לפני תביעה בסדר דין מהיר, שעניינה תשלום הפרשי נזקים שנגרמו לקטנוע של התובע בתאונת דרכים, שארעה ביום 16/4/08, בין הקטנוע שהיה בבעלות התובע, לבין רכב בו נהג הנתבע 1 שהיה מבוטח על הנתבעת 2. למותר להזכיר, כי בהתאם לתקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, פסק הדין יהא מנומק ב"אופן תמציתי" (וראו גם פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 4735/03 צברי נ' מדינת ישראל (27.11.03)). אין חולק כי התובע לא נהג בקטנוע, אלא מאן דהוא שנהג בהרשאתו. לאחר התאונה פנה התובע לנתבעת 2, וזו שילמה לו לטענתו סכום חלקי, כאשר עיקר המחלוקת נעוצה בשווי הקטנוע ובהפחתת אשם תורם בשיעור 15% שהפחיתה הנתבעת 2, לטענתה, כנהוג בתאונות מסוג זה. אבחן איפוא את הפערים בין הנזק הנטען לבין הנזק ששולם אחד לאחד. שווי הקטנוע - התובע הציג חוות דעת שמאי, לפיה האופנוע הוכרז אובדן גמור והנזק הנגרם לו הוא בשיעור 11,180 ₪, סכום זה הוא לאחר ניכוי שווי שרידים ולאחר שהשמאי הוסיף את הסכום ששילם התובע בעבור הגרירות והצעת מחיר של המוסך לתיקון. חרף חוות דעת זו טוען התובע, כי על הנתבעת להשיב לו את מחיר האופנוע כפי שרכש אותו בסך 14,717 ₪ - התובע מודה, כי הקטנוע היה בשימוש 8 חודשים עד לתאונה, אולם טוען, כי בסכום שקבע השמאי אין בידו לקנות קטנוע באותו מצב, ולכן הנתבעת חייבת להשיב לו מחיר קטנוע חדש. הוסיף התובע וטען, כי אלו הנתבעת הייתה מראה שיש בשוק קטנוע בן חצי שנה, באותו מחיר היה מסכים לקבל את הפיצוי, אך אין קטנוע כזה ולכן עליה לפצותו במחיר קטנוע חדש. נדמה שנתבלבלו לתובע היוצרות. המוציא מחברו עליו הראיה. על התובע להוכיח את תביעתו. התובע נתמך בחוות דעת שמאי שהעריך את שווי הקטנוע בעת התאונה וקבע את הנזק שנגרם לו בגין התאונה כפי שנדרש ונהוג במקרים של תאונות דרכים. הנתבעת פעלה לפי חוות הדעת שהציג התובע. במועד התאונה היה הקטנוע בשימוש 8 חודשים הוא לא היה קטנוע חדש ולכן דרישת התובע לקבל שווי של קטנוע חדש כבן יומו, מגעת כדי אבסורד ויש בה כדי להטיב את מצבו מעבר לנזק שנגרם לו. חובת המזיק בנזיקין היא להשיב את המצב לקדמותו ולא מעבר לכך. לפיכך התביעה בראש נזק זה נדחית. הפחתת אשם תורם בשיעור של 15% על ידי הנתבעת התובע טוען, כי הוא בעל הקטנוע, לא הוא נהג בקטנוע, לו נגרם נזק במאה אחוז ומכאן שיש לפצותו בגין כל הנזק שנגרם לו וככל שיש לנתבעת עילה לחזור אל הנהג, הרי שאין זה מענייננו. הוסיף התובע וטען, כי הנהג מטעמו כלל אינו אשם בתאונה. אתחיל מן הטענה השניה. את הטענה, כי הנהג מטעמו אינו אשם כלל בתאונה ולא היה מקום להפחית אשם תורם יש להוכיח. התובע לא הוכיח את הטענה, לא זימן את הנהג לעדות ונסיבות התאונה כלל לא הוכחו. אמנם נהג הנתבעים הורשע בתיק התעבורה שהתנהל נגדו בגין התאונה, אך ההרשעה הפלילית אינה חזות הכל ועדיין אפשר שיש לנהג התובע אשם תורם. בנסיבות אלה, משלא טרח התובע, שעליו הנטל, להוכיח את נסיבות התאונה, אין לי אלא לדחות את טענת התובע, כי לנהג מטעמו אין כל אשם תורם בתאונה. טענתו הראשונה של התובע, כי הוא זה הניזוק ולו נגרם 100% נזק, לכאורה שובה את הלב. הלכה למעשה, טוען התובע, כי הנהג מטעמו ונהג הנתבעים הם מעוולים ביחד ולחוד ומכאן שהוא זכאי לקבל מכל אחד מהם את כל הנזק שנגרם לו. אכן, מושכלות יסוד בדיני הנזיקין הם, כי מעוולים בנפרד חבים יחד ולחוד לכל הנזק בשלמותו, מקום שנגרם נזק אחד שאינו ניתן להפרדה או לחלוקה. נטל הראיה בדבר היות הנזק בר-חלוקה מוטל על כתפי המעוול הנתבע. נזק ייחשב כבלתי ניתן לחלוקה, בין היתר, כאשר כל אחד מהמעוולים בנפרד היה ממלא גורם למלוא הנזק, או כשאין שום קריטריון הגיוני לחלוקת האחריות לנזק בין המעוולים. במקרה אחרון זה, אף-על-פי שיש להניח שהנתבע יוכל לחזור על המעוולים הנוספים אם יגלה את זהותם, יישאו הנתבעים כלפי התובע באחריות יחד ולחוד לנזק כולו, אלא אם כן יעלה בידי נתבע פלוני להראות, כי ניתן לחלק את הנזק באופן הגיוני בינו לבין גורמי הנזק האחרים והוא יוכיח מה הנזק שגרם לו (ערעור אזרחי מס' 448/83 ורדה קורנהויזר נ' שמואל מלך (26/06/1988); ד"נ 15/88 מלך נ' קורנהויזר (13/3/90)). בנסיבות, כגון הנסיבות דנן, כאשר אחד המעוולים שגרמו לנזק פעל בהרשאת הניזוק תוך שימוש בנכס של הניזוק וישנו קריטריון הגיוני לחלוקה בין הנזקים שגרם כל אחד מן המעוולים, אין לטעמי לתחולה לכלל ולא מדובר במעוולים ביחד ולחוד. מעשה של יום יום הוא שבתיקים מסוג זה בית המשפט מחלק את הנזק בין מעוולים וקובע אחריות שלא ביחד ולחוד. הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר אחד מן המזיקים פעל ברכב של התובע ותחת הרשאתו. למותר לציין, כי הטלת הנטל על חברות הביטוח של מזיקים במסגרת ביטוח צד ג' לפצות את הניזוקים במאת האחוזים גם כאשר חלק מן האחריות נופל על נהג שפעל בהרשאת הניזוק תגדיל את הסכומים בהן תחויבנה חברות הביטוח ותפעל לרעת הצרכנים, כל זאת כאשר לניזוק מעין זה, שנתן הרשאה לנהג לנהוג ברכבו יש את מלוא הידע והנגישות לאותו נהג. הגדיר זאת טוב התובע באומרו: "יכולתי לתבוע אותו, לא רציתי לריב איתו, ישבתי בבית...." (עמ' 3 שורה 1). בכל הכבוד, בנסיבות כאלה רוצה התובע לקבל את כל נזקיו יואיל ויתעמת עם מי שפעל בהרשאתו ולא יטיל את הנטל על ציבור המבוטחים. חברת הביטוח הנכנסת בנעלי הנהג מטעמה חייבת לפצות בשיעור הנזק שגרם הנהג אותו ביטחה ולא יותר מכך. משכך, ומשלא הוכיח התובע, את אחריותו המלאה של נהג הנתבעים לתאונה, דינה של התביעה בראש נזק זה להדחות. שכר טרחת שמאי התובע טוען, כי על הנתבעת להשיב לו את שכר טרחת השמאי ששילם בסך 1,039 ש"ח. הנתבעת טענה, כי השיבה את שכר טרחת השמאי ואולם הנתבעת לא טרחה לצרף שום מסמך ממנו ניתן ללמוד כיצד נעשה החישוב ולא ברור האם שכר טרחת השמאי הוחזר במלואו. מכל מקום, בנסיבות שהוכחו, התובע זכאי ל- 85% משכר טרחת השמאי. גרירות והצעת מחיר של המוסך התובע צרף קבלה בעבור גרירת הקטנוע בסך 180 ₪ וכן טען כי שילם בעבור הצעת מחיר למוסך בסך 200 ש"ח, אולם סכומים אלה כבר נכללו בחוו"ד השמאי מטעמו ולכן אין לפצות את התובע פעמיים בגין אותם סכומים. אבדן שימוש עגמת נפש ואי נוחות התובע טען עוד לסכום של 2,000 ₪ בגין אובדן שימוש, עגמת נפש ואי נוחות. סכום זה לא הוכח ואף לא נהוג לפסוק בתביעות מסוג זה סכומי כסף בעבור עגמת נפש. נפסק לא אחת כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. לא כל אי-נחת, אכזבה או אי-הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי. במקרה דנן, לא התרשמתי שנגרמה לתובע עגמת נפש משמעותית ולא הוכחה כל אי נוחות משמעותית שמצדיקה פסיקת פיצוי. סוף דבר - התובע זכאי היה לקבל סכומים כדלקמן: 85% - מ- 11,180 בעבור הנזק שנגרם לאופנוע בניכוי השרידים ובתוספת הוצאות גרירה והצעת מחיר של המוסך, בסה"כ 9,503 ש"ח. 85% - מ- 1,089 ₪ - בעבור שכר טרחת השמאי - דהיינו 926 ₪. בסה"כ זכאי היה התובע לקבל מן הנתבעת - 10,429 ש"ח. הנתבעת שילמה לתובע 10,037 ולפיכך עליה להשיב לתובע את היתר בסך 392 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום התאונה. כמו כן, תשיב הנתבעת לתובע את סכום האגרה כפי ששולמה. מעבר לסכומים אלה, ובין היתר נוכח ההבדל המהותי בין הסכום הנתבע לסכום הנפסק, איני רואה לחייב את הנתבעת בהוצאות נוספות. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. קטנועתאונת דרכיםתאונת קטנועביחד ולחודתאונת אופנוע