תביעה כספית על סך של 4,616 ₪ אשר הוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעים בעילה החוזית במרכז עילת התביעה שלושה הסכמי שכירות רכב כדלקמן: א. הסכם שכירות מס' 100639 מיום 19.3.10 המתייחס לרכב מס' רישוי 55-845-70 (להלן: "הסכם א'") ב. הסכם שכירות מס' 100640 מיום 19.3.10 המתייחס לרכב מס' רישוי 58-616-69 (להלן: "הסכם ב'") ג. הסכם שכירות מס' 101382 מיום 20.7.10 המתייחס לרכב מס' רישוי 55-843-70 (להלן: "הסכם ג"). 2. טענות התובעת: שלושת כלי הרכב הושכרו על ידי הנתבעת 1 כאשר הנתבע 2 ערב באופן אישי לפירעון התשלומים להם התחייבה הנתבעת 1 לשלמם לפי הוראות הסכמי השכירות הנ"ל. התובעת בקשה לחייב את הנתבעים לשלם לה חובות שנותרו לתשלום ואשר לא שולמו וזאת בגין נזקים בשווי 2,841 ₪ שנגרמו לאחד מכלי הרכב בעת שהוחזק על ידי הנתבעת 1 או מי מטעמה - ובגין דמי טיפול בדו"חות חניה של אותם כלי רכב בסך 1,560 ₪. 3. טענות הנתבעים: הנתבעים התגוננו כנגד התביעה במספר טענות: א. הנתבע 2 הכחיש ערבותו לחובות הנתבעת 1. ב. הרכב אליו מתייחס הסכם ג' לא הוחזק על ידי הנתבעת 1 וההסכם כלל אינו חתום על ידי מי מהנתבעים. ג. הנזק הנטען בכתב התביעה שולם ונפרע ולחילופין, לא תוקן ולכן אין חובת תשלום. ד. התובעת עשתה שימוש בשובר כרטיס האשראי שברשותה וגבתה את כל המגיע לה. 4. דיון והכרעה: יש לחלק את פסק הדין לשני נושאים: הראשון האם הוכיחה התובעת את סכום התביעה והשני האם ערב הנתבע 2 לחובותיה של הנתבעת 1. סכום התביעה: סכום התביעה נחלק אף הוא לשניים: א. חיוב בגין נזק שנגרם לכלי רכב שהושכר על פי הסכם ג'. כראיה לנזק שנגרם לרכב הגישה התובעת חוות דעת שמאי ששם את הנזק וקבע כי רכב מסוג שברולט קרוז מס' רישוי 55-843-70 נבדק על ידו ביום 23.11.10 ומצא כי נגרם לו נזק בשני מוקדים ובסה"כ של 3,783 ₪. בהתאם לתנאים המודפסים בגב ההסכמים, ובכלל זה הסכם ג', בסעיפים 9, 13 ו 15, נקבעה אחריותו של השוכר לשאת בנזקים שנגרמו לכלי הרכב בעת שהיה בחזקתו וזאת עד לסכום השתתפות עצמית הנקוב בחזית ההסכמים לכל מוקד נזק. בכל ההסכמים הוטבע סכום ההשתתפות לסך של 2,000 ₪ בגין כל מוקד נזק. בהתאם לחוות דעת השמאי נגרם נזק בסך 2,461 ₪ לפני מע"מ בגין מוקד אחד וסך של 800 ₪ לפני מע"מ בגין מוקד שני. דהיינו, ניתן לחייב את הנתבעים בסך של 2,800 ₪ בגין הנזק הנטען לרכב. אין בעניינו חיוב במע"מ מאחר ואין מחלוקת כי הרכב לא תוקן. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית ולא זימן את השמאי לחקירה כך שחוות הדעת לא נסתרה. לטענת ב"כ הנתבעים אין לחייב תשלום הנזק הן משום שהרכב נשוא חוות דעת השמאי לא הושכר ולא הוחזק כלל על ידי הנתבעים והן משום שהרכב לא תוקן בפועל אלא נמכר כפי שהוא. 5. שתי הטענות דינן דחייה. אין מחלוקת כי הנתבעת 1 שכרה שני כלי רכב בהתאם להסכמים א' ו ב' במרץ 2010. הדבר עולה גם מהצעת המחיר שצורפה לתצהיר עדותו של העד מטעם התובעת. ניתן לראות בשני ההסכמים הנ"ל כי כלי הרכב נמסרו ביום 19.3.10 כאשר רכב מסוג שברולט קרוז מס' רישוי 55-845-70 (הסכם א') נמסר ביום 19.3.10 והוחזר לידי התובעת ביום 22.8.10 בעוד שרכב מסוג שברולט קרוז מס' רישוי 58-616-69 (הסכם ב') נמסר אף הוא ביום 19.3.10 והושב ביום 19.7.10. לעומת זאת, רכב מסוג שברולט קרוז מס' רישוי 55-843-70 נמסר בהתאם להסכם ג' ביום 20.7.10 והושב לתובעת ביום 23.11.10. בשני ההסכמים ב' ו- ג' נרשם שם הנהג "יעל כדורי" בעוד שבהסכם א' נרשם שם הנהג כשם הנתבע 2. דהיינו, ניתן לראות בבירור כי רכב לפי הסכם ב' הוחלף ברכב לפי הסכם ג'. ומה קושר את הנתבעים להסכם ג'? שניים - האחד הוא הטבעה של כרטיס אשראי של הנתבע 2 על פני הסכם ג' והשני כרטסת הנהלת החשבונות שצורפה על ידי הנתבע 2 עצמו לתצהירו וממנה עולה כי גם לאחר השבת שני כלי הרכב לפי הסכמים א' ו ב', דהיינו, לאחר יום 22.8.10, עדיין מופיעים חיובים לתשלום לתובעת. 6. כמו כן, אינני מאמינה לנתבע 2 כי כלי הרכב לפי הסכם ג' אינו מוכר לו ולא נשכר על ידי מי מהנתבעים וכי לא חתם גם על הסכמים ב' ו ג', לפחות לצורך חיוב הנתבעת 1. עדותו של הנתבע 2, במיוחד בעניין זה, רצופה סתירות, בלתי ברורה ומעורפלת בכוונה תחילה. בהתנגדות לביצוע התובענה לא העלה כלל הנתבע 2 את הטענה כי אחד או שניים מההסכמים אינו חתום על ידו וכי הרכב המוזכר בהסכם ג' לא הוחזק על ידי מי מהנתבעים, כל זאת למרות שההסכמים כולם צורפו לכתב התביעה. הגדיל הנתבע 2 לעשות ובתצהיר התומך בהתנגדות טען כי הנזק שנגרם לרכב נשוא הסכם ג' שולם בכרטיס אשראי של הנתבעים (סעיף 5 לתצהיר התומך בהתנגדות). האמור בתצהיר אף נוקב במס' הרישוי של הרכב נשוא הסכם ג' ומתייחס להטבעת כרטיס האשראי על פני הסכם זה. במעמד חקירתו הנגדית על התצהיר התומך בהתנגדות לביצוע התובענה בישיבת יום 6.1.13, הוצגו בפני הנתבע 2 כל ההסכמים כולם והוא אישר את חתימתו על פניהם ללא הסתייגות. רק בתצהיר עדותו הראשית, עלתה לראשונה טענתו כי למרות דבריו בישיבת יום 6.1.13, אין הוא או החברה חתומים על הסכם ב' (סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית מיום 8.7.13). לאחר מכן טען כי גם על הסכם ג' לא חתם וכי הרכב המוזכר בו מעולם לא היה בחזקת הנתבעים (סעיפים 7 ו 8 לתצהיר עדותו הראשית מיום 8.7.13). עם זאת, אין הנתבע 2 אומר כי הרכב המוזכר בהסכם ב' לא הושכר על ידי הנתבעת 1 ומודה כי משפחת כדורי החזיקה באחד הרכבים. כך שהטענה כי רק הסכם אחד (הסכם א') נחתם על ידי הנתבע 2 מוטלת בספק ואינני מאמינה לה. כמו כן, בסעיף 10 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 2, נאמר על ידו כי הנזק שנגרם לרכב הנטען בכתב התביעה שולם על ידי הנתבעים באמצעות כרטיס האשראי. כמו כן, במעמד חקירתו הנגדית על תצהיר זה חיזק וציין: "אני טוען שאת כל הנזקים שהיו ברכב ועליו אני חתום עליהם כשוכר, שולמו" (עמ' 9 לפרוטוקול יום 13.11.13 שורה 7), ולאחר שעיין בשנית בהסכמים השיב כי אכן חתם על הסכם ג' (מס' 101382) ואישר כי הרכב היה בחזקתו (עמ' 9 לפרוטוקול יום 13.11.13 שורות 11 עד 15). רק לאחר שהועמד על הסתירה בטענותיו, מצא לנכון לומר כי מספרי הרכב הדומים בהסכמים א' ו- ג' גרמו לו לטעות. הנתבע 2 אינו מסביר כיצד נגרמה טעות זו במשך זמן כה רב ולאחר שעיין בהסכמים מספר פעמים במהלך תקופתה של תביעה זו. הטענה כי רכב לפי הסכם ג' לא הושכר על ידי הנתבעת 1 או מי מטעמה נולדה בשלב מאוחר יותר ומהווה מסקנה בלבד מהטענה כי הסכם ג' לא נחתם על ידי מי מהנתבעים בלבד. העדר החתימה אינו ראיה כי הרכב לא הושכר בפועל על ידי מי מהנתבעים או לא הוחזק על ידם או מי מטעמם. לא שוכנעתי כי הנתבע 2 אכן בדק בספרי הנתבעת 1 ולא בירר אל נכון האם הרכב נשוא הסכם ג' הושכר או לא הושכר על ידי הנתבעת 1. 7. יש להוסיף לאמור לעיל, גם את עדותו המעורפלת של הנתבע 2 לעניין זהות הנהג המוזכר בהסכמים ב' ו- ג' ולעניין סיפורו על שיתוף הפעולה בהשבת הרכב שהיה בחזקתו של מנהל העבודה של הנתבעת 1. למרות שצורפו לכתב התביעה 3 הסכמים המתייחסים לשלושה כלי רכב שונים, אין הנתבע 2 מציין בתצהיריו, הן בתצהיר התומך בהתנגדות והן בתצהיר עדותו הראשית, את זהותו של אותו מנהל העבודה ואת מס' הרישוי של הרכב אליו מתייחס הסיפור (ראה סעיף 9 לתצהיר ההתנגדות וסעיף 14 לתצהיר עדות ראשית) ואפילו את המועד שבו ארע אירוע זה אינו מוזכר. בחקירתו הנגדית ציין כי אינו זוכר את מספר הרכב שסייע בהשבתו לתובעת לפי סיפורו כאמור לעיל, אך אישר כי מדובר ברכב שהוחזק על ידי משפחת כדורי ואף אישר כי הינו מכיר את יעל כדורי המוזכרת בהסכמים ב' ו ג'. מאחר ושם הנהג בשני כלי הרכב לפי הסכמים ב' ו- ג' הוא יעל כדורי, ניתן להניח בסבירות גבוהה ביותר כי מנהל העבודה היא יעל כדורי והנתבע 2 אינו טורח להכחיש כי בוצעה החלפת רכבים וכי אותו מנהל עבודה החזיק ברכב עד אמצע יולי ולא עד סוף נובמבר כעולה מהסכם ג'. הכחשה וטיעון עובדתי זה נדרשים נוכח טענת הנתבע 2 כי רכב נשוא הסכם ג' לא הושכר ולא הוחזק על ידי מי מהנתבעים. כך שבהעדר טיעון זה - בנוסף לכל האמור לעיל, שוכנעתי כי כלי הרכב נשוא הסכמים ב' ו- ג' הושכרו, לכל הפחות, על ידי הנתבעת 1 והוחזקו על ידי מנהל העבודה - יעל כדורי. 8. יש לדחות הטענה כי אין לחייב בגין נזק שלא תוקן מאחר ואין לכך כל תמיכה בתנאי ההסכם שנכרת. על פי תנאי ההסכם על השוכר להשתתף בנזק שנגרם לרכב השכור ללא תלות בביצוע התיקון. גרסה זו אף סבירה ומתיישבת עם ההיגיון הכלכלי בחיי המסחר. עם זאת, אין לחייב את הנתבעים בתשלום מע"מ בגין תיקון שלא בוצע ולא התקיימה החובה לתשלום המס לשלטונות מע"מ. מעיון בסכום התביעה עולה כי הנתבעים אף לא חוייבו בגין המע"מ שכן סכום התביעה המוזכר שם הוא 2,841 ₪. 9. ב. הרכיב השני בסכום התביעה הוא רכיב דמי הטיפול עבוד דו"חות חנייה שהתקבלו בגין שלושת כלי הרכב נשוא שלושת ההסכמים. לשם הוכחת סכום החוב הנטען צירפה התובעת לתצהיר עדות ראשית מטעמה העתק 9 הודעות לתשלום קנס שהתקבלו אצלה. הודעות אלו הם ריכוז דו"חות חנייה שהונפקו על ידי עיריית תל אביב ודו"חות חניה של עיריית רמת גן שניתנו בתאריכים מסוימים, בכתובות ולכלי רכב בעלי מס' רישוי ספציפיים. כמו כן, צורפו 9 חשבוניות מס להעיד על סכומי החיוב בגין אותם דמי טיפול. צורפו 6 חשבוניות מס על סך 200 ₪ כל אחת ו 3 חשבוניות מס על סך 120 ₪ כל אחת מהן. חובת תשלום אותם דמי טיפול עולה מסעיף 12א. לתנאי ההסכמים המודפסים על גבם ובשיעור הנקוב בחזית ההסכם. סה"כ הוכח חיוב בסך 1,560 ₪ בגין דמי טיפול באותם דו"חות. 10. גרסתו של הנתבע 2 לעניין החיוב בדמי הטיפול היא כללית וסתמית כאמור בסעיף 25 לתצהיר עדותו הראשית. העד מטעם התובעת לא נחקר כלל בנושא זה כך שעדותו והמסמכים שצורפו לא נסתרו. הנתבע 2 לא צירף ראיות ולא פירט כיצד ומתי שילם את דמי הטיפול הנטענים. התובעת צירפה לתצהיר עדות ראשית מטעמה כרטסת חיוב וזיכוי (נספח י') כאשר לא נטען דבר כנגדה או כי האמור בה אינו תואם את גרסתם של הנתבעים בעניין יתרת החוב הנטענת בה. הטענה בפי הנתבע 2 בתצהיר עדותו הראשית כי הותיר בידי התובעת כרטיס אשראי כבטחון באמצעותו שילמו הנתבעים בעבור כל הנזקים הנטענים או דמי הטיפול (סעיף 12 לתצהיר) דינה דחייה. הטענה היא כללית וסתמית ואינה מספיקה כדי לסתור את פירוט התשלומים המפורטים בכרטסת מטעם התובעת. נטל הראיה להראות כי חיובים שולמו מוטל על הנתבעים ואין די בהצגת כרטסת של הנתבעת 1 ובטענה שהיא אינה תואמת את נתוני כרטסת התובעת. יש לציין כי למעט טענת אי התאמה כללית לא פורט כיצד בא לידי ביטוי חוסר התאמה כלשהוא בנתוני הכרטסות למעט שורה תחתונה. אין להותיר לבית המשפט את מלאכת ביצוע ההתאמה כאמור. ב"כ הנתבעים חקר את עד התובעת לעניין שקים שחזרו וניסה לברר מדוע ניתנו שקים בסכומים בהם ניתנו ובהעדר יכולת העד להסביר את סכומם - טען כי האמור בכרטסת אינו אמין. הטענה תמוהה שכן מי שמסר את השקים לפירעון לתובעת הוא הנתבע 2 או מי מטעמו כך שחזקה היא כי באותה עת ידע מה מייצגים אותם סכומים ובגין מה שולם סכומם. הפלוגתא בין הצדדים היא השאלה האם שילם מי מהנתבעים את החוב ולא מהו הרכב החיובים על פי ההסכמים. על כך לא נשאל עד התובעת דבר. על הנתבעים מוטל הנטל להראות כי האמור בכרטסת של התובעת אינו נכון או לפחות להטיל בו ספק בטרם יהא זכאי ב"כ הנתבעים לטעון כי חוסר יכולתו של עד התובעת להסביר את פרטיה משמיט את הבסיס לראיה זו. 11. נותרה לדיון שאלת החיוב האישי של הנתבע 2 בחובה של הנתבעת 1. לשם כך הפנה ב"כ התובעת את בית המשפט לאמור בסעיף 8 לתנאי ההסכמים כמפורט בחלקם הקדמי ונוסחו כדלקמן: "אם השוכר הינו תאגיד, החתום מטה אחראי אישית לתשלום חובות השוכר". בכל ההסכמים מופיעה חתימה בתחתית העמוד מתחת לתנאי ההסכמים המפורטים בחלקם הקדמי ובכלל זה התנאי המופיע בסעיף 8 הנ"ל וזאת בנוסף לחתימה נוספת באמצע ההסכם מתחת לפירוט זהות כלי הרכב, סוג, פרטי רישיון רכב, תקופת ההשכרה וכיו"ב תנאי ההסכם. יש לדחות את טענת הנתבע 2 כי לא הוסבה תשומת ליבו לאחריותו האישית לחובותיה של הנתבעת 1 וכי לא התחייב אישית בתשלום חובותיה. טענה זו נסתרת מניה וביה, בעובדה הפשוטה לפיה מסר הנתבע 2 כרטיס אשראי שלו, להבדיל מכרטיס האשראי של החברה, ואף שילם, על פי הודאתו, לתובעת באמצעות כרטיס האשראי של אשתו ומסר לה את פרטיו לשם חיוב. אם לא התחייב אישית כעולה מחתימתו על חיוב מפורש ומובדל מיתר תנאי ההסכם שהודפסו בגב ההסכם, מדוע מסר כרטיס אשראי שלו ושל אשתו כבטחון לפירעון חובותיה של הנתבעת 1 כלפי התובעת? ואף הגדיל לעשות ומסר את כרטיס האשראי שלו לשם הטבעתו על פני הסכם ג' ואף הוסיף חתימתו על פני ההטבעה. יש לציין כי חותמת הנתבעת 1 לא הוטבעה בשום הסכם, גם כזה שהנתבע 2 טען כי הושכר על ידי הנתבעת 1, דבר המעיד יותר מכל על הסכמתו של הנתבע 2 לחיובו האישי בחובותיה של הנתבעת 1. כל האמור לעיל לנוכח פני ההלכה הפסוקה כאמור ב ע"א 6645/00 שלמה ערד, עורך-דין נ' ז'אק אבן פ"ד נו(5) 365, עמוד 375-376: "מקובלת עליי קביעתו האחרת של בית-המשפט המחוזי, זו המתבססת על ההלכה הפסוקה שלפיה "...אדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור [1], בעמ' 117. וראו לעניין זה גם: ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו [2], בעמ' 571; ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני-ברק [3], בעמ' 348; ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [4], בעמ' 594)." 12. סוף דבר הוא כי הנני מקבלת את התביעה על כל מרכיביה ומורה כי הליכי ההוצאה לפועל בתיק 01-41255-12-5 ימשכו כסדרם. הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 3,500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.חוזה שכירותחוזהרכבשכירות