איזה מבין שני הנהגים המעורבים נכנס לצומת שבו אירעה התאונה בניגוד למופע אור אדום ברמזור בכיוונו ? ביום 14.10.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית (ראשונה ויחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים. מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. הנתבע 1 הינו נהג רכב הנתבעים במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת מזדה (להלן - "המזדה"). רכב הנתבעים - רכב פרטי מתוצרת טויוטה (להלן - "הטויוטה"). מקום התרחשות התאונה: צומת מרומזר בצורת T של הרחובות שד' החשמונאים ועמק דותן. שעת התרחשות התאונה: סביבות השעה 22.30 (חושך). המחלוקת אין חולק כי התאונה התרחשה כאשר שני הרכבים נמצאים בתנועה (בנסיעה) בתוך הצומת (שניהם המשיכו בנסיעה רציפה בה היו לפני הכניסה לצומת ולא המתינו או עצרו לפני הכניסה לצומת): המזדה נכנסה לצומת מתוך רחוב החשמונאים במטרה להמשיך בנסיעה ישר באותו רחוב לאחר הצומת, ואילו הטויוטה נכנסה לצומת מרחוב עמק דותן במטרה לפנות שמאלה בצומת לתוך רחוב החשמונאים. אין מחלוקת כי בתאונה התנגשו הפינה הקדמית-ימנית של המזדה עם הפינה הקדמית-שמאלית של הטויוטה. המחלוקת הינה בשאלה, איזה מבין שני הנהגים הסיע את רכבו לתוך הצומת בניגוד לאור אדום ברמזור בכיוונו, כאשר כל אחד משני הנהגים עומד על דעתו לפיה הוא נסע באור ירוק ברמזור ואילו הנהג השני נסע באור אדום ברמזור. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים (יצוין כי לכל אחת משתי המבטחות הוגשו, משום מה, 2 הודעות, אחת ידנית ואחת מודפסת). הודעה שמסר נהג הטויוטה במשטרה. תרשים שערכה נהגת המזדה במהלך עדותה של זירת התאונה. תמונות בשחור לבן של נזקי שני הרכבים. עדויות מטעם שני הצדדים בדיון בפניי: מטעם התובעת - נהגת המזדה (גב' מורן וייס); ומטעם הנתבעים - נהג הטויוטה (מר אהרון יפה, הנתבע 1) ונוסעת הטויוטה (גב' רבקה יפה, אשת הנתבע 1). ראיות שלא הוצגו חוות דעת מומחה של בוחן תאונות מטעם הנתבעים. חוות דעת זו הוכנה ואף צורפה לכתב ההגנה, אך הצדדים ביקשו להתעלם ממנה ולא ליתן לה כל נפקות. יצוין כי מסקנתו הסופית של הבוחן נוסחה בזו הלשון: "עפ"י החומר הקיים ובהעדר עדי ראייה ניטראליים לא ניתן לדעת מי נכנס לצומת באור אדום". שאר מסמכי תיק המשטרה, פרט למסמך היחיד שהוצג מתוכו (הודעת נהג הטויוטה), כאשר לא נטען ולא הוכח שתיק המשטרה כולל אך ורק מסמך יחיד זה. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים (ולכן המסקנה היא שהמזדה הוסעה באור ירוק ואילו הטויוטה הוסעה באור אדום), כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מדובר בהכרעה לא פשוטה, משלא קיימות כל עדות או ראייה ניטרליות לפיהן איזה משני הנהגים נכנס לצומת באור ירוק ברמזור ואילו הנהג השני באור אדום. מדובר אפוא במקרה מובהק של "מילה מול מילה", אך גם במקרה כזה, ועפ"י הדין החל הנ"ל, מחובת ביהמ"ש לשאוף לקבוע ממצא פוזיטיבי (משמע לקבוע מי נסע באדום ומי נסע בירוק), ולא להסתפק בהכרעה עפ"י נטלי ההוכחה, אלא אם ביהמ"ש מגיע למסקנה, לאחר שניתח לעומק את כל הראיות, שאין כל אפשרות להעדיף גרסה אחר על פני רעותה. ובמקרה שלנו מצאתי, לאחר ניתוח מדוקדק של הראיות, כי יש בידי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים. מאחר שמדובר בהכרעה שנחתכת עפ"י מבחני מהימנות של העדויות המנוגדות, הנחיתי עצמי להקפיד בבחינת העדויות ובהתרשמות מהן, ובסופו של יום שוכנעתי כי עדותה של נהגת המזדה מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדותם של נהג ושל נוסעת הטויוטה. יובהר מיד, כי אין להסיק מדבריי אלה חלילה שעדיי הנתבעים שיקרו. המסקנה הינה רק שעדות נהגת המזדה נמצאה על ידי מהימנה, מסתברת וסבירה יותר מעדות עדיי הנתבעים. כבר נקבע בהלכה הפסוקה, כי קשה ואולי בלתי אפשרי להסביר ולנמק מדוע בדיוק עדות אחת נמצאת מהימנה יותר מעדות נגדית לה, וזאת מטעמים הקשורים באופן המורכב בו השופט קולט בחושיו ובתודעתו את העדויות ומתרשם מהן. יחד עם זאת מובן גם הצורך לנמק העדפתה של עדות אחר על פני אחרת. לכן אומר, בתמצית, כך: התרשמתי שנהגת המזדה מעידה באופן פשוט, תמים, צנוע ולא מתוחכם ולא מתוכנן. נהגת זו לא היססה להודות בכך שיש עניינים אותם לא זוכרת, דבר אנושי וטבעי המוסיף לאמינותה בנסיבות. בעניין קונקרטי שראיתי בו מבחן גדול לאמינותה (עניין שיחת הטלפון שעשתה הנהגת מהטלפון הנייד שלה לאחר התאונה, שיחה לה היה עד נהג הטויוטה), חקרתי את העדה בחקירה משלימה והתרשמתי שהיא עמדה יפה בחקירה ומצאתי אותות אמת מובהקים בעדותה בעניין זה, שנמצאה בעיני עדיפה על עדות נהג הטויוטה באותו עניין: נהג הטויוטה העיד שהשיחה התרחשה שניות ספורות בלבד לאחר התאונה ואילו נהגת המזדה העידה שהשיחה התרחשה מס' דקות לאחר התאונה. סביר מאוד בעיני שלאחר תאונה כה מבהילה שני הנהגים יתעשתו תחילה עם עצמם ועם נוסעיהם (במזדה היה בנה הקטן של הנהגת ובטויוטה ישבה אשתו ההרה של הנהג), בטרם יצא הנהג מרכבו לעבר הנהגת. מצאתי גם כסבירה מאוד את גרסת הנהגת לפיה היא שוחחה עם המשטרה ועם אביה לאחר התאונה, ולכן השערתו הפזיזה של נהג הטויוטה לפיה נהגת המזדה הייתה נתונה בשיחת טלפון עוד מזמן התאונה לא הוכחה. עדותם של נהג ושל נוסעת הטויוטה שכנעה אותי פחות. ניכר שהשניים שוחחו על התאונה והיו רמזים בעדויותיהם על מעין תיאום או השלמת גרסאות, כך, למשל, בעניין נסיעת רכב אחר לפני הטויוטה בצומת עובר לתאונה (הנוסעת בעדותה אישרה כי שחזרה עם בעלה הנהג את הדברים בטרם מתן עדותם). לגבי נהג הטויוטה: מצאתי שעד זה מעיד בביטחון מופרז שהביאו לידי הסתבכות בהסברת חלקים מגרסתו (כך למשל לגבי השאלה האם ומתי הבחין הנהג במזדה בטרם כניסתו לצומת וכן לגבי השאלה היכן ראה הנהג באותו מועד את המזדה). בנוסף, אני מתקשה לקבל את עדותו של נהג הטויוטה לפיה ביצע, בו-זמנית, את שתי הפעולות הבאות משהבחין במזדה: צעק "היא נוסעת באדום" ולחץ בחוזקה על דוושת הבלם. להבנתי, קשה עד בלתי אפשרי לאדם, ודאי בתנאיי לחץ כמו אלו המתוארים ע"י הנהג, לבצע שתי פעולות נפרדות כאלה בדיוק באותו הזמן. אגב, נוסעת הטויוטה לא זכרה שהנהג צעק צעקה בתוכן זה (זכרה תוכן אחר: "היא לא נורמלית"). נוסעת הטויוטה מעידה שלא ראתה את רגע התאונה אך כן ראתה שהטויוטה נוסעת באור ירוק ברמזור. התקשיתי לקבל את עדות הנוסעת, ראשית ומעל לכל בשל תהייה העולה מעדותה לפיה הבחינה במזדה בנסיעה מהירה מאוד עוד כאשר שני הרכבים היו רחוקים יחסית מהצומת ואז כבר העלתה (לדבריה רק בינה לבין עצמה) את האפשרות שהמזדה תתנגש בטויוטה. התהייה עולה מכך שהנוסעת מעידה שלא שיתפה את בעלה הנהג במראה מטריד זה ומכך, שלמרות המראה המטריד הזה, מעידה הנוסעת שלא הסתכלה עוד כלל לכיוון המזדה עד לרגע התאונה. הדבר אינו סביר. אם אכן ראתה הנוסעת מה שמעידה שראתה, סביר שתשתף בכך את בעלה ולא פחות מכך סביר שתמשיך לעקוב אחר מקור סכנה אפשרי זה. ואולי לא יהיה זה מיותר להזכיר בהקשר לכך את העובדה שהנוסעת הייתה בהיריון בזמן התאונה, ומטבע הדברים דאגה באותם רגעים לא רק לעצמה ולבעלה. לא נטען ולא הוכח שהרמזורים לא פעלו בצומת בזמן התאונה באופן בלתי תקין, ולכן ההנחה היא שלא יתכן מצב ששני הרכבים נכנסו לצומת באור ירוק, אלא שרק אחד מהם עשה זאת - נהגת המזדה. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 12,657 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 9.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 9.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העדה בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהתאונת דרכיםשאלות משפטיותרמזורנסיעה באור אדוםצומת