המרצת פתיחה לקבל הצהרה לפיה יש לו זכות בר רשות בלתי מוגבלת בזמן בקרקע בשטח של 3,000 דונמים המצויה ליד הישוב איתמר אשר בשומרון. העובדות בשנת 1997 בנה המבקש בית, לו ולרעייתו, בסמוך לישוב איתמר אשר בשומרון, על גבעה 851 ששמה גם "רכס הגדעונים". במקביל הוענקה למבקש, על ידי החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית, זכות "בר רשות" בבית ובמגרש 174 שעליו הוא נבנה (נספח ב' להמרצת הפתיחה). כפי שנראה להלן, לא ברור לאיזה שטח בדיוק מתייחסת הרשאה זו. בשנת 1999 החליט המבקש להרחיב את ההתיישבות במקום ובהמשך לכך הוא הקים ליד ביתו משק חקלאי, לרבות משק חי. מנספחים ג'-ד' לכתב התביעה עולה כי המבקש אף קיבל מון הרשויות סיוע כספי לשם הקמת סככה עבור עדר הרחלות שלו שגדל עם הזמן מ-80 רחלות ל-180 רחלות. מנספח ה' להמרצת הפתיחה עולה כי ביום 24/08/09 אישרה ההסתדרות הציונית למבקש לרעות את עדרו על שטח של 1,000 דונם שהוקצה להסתדרות הציונית מאת הממונה על הרכוש הממשלתי ביהודה ושומרון. בהמשך לכל האמור, ו"כחלק מהעשייה ההתיישבותית הפרטית אותה יזם התובע וביצע בידיעת הגורמים הציבוריים ובסיועם", כלשון התובע, עודד התובע משפחות נוספות להקים את ביתן ברכס הגדעונים. משפחות אלו מעולם לא קיבלו מעמד רשמי בשטח האמור. לטענת המבקש הוא היחיד אשר: "קיבל הכרה רשמית כלשהי כמו גם הקצאת שטח כלשהו כדין" (סעיף 13 להמרצת הפתיחה). מנספח ו' להמרצת הפתיחה עולה כי ההסתדרות הציונית ידעה על דבר התיישבותו של המבקש על הקרקע. בהמשך לאמור לעיל, המבקש טוען, וטענתו לא נסתרה, כי כיום הוא מחזיק בפועל בשטח של שלושת אלפים דונם ברכס הגדעונים, כמסומן במפה מ/3. (וראו - עמ' 4 ש' 17-16). שטח זה כולל בתוכו גם את שטח המרעה שנזכר לעיל. וכך מתאר המבקש את מצב השטח כיום: "היום בשטח המרעה יש בחלקו מרעה בפועל, ובחלקו יש התיישבות לכל דבר ועניין. יש מבנה עם משק פרטי שלי, בנוסף מבני מגורים אשר חלקם בבעלותי, ועוד מבני מגורים אשר הינם בבעלות אנשים אחרים אשר הגיעו למקום וקבעו את מקומם בהסכמתי ובתיאום עמי, ועוד מספר מבני ציבור כגון בית כנסת, מועדון. כל אלו בתוך השטח המסומן במרעה. רכס הגדעונים משתרע על שטח של בערך כמה אלפי דונם שחלק מהם זה השטח המדובר של 1,000 דונם שהוקצו לי". (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 28-23). ובהמשך מציין המבקש כי: "בנוסף לכך, כפי שציינתי, גם מחוץ לשטח של 1,000 דונם יש לא מעט תשתיות ציבוריות וגם מבנים שהם בבעלותי ובתחזוקתי, כך שלמעשה אני משמש שם כאחראי לכל דבר ועניין". (עמ' 2 ש' 6-4). ביום 13/07/11 פנה המבקש אל הממונה על הרכוש הממשלתי ביו"ש ואל ההסתדרות הציונית, בבקשה שאלו יבהירו לו מי הגורם שמוסמך להקצות קרקעות ברכס הגדעונים. כמו כן, ביקש המבקש את התייחסותם של גופים אלו לשאלת מעמדם ברכס הגדעונים של מי שקיבלו חוזה הקצאה בעבר (נספח ז'1 להמרצת הפתיחה). ביום 17/07/11 שלח המבקש לממונה מכתב מפורט יותר, בו הוא הסביר כי בעבר הוא קיבל מההסתדרות הציונית הקצאה של 1,000 דונם למרעה, ברם האישור אחרון להקצאה זו ניתן בשנת 2009, ולאחרונה, כך לדברי המבקש במכתבו, נמסר לו כי ההסתדרות הציונית אינה מוסמכת עוד להקצות את הקרקע האמורה, ומכאן שאלתו מי הגורם המוסמך שרשאי להאריך לו את תקופת ההקצאה (נספח ז'2 להמרצת הפתיחה). ביום 28/07/11 השיב הממונה למבקש כי עליו לפנות להסתדרות הציונית (נספח ט'1 להמרצת הפתיחה), ועל עמדה זו חזר הממונה גם במכתב מיום 01/07/12 (נספח ט'2). ההסתדרות הציונית כלל לא טרחה להשיב למבקש. עד כאן העובדות. טענות המבקש על יסוד העובדות הנ"ל עותר המבקש, שאיננו מיוצג, לקבל צו המצהיר כי: "סמכות הקרקע מושא תביעה זו הינו בידי התובע" (סעיף 21 להמרצת הפתיחה). בדיון שהתקיים לפניי נשאל המבקש מהי מהות הזכות שלגביה הוא מבקש הצהרה, ולכך הוא השיב כי לגבי שטחי המרעה הוא מבקש הצהרה לפיה יש לו זכות מרעה בשטח לצמיתות מכוח ההרשאה שהוא קיבל מההסתדרות הציונית (עמ' 1 ש' 23-10), ולגבי יתר השטח הוא טוען לזכות בר רשות ללא הגבלת זמן הנובעת מהיות המבקש "מחולל ההתיישבות ברכס" (עמ' 2 ש' 3-2). טענות המשיבה בתשובתה להמרצת הפתיחה טענה המדינה כי דין התובענה להימחק על הסף מחמת אי זיהוי מספיק של הקרקע אשר לגביה מתבקש הסעד. המדינה טוענת כי היה על המבקש לצרף מפת מדידה של השטח שבו מדובר, וכי אין די בכך שהמבקש צירף כנספח ב' להמרצת הפתיחה אישור זכויות מההסתדרות הציונית, אשר מתייחס למגרש מספר 174 שהקשר שלו לענייננו אינו ברור. לגוף העניין, טוענת המדינה כי בשנת 1998 התקשר הממונה על הרכוש הנטוש בהסכם עם ההסתדרות הציונית, בגדרו ניתנה לה הרשאה לתכנון של מקרקעין בשטח של 4,000 דונם ליד הישוב איתמר, אשר כוללים, ככל הנראה, גם את המקרקעין אליהם מתייחסת המרצת הפתיחה. בהסכם זה הובהר כי להסתדרות ניתנת אך ורק הרשאה לתכנון השטח, וכי אסור לה או למי מטעמה לתפוס בו חזקה. ועוד נקבע בחוזה, כי תוקף ההרשאה הינו לחמש שנים, קרי - עד שנת 2003. על כן טוענת המדינה כי ההסתדרות הציונית לא יכלה להקצות קרקע כלשהי למבקש ומכאן שדין התובענה להידחות. דיון והכרעה צודקת המשיבה בטענתה לפיה דין התובענה להידחות בראש ובראשונה בשל העובדה שהמקרקעין לא זוהו באופן מדויק המאפשר להעניק למבקש הצהרה לגבי זכויותיו. כדי לזכות בסעד המבוקש על המבקש לשכנע תחילה כי קיימת עילה משפטית להצהיר שיש לו זכויות במקרקעין הנטענים, אך אין די בכך. עליו גם להבהיר מהם בדיוק גבולות אותם מקרקעין שלגביהם מתבקשת ההצהרה. המבקש לא צירף לתובענה תכנית מדידה שמתארת את גבולות השטח המדובר ואת מה שנמצא בו, ועל כן לא ניתן להעניק לו את הסעד המבוקש. דברים אלו נכונים שבעתיים בשים לב לכך שלדברי המבקש עצמו קיימים בשטח מבנים שאינם שייכים לו, ומכאן שלא ניתן לתת למבקש הצהרה כללית לגבי כל השטח ללא הבחנה בין המבנים השונים המצויים בו. התובע אמנם סימן לבקשת בית המשפט על גבי המפה מ/3 את השטח שלגביו הוא טוען לזכויות, ברם מפה זו והשרטוט שעליה רחוקים מלהיות מדויקים באופן המאפשר להעניק את הסעד המבוקש. העדרו של זיהוי השטח בולט במיוחד בכל הנוגע לשטח שהוקצה למרעה, כיוון שלגבי שטח זה נאמר במפורש בנספח ה' להמרצת הפתיחה כי הוא מוגדר במפה חתומה, אך המפה לא צורפה. דין התובענה להימחק גם מן הטעם שלא צורפו אליה גורמים החולקים על זכותו של המבקש, ואשר עלולים להיפגע אם תינתן הצהרה כמבוקש. בעניין זה אמר המבקש עצמו כך: "לא אסתיר כפי שכבר השבתי לשאלה של בית המשפט בתחילת הדיון, אכן יש הרבה גורמים שמרימים גבה בעניין (הכוונה בעניין טענותיו של התובע לזכויותיו בשטח- א.ר.)בלשון המעטה..." במצב דברים זה היה על המבקש לצרף את כל הגורמים הרלבנטיים כמשיבים. דין התובענה להידחות גם לגופו של עניין. בחקירתו הנגדית נשאל המבקש האם הוא טוען כי זכויותיו בשטח אשר הוענקו לו על ידי ההסתדרות הציונית, ותשובתו הייתה "אמת" (עמ' 5 ש' 11-9). על תשובה זו חזר המבקש גם בהמשך חקירתו (עמ' 5 ש' 30-12 וכן עמ' 6 ש' 12-10). לטענה זו אין יסוד, כיוון שהמשיבה הוכיחה שעל פי החוזה בין ההסתדרות הציונית לבין הממונה על הרכוש הממשלתי לא קיבלה ההסתדרות הציונית את הסמכות להעניק למאן דהו זכויות חזקה בקרקע או זכויות אחרות כלשהן. המבקש גם לא הציג מסמכים המלמדים על כך שההסתדרות הציונית העניקה לו זכות של בר רשות בכל הקרקע, לבד מאותה זכות מרעה שניתנה ללא סמכות ותוקפה פג. אשר על כן, טענת המבקש נדחית. להשלמת התמונה אציין, כי ייתכן שהתובע קנה זכויות כאלו ואחרות בקרקע או בחלק ממנה מכוח החזקתו בה במשך השנים, ומכוח השקעות שהוא השקיע בה. עניין זה לא התברר כדי צורכו בהליך שלפניי ולכן לא אכריע בו. כך, לא התברר עד תום היקף השטח שמוחזק על ידי המבקש ולא התברר עד תום היקף ההשקעות שהוא השקיע בקרקע המדוברת. ונזכיר, מדובר בשטח קרקע נרחב מאוד, וגם משום כך לא ראוי שגורלו יוכרע, לכאן או לכאן, על יסוד הראיות הדלות שהציגו הצדדים לפניי. אברהם רובין אשר על כן, התובענה נדחית, אולם רשמתי לפניי את הצהרת המדינה לפיה ככל שהמבקש מחזיק במקרקעין או בחלק מהם, הרי שהמשיבה לא תפעל לנטילת החזקה מן המבקש ללא צו שיפוטי או משפטי כדין. כן רשמתי לפניי את הצהרת המשיבה, לפיה בכל הליך עתידי לא תיטען נגד המבקש טענת מעשה בית דין. הצהרה זו הייתה במקומה לנוכח דלות החומר שהוצג לי ולנוכח העובדה שהמבקש לא היה מיוצג. המבקש ישלם למדינה את הוצאות ההליך בסך של 4,000 ₪. המרצת פתיחהבר רשות