תביעה בגין תקיפה בכניסה למועדון

התובע, העיד כי הותקף ע"י הנתבע, באירוע מיום 29.8.2010. התובע הצהיר על נסיבות האירוע (ס' 4 לתצהירו): "בתאריך 29.8.2010 סמוך לשעה 02:00, בכניסה למועדון נטל הנתבע אלה באורך של כחצי מטר ותקף אותי בכך שהלם בעוצמה בראשי באמצעות האלה. הנתבע עשה זאת ככל הנראה בשל סכסוך עם מי מעובדי המועדון האחרים. מעוצמת המכה נגרם לי חתך מדמם בראשי, חשתי ברע ופוניתי לבית החולים". 2. אין חולק כי הנתבע הואשם והורשע בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי ס' 380 לחוק העונשין (יוער כי הצדדים לא הגישו את הכרעת הדין ואת גזר הדין לעיון ביהמ"ש). 3. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה על גובה הנזק. הנתבע טען בכתב ההגנה כי מוגבלות התובע מתוארת בכתב התביעה בהגזמה רבה וכי מצבו הבריאותי אינו נובע מהתאונה. בתצהיר העדות הראשית אשר הגיש ביום דיון ההוכחות, הנתבע והודה כדלקמן: "...הרמתי מקל של מטאטא כביש שהיה מונח בסמוך אליי ועת התובע התקרב על מנת להכות/לתקוף אותי בשנית עשיתי שימוש במטאטא על מנת להכותו בראשו ולהדפו ממני במכה אחת בלבד ואכן התובע נעצר, ובשלב זה פשוט ברחתי מהמקום". הנתבע תיאר בתצהירו כי התובע היה זה שרץ לעברו ב"אגרופים שלופים" על מנת כפי הנראה לנסות ולסלקני באלימות אל מחוץ לאזור המועדון בכלל". 4. המחלוקת בין הצדדים נסבה אם כן על שאלת האשם התורם, כמו גם היקף הנזק. במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו וכן אשתו, גב' זרוהי בלאיאן. מטעם הנתבע הצהיר הוא עצמו. המצהירים נחקרו בפניי. לאחר תום שמיעת החקירות, ועריכת הפסקה, ב"כ הצדדים סיכמו בעל-פה. להלן אדון בשאלת החבות ולאחריה בשאלת הנזק. החבות 5. כידוע, ממצאי פסק הדין הפלילי - אשר אינם במחלוקת - משמשים כראיה בהליך דנא. על כן יש לקבוע כי הנתבע תקף את התובע באופן שהסב לו חבלה. בענין האשם התורם, לאחר שעיינתי בראיות הצדדים, אני סבורה כי אין מקום לייחס לתובע אשם תורם, וזאת מהטעמים כדלקמן: א. הנתבע הודה בעדותו כי היה בכוחו להימנע מהאקט האלים. לדבריו, לא מדובר בהגנה עצמית "כי יכולתי לברוח מהמקום בלי לתקוף אותו וזו הטעות שאני עשיתי" (פ' ע' 9 ש' 14). על כן, יש לייחס לנתבע את מלוא האחריות לאירוע התקיפה. למקרא תצהירו של הנתבע עולה כי הוא היה מצוי במהלך ויכוח עם בעלת המועדון, גב' וטורי, וזאת בקשר לסכסוך כספי ביניהם. ככל הנראה, בעלת המועדון ביקשה מהמאבטחים להוציא את הנתבע מהמועדון, ואלה פעלו לשם כך. ניתן להניח כי הנתבע חש נסער, ואולם סערת הרגשות בה היה נתון אינה יכולה להצדיק מהלך אלים. הדין אינו מכיר בהצדקה כגון דא. הנתבע הודה כי לא היה נתון בסכנה מיידית לשלמות גופו, וכי יכול היה לעזוב את המקום וכך למנוע את האירוע האלים נשוא התובענה. ב. אני נותנת משקל גם לכך שכתב ההגנה עוסק כולו בפן הנזק והנתבע לא מצא מקום לטעון בו לאשם תורם. 6. אשר על כן, החבות לאירוע התקיפה תוטל על הנתבע. הנזק 7. התובע לא הגיש חוות דעת רפואית להוכחת נכות. הוגש תיעוד רפואי. התובע ביקר במרכז רפואי "קפלן", שם נרשם: "בלילה טרם קבלתו... נחבל בראשו באלה. החולה שולל איבוד הכרה. ללא הקאה. זוכר את פרטי האירוע אך חש סחרחורת. פנה למיון. נבדק ע"י כירורג - חתך שטחי בקדמת הראש. הפצע הודבק ולאור בדיקה נוירולוגית תקינה החולה שוחרר לביתו. בבוקר קבלתו חש ברע, הקיא מספר פעמים ברצף ולכן פנה שוב למיון. בוצע CT ראש שהדגים קונטוזיה מוחית קלה. החולה אושפז לצורך השגחה" (ר' נספח לכתב התביעה). הוצג דו"ח EEG - תרשים תקין. הוצגו סיכומי ביקורים בקופת חולים "מאוחדת" שלפיהם נטל משככי כאבים. התובע הציג אישור מחלה מקופת החולים מיום התאונה ועד 8.9.2010 - 11 ימים, ואישור מחלה נוסף מיום 9.9.2010 ועד ליום 19.9.2010 - 11 ימים נוספים. 8. התובע נבדק במוסד לביטוח לאומי ונקבעו לו נכויות זמניות בתחום הנוירולוגי כדלקמן: 30% מיום 20.9.2010 ועד 19.10.2010; 20% מיום 20.10.2010 ועד 19.11.2010; ו-10% מיום 20.11.2010 ועד 19.1.2011. במישור הנכות היציבה נקבעו אפס אחוזי נכות. 9. התובע הציג תלושי שכר שקדמו לאירוע התקיפה ותלושי שכר שקיבל לאחר אירוע התקיפה. לפני האירוע עבד במספר מקומות, ולדבריו נאלץ לצמצם את היקף עבודתו, וזאת משום כאבי ראש וסחרחורות. הוא העיד שחדל מעבודתו כמאבטח ועבר לעבוד במקומות חלופיים, בין השאר כקצב (ס' 22-20 לתצהירו). בעדותו סיפר כי אחרי התאונה לא עבד בכלל (פ' ע' 5 ש' 13-7) וכן שהיום איננו עובד בעבודה כקצב (פ' ע' 6 ש' 16). עיון בתלושי השכר שצורפו לתצהירו מלמד על רצף תעסוקתי כמעט מלא. כך, בחודש דצמבר 2009 קיבל תל"ש מאינפו סיסטמס בע"מ בסך 791 ₪ נטו + 2,984 ₪ מ"אבטחה מבצעים גלובל". בינואר 2010 - 2,345 ₪; בפברואר 2010 - 3,389 ₪; מרץ 2010 - 3,319 ₪; אפריל 2010 - 2,745 ₪; (תל"ש לחודש מאי 2010 - אינו קריא); יוני 2010 - 2,516 ₪; אוגוסט 2010- 250 ₪ (הסכומים הם "נטו לתשלום"). לאחר התאונה: הוגש תל"ש של "טיב טעם" מספטמבר 2010 - 2,821 ₪; לאוקטובר 2010 - 5,806 ₪; לנובמבר 2010 - 5,600 "ח; לדצמבר 2010 - 5,480 ₪; לינואר 2011 - 5,088 ₪; לפברואר 2011 - 5,020 ₪; למרץ 2011 - 5,444 ₪; אפריל 2011 - 6,232 ₪; מאי 2011 - 5,762 ₪, וכך הלאה מופיעים תלושי שכר נוספים, עד האחרון שהוגש, דצמבר 2012 - 4,209 ₪ (נטו לתשלום). 10. על רקע סקירה זו, יפסקו פיצויים בראשי הנזק המבוקשים וכדלקמן: א. הפסד השתכרות לעבר - לאחר עיון בתלושי השכר, כמו גם בנכויות הזמניות, אני פוסקת לתובע סך של 5,000 ₪; ב. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר - התובע טופל במסגרת סל הבריאות והוציא הוצאות מינימליות לתשלום עבור ביקורים. בגין נסיעותיו ותשלומים לתרופות ולביקורים ישולם לו פיצוי בסך 1,000 ₪; ג. עזרת זולת לעבר - התובע הודה כי נעזר באשתו ובאחיו (ר' עדותו בפ' ע' 4 ש' 24-23 וכן בפ' ע' 7 ש' 13-11). מדובר בעזרת בני משפחה אשר אינה חורגת מהמקובל ואיני רואה מקום לפסוק פיצוי בראש זה. ד. אובדן כושר השתכרות - בהעדר חוות דעת, ואי הוכחת נכות צמיתה, איני רואה מקום לפסוק פיצוי בראש זה; מה גם שהתובע הפגין יכולת להשתכר במקצועות חלופיים למקצוע האבטחה, כגון - קצב, סדרן וכיו"ב. ה. כאב וסבל ופיצויים עונשיים - התובע וודאי סבל כאבים מחמת התקיפה. יש להניח כי בטחונו התערער. התיעוד הרפואי מלמד שפנה לרופאים, נטל לכאורה משככי כאבים, שהה בחופשת מחלה ואף נזקק לבדיקות שונות (כגון בדיקת EEG). נכותו הזמנית היא בתחום הנוירולוגי. יחד עם זאת, מדובר באיש צעיר יחסית, אשר לא נגרמה לו נכות צמיתה, והוא נשוי ואב לילדים, ומסוגל להתפרנס. יש כמובן להרתיע את הנתבע והציבור בכללותו מפני התנהגות אלימה. בראש זה אני פוסקת פיצוי בסך 30,000 ₪. ו. בנוסף, הוצאות המשפט: אגרה, שכ"ט עו"ד בשיעור 23.6%.משפט פליליאלימותתקיפה