התאונה התרחשה בתוך מעגל תנועה שהיו בו שני נתיבי נסיעה

התאונה התרחשה בתוך מעגל תנועה שהיו בו שני נתיבי נסיעה, כאשר עובר לתאונה והתקרב הרכבים ליציאה במעגל התנועה נסעה הפורד בנתיב הימני ואילו הפולקסווגן נסעה בנתיב השמאלי. אין גם חולק כי התאונה התרחשה בסמוך ליציאה ממעגל תנועה, יציאה שבה הפולקסווגן ביקשה לצאת ושעל פניה ביקשה הפורד לחלוף בהמשך נסיעה בתוך מעגל התנועה. המחלוקת היא בשאלה, איזה משני הרכבים סטה לעבר הרכב השני ואיזה משני הנהגים נהג באופן לא זהיר וגרם בנהיגתו זו להתנגשות הרכבים. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעת גם לא הציגה חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תרשימים של זירת התאונה ושל מיקום הרכבים בזירה בשעת התאונה. תמונות בשחור לבן של נזקי שני הרכבים. עדויות שלושה עדים מטעם שני הצדדים בדיון בפניי: מטעם התובעת - נהג הפרד; ומטעם הנתבעת - נהג הפולקסווגן ונוסעת הפולקסווגן (אשת נהג הפולקסווגן). יצוין כי, עפ"י בקשת והסכמת הצדדים, עדי הנתבעת העידו ראשונים, ולאחר שמיעת עדותם העיד עד התובעת. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של נהג רכב הנתבעת לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהג הפורד מהימנה ומשכנעת יותר מעדותם של נהג ונוסעת הפולקסווגן. מצאתי גם שעדות הראשון מתיישבת באופן מלא יותר עם מכלול הראיות מאשר עדות האחרונים. כהערה מקדמית אציין, כי כל העדים השתמשו במהלך עדותם במינוחים מבלבלים כדי לתאר את מהלך וכיוון נסיעת הרכבים במעגל התנועה (בכיכר). כך למשל נהג הפורד אמר שהתכוון לפנות שמאלה בכיכר, כשכוונתו היא לצאת ביציאה הבאה (ימינה) מהכיכר. וכך למשל השתמשו עדי הנתבעת בביטוי "פניית פרסה" בכיכר כשהתכוונו להמשך נסיעה (של הפורד) בתוך הכיכר עם כיוון התנועה, להבדיל מיציאה ימינה מהכיכר. הדבר הקשה זמנית על הבנת העדויות והאריך את הדיון, אך בסופו של דבר הדברים הובנו והשימוש הלוקה בשפה לא נזקף לחובת מי מהצדדים או מי מהעדים. שוכנעתי כי התאונה התרחשה בנתיב נסיעת הפורד (הנתיב הימני/חיצוני בככר). הדבר ניכר מהתרשימים שהוצגו ואף מעדויות הצדדים. אפנה למשל לעדות נהג הפולקסווגן שלפיה התאונה התרחשה על סף הכניסה לכביש היציאה מהכיכר (ראו שורות 7-12 בעמ' 4 לפרוטוקול). שוכנעתי כי עובר לתאונה הייתה הפורד בקו נסיעה לפני הפולקסווגן. שוכנעתי כי נהג הפולקסווגן ראה את הפורד לפני התאונה וכי נהג הפורד לא ראה את הפולקסווגן לפני התאונה. עובדה זו, בשילוב העובדה שהפורד הייתה בקו נסיעה לפני הפולקסווגן, מביאה למסקנה שנהג הפולקסווגן היה במצב עדיף, ובלעדי למעשה, בסיטואציה, למנוע את התאונה. חרף כך שנהג הפולקסווגן הבחין בפורד, חרף מיקום הרכבים האחד ביחס לשני וחרף כך שהפורד חסמה, למעשה (חלקית לפחות), את דרכה של הפולקסווגן לצאת באותה יציאה מהכיכר (ראו שורות 7-9 בעמ' 3 לפרוטוקול), בחר נהג הפולקסווגן להוציא לפועל את כוונתו לפנות ימינה באותה יציאה מהכיכר, כשהוא סוטה למעשה לכיוון הפורד וחוסם אותה מקדימה. נראה מדברי עדי הנתבעת ומאופן נהיגת נהג הפולקסווגן כי האחרון הניח שמותר לו לנהוג כפי שנהג ושאין כל פסול בכך שפנה ימינה (ליציאה מהכיכר) ישירות מתוך הנתיב הפנימי (השמאלי בכיכר). סבורני כי בכך נתפס נהג הפולקסווגן לטעות. גם אם פנייה כזו מותרת או לא אסורה מפורשות עפ"י דיני התעבורה (ועפ"י הדין החל הנטען ע"י התובעת הדבר אסור), מחובת הנהג היה להיזהר היטב בעת שחתך למעשה את תנועת הנוסעים בנתיב שמימינו בדרך ליציאה מהכיכר. שוכנעתי כי נהג הפולקסווגן לא יצא ידי חובת זהירות זו, משהבחין שבאותו נתיב שמימינו נוסעת הפורד באופן שלא מאפשר לו פנייה בטוחה וזהירה, וחרף כך התמיד ביציאה ימינה שם. יצוין כי לא נטען ולא הוכח שנהג הפולקסווגן ניסה לוודא באופן כלשהו שנהג הפורד מאפשר לו פנייה כזו, ולמעשה, מכך שהוכח שנהג הפורד כלל לא הבחין בפולקסווגן בטרם התאונה ברור, כי נהג הפורד לא אפשר ולא יכול היה לאפשר לפולקסווגן לצאת ימינה בנסיעה לפניו בכיוונו (בנתיב הימני/החיצוני בכיכר). לא שוכנעתי לקבל את עדות עדי הנתבעת, לפיה הפורד סטתה לעבר הפולקסווגן. הראיות לא תומכות בעדות זו ונראה כי מדובר בהערכה או השערה בלבד של עדי הנתבעת, וממכלול הראיות מצאתי להעדיף את עדות נהג הפורד, לפיה נסע לאורך כל דרכו בכיכר בנתיב הימני והתכוון לחלוף על פני היציאה (שבסמוך לה אירעה התאונה) בכוונה לצאת ביציאה הבאה מן הכיכר. לשני הצדדים מחדלים ראייתיים, שבנסיבות מתקזזים האחד עם השני: התובעת לא העידה את נוסעת הפורד ואילו הנתבעת לא העידה את יתר נוסעי הפולקסווגן (פרט לאשת נהג הפולקסווגן). בסיכומים בכתב נתבקשו הצדדים להתייחס גם למצב המשפטי הרלוונטי להסדרת אופן נהיגת רכבים בתוך כיכר תנועה בעלת שני נתיבים כפי המקרה שלנו. רק בסיכומי התובעת מצאתי התייחסות מפורטת לכך, בעוד שבסיכומי הנתבעת לא נעשתה התייחסות לכך. מן הגישה המשפטית שהוצגה בסיכומי התובעת עולה, שלא קיים דין ספציפי רלוונטי לאופן נהיגת כלי רכב בתוך מעגל תנועה בעלת שני נתיבי נסיעה, וכי עפ"י הפסיקה אופן הנהיגה בכיכר כזאת דומה לאופן נהיגה בכביש רגיל בעל שני נתיבי נסיעה. אודה על האמת, כי זכור לי מפרקטיקת הנהיגה שיש נורמה שלפיה בכיכר כזו על הרכבים המבקשים לנסוע עם כיוון הנסיעה בכיכר (כאילו ישר) לנסוע בנתיב השמאלי (הפנימי) דווקא, כאשר הנתיב הימני (החיצוני) אמור להיות שמור לנכנסים וליוצאים מהכיכר. אך לא מוכרת לי אסמכתא לכך וכאמור הנתבעת לא הציגה דין אחר לדין שהוצג ע"י התובעת, ולכן אקבל את טענת התובעת לגבי הדין החל. אציין, כי במקרה שלנו די ברור, שבכל מקרה, ויהיה אשר יהיה הדין החל, בנסיבות נהג הפולקסווגן היה במצב עדיף (ויחיד למעשה) למנוע את התאונה ונהיגתו הייתה חסרת זהירות והתחשבות בפורד, ולכן בכל מקרה סבורני שהאחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג הפולקסווגן. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 3,348 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 6.11.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 6.11.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 400 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.כיכר (מעגל תנועה)