנפילה לפגעי מזג-האוויר או לרוחות החורף, צריכה הייתה לגרום לנתבעת לנקוט פעולה מיידית שבגדרה יבדקו העצים במקום במעורבות קק"ל ותינתנה הנחיות למניעת אירועים מסוג זה. כאמור, נסימי הצהיר שכאשר תושב מתריע על מפגע שמקורו בעץ פונה הנתבעת באופן מיידי אל קק"ל. דא עקא, נסימי לא ידע לספר על בדיקה או טיפול שנעשו על-ידי הנתבעת במקום לאחר שדווח לה האירוע הקודם מיום 20.7.2012, אף לא על דיווח שמסרה הנתבעת לקק"ל על אירוע זה. אין כל ראיה מצד הנתבעת לכך שבעקבות האירוע מיום 20.7.2012, אשר דווח לה והיה מצוי בידיעתה, פעלה לפי הנוהל שעליו מסר נסימי בתצהירו, הזעיקה למקום באורח מיידי את נציג קק"ל, בדקה עמו את העצים בסביבה וקיבלה הנחיות למניעת נפילת עצים וענפים במקום. זהו מחדל שרובץ לפתחה של הנתבעת; הוא מלמד על פער מהותי בין ההתנהלות שביקש נסימי לייחס לנתבעת בתצהירו לבין התנהלותה בעולם המציאות. כאשר נשאל נסימי בעדותו לפני על טיפולה של הנתבעת בעצים שעליהם נמנה גם העץ שפגע ברכב המבוטחת לא ידע לספר אלא על עבודת גיזום שביצעה הנתבעת במקום בחורף 2012 (קרי, דצמבר 2012 - ינואר 2013). מדובר בטיפול שאינו רלוונטי להליך דנן, אשר נסב על אירוע שהתרחש קודם לכן - ביולי 2012 [עמ' 6 ש' 24-11]. נסימי לא ידע לומר דבר וחצי דבר על-אודות בדיקות ופעולות שביצעה הנתבעת במקום בתקופה שלפני האירוע; עדותו בעניין זה הותירה רושם לא אמין של עדות מתפתלת, משתנה ומתפתחת תדיר - להבדיל מעדות סדורה שמשקפת את המציאות לאשורה. נסימי סתר את עצמו בשאלה אם הנתבעת יוצאת לסיורים בשטח באורח יזום ועצמאי או רק בעקבות פניות שמתקבלות במוקד שלה; הוא סתר את עצמו באשר לתדירות הסיורים ובאשר לשאלה אם הוא מבצעם בעצמו או על-ידי עובדים אחרים שלא זומנו למתן עדות [השוו עמ' 7 ש' 15-13 לאותו עמ' בש' 29; עוד השוו לעמ' 8 בש' 5-4]. נסימי אישר שבידי הנתבעת תיעוד בכתב על-אודות המועד בו טופלה חורשת העצים דנן קודם לאירוע, אלא שהוא לא צירף תיעוד זה לתצהירו - ולשיטתו הוא אינו צריך להציגו [עמ' 7 ש' 12-1]. ברי שעל הנתבעת רובץ הנטל להראות כיצד ומתי טיפלה במקבץ העצים שעליהם נמנה העץ דנן קודם לאירוע. צירוף תיעוד כתוב על כך מתבקש אף מטיבן של הטענות שפירט נסימי בתצהירו - טענות שנועדו להראות כי הנתבעת מילאה כהלכה את חובתה בכל הקשור לטיפול בעצים. בעל-דין שאינו מציג מסמך רלוונטי המצוי ברשותו אף שביכולתו לעשות כן מקים נגדו חזקה כי בהצגת המסמך היה דווקא כדי לתמוך בגרסת הצד שכנגד [ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)]. חזקה זו פועלת לחובתה של הנתבעת. קיומו של אירוע קודם ימים ספורים בלבד לפני האירוע דנן, היעדר כל ראיה על פעולה שנקטה הנתבעת לבדיקת אותו אירוע קודם ולמניעת הישנותו - כל זאת בניגוד לאמות-המידה שהנתבעת עצמה הצהירה שהיא מחויבת להן, והיעדר ראיה ממשית לכך שהנתבעת העניקה לעצים שבשדרה ובחורשה טיפול מונע קודם לאירוע אף שלטענת עד הנתבעת יש באמתחתה ראיה על כך - כל אלה מוליכים למסקנה כי הנתבעת לא הביאה ראיות לסתור את תמונת הרשלנות שעלתה מראיות התובעת ומדו"ח המוקד שהוצג. במצב דברים זה יש לקבוע כי האירוע נגרם מחמת התרשלותה של הנתבעת, לאחר שהיא עצמה לא הראתה כי פעלה למניעת האירוע לפי אמות-מידה שעל מחויבות להן הצהירה. אף-על-פי שאותו אירוע קודם דווח לנתבעת באמצעות קריאה שהתקבלה במוקד העירוני שלה לא הראתה הנתבעת כי זימנה את נציגי קק"ל למקום, או כי ביקשה מקק"ל הנחיות באשר לאופן הטיפול בעצים לשם מניעת נפילה נוספת של ענפים בעונת הקיץ, או כי נדרשה באיזה שהוא אופן לבדיקה שתעמוד על האפשרות להישנות מקרים של נפילת ענפים בעונת הקיץ כזה שאירע כאן. בכל אלה התרשלה הנתבעת ולא עשתה את הדרוש כדי למנוע את התרחשות האירוע. לא משטר של אחריות מוחלטת יש כאן, אלא קביעת מסקנה בשים לב לראיות שהובאו ולתנועתו של נטל ההוכחה המשני בין הצדדים במהלך הבירור. בסיכומיהם ביקשו בעלי-הדין להציג את המחלוקת ביניהם כעניין עקרוני, כשהתובעת סומכת טענותיה על פסיקתו של בית-המשפט המחוזי (כב' ס' הנשיאה גריל) בעניין כלל ואילו הנתבעת מבקשת לאמץ את הכרעת בית-המשפט המחוזי (כב' ס' הנשיאה וסרקרוג) בעניין שומרה. אלא שלטעמי אין כאן מחלוקת פוסקים כלל ועיקר. המסגרת הנורמטיבית אשר חלה על מקרים כגון דא ברורה וידועה; היא עוברת כחוט השני בכל פסקי-הדין שנמסרו לעיוני, כמו גם בהכרעות בעניין שומרה וכלל. התוצאה עשויה להשתנות ממקרה למקרה, בהחלת אחריות על הרשות ברשלנות או בקביעת היעדרה של אחריות כזו, בשים לב לראיות ולעובדות הקונקרטיות שהוכחו ולהתרשמותה של הערכאה הדיונית מהן. עמד על כך בית-המשפט העליון בהחלטה שניתנה בבר"ע 9144/11 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור (21.8.2012), והדברים ידועים. יחד עם זאת, ואף שהוכח כי הנתבעת התרשלה בכך שלא עשתה את הדרוש כדי למנוע את התרחשותו של האירוע, אין מקום להטיל עליה את מלוא הנזק שנגרם בעטיו. הוכח שאף למישייב תרומה משלה לקרות הנזק, בגדרו של אשם תורם. בעדותה לפני מסרה מישייב כי ידעה על מקרים קודמים של נפילת ענפים במקבץ העצים שבו מדובר וכי ענפים נפלו בתוך כך גם על בתים [עמ' 4 ש' 3-1, 16-15]. על-רקע הדברים הללו, שלא ניתן להם ביטוי בעדות הראשית של מישייב, לא עוררה אמון טענתה כי לא יכלה לצפות אירוע של נפילת ענף על הרכב - אף שהחנתה אותו מתחת לאחד העצים במקום [עמ' 4 ש' 26-18]. בין השיטין עלה מעדותה של מישייב כי העמידה את הרכב במקום מתוך תקווה שחניה ממש מתחת לעץ לא תהא כרוכה בפגיעה ומאחר ש"לא יודעים איפה להחנות" [עמ' 4 ש' 14-13, 22-21]. היכרותה של מישייב עם מקרים דומים אחרים בהם נפלו ענפים בקרבת מקום מעצים מאותו סוג אינה מאפשרת לה להישמע, באותה נשימה, בטענה כי נפילת ענף על רכבה הייתה לחלוטין בלתי צפויה עבורה. החובה הראשונית ליצור סביבה בטוחה ונטולת מפגעים עבור עוברי אורח בתחומה חלה על הנתבעת; חובה זו הופרה בענייננו. בה בשעה חלה גם על עוברי אורח בתחומה של הנתבעת חובה להתרחק ממפגע ידוע, או כזה שיש סיכוי לא זניח להתרחשותו. ניכר מעדותה של מישייב לפני כי היא חנתה את הרכב מתחת לעץ עובר לאירוע דנן תוך התעלמות מסיכון של נפילת ענפים ומן הידוע לה על-אודות התממשותו באזור מגוריה בעבר. על כן יש להשית על מישייב אשם תורם לאירוע הנזק בשיעור של עשרים-וחמישה אחוזים. ג. סיכומם של דברים על-יסוד האמור לעיל אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 13,482 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (8.11.2012) עד יום פסק-הדין. לסכום זה יתווספו הוצאות ההליך בגין אגרת משפט ושכר עדים בסך של 1,350 ₪ ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ בסך של 4,500 ₪, אף הם ליום פסק-הדין. הסכום הפסוק ישולם תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-דין ואילך עד מועד התשלום בפועל.רכבתביעת שיבובנפילת עץנזקי רכושנפילת עץ על רכבנפילהנזק לרכב