תביעה לתשלום יתרת חוב בגין שירותי עיצוב ומיתוג שלטענת התובעת היא ביצעה עבורם, בסך של 37,483 ₪. טענות התובעת התובעת הינה בעלת סטודיו לעיצוב גרפי המעניק שירותי עיצוב, מיתוג ושירותים דומים אשר הוענקו למותג בשם "רד אספרסו בר" (להלן: "רד" או "החברה") המנוהל באמצעות הנתבעים והמצוי בבעלותם, ואשר עיקר פעילותו, לפי מיטב ידיעת התובעת, היא ברוסיה. הנתבעת 1 והנתבעת 2 הינן חברות המאוגדות בישראל, ואשר באמצעותן ו/או בעזרתן מנהל הנתבע 3 את עסקיו ולפי הנחיות נציגי החברות הללו נוהלו קשרי העבודה השוטפים עם התובעת בכל הקשור לעבודות שנעשו בקשר למותג, וזאת הן ביחס להזמנת העבודות והן לעניין תשלום התמורה בגינן. חרף העובדה שרוב פעילותו העסקית של המותג מתקיימת ברוסיה, מדובר במותג המנוהל מישראל באמצעות הנתבעים בניצוחו של הנתבע 3. לתובעת לא ידוע בבירור האם העבודות בוצעו על ידי הנתבעים 1, 2 או 3, שכן העבודות הוזמנו באופן אישי על ידי הנתבע 3. חלק ניכר מהפעילות התבקש על ידי עובדי הנתבעת 1 וחלק מהתשלומים בוצעו על ידי נתבעת 2. למיטב ידיעת התובעת, הפעילות נוהלה ע"י מר אבי שחר מבעלי הנתבעת 1, אשר בהתאם לפרסומים הקים בשנת 2010 את המותג המדובר בשם "רד אספרסו בר" המצוי בבעלותו. עובדת הנתבעת 1 בשם גב' אינסה שפובלוב [להלן: "אינסה"] פעלה רבות מול התובעת ונציגיה בענין השירותים. לבקשתם של נציגי הנתבעת, הפיקה התובעת חשבוניות עבור העבודות שביצעה לחברת אי.אס.ג'י ניהול ואחזקות בע"מ [הנתבעת 2]. בשנת 2009 החלה התובעת במתן שירותי מיתוג ועיצוב למותג "רד", כאשר הסיכום בין הצדדים היה שבכל חודש ישלמו הנתבעים לתובעת תשלום קבוע ומוסכם בגין עבודתה ["ריטיינר"]. בסוף שנת 2011, לאחר שהתרחבה פעילותו המסחרית של המותג, כך שכפועל יוצא נדרשה התובעת לעבוד פרקי זמן ארוכים מן הרגיל, בכדי לספק את דרישות המותג, הסכימו ביניהם הצדדים על עדכון תעריף הריטיינר החודשי, כדלקמן: בעבור 28 השעות הראשונות בכל חודש, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1500 אירו. עבור כל שעת עבודה נוספת תשלם הנתבעת לתובעת את החלק היחסי שבין תעריף הריטיינר החודשי לבין מס' שעות העבודה עליהן הסכימו הצדדים. התובעת הסכימה שבנוגע למועדים המוקדמים ליום 1.11.11 לא יחוייבו הנתבעים בתשלומי שעות עבודה שחרגו מן הסיכום הקודם בין הצדדים. התובעת צירפה לכתב התביעה כנספח 7 העתקי מיילים שמהם עולה לטענתה ההסכמה האמורה. לאחר הסיכום האמור, המשיכו הנתבעים להזמין עבודות מהתובעת. לא יכול להיות ספק כי הסדר הריטיינר החודשי היווה חוזה לכל דבר וענין בין הצדדים. לאחר שבמשך 4 חודשים לא העבירה הנתבעת את התשלומים המגיעים לה בגין עבודתה, העבירה שירי, מנהלת הסטודיו אצל התובעת, ביום 2.5.12 לאבי, לאינסה ולאריאל ישראלוב (אף הוא מטעם הנתבעת 1) מכתב באמצעותו נדרשו הנתבעים לשלם את החוב שבפיגור, אולם חרף מכתב זה, שצורף כנספח 8 לכתב התביעה, לא שולם החוב. חובם של הנתבעים לתובעת מסתכם בסך 7340 € לפי הפירוט כדלקמן: 53 שעות עבודה בחודש נובמבר 2011 - 28 שעות ריטיינר + 25 שעות נוספות. 59 שעות עבודה בחודש דצמבר 2011 - 28 שעות ריטיינר + 31 שעות נוספות. 35 שעות עבודה בחודש ינואר 2012 - 28 שעות ריטיינר + 7 שעות נוספות. 32.5 שעות עבודה בחודש פברואר 2012 - 28 שעות ריטיינר + 4.5 שעות נוספות. סך הכל: 67.5 שעות נוספות לפי 53 € לכל שעה ובסך הכל עבור שעות נוספות: 3577 אירו. ריטיינר חודש מרץ 2012 - 1500 אירו. ריטיינר חודש אפריל 2012 - 1500 €+ 12.5 שעות נוספות. מכירת תמונות אימאז' בחודש אפריל 12' - 100 אירו. סך הכל החוב מסתכם ב - 7340 € לפי הפירוט הבא: 3,577.5 € בגין שעות נוספות והיתרה בגין ריטיינר לפי 1500 € לחודשים מרץ ואפריל ו 100 € לרכישת תמונות אימאז' בחודש אפריל. נכון ליום העברת מכתב ההתראה ביום 2.5.12 עמד החוב על סך של 36,531 ₪. טענות הנתבעים הנתבע 3 טען כי אין יריבות בינו ובין התובעת. בבקשת הרשות להתגונן טענו הנתבעים כי בין התובעת לבין הנתבעים אין יריבות משפטית וכי כל מעורבותו של הנתבע 3 היא בכך שהכיר בין התובעת לבין הנתבעת האמיתית שהייתה צריכה להיות במקרה דנן והיא חב' "רד אספרסו בר" הרשומה כדין במדינת רוסיה. הנתבע 3 ניסה מתוך היכרות עם שני הצדדים לסייע להם להגיע לפיתרון. הנתבע 3 אישר כי בתחילת הדרך העביר כספים שהתקבלו אצלו מ"רד אספרסו בר" עבור התובעת ושימש כחוט מקשר אשר דרכו קיבלה התובעת את השכר עבור העבודות שביצעה עבור "רד אספרסו בר". למעלה משנתיים וחצי בטרם הגשת ההתנגדות, הנתבע 3 אינו מצוי במערכת היחסים העסקית שבין התובעת לבין "רד אספרסו בר" והנתבעים אינם משמשים עוד כצינור להעברת כספים לתובעת וכל ההתנהלות הכספית נעשתה ישירות בין התובעת לבין חב' "רד אספרסו בר". לטענת הנתבעים, הנתבע 3 הודיע במפורש לתובעת כשנתיים וחצי לפני הגשת התביעה כי כל ההתנהלות הכספית מאותו מועד ואילך תעשה בין התובעת לבין "רד אספרסו בר". התובעת עצמה מסרה לנתבע 3 ביום 21.5.11 כי מעתה החשבוניות יצאו ישירות ל"רד אספרסו בר" והתשלום יתבצע ישירות לחשבון התובעת. הנתבע צירף לתצהירו תדפיס של מייל מיום 21.5.11 בו נרשם " בשעה טובה אני ואריאל הגענו להסכמה בנוגע להמשך העבודה השוטפת על רד, אז אנחנו נשארים על הריטיינר כפי שהיה, רק שהוא יכלול גם הקמות סניפים.. סיכמנו שבמידה והיקף העבודה גדל בצורה משמעותית, אנחנו מדברים שוב וקובעים סכום חדש בהתאם. החשבוניות יצאו ישירות אליהם והתשלום יתבצע ישירות לחשבון שלי ללא עיכובים מיותרים". מתכתובות מייל שצירפה התובעת לכתב התביעה ומחשבוניות שהוציאה התובעת ישירות לחב' "רד אספרסו בר" מדי חודש, החל מתחילת 2011, ניתן להסיק במפורש כי כל ההתקשרות העסקית הייתה בין התובעת לבין "רד אספרסו בר" בלבד. לטענת הנתבעים, התכתובות בין הנתבעים לבין התובעת מלמדים במפורש כי לא היה קשר בין הנתבע 3 לבין התובעת. כל החשבוניות המתייחסות לחוב נשוא התביעה הוצאו לחב' "רד אספרסו בר" ולפיכך לא ברור מדוע התובעת הגישה את תביעתה נגד הנתבעים. ראיות התובעת עדותה של התובעת - אנה גסלב בהתאם לתצהירה של התובעת (להלן: "אנה") במהלך שנת 2009 פנה אליה הנתבע 3 (להלן: "אבי") ואמר לה כי הוא מתכוון להקים ברוסיה רשת בתי קפה תחת המותג : "רד אספרסו בר". אבי הציע לתובעת לספק עבודות מיתוג וגרפיקה הנדרשות לשם ביסוס המותג. לכל אורך הדרך התבצעו העבודות בהתאם לדרישותיו של אבי, לטענת התובעת בתצהירה לא קיימת מחלוקת באשר לקיומו של החוב הכספי והנתבעים אף לא הכחישו את גובה החוב. לטענת אנה, אבי שכר את שירותיה באופן אישי, ובסופו של יום פיטר אותה באופן אישי, לטענתה החברות בשליטתו (הנתבעות) שילמו לו תמורת השירותים ולאורך כל הדרך שלחה התובעת הסכמים או פירוט לאבי או לנתבעות. לטענת אנה, אבי או החברות שבשליטתו בעיקר באמצעות הגברת אינסה נתנו לה הוראות. כמו כן, אבי נתן לה להבין במשך כל הדרך כי הוא בעל הבית בכל הנוגע לניהול המותג, שהוא מקבל החלטות ושההתקשרות שלה היא מולו. גם בשלב מאוחר של ההתקשרות, שלחה אנה הצעת מחיר שמוענה אל אבי שחר. אבי קיבל את הצעת המחיר וניהל מו"מ על גובה תשלום הריטיינר. לטענת אנה, כל ההתנהלות בין הצדדים הובילה אותה למסקנה היחידה כי התקשרותה היא מול אבי. לדבריה, השירותים ניתנו למותג ברוסיה בשם "רד אספרסו בר". אנה מאשרת כי היא יודעת כי הוקמה ברוסיה חברה בשם "רד אספרסו בר" אולם היא לא חתמה על כל הסכם התקשרות מולה ואבי הציג את עצמו כמי שמחליט, אנה מאשרת כי אכן כשנתיים מתחילת ההתקשרות היא נתבקשה להוציא חשבוניות לשם של "רד אספרסו בר" ברוסיה אולם להבנתה עובדה זו אינה משנה את בסיס ההתקשרות. טענתו של אבי לפיה מי שצריך לשלם לה הינה החברה ברוסיה "רד" הינה טענה שמטרתה להתחמק מלשלם את המגיע לה. לטענתה התמורה עבור השירותים שביצעה עבור המותג ברוסיה שולמה בדרכים שונות, בין היתר באמצעות הנתבעות שהינן חברות בשליטתו של הנתבע 3. ביום 22.4.12 כשלוש שנים לאחר תחילת ההתקשרות, נשלחה על ידי אנה הצעת מחיר לתשלום ריטיינר חדש. הצעת המחיר מופנית לאבי שחר ולנתבעת 1 וזאת עבור המותג בשם "רד". לטענת אנה הצעת המחיר נשלחה לאבי בהתאם למוסכם ביניהם. לדברי אנה אבי קיבל את הצעת המחיר ולא העלה כל טענה לפיה הצעת המחיר לא צריכה להיות מופנית אליו. אנה מצהירה כי הגברת אינסה הבהירה לה מספר רב של פעמים כי אבי שחר הוא המחליט והקובע את העניינים. הדבר בא לידי ביטוי מדי פעם במיילים ששלחה לאנה, במיוחד כאשר היו בעיות בתשלומים ואנה כעסה על כך. אנה ראתה את אינסה העובדת של אבי ככתובת בלעדית לענייני "רד". התובעת צירפה לתצהירה סדרת תכתובות מייל שמהן היא מבקשת ללמוד כי ההתקשרות נעשתה מול אבי. לטענת אנה בתצהירה, החוב אינו יכול להיות במחלוקת מאחר ובסוף שנת 2011 לאחר שהתרחבה פעילותו המסחרית של המותג הוסכם כי תעריף הריטיינר יעודכן ויהיה 1,500 € בעבור 28 השעות הראשונות, וסך של 53 € לשעת עבודה נוספת מעבר לכך. לדברי אנה ההסדר הנ"ל היה מקובל על אבי לפיכך אין מחלוקת כי הנתבעות חייבות לה סך של 7,340 € כמפורט בתצהיר. בחקירתה הנגדית השיבה אנה כי מבחינתה אבי היה הבעלים של המותג. אנה אישרה כי החשבוניות יצאו החל ממאי 2011 על שם "רד אספרסו בר" אולם לדבריה גם זאת נעשה לבקשתו של אבי. לדבריה היא לא בדקה את האישיות המשפטית של החברה ולא ידעה אם מדובר בחברה אלא הוציאה חשבונית למי שהתבקשה להוציא ( עמ' 2 לפרוטוקול ש'8 ואילך). העדה נשאלה בעמ' 2 לפרוטוקול ש'21 : ש: האם פגשת את הבעלים של "רד"?ת: כן, ברור, היו עוד אנשים חוץ מאבי. בפעם הראשונה שהתחלנו לעבוד ביחד בשנת 09' היה את אבי וגולן שהוא שותף עסקי שלו ואח"כ היה את אריאל. אבל הם לא הבעלים של המותג ואף פעם לא היו. ש: את אומרת שהיה הסכם עם אבי. יש לך הסכם חתום עם אבי שהוא אישר לך?ת: מגישה לך הסכם, משנת 09'. ש: ההסכם נחתם ע"י אבי?ת: אושר ע"י אבי, אך לא חתום על ידו. ש: יש לך מייל או מסמך שאבי מאשר לך את ההסכם?ת: אבי שילם את הכסף הזה. העבודה נעשתה והוא שילם את הכסף. לא, אין לי מייל. אבל יש לי ארבע שנות התקשרות שהתנהלה ישירות מול אבי ומול עובדיו. יש לי גם הצעת ריטיינר שהוגשה באפריל 12', נספח ג'1, וגם הצעה זו הוגשה על שם אבי שחר בעברית או באנגלית.ש: ההצעה הייתה שבוע לפני שהודעת על ביטול ההתקשרות שלך.ת: לא הודעתי על ביטול ההתקשרות, אלא פוטרתי על ידי אבי שלא אהב את הסכום שהצעתי לו. ש: מפנה לס' 26 לתצהירך. כלומר, את הודעת להם ? ת: לא. זה בדיעבד... הסדר הנכון הוא שאחרי שנפגשתי עם אבי לבקשתו, נשלחה הצעה לריטיינר חדש, אחר כך שוחחנו בטלפון, אבי לא אהב את ההצעה, חשב שאני צריכה לעבוד במחיר שלא משתלם לי ובסופו של דבר אמר שהוא מפסיק לעבוד איתי... ...................................ש: עם אלקו נפגשת?ת: כן. ש: מה תפקידו?ת: כמו אריאל. לא יודעת מה היחסים שם, עבדתי עם אלקו על מותגים אחרים שאני לא יודעת אם קשורים לאבי. זו הייתה התקשרות אחרת. ש: שרצית לדבר על שכרך למי פנית?ת: לאבי שחר בראש ובראשונה, ואם הנחה אותי לשוחח עם אנשים אחרים כך עשיתי. אך לאורך כל הדרך קודם כל יצרתי קשר עם אבי שחר, הוא הבעלים של המותג.ובעמ' 5 לפרוטוקול ש'3 ואילך:ש: מפנה אותך למייל של אריאל מיום 31.10.11 שורה שניה. ת: זה היה אחרי שאבי אישר לי את זה והנחה אותי לכתוב גם לאריאל. לא הייתה שום התנהלות הנוגעת למותג "רד" שלא עברה דרך אבי. זו הייתה דרישה מפורשת שלו. ש: מפנה למייל שלך מיום 21.5.11 נספח א'4 לבר"ל. תאשרי שזה מייל בו הודעת לאבי ואינסה שהגעת להסכמה עם אריאל להמשך עבודה עם "רד".ת: נכון. דיווחתי לאבי את מה שביקשני לעשות. ...........................ש: מפנה להצעת מחיר מיום 17.5.11 ת: מאשרת שהמסמך שלי. ש: למי המסמך מופנה?ת: לאריאל, יוליה ו"רד אספרסו בר". ש: תאשרי לי שהחל מנוב' 11 לאחר הסיכום שלך עם אריאל במייל ועד לסיום ההתקשרות במאי 12' כל החשבוניות הוצאו רק ל"רד”?ת: כן, לבקשתו של אבי שחר. לשאלות בית המשפט בעמ' 16 לפרוטוקול מול ש'1 :ש: מדוע ועל סמך מה זכאית התובעת לקבל שעות נוספות מעבר לתשלום החודשי של הריטיינר?ת: כיוון שאין דבר כזה ריטיינר אינסופי, הוא מתייחס להיקף עבודה מסויים. כאשר היקף העבודה חרג פי שתיים או שלוש, כאשר ראיתי שזה פשוט לא משתלם לי באתי וביקשתי לנהל מו"מ מחודש על הריטיינר, ואמרו לי רגע רגע, חכי לאבי, אבי מטפל בזה.ש: לא הסכימו לשלם לך שעות נוספות?ת: לא. אך לולא הבטחה של אבי שהעניין יוסדר ותחנוני אינסה שנמשיך בעבודה... עדותה של שירי חזיז העדה עובדת כמנהלת הסטודיו של התובעת והיא העידה כי טיפלה בחלק מהמקרים מול אינסה המועסקת אצל אבי. על פי עדותה, אבי הקים עם שותפים רשת של בתי קפה ברוסיה. לדבריה ברוב הפעמים התנהלה בעניין התשלומים מול אינסה. בחקירתה הנגדית, השיבה שירי כי המגעים שלה מול אבי ואינסה היו גם בעניינים כספיים וגם בעניינים מקצועיים. העדה אישרה כי ממאי 2011 קיבלו את הכסף רוב הזמן מחו"ל מרוסיה וכי מרגע שקיבלו הוראה להוציא חשבוניות הן הוצאו לחב' "רד". עדויות הנתבעים עדותו של אבי שחר בתצהירו כותב אבי כי הוא מחזיק ב- 15% ממניות בחב' "רד אספרסו בר" הרשומה כדין ברוסיה. לדבריו, הוא אינו מורשה חתימה או בעל זכויות בכל הנוגע להחלטות כספיות בחברה. לפני כחמש שנים פעל כסמכות מקצועית בהקמת המותג "רד אספרסו בר" כאשר תפקידו היה העברת הידע והניסיון שצבר בארץ בפיתוח בתי קפה. כחלק מפעילות פיתוח והקמת המותג קישר בין התובעת לבין בעלי החברה והמשקיעים המתגוררים ברוסיה לעניין עיצוב המותג. בעניין זה הוא יזם פגישת היכרות בין בעלי החברה "רד אספרסו בר" אריאל ישראלוב אשר הינו המוסמך לקבל החלטות עסקיות ושהינו גם מנהל החברה "רד אספרסו בר". לאחר זמן החליטה "רד אספרסו בר" באמצעות מנהלה לאשר את ההתקשרות עם התובעת ובהתאם לכך קבעו עימה הסכם תשלום ונחתם עימה הסכם התקשרות. התובעת פעלה בכל נושא המותג מול מנהלי החברה ברוסיה מאחר ואבי מתגורר בארץ הסכים לסייע לתובעת בקבלת תשלום שהגיע לה בעד עבודתה מבעלי החברה. אבי מעיד כי דרכו הועברו כספים מהחברה גם לספקים נוספים אשר מתגוררים בארץ. מעולם אבי לא הציג עצמו כמי שמורשה להתחייב בשם החברה ו/או מורשה מטעמה והתובעת ידעה מהיום בו נערכה פגישת ההיכרות בינה ובין בעלי החברה "רד אספרסו בר" כי מי שמשלם בעד עבודתה ומי שהינו בעל הזכויות להחליט בדבר ההתקשרות עימה הינה "רד אספרסו בר". אבי הודיע לתובעת בצורה מפורשת כי לא הוא ולא יתר הנתבעות משמשים עוד כצינור מקשר בין התובעת לבין "רד אספרסו בר" וכי כל המשך התנהלות כספית שבינה לבין החברה צריכה להתבצע ישירות עם החברה. ביום 21.5.2011 התובעת בעצמה מסרה לאבי כי מעתה החשבוניות יצאו ישירות לחברה והתשלום יתבצע ישירות לחשבונה של התובעת. מתכתובות המייל שצירפה התובעת ומחשבוניות שהוציאה התובעת ישירות לחברת "רד אספרסו בר" מידי חודש בחודש החל מתחילת 2011 ניתן להסיק מפורשת כי ההתקשרות העסקית הייתה בין התובעת לבין החברה בלבד. לאחר שהיחסים בין הצדדים עלו על שרטון החליטה התובעת באופן חד צדדי לדרוש מהחברה כספים שלכאורה מגיעים לה, ואיימה שאם הכספים לא ישולמו לה, היא תעכב את החומר שבידיה. החברה סירבה להיכנע לסחטנות התובעת. באם לטענת התובעת "רד אספרסו בר" חייבת לה כספים בעד עבודתה, הרי עליה לדרוש זאת מהחברה. לא יתכן כי התובעת מגישה תביעה נגד אבי כאדם פרטי או כנגד החברות הפרטיות אשר בבעלותו בעד העבודה אשר ביצעה בעבור החברה. החברה הינה אישיות משפטית נפרדת. אבי מעולם לא חתם כערב לחיובי החברה, מעולם לא הציג עצמו כמי שרשאי להתחייב בשם החברה ומעולם לא ערב לחיוביה בין בע"פ ובין בכתב. כל ההתקשרויות של התובעת נעשו ישירות מול החברה ולפיכך את כל טענותיה עליה להפנות ישירות לחברה. בחקירתו הנגדית אישר אבי כי היה שותף ומנהל בחברה ותפקידו היה להתעסק בצד המקצועי של החברה. לדבריו, בתחילת פעילותו עם אנה הובהר לה כי יש לקבוצה הזו משקיעים המחליטים בנושאים כספיים. לדברי אבי, מי שמחליט ב"רד אספרסו בר" בעניינים כספיים הינו אריאל או מנהלים בחברה כמו יוליה ומולה התעסקה אנה בכל הקשור לכסף. לדבריו, לאנה היה ברור כי ההתנהלות הכספית היא באמצעות אריאל, אולם כי אבי ינסה לסייע לה בכל זאת. באשר לנספח ג'1 בתצהירה של אנה, מאפריל 2012, הצעת המחיר שנשלחה לאבי בעברית ובאנגלית, נשאל אבי מדוע לא השיב לאנה כי לא צריך למען אליו את ההצעה והוא השיב כי מדובר בשבוע האחרון שבו הייתה תקשורת בין אבי לבין אנה וכי היא הוציאה את המייל אליו למרות שאיש לא ביקש זאת ממנה וזאת מאחר ובאותו שבוע הדברים עלו על השרטון כי: "ב"רד" לא הסכימו לשעות הנוספות מעבר ל- 1,500€ , אבי ניסה לשכנע את התובעת לעשות כן אך היא לא הסכימה. העד נשאל מדוע הפנתה אליו אנה דיווחי שעות והוא השיב כי אנה החליטה להגיע לפיצוץ ובנתה לעצמה את הקייס בבית המשפט וזאת לאחר שמעולם קודם לכן לא הוציאה דיווחי שעות, לדבריו, דיווחי השעות הגיעו ביום 29.3.12 ( עמ' 9 לפרוטוקול, ש'1 ואילך). אבי נשאל בעמ' 9 לפרוטוקול ש'26 :ש: התובעת טוענת שהיא פנתה לאריאל כי אתה אמרת. כל הקשר היה איתך, כך גירסתה.ת: גירסתה היא שקרית. ש: מדוע?ת: כי ההוכחות, כל המיילים... למה היא לא עושה איתי מו"מ על כסף אלא מול אריאל.ש: מדוע חברת אי.אס.ג'י. הוציאה לאנה חשבוניות על ריטיינר?ת: עד 2011. החב' שבשליטתי הוציאה חשבוניות לאנה ולכל הגורמים הישראלים שעבדו מול "רד". היה לנו הסדר מאוד מסודר... עדותה של אינסה שופובלוב אינסה העידה כי היא שימשה מנהלת שיווק ל"רד אספרסו בר" החל מאוג' 2010. לדבריה, בגין השירותים שהעניקה אנה לחברה החל מתחילת שנת 2011, קיבלה התובעת תשלום ישירות מהחברה ובהתאם הוציאה חשבוניות מס ישירות לחברה. בתחילת הדרך ומטעמי נוחות העברת הכספים מהחברה לתובעת בוצעו מנתבעות 1 ו-2 . אינסה הצהירה כי בשיחותיה עם התובעת הובהר חד משמעית שהנתבע והיא עצמה אינם מוסמכים לקבל החלטות בשם החברה אלא רק מר אריאל ישראלוב. יחד עם זאת, העדה והנתבע ציינו בפני התובעת כי יעשו כמיטב יכולתם להעביר לתובעת את התשלום. בחקירתה הנגדית אישרה אינסה כי ההתנהלות המקצועית נעשתה מול אנה וההתנהלות הכספית אינה קשורה אליה כלל. העדה השיבה כי אינה יודעת מדוע הצעת המחיר בעניין הריטיינר נשלחה לאבי. העדה השיבה כי שימשה כמתווכת בין הספקים בארץ לבין "רד אספרסו בר", עסקה בריכוז חשבוניות והעברתן לחברה. לדבריה, כאשר היו מחלוקות כספיות היו מעבירים את זה. דיון והכרעה השאלות שעלי להכריע בהן בתביעה זו הינן שתיים האם התובעת הוכיחה יריבות ישירה בינה לבין הנתבעים או מי מהם, והאם הנתבעים הם החייבים בתשלום שכרה. באם השאלה הראשונה תוכרע בחיוב אצטרך להכריע בשאלה מהו הסכום אותו חייבים הנתבעים לשלם לתובעת. האם התובעת הוכיחה יריבות ישירה בינה לבין הנתבעים או מי מהם, והאם הנתבעים הם החייבים בתשלום שכרה. יש להקדים ולהדגיש כי התובעת לא טענה כי יש להרים את המסך בין חברת "רד אספרסו בר" לבין הנתבעים או מי מהם, אלא שלטענתה של התובעת היא התקשרה ישירות עם הנתבע 3 ועם הנתבעות 1 ו-2 חברות שבשליטתו. לטענת התובעת הנתבע 3 יצר בפניה כל העת מצגים כאילו הוא הקובע היחיד בענייני רד אספרסו בר, כך שכל ההתקשרות עם המותג רד ולרבות כל ההתכתבויות נעשו מול הנתבע 3. הנתבעים מכחישים טענה זו מכל וכל ולטענתם, הנתבעת התקשרה בהסכם עם חברת רד אספרסו בר, שהינה חברה בע"מ הרשומה ברוסיה, המהווה אישיות משפטית נפרדת, לטענת הנתבעים, הנתבע 3 הינו בעל מניות בחברת רד אספרסו בר ונציגה בארץ, אשר קישר בין החברה הרוסית לבין התובעת, אולם לטענתו הוא מעולם לא התקשר ישירות עם הנתבעת ולפיכך הוא והחברות שבשליטתו אינם חייבים לתובעת דבר. לטענת הנתבע 3 הוא מעולם לא התקשר באופן אישי בהסכם עם התובעת, לדבריו, לתובעת היה ברור כל העת, כי היא התקשרה עם החברה הרוסית וכי מנהליה נמצאים ברוסיה, לטענתו של הנתבע 3, חרף עובדה זו, תבעה אותו התובעת באופן אישי מטעמי נוחות, במקום לתבוע את הנתבעת הנכונה ברוסיה. מאחר והתובעת טוענת כי היא התקשרה עם הנתבעים בהתקשרות ישירה, נטל ההוכחה מוטל עליה להוכיח טענה זו. הוכח בפני כי הקשר הראשוני שבין הנתבעת והחברה ברוסיה, נוצר באמצעות הנתבע 3, כן שוכנעתי כי הנתבע 3 היה הנציג ואיש הקשר של חברת "רד אספרסו בר בישראל", כן הוכח לי כי בעבודה השוטפת ולרבות בעניינים אחרים, לרבות ביצוע תשלומים, עמדה התובעת מול הנתבע 3 ומול אינסה ממשרדו, כן הוכח לי כי בתחילת הקשר בין התובעת ו"רד", שכרה של התובעת בגין העבודה שבוצעה עבור "רד" שולם לה באמצעות הנתבעת 2. התובעת טענה כי יש להסיק מתכתובת המיילים שבינה לבין הנתבע 3 כי הוא האדם שאיתו היא התקשרה ישירות בהסכם. לא אוכל להסכים עם טענת הנתבעת בעניין זה. תכתובת המייל, הגם שנעשתה בחלקה הגדול עם הנתבע 3, אינה מלמדת כי הנתבע 3 או החברות שבשליטתו הם הגופים שאיתם התקשרה התובעת בהסכם וכי הם חייבים בתשלום שכרה. כל שהתכתובת מוכיחה היא כי הנתבע 3 היה האדם שמולו התנהלה התובעת וכי הוא שימש כנציג החברה הרוסית בארץ וכי חלק מהעניינים שבין הצדדים עברו דרך הנתבע 3, דבר שאינו הופך אותו לחייב באופן אישי בחובות החברה הרוסית. הנתבע 3 אישר כי בתחילת הדרך שולם שכרה של התובעת באמצעות הנתבעת 2 , מטעמי נוחות, אולם לדבריו שאושרו גם על ידי התובעת, התובעת התבקשה, החל ביום 21.5.11 להוציא חשבוניות ע"ש החברה הרוסית "רד", אשר ממועד זה החלה להעביר כספים ישירות מרוסיה לחשבון הבנק של התובעת. גירסה זו נתמכת גם ע"י עותקי חשבוניות שהוצאו ע"י התובעת ע"ש החברה הרוסית ושצורפו ע"י הצדדים לכתבי הטענות. הנתבע 3 ניסה למזער את מעורבותו בקשר שבין התובעת לבין החברה הרוסית, ובהתחלה אף היתמם ולא גילה כי הוא עצמו בעל מניות בחברה הרוסית, והציג עצמו כמי שעשה חסד עם התובעת ואך סייע לה בקבלת הכסף, התובעת מצידה ניסתה להאדיר את מעורבותו ואת אחריותו של הנתבע 3 להתחייבויות החברה הרוסית, למרות שנראה כי היא ידעה היטב כי היא קשורה בהסכם עם החברה הרוסית, חרף היות הנתבע 3 נציג החברה ומעורב בענייניה בארץ. ודוק, גם אילו היה הנתבע 3 מנהל ומורשה בחברה הרוסית, ואפילו היה מתחייב בשמה, עדיין לא היתה עובדה זו הופכת אותו לחייב באופן אישי לתשלום חובותיה. כל שהתובעת הוכיחה הוא כי הנתבע 3 ניהל את הקשר השוטף עימה בשם חברת רד אספרסו בר, אולם, התובעת לא הציגה ולו שמץ של ראיה לפיה הנתבע התקשר עימה באופן אישי, או כי הוא התחייב לערוב לה בגין חובות החברה. לטענתה של התובעת, היא הבינה מהתנהגותו של הנתבע 3 כי הוא אחראי לתשלום, אולם למסקנתה זו אין כל יסוד ראייתי והתובעת לא הצביעה על כל ראיה ממנה ניתן להסיק התחייבות אישית של הנתבע 3, לשלם את חובות החברה הרוסית. לא השתכנעתי כי הנתבע 3 התחייב באופן אישי לשלם את שכרה של התובעת ולא השתכנעתי כי התובעת ראתה בנתבע 3 כמי שחייב באופן אישי לשלם לה את שכרה. התכתובת בין התובעת לנתבע 3, במהלך העבודה השוטפת, אינה מלמדת על התקשרות ישירה בין התובעת לנתבעים, אלא על היותו של הנתבע 3 איש קשר בין התובעת לבין החברה הרוסית ונציגה של החברה הרוסית. שתיים מתכתובות המייל שצורפו לתצהירים מחזקות דווקא את גירסת הנתבעים לפיה התובעת ידעה היטב כי לא הנתבע 3 הוא החייב בתשלום, מייל מיום 19.6.11 בו נכתב " היי אינסה, אני מבינה שאנחנו צריכים להוציא חשבוניות לרוסיה ישירות עבור עבודות רד אשמח לדעת את שם החברה לה אני מוציאה את החשבונית, כמובן שאצטרך ממך את החשבונית ששלחתי לך על מנת לבטל אותה .." מייל נוסף מיום 21.5.2011 "היי אבי ואינסה בשעה טובה אני ואריאל הגענו להסכמה בנוגע להמשך עבודה שוטפת על רד. אז אנחנו נשארים על רטיינר כמו שהיה, רק שהוא יכלול גם הקמת סניפים. ...סיכמנו שבמידה והיקף העבודה יגדל בצורה משמעותית אנחנו מדברים שוב וקובעים סכום חדש בהתאם. החשבוניות יצאו ישר אליהם והתשלום יתבצע ישירות לחשבון שלי ללא עיכובים מיותרים". האמור במיילים אלה מלמד כי התובעת ידעה כי היא עובדת ישירות מול החברה הרוסית וכי היא רק מדווחת לנתבע 3 על תוצאות ההסכמה בינה לבין החברה הרוסית. התובעת אישרה בחקירתה את תוכן המייל מיום 21.5.11 והסבירה כי דיווחה לאבי כפי שנתבקשה לעשות. המייל מיום 21.5.11 הינו אכן דיווח, אך הוא מלמד כי ההתקשרות הינה עם החברה הרוסית באמצעות אריאל, כאשר התובעת מעדכנת את הנתבע 3 מה הוסכם בינה לבין אריאל לגבי ההתקשרות באותה עת וכן ביחס לעתיד, וכן לגבי אופן התשלום שיבוצע ישירות ע"י החברה הרוסית לחשבון התובעת. התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה בעניין טענתה לפיה התקשרה ישירות עם הנתבעים או מי מהם וכי הנתבעים חייבים לשלם את שכרה באופן אישי, זאת ועוד העדפתי את גירסתו של הנתבע 3 לפיה מעולם לא התקשר באופן אישי עם התובעת וכי לא ערב לחובות החברה בע"פ או בכתב. אדגיש כי גם אם הנתבע 3 היה מוסמך להתחייב בעניינים כספיים בשם החברה הרוסית, הרי גם אז לא מדובר היה בהתחייבות אישית אלא בהתחייבות שניתנה ע"י חברה באמצעות אורגן שלה, התחייבות מסוג זה מחייבת את החברה ולא את האורגן. עוד יש לציין כי אין כל הגיון מסחרי בכך שהנתבע 3 יסכים לחוב באופן אישי בחובות החברה הרוסית כלפי התובעת. העובדה לפיה חברה בע"מ מנהלת את עסקיה באמצעות נציגים בשר ודם, נציגים המתחייבים בשם החברה ויוצרים מצגים בשמה, הינה עניין יומיומי ומהווה חלק מהתנהלות רגילה של חברה, ומהווה את נשמת אפם של דיני החברות, חרף עובדה זו, נציגי החברה ואורגניה אינם אחראיים באופן אישי לחובות החברה, אלא אם כן התחייב אותו נציג בהתחייבות אישית להיות אחראי לחובות החברה, או שניתן להרים את מסך ההתאגדות בינו לבין החברה בהתקיים העילות הקבועות לכך בחוק החברות. עקרון האישיות המשפטית הנפרדת הינו עיקרון על בדיני החברות והוכר בפסיקה ובחקיקה ככזה החריג לכלל זה הוכר ועוגן בסעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט 1999. לכאורה, לפי לשון החוק הוקנה לבית המשפט שיקול דעת נרחב בבואו להחליט אם להרים את המסך אם לאו, ואולם דעת המלומדים הינה כי הפעלת שיקול דעת זה יעשה בהתאם לקווים שנקבעו בפסיקה - היינו שהרמת המסך תעשה רק במקרים חריגים כאשר הוכחו עובדות המצדיקות הרמת המסך. עיקרון אי-הרמת מסך, דהיינו אישיות משפטית נפרדת של התאגיד, הינו עיקרון רב חשיבות בדיני תאגידים. עקרון זה קובע כי בין התאגיד ובעל המניות קיים "מסך" החוצץ בין האישיות המשפטית של התאגיד לבין האישיות הטבועה בבעלי המניות, כך שכל אחד מהם יכול לשאת על עצמו זכויות וחובות באופן נפרד ועצמאי. הרמת המסך תתבצע אך ורק "במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים". יש לזכור כי הרמת מסך הנה החריג לכלל אשר בו לחברה ישות משפטית נפרדת מבעלי המניות בה, כאמור בהלכת סלומון הוותיקה, ופסיקה מקומית ענפה. יפים לכך דבריה של כב' השופטת ורדה אלשיך -בש"א (תל-אביב-יפו) 13857/01 - שמואל רובננקו נ' שיא החזקות . "מהותה של "הרמת מסך" במובנה ה"קלאסי" הינה ביטול "קו החיץ" של האישיות המשפטית הנפרדת, ומתן זכות לנושה של חברה להיפרע מכיס העושר הפרטי של בעלי המניות בחברה. אין חולק, כי צעד זה, הנסמך כיום על סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט (1999), הינו צעד חריג, הננקט אך ורק במקרים קיצוניים בלבד, בהם נעשה שימוש בולט לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, או שפעולות בעלי המניות עצמם שמו אותו לפלסתר." ובלשונו של השופט זוסמן בע"א 471/88 דוד יעקוב ואח' נ' המפרקים במאוחד של מקיף חברה להשקעות בע"מ ואח', "...יש ובית המשפט מרים את המסך של תאגיד אשר מאחריו מסתתרים בעלי המניות ונוהג בהם ובחברה כבאדם אחד. אך בעשותו כן חייב בית המשפט לנהוג בזהירות שלא ייצא שכר ההזדהות בין חברה ובעל המניות בהפסד היתרונות של ניהול עסקים באמצעות חברה כנהוג במסחר של ימינו". התעלמות מישותה הנפרדת של החברה בעניין דנן יכול שתגרום אי צדק יותר משתהא צודקת, ויכול שתגרום ערבוביה ששיעורה לא ניתן לקבוע מראש". סוף דבר כפי שהוכח בפני, הנתבעים או מי מהם לא התקשרו באופן אישי עם התובעת ולפיכך אין הם חייבים לשלם את השכר המגיע לה בגין עבודה שביצעה עבור "רד אספרסו בר". על התובעת היה לתבוע את החברה הרוסית "רד אספרסו בר" לתשלום שכרה, (והיא עודנה יכולה לעשות כן) ויתכן שיכולה הייתה להמציא את כתב התביעה לחברה הרוסית באמצעות הנתבע 3 כנציג או כמורשה, אולם התובעת אינה רשאית לעשות קיצורי דרך ולתבוע ישירות את הנתבעים או מי מהם בגין חוב ככל שחבה לה החברה הרוסית מאחר ואין לה כל עילת תביעה נגדם. משהגעתי למסקנה האמורה, אינני נדרש לדון בשאלה האם התובעת הוכיחה את סכום התביעה, כולו או בחלקו. לפיכך הנני מורה על דחיית התביעה. למרות שדחיתי את התביעה מהנימוקים שפורטו בפסק הדין, הרי עקב התנהגותו המיתממת של הנתבע 3 והתכחשותו לכל קשר עם חברת "רד" בתחילת ההליך, ועקב שינוי גירסאותיו בעניין זה, כפי שפורט לעיל, אינני עושה צו להוצאות. עיצובחוב