תאונת דרכים בנסיעה קדימה לאחר כניסה לרחוב דרך צומת T

הוגשה תביעת נזקי רכוש לרכב עקב תאונת דרכים שהתרחשה בשלב שבו רכב היה בנסיעה קדימה לאחר כניסתו לרחוב אברך דרך צומת T בו פנה שמאלה לתוך רחוב אברך, ובשלב שבו רכב הנתבעים היה בנסיעה לאחור במטרה לצאת מחנייה בצד ימין של רחוב אברך. המחלוקת היא בשאלה, מי משני הנהגים לא נזהר דיו באופן נהיגתו וגרם בכך לתאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע של נזקי רכב התובעת. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה, באופן חלקי. מצאתי לקבוע כי נהג רכב הנתבעים אשם בתאונה, אך מצאתי גם לקבוע שלנהגת רכב התובעת יש אשם עצמי תורם לקרות התאונה (עפ"י סעיף 68 לפקודת הנזיקין) בשיעור של % 35%, כך שבסופו של יום תהיה התובעת זכאית לפיצוי חלקי בשיעור של % 65 בלבד מהנזק הנתבע. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: בסופו של יום, התרשמותי היא ששני העדים שהעידו בפניי הינם אנשים נורמטיביים והגונים, שהעידו עפ"י מיטב הכרתם ומצפונם, גם אם בחלק מהעניינים (דוגמת מיקום חניית רכב הנתבעים ביחס לרחוב) מסרו גרסות מנוגדות. בבסיסם של דברים, אין לפנינו גרסות מנוגדות אלא תשתית עובדתית בסיסית לא שנויה במחלוקת, שיש לקבוע לגביה מי משני הנהגים אחראי לקרות התאונה. מצאתי כאמור שדבק אשם, במידה שונה, באופן הנהיגה של שני הנהגים גם יחד, כאשר מידת אשמו של נהג רכב הנתבעים היא גדולה יותר, בשל כך שהוא יצר סיכון משמעותי ברחוב אברך: נסע לאחור בניגוד לכיוון הנסיעה (כנראה באיטיות רבה) וחסם את דרכו של רכב התובעת, והכל מבלי שהבחין באף שלב ברכב התובעת המתקרב, מה שמלמד שהנהג לא היה ער מספיק לנעשה מאחוריו ובצידו. יש לציין שהנהג ער לכך שלבאים מכיוון נסיעת רכב התובעת אין שדה ראייה טוב (הוא מתגורר ממש שם) ולכן מצופה היה ממנו לנקוט בצעדי זהירות ומניעה של ממש (דוגמת מכוון) בטרם נסיעתו הנ"ל. אך גם נהגת רכב התובעת לא נזהרה מספיק. אמנם היא נסעה "בדרך המלך" קדימה ברחוב אברך, אך גם היא מודה שהתאונה התרחשה סמוך מאוד לפנייתה בצומת שמאלה לתוך רחוב אברך, ולכן מצופה היה ממנה להסתכל היטב גם שמאלה (ולא רק ימינה כפי שהעידה שעשתה) כדי לוודא שרחוב אברך פנוי ומאפשר נסיעתה. מנסיבות התאונה כולן אני מסיק, כי אם הנהגת הייתה מסתכלת היטב שמאלה לתוך רחוב אברך, היא הייתה מבחינה ברכב הנתבעים מבעוד מועד. בין הצדדים מחלוקת לגבי מיקום החנייה ממנה יצא רכב הנתבעים בנסיעה לאחור: הנהגת טוענת בתוקף כי מדובר בחנייה מאונכת לכביש ואילו הנהג עומד על כך שמדובר בחנייה רגילה בצד הכביש ליד שפת המדרכה. אני לא מוצא להתעכב על מחלוקת זו, הן משהתובעת חדלה בכך שלא צירפה תמונות של זירת התאונה (נטל ההוכחה והבאת הראיות מוטל עליה ונהגת רכב התובעת עצמה הביעה בהקשר זה צער על כך שלא הובאו תמונות מהמקום) והן משאין חולק שרכב הנתבעים נסע לאחור וחסם את הכביש, כך שאין למחלוקת נפקות כה רבה. לחובת הנתבעים נזקפת העובדה שהם לא הציגו את תמונות הנזק ברכב הנתבעים וגם העובדה שהנתבעים לא הגישו תביעה בגין נזקם העצמי. עוד יצוין, כי נהג רכב הנתבעים, בהגינותו, אישר שהביע התנצלות בפני הנהגת בזירת התאונה, אם כי סייג שהדבר לא נעשה "מלשון אשמה". סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי (כמידת אחריות נהג רכב הנתבעים). על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 4,315 ₪, בגין הנזקים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 29.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 29.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העדה בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהתאונת דרכיםצומת