בכתב התביעה נרשם: עת עמד רכב התובעת בחנייה, לפתע רכב הנתבעים נסע לאחור ובניסיון להתיישר פגע ברכב התובעת בצידו הקדמי. גרסת הנתבעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה בסעיף 7 לכתב ההגנה נרשם כך: "ביום 11.4.12 בשעה 13:00 לערך, ברח' נורדאו בראשון לציון, עצר מבוטח הנתבעת בצידו הימני של הכביש, לפתע הגיח רכב התובעת, מבלי לשים דעתו לרכב מבוטח הנתבעת ו/או לנעשה בכביש פגע בחלקו האחורי וגרם לתאונה". הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע של נזקי שני הרכבים. תמונות בצבע של מקום התאונה (צולמו ע"י נהג הסוזוקי לפני כחודש וחצי) עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לראיות הצדדים ולעדויות הנהגים, מצאתי לדחות את התביעה העיקרית ואת התביעה שכנגד גם יחד, משלא עלה בידי מי מהצדדים להוכיח, עפ"י מידת ההוכחה הנוהגת במשפט האזרחי (מאזן ההסתברויות), כי גרסתו לגבי אופן קרות התאונה ראויה להתקבל. מסקנתי הינה אפוא, כי אין לקבל את שתי הגרסות המנוגדות אותן הציגו הצדדים כגרסות נכונות. ואלו נימוקיי, בתמצית: עפ"י כתבי הטענות וגם עפ"י עדויות הנהגים בדיון היום בפניי, הצדדים מציגים שתי גרסות מנוגדות לחלוטין לגבי אופן התרחשות התאונה, גרסות שלא ניתן ליישב ביניהן. אך מסקנתי כי לא עלה בידי אף אחד משני הצדדים להוכיח שהתאונה התרחשה כפי הנטען על-ידו, כך שאין לשלול את האפשרות שהתאונה התרחשה בנסיבות אחרות מהנסיבות ששני הצדדים גם יחד טוענים להן, נסיבות אחרות שגם הן לא הוכחו בפניי. ייאמר מייד: עד התובעת עצמו (נהג הסוזוקי) הבהיר מפורשות בעדותו, כי התיאור בכתב התביעה לפיו הסוזוקי עמדה בחנייה בזמן התאונה הינו תיאור לא נכון שלא משקף את המציאות (לדברי נהג הסוזוקי בעדותו הוא בנסיעה רציפה עובר לתאונה ובזמן התאונה, וכלל לא בחנייה). מכאן, שאך מטעם זה יש לקבוע שלא ניתן לקבל את גרסת התובעת. לגבי עדות נהג הסוזוקי אומר כך: עד זה התבלבל בעדותו לגבי מיקום וזירת התאונה, עד כי לא ניתן לדעת בסופו של יום היכן לשיטתו אירעה התאונה. תחילה סימן את מקום התאונה בתמונה הראשונה במוצג ת/3 (שהיא התמונה היחידה באותו שלב שב"כ התובעת הציג שראייה מטעם התובעת לגבי מקום התאונה), אך בהמשך חזר בו ואמר כי בתמונה הראשונה הנ"ל כלל לא רואים את מקום התאונה והמקום החדש סומן בתמונה השנייה במוצג ת/3. מטבע הדברים ודווקא מאחר שמדובר בתמונות שעד זה צילם בעצמו, ולא מזמן, במטרה להמחיש היכן התרחשה התאונה, בלבול זה הקשה לקבל את עדות העד כמהימנה. יצוין כי לתמונות מקום התאונה ולמקום התאונה נודעת חשיבות בתיק (בניגוד לסברת ב"כ התובעת שהובעה באופן לא ראוי במהלך הישיבה בפניי), מאחר שראוי להבין את שדה הראייה של הנהגים, את אפשרויות הנסיעה והתמרון שלהם במקום, וגם חשוב להתרשם באופן כללי ממידת הדיוק שבה נמסרות העובדות ע"י העדים, ודאי בנסיבות בהן התובעת עצמה הציגה תמונות עליהן נחקר העד מטעמה. עוד אציין, כי התרשמתי שבכל מקרה נהג הסוזוקי לא נהג בזהירות בתנאיי הדרך: מיקום התאונה (השני/הסופי) לפי עדות נהג הסוזוקי מלמד שהכביש במקום היה רחב דיו לנסיעת שני רכבים במקביל (בנוסף לרכבים החונים בצד ימין של הדרך), כך שגם אם נתקל נהג הסוזוקי (לאחר שפנה בצומת ה-T שמאלה לתוך רחוב נורדאו) בהפרעה של הפיג'ו בנתיב הימני, עדיין היה לו נתיב שלם (הנתיב השמאלי, לנוסעים בכיוון הנגדי) לנסיעה ולעקיפת הפיג'ו. ומעדות נהג הסוזוקי וממיקום הנזק בסוזוקי נראה, כי אכן החל נהג הסוזוקי לפנות שמאלה לנתיב הפנוי, אך מאחר שככל הנראה הגיעה בנסיעה מהירה מדי ו/או מאחר שהבחין בפיג'ו מאוחר מדי (כשכבר היה קרוב אליה מדי) לא הצליח נהג הסוזוקי להסיט את רכבו שמאלה מספיק ולעקוף משמאל את הפיג'ו. יצוין כי מעדות נהג הסוזוקי, לפיה היה עד לכל המהלך (הנטען על ידו) שבו הפיג'ו עצרה את נסיעתו קדימה, ואח"כ עצרה ובהמשך החלה בנסיעה לאחור לכיוון מקום החנייה שמימין נלמד, כי לנהג הסוזוקי היה זמן מספיק להתבונן בפיג'ו וללמוד את תנועותיה, ואם כך, המסקנה צריכה להיות שלנהג הסוזוקי אמור היה להיות גם זמן מספיק לעצור לפני הפיג'ו או לחילופין לעקוף אותה משמאל. לגבי עדות נהג הפיג'ו: נקודת החולשה המרכזית של עדות זו היא בכך שעד זה מעיד שהפיג'ו הייתה עובר לתאונה ובזמן התאונה בחנייה בצד הדרך (צמודה למדרכה מימין עם מנוע דומם), אך אם אמנם כך היה, אין כל היגיון נראה לעין שנהג הסוזוקי יתנגש בה (ההתנגשות הייתה בין הפינה הקדמית-ימנית של הסוזוקי לבין הפינה האחורית-שמאלית של הפיג'ו), דווקא בהינתן מקום רחב יחסית בכביש בו אירעה התאונה. משונה גם שבטופס ההודעה על התאונה לא נרשם כי הפיג'ו הייתה בחנייה עם מנוע דומם, ונרשם רק כי הנהג עצר בצד הכביש. לו אכן עמדה הפיג'ו כפי הנטען בעדות נהגה בישיבת היום, יש להניח ולצפות שהדבר הניה נרשם מפורשות בטופס ההודעה על התאונה שנמסר לנתבעת. באופן כללי, עדותם של שני העדים גם יחד לא עוררה את אמוני באופן כזה שבו אני יכול לומר שראוי לאמץ אותה, חרף כל החולשות הנ"ל וחרף העדות הנגדית שהוצגה. סיכום התביעה והתביעה שכנגד נדחות שתיהן. בנסיבות איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.משפט תעבורהתאונת דרכיםנסיעה לאחור