בכתב התביעה טוענת התובעת, כי ההסכם הופר על ידי הנתבעת, בכך שלא סופקו קורות חיים רלוונטיים, בשל העובדה שהמועמדים התגוררו במרחק ניכר מהעיר חדרה, בה נמצאים משרדי התובעת. לפיכך, עותרת התובעת להשבת הסכום ששולם כאמור, וכן לפיצוי בגין אובדן רווחים בסך 8,500 ₪, בשל "עיכוב בגיוס עובד". 4. עילת תביעה נוספת המופנית כלפי הנתבעת, הינה משלוח "דבר פרסומת" בניגוד לכאורה לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ''ב - 1982 (להלן - חוק התקשורת), ובשל כך מבוקש לחייב הנתבעת בסך 10,000 ₪. 5. הנתבעת טוענת בכתב הגנתה, בין היתר, כי מילאה אחר כל מחוייבויותיה בהסכם, וכן כי קיבלה את הסכמת התובעת למשלוח המיילים המוגדרים על ידי התובעת כ"דבר פרסומת". למצער, לשיטתה, המיילים כלל אינם עונים על הגדרת מונח זה בחוק התקשורת. 6. לכתב הגנתה צירפה הנתבעת כתב תביעה שכנגד ע''ס 3,971 ₪. לדבריה, תקופת ההסכם הוארכה בשלושה חודשים, ולפיכך יש לחייב את התובעת לשלם לה סך 1,971 ₪, וכן הוצאות התביעה בסך 2,000 ₪. דיון והכרעה 7. תחילה יש להכריע בסוגיה בדבר תקופת ההסכם והארכתו הנטענת. עיון בהסכם מגלה כי בחלק העליון מצד שמאל, נרשם "מסלול תלת חודשי", וכן נרשם בסמוך למילה "הערות" בחלק העליון, "חודש מתנה הקפאה אח". הוברר, והדבר אינו שנוי במחלוקת, כי בתמורה להסכמת התובעת לעריכת מנוי של 3 חודשים, ניתן לה חודש מנוי נוסף ללא תשלום, וזהו אותו "חודש מתנה". בסעיף 12 לתנאי ההתקשרות הכלליים של ההסכם נקבע, כי "תקופת המנוי מורכבת מפרקי זמן בני חודש ימים כל אחד, כאשר התשלום המינימלי הינו חודש ימים ו/או קבלת 500 קו''ח, והוא מתחדש בכל סיום של תקופה בת חודש ו/או סיום מכסת קו''ח, לתקופה בת חודש נוסף ו/או מכסת קו''ח חדשה. אם החליט המנוי לבטל את המנוי שלו בטרם הסתיימה התקופה, יוכל להמשיך להשתמש בשירות עד לתום התקופה, ובסיומה לא יתחדש המנוי שלו. להפסקת ו/או ביטול המנוי יש להודיע בכתב לחברה עד 48 שעות לפני סיום תקופת המנוי" (ההדגשה שלי - י.ש.). 8. צא ולמד, טענת הנתבעת כאילו המנוי מוארך באופן אוטומטי ל-3 חודשים איננה מצויה בהלימה עם הוראה זו של ההסכם. כפי שצוטט לעיל, בהעדר הודעה בכתב 48 שעות מראש, המנוי מתחדש לתקופה בת חודש נוסף בלבד ולא בשלושה חודשים. כיוון שהמנוי החל ביום 7.12.11, והוגדר למשך ארבעה חודשים, כולל אותו חודש מתנה, הרי שהגיע לידי סיום ביום 6.04.12. בהעדר הודעה 48 שעות לפני מועד זה, המנוי הוארך בחודש נוסף עד 6.05.12. אין חולק כי ביום 18.04.12 שלח מר ליפקר מהתובעת הודעת מייל לנתבעת, בה נרשם בין היתר "כבר מזמן ביקשנו להתנתק מכם, אבל אתם ממשיכים לשלוח קו''ח. הסברנו לכם שזה לא רלוונטי. רוב קורות החיים שאתם שולחים מאזורים אחרים בארץ. מספיק לשלוח. אתם כבר בדואר זבל" (נספח ד'1 לתצהירו). יממה לאחר מכן, שוב שלח מר ליפקר מייל לתובעת, בו כתב רק את הנושא "שוב אבקש לא לשלוח יותר" (נספח ד'2 לתצהירו). מיילים אלה אף נזכרים בתרשומת במערכת הממוחשבת של הנתבעת (נספח ג' לתצהיר גב' נטלי דיל; ראה התרשומת בתאריכים 16.04.12-29.04.12, המדברת בעד עצמה, והמציינת כי התובעת ביקשה להתנתק בחודש אפריל). מר ליפקר מטעם התובעת, העיד אודות הניתוק כאמור לעיל, ודבריו מתיישבים עם המסמכים, לרבות הודעות המייל, ולכן עדותו מקובלת עליי. יחד עם זאת, לא הוצג כל מסמך בכתב, כנדרש בהסכם, המבקש להביא את ההסכם לידי סיום, לפני חודש אפריל כאמור, כך שלא ניתן לקבל את טענת התובעת להודעת ניתוק לפני כן. מנגד, הנתבעת לא העידה כל נציג ממחלקת השירות, והוברר כי גב' דיל מטעמה לא הייתה מעורבת כלל במתן השירות, אלא רק בהתקשרות עצמה (ראה עמ' 11 לפרוטוקול ש' 23). לכן, עדותה בהקשר זה איננה רלוונטית. הדברים נכונים גם לגבי עדותו של מר ישי מאיר מהנתבעת, שלא היה מעורב בשיחות מול התובעת (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 1). 9. לפיכך, אין ספק כי המנוי אומנם חודש ב-6.04.12 עד 6.05.12, אך נוכח העובדה שכ-10 ימים לאחר החידוש הודע בכתב על ניתוק, לא התחדש שוב, והוא הסתיים ביום 6.05.12. בנסיבות אלה זכאית הנתבעת לתשלום עבור חודש אחד, נוסף לסכום ששולם, בסך 657 ₪ כולל מע''מ. יש לבחון כעת את טענת התובעת כי לא קיבלה שירות, ולכן יש לפטור אותה לשיטתה מתשלום עבור חודש (חמישי) זה. 10. כזכור, הטענה בכתב התביעה הייתה כי רוב קורות החיים היו של עובדים שלא מאזור חדרה. בהסכם אין זכר לדרישה כי העובדים הפוטנציאליים יהיו מאזור חדרה בלבד. מנספח ג' לתצהירה של גב' דיל עולה כי אכן, כשבוע לאחר ההתקשרות הודיע מר ליפקר כי הוא מעוניין לקבל קורות חיים של עובדים מאזור חדרה בלבד. קיים תיעוד לשיחה טלפונית באותו נספח ג', מיום 15.12.11, בה הוסבר למר ליפקר כי קיימת אפשרות לפיה הוא יכול לבחור לא לקבל את קורות החיים דרך המערכת האוטומטית, אלא ניתן להגדיר ערים מדויקות. הסבר זה גם מופיע בסעיף 12 לתצהירה של גב' דיל, שציינה כי ניתן לחפש באופן ידני על פי אזורים גיאוגרפיים, עדות שלא נסתרה והיא מקובלת עליי. דבריה נתמכו בעדותו של מר ישי מאיר, שנתן את אותו הסבר (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 27-29). 11. זאת ועוד, אם אכן סוכם כטענת התובעת על קבלת קורות חיים מאזור חדרה בלבד, שומה היה על התובעת לבטל את ההסכם בסמוך לאחר חתימתו, ולא לשקוט על שמריה למעלה מ-4 חודשים, כפי שעשתה. 12. בהינתן האמור, ובהסתמך על החזקה לפיה הסכם כולל את כל ההסכמות בין הצדדים, אני דוחה את הטענה בדבר הפרת ההסכם על ידי הנתבעת. לפיכך, התובעת איננה זכאית להשבה של הסכום ששילמה, והיא מחויבת לשלם לנתבעת סך 657 ₪ כולל מע''מ עבור החודש הנוסף כאמור. פשיטא כי התובעת איננה זכאית לפיצוי עבור עיכוב בגיוס עובד, מה גם שטענה זו נטענה בעלמא, וללא שהוצגה כל ראיה בענין. 13. ועתה, אפנה את הילוכי לבחינת הטענה בדבר משלוח אסור של דברי פרסומת. המונח "דבר פרסומת" מוגדר בסעיף 30א(א) לחוק התקשורת כך: ”מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת". כתב התביעה כלל דבר פרסומת אחד מיום 11.09.12 (נספח ט'). בתום ההוכחות הסכימו הצדדים כי מסמכים נוספים שנשלחו לאחר הגשת התביעה, ואשר צורפו כנספחים ט'2-ט'5 לתצהירו של מר ליפקר, יהוו חלק מעילות התביעה בכל הנוגע לעניין זה, ללא שהדבר יגדיל את סכום התביעה. 14. תחילה, יש להכריע בטענת הנתבעת בדבר ההסכמה לקבל דברי פרסומת, המבססת את אדניה על סעיף 16 להסכם, בו נקבע כי התובעת נותנת את הסכמתה לקבל מהנתבעת מידע פרסומי. לטענת הנתבעת, נוכח הסכמה זו הייתה רשאית לשגר לתובעת דברי פרסומת מכוח סעיף 30א(ג) לחוק התקשורת, המתייחס להסכמת הנמען. 15. אמת, ניתנה הסכמה מפורשת של התובעת לקבלת דברי פרסומת, בסעיף 16 להסכם. לטעמי, הסכמה זו מתה מיתת נשיקה מרגע שההסכם הובא לידי סיום, ביום 6.04.12, כמובא לעיל. לדידי ההסכמה לקבל פרסומות לא המשיכה לחול גם לאחר תקופת ההסכם. אין רמז להסכמה מעין זו גם בסעיף 16 להסכם, ואזכיר את הכלל בדבר פרשנות לרעת המנסח, במקרה זה הנתבעת. בענייננו סבורני כי אין ספק בפרשנות, אך גם אם יש כזה, הרי שיש להסיק מסקנה בעניין לחובת הנתבעת. כל הודעות המייל, נספחים ט'1-ט'5 לתצהיר מר ליפקר, נשלחו לאחר תום תקופת ההסכם, 6.05.12. לכן, נותר אפוא לבחון אם מדובר בדברי פרסומת. 16. אשר לנספח ט'1: אכן כטענת הנתבעת, בכותרת המסמך מיום 11.09.12, מופיעים איחולי שנה טובה, אך בחלק התחתון שלו, על פני 10 שורות לערך, מופיע תוכן שיווקי שנועד לעודד רכישת מוצרים באופן מובהק, אשר מציין את עלות המנוי החודשי וכן מבצעים נוספים ברכישת מנוי שנתי וכיו''ב. לפיכך מדובר בדבר פרסומת. 17. אשר לנספח ט'2: מדובר בפרופיל החברה הנתבעת שנשלח ביום 27.12.12. במסמך זה מתגאה הנתבעת באלפי לקוחות מרוצים, מסבירה את פתרונות הגיוס שלה, מפרטת את עלות המנויים ואפשרויות שונות, כולל מחירים ועוד. אין ספק לדעתי שמדובר בדבר פרסומת. 18. אשר לנספח 'ט3: מדובר בידיעון למעסיקים, הכולל מידע על זימון לראיונות עבודה, מיתוג פנימי, אך לצד אלה מזמין את הקורא להפעיל מנוי בהקפאה (ראה החלק העליון של העמוד הראשון), וכן מציין בעמוד השני למעלה כי הנתבעת הינה "לוח הדרושים היחיד שמתחייב לתוצאות", ואף מתגאה בצוות כוח אדם מקצועי, אשר שוקד ומראיין כל עובד במאגר, כולל אזכור מספר טלפון. לכן, לדידי, גם מסמך זה כולל מסרים שמטרתם עידוד לרכישת מוצר או שירות, וזאת לצד המידע המקצועי. 19. אשר לנספח ט'4: כאן מדובר במשלוח איחולי חג שמח מיום 19.03.13. דא עקא, ברישת המסמך נרשם כי "למעוניינים בפרסומים מיוחדים בהיקפים נרחבים לקראת החג ומבצעים מיוחדים..." ואז מוזכר מס' טלפון ומייל. עינינו הרואות כי לצד איחולי חג שמח, מנסה הנתבעת לשווק את מוצריה כפי שצוין לעיל. 20. אשר לנספח ט'5: מדובר במסמך דומה לנספח ט'3, קרי ידיעון מעסיקים, אך אותו תוכן שיווקי שצוין לגבי נספח ט'3, נמצא גם בו, ולכן מדובר בדבר פרסומת. 21. מנינו אפוא חמישה דברי פרסומת, שנשלחו ללא הסכמה. סעיף 30א(י) לחוק התקשורת מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של עד 1,000 ₪ לכל דבר פרסומת. נקבע בסעיף זה כי בבוא בית המשפט לפסוק פיצויים לדוגמא, יתחשב בין היתר גם באכיפת החוק ובהרתעה, בהיקף ההפרה ובעידוד הנמען לממש את זכויותיו. סבורני כי לצד שיקולים אלה יש להוסיף, במקרה שלפני, גם את ההודעות החוזרות ונשנות של התובעת שנשלחו לנתבעת, להפסיק ולשלוח לה קורות חיים, כאשר הדבר התבטא במילים בוטות במייל נספח ו', שכלל את המילים "מספיק, אתם מטרידים אותנו". אמנם, לא דובר בהן על דברי הפרסומת, אך משתמעת דרישה ברורה מהנתבעת לחדול לשלוח לה חומר כלשהו, דרישה שלא נענתה תקופה ארוכה. עוד לקחתי בחשבון גם את העובדה שחלק מדברי הפרסומת (ארבע במספר!) נשלחו לאחר הגשת התביעה, בחודש 10/12, אף שבוע לפני דיון ההוכחות, דבר שמלמד על זלזול ואי הפנמת החוק בנוגע לדברי פרסומת. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 3,000 ₪ בגין משלוח דברי הפרסומת. 22. סיכומו של דבר, בקיזוז הסך של 657 ₪ בו חויבה התובעת, יוצא כי על הנתבעת לשלם לתובע סך 2,343 ₪. בנסיבות העניין, נוכח העובדה כי התובעת הפריזה בסכום תביעתה, וחלק קטן מהתביעה הנגדית התקבל, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכ"ט על הצד הנמוך, סך כולל של 1,200 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. חוזהכתב תביעהמסמכים