הוספת טענות הגנה חדשות במסגרת בקשה לתיקון כתב הגנה לפניי בקשה מטעם הנתבעים להתיר להם לתקן את כתב הגנתם המקורי, על דרך של הוספת טענות הגנה חדשות וטענות הגנה מפורטות. נוכח מורכבות הדברים וגם משניכר כי חשיבות ההכרעה בתיק זה חורגת מגבולות התיק, יוצגו תחילה, באופן מלא ומפורט במיוחד, כל ההליכים (על כל טענות הצדדים בהם) שננקטו בתיק. סקירת כל ההליכים שננקטו עד היום בתיק ביום 22.10.12 הוגש כתב התביעה. מדובר בתביעה כספית ע"ס 1,278 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה של התובעת בתאונת דרכים מיום 17.7.11 (התובעת תובעת כבעלת הרכב הניזוק ולכן כניזוקה ישירה). התביעה הוגשה בסדר דין מהיר. עפ"י תיאור התאונה בכתב התביעה, רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת כאשר האחרון היה בעצירה ובחניה, בלתי מאויש. עפ"י הפירוט שנמסר בכתב התביעה, אלה הסכומים הנומינליים של כל רכיבי הנזק הנתבעים (בסך נומינלי כולל של 2,540 ₪): נזק ישיר (הוצאות תיקון במוסך של עבודות פחחות, שיפוץ וצבע) בסך 1,312 ₪ (לא כולל מע"מ). נזק של ירידת ערך בסך 584 ₪. נזק של עלות הכנת חוות דעת שמאי רכב (שכ"ט שמאי) בסך 517 ₪ (לא כולל מע"מ). נזק של השבתת רכב התובעת (ל- "1.06 ימים") בסך 127 ₪. עפ"י הכתוב בכתב התביעה, הנתבעת 2 שילמה לתובעת סך של 1,262 ₪ בלבד כפיצוי (לא שנוי במחלוקת) בגין נזקי התובעת בתאונה. אין בכתב התביעה פירוט של תחשיב הסכום שאותו שילמה כאמור הנתבעת 2 לתובעת ובכתב התביעה גם לא פורטו המגעים הרלוונטיים, שמן הסתם, נעשו בין הצדדים עובר להגשת התביעה. התובעת מצאה לצרף לכתב התביעה רק צילום של השיק שבו שילמה הנתבעת 2 לתובעת את הפיצוי הנ"ל (שיק ע"ס 1,262 ₪ מיום 11.2.12 משוך ע"י הנתבעת 2 לטובת התובעת, כאשר גם בספח השיק המצולם אין פירוט של סכום השיק). יצוין כי במכתב הסילוק שאותו צירפו בהמשך הנתבעים (לנוסח כתב ההגנה המתוקן), הוסבר סכום הפיצוי הנ"ל באופן (הלקוני) הבא: מסכום הנזק הישיר (1,312 ₪) הופחת סך של 450 ₪ בגין "קיזוז עלות נזקים שאינם קשורים לאירוע", מסכום שכ"ט שמאי (517 ₪) הופחת סך של 117 ₪ בגין "קיזוז משכ"ט שמאי בהתאם להסכם", בגין רכיב ירידת הערך (584 ₪) לא שולם דבר בנימוק "בקשה לתשלום ירידת ערך תיבדק בכפוף להמצאת אישורי עבר ביטוחי", ואילו נזק של השבתת רכב (127 ₪) כלל לא נדרש ולא כלל לא פוצה באותו שלב. ואלו נספחי כתב התביעה: שני תצהירים של עובדת במחלקת התביעות אצל התובעת, שבהם מאומתות עובדות כתב התביעה ושבאחד מהם מפורטים המסמכים הרלוונטיים שבידי התובעת. יצוין כי אחד מפריטי המסמכים המגולים כאמור בתצהיר הוא "התכתבויות בין הצדדים", אך התובעת לא מפרטת מה כוללות אותן התכתבויות והיא כאמור גם לא צירפה אותן לכתב התביעה. חוות דעת מיום 14.9.11 של שמאי הרכב תומר בן שאול (מ"זקצר חברה לשמאות וסקרים בע"מ") בדבר נזק ישיר בסך של 1,312.40 ₪ (לאחר הנחה כללית לעבודות ולחלקי חילוף בשיעור אחיד של 15%) ובדבר ירידת ערך בסך 583.95 ₪. חשבונית מס מיום 8.8.11 על תיקון הנזק הישיר הנ"ל בסך 1,312.40 ₪. יצוין כי שם המוסך המתקן אינו ברור מצילום החשבונית הסרוקה בתיק, כאשר לפי חוות דעת השמאי הנ"ל שם המוסך המתקן הוא כנראה "מאסטרשיר בע"מ" או "ש.י.ר פתח תקווה". בחשבונית זו רשומה גם כן אותה הנחה כללית (במחירי עבודות וחלפים) של 15%. תמונות של נזקי רכב התובעת. צילום השיק הנ"ל שבו שילמה הנתבעת 2 לתובעת פיצוי בסך 1,262 ₪. ביום 21.1.13 הגישו שני הנתבעים כתב הגנה משותף. בסעיף 3 לכתב ההגנה נרשם כי "עיקר המחלוקת בתובענה שבנדון עניינה בגובה הנזקים אשר נטען כי נגרמו לתובעת בעקבות האירוע נשוא התובענה". אך מעיון בנוסח כתב ההגנה כולו, ניכר כי המחלוקת במישור הנזק אינה רק עיקר, אלא היא המחלוקת היחידה, כאשר הנתבעים אינם מתייחסים בכתב ההגנה כלל לנסיבות התאונה ולטענת התובעת בדבר אחריותם הנזיקית, ומכאן ברור לגמרי שהנתבעים מודים בפועל באחריותם הבלעדית לקרות התאונה (ובסעיף 6 לכתב ההגנה נכתב כי הנתבעים אינם מכחישים את הסעיפים בכתב התביעה שכוללים תיאור של התאונה וטענה בדבר אחריות הנתבעים לתאונה). בסעיף 3 לכתב ההגנה נרשם כי "עובר להגשת התובענה ובמסגרת מו"מ שנוהל בין הצדדים שילמו הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 לתובעת סך של 1,262 ₪". אך גם הנתבעים (כמו התובעת) לא מפרטים בשום מקום בכתב הגנתם כיצד חישבו סכום מסוים זה ומדוע מצאו לשלם סכום זה דווקא, ורק אותו. גם הנתבעים (כמו התובעת) לא טרחו לפרט את פריט "תכתובות בין הצדדים" שאותו ציינו ברשימת גילוי המסמכים, וגם הם (כמו התובעת) לא טרחו לצרף העתק של אותן תכתובות לכתב הגנתם. ואלו נספחי כתב ההגנה: תצהיר אימות של עובדת מחלקת התביעות אצל הנתבעת 2. טופס הודעה על התאונה שנמסר לנתבעת 2. ביום 1.1.14 הגישו הנתבעים הודעה עפ"י תקנה 130א לתקסד"א בדבר כוונתם לחקור את שמאי הרכב מטעם התובעת על חוות דעתו, בדיון שנקבע. בהחלטתי מאותו יום הוריתי על העברת ההודעה לתובעת, לתגובתה. ביום 6.4.14 הגישו הנתבעים בקשה להזמנתו של "מנהל בכיר אצל התובעת מר אייל בן-יוסף (סמנכ"ל כספים אצל התובעת)" לעדות, לצורך קבלת מידע ומסמכים ממנו בנוגע לרכיבי הנזק הנתבעים ע"י התובעת (נושא שכ"ט שמאי הרכב ונושא הנחות אותן מקבלת התובעת במחירי תיקון רכביה הניזוקים). בהחלטתי מאותו יום קבעתי שתחילה ראוי שב"כ הנתבעים יבהיר את גורל הבקשה הקודמת הנ"ל מיום 1.1.14 (להזמנת השמאי לחקירה), והוספתי כי ראוי לנתבעים למצות תחילה הליכי גילוי מסמכים שאפשר שיתנו מענה מספק לעניינים שעלו בבקשה שבנדון. ביום 13.4.14 הגישה התובעת תגובתה על הבקשה הראשונה הנ"ל (בעניין חקירת השמאי מטעמה), בה הודיעה כי אינה מתנגדת לחקירת השמאי. ביום 5.5.14 הוריתי לצדדים להודיע בתוך 3 ימים כמה ואיזה עדים הם מבקשים להעיד, כדי שביהמ"ש יוכל לדעת אם מספיקה ישיבה מקדמית קצרה או שנחוצה ישיבת הוכחות מיוחדת. בנוסף כתבתי כך: "באותה הזדמנות יואילו הצדדים לחדד ולהבהיר את גדר המחלוקת ביניהם". ביום 21.5.14, בהתקרב מועד הישיבה המקדמית (הראשונה) שהייתה קבועה בפניי ביום 24.6.14 ומשלא הוגש לתיק דבר בעקבות ההחלטה האחרונה הנ"ל מיום 5.5.14, נתתי החלטה בה נתבקשה התובעת להודיע מדוע לא ראוי למחוק בנסיבות את התביעה מחוסר מעש. ביום 27.5.14 הגישה התובעת בקשה להוספת עו"ד מייצג נוסף מטעמה - עו"ד לירון אוליאל. בהחלטתי מאותו יום הוריתי "כמבוקש". ביום 28.5.14 הגישה התובעת הודעה בדבר שלושת העדים ששני הצדדים מבקשים להעידם: מטעם התובעת - נהג רכב התובעת; ומטעם הנתבעים - השמאי מטעם התובעת וכן המצהירה בשני התצהירים התומכים בכתב התביעה. בשתי החלטותיי מאותו יום הוריתי כי כל שלושת העדים יישמעו בישיבה המקדמית הקרובה הקבועה בפניי ביום 24.6.14 והוריתי על זימון העדים. ביום 8.6.14 הגישה התובעת בקשה להוספת עו"ד מייצג נוסף מטעמה - עו"ד יואל פרייליך. בהחלטתי מאותו יום הוריתי "כמבוקש". ביום 17.6.14 (שבוע בטרם מועד הדיון) הגישה התובעת בקשה לדחיית מועד הדיון (הישיבה המקדמית) הקבוע ביום 24.6.14 בנימוק שלפיו מועד הדיון אינו פנוי ביומנו של מייצגה החדש של התובעת, מייצג שמונה כך נוכח תוכן ועיתוי טענותיה של הנתבעת 2. בהחלטתי מאותו יום דחיתי בקשה זו. הוספתי באותה החלטה האמירה הבאה: "התרשמותי היא שהתובעת גוררת רגליים בבירור מחלוקות מול הנתבעת 2, גם בתיקים אחרים (נעתרתי לאחרונה לסדרת בקשות דחייה/ארכה שהגישה התובעת), והגיעה העת לפגוש הצדדים ולהקשיב להם". ביום 24.6.14 נערכה ישיבה מקדמית בפניי. לישיבה זו התייצבו 3 עו"ד מייצגים מטעם התובעת, ומנגד עו"ד מייצג אחד מטעם הנתבעים. בישיבה זו דיווחה התובעת על כך שהיא שוקדת על הכנת בקשה לאיחוד דיון בין כל תיקי ביהמ"ש הדומים בין הצדדים המתנהלים במחוז ת"א בפני מותבים שונים, ועל כך שהיא שוקדת על הכנת רשימת תיקים רלוונטיים. הנתבעים, מנגד, הודיעו כי טרם גיבשו עמדתם בשאלה אם הם מעוניינים לאחד את הדיון בין כל התיקים הדומים הקבועים במחוז ת"א בפני מותבים שונים, ומסרו כי אם התובעת תגיש בקשת איחוד כזו הם יודיעו עמדתם לגביה בתגובתם לבקשה. בישיבה זו העלה ב"כ התובעת טענה לגבי נוסח כתב ההגנה שהוגש בתיק, בזו הלשון: "אם מסתכלים על כתב ההגנה, אין שם טענות הגנה מפורטות, יש הכחשה כללית לא בנוגע לאחריות, הכחשה בנוגע לנזק מטעמה סתומה בלתי מפורטת בעליל שהתובעת לא עמדה בנטל הקטנת הנזק". בפרוטוקול הדיון לא נרשמה תגובת הנתבעים לטענה זו, אך בהמשך לה נערך דיון חופשי, שלאחריו הוסכם שבאותה ישיבה לא יתקיים דיון ענייני, אלא הדיון בתיק יעוכב כדי לאפשר הכרעה בבקשתה הקרובה הצפויה של התובעת לאיחוד דיון בין כלל התיקים הדומים המתנהלים במחוז ת"א בפני מותבים שונים, וכן כדי לאפשר לצדדים להיערך לדיון מאוחד ומורכב בשאלת הנזק, גם בשים לב לאפשרות שמי מהצדדים יגיש בקשה לתיקון כתבי טענותיו. בהחלטתי בתום הישיבה הוריתי לתובעת לעדכן בנושא בקשת איחוד הדיון הצפויה והבהרתי לצדדים כי, ככל שהדיון בכלל התיקים המתנהלים לא יאוחד בפני מותב אחד, בכוונתי לפעול לקידום איחוד בפניי של כל התיקים הדומים המטופלים על-ידי. ביום 2.7.14 הגישה התובעת בקשה שזו כותרתה: "בקשה מטעם התובעת לקבוע כי עקב התנהלות הנתבעת ואופן ניסוח כתב ההגנה, אין עדיין פלטפורמה מתאימה לאיחוד תיקים". בבקשה נטען, בתמצית, כך: כתבי ההגנה שהגישה הנתבעת 2 (ובכללם כתב ההגנה בתיק זה) "אינם מגלים את "הפלוגתא המשותפת" שעל בסיסה יש הגיון באיחוד הדיון". על הנתבעת 2 להחליט אם ברצונה לבקש לתקן את כתבי הגנתה, כאשר אם היא לא תבקש זאת, לא יהיה מקום לאחד הדיון כאמור והנתבעת 2 גם לא תוכל להעלות "טענות עלומות" בדיונים הפרטניים בתיקים, "משום שהדבר ייחשב בנסיבות להרחבת חזית אסורה". התובעת רושמת בהמשך הדברים כי ככל שהנתבעים יגישו בקשה לתיקון כתב הגנתם, "התובעת צפויה להתנגד לה". לנתבעת 2 אסור להעלות טענות הגנה (טענות "רוחב") שהיא נמנעה מלהעלותן בהזדמנות הראשונה במסגרת המגעים שנוהלו בין הצדדים בטרם הגשת התביעה המשפטית, דוגמת טענות ההגנה הבאות: "טענה בדבר חשבונית תיקון הרכב". "הטענה בדבר "השתתפות עצמית". לנתבעת 2 אסור לטעון טענות הגנה חדשות שהיא לא העלתה אותן (באופן מפורש ומפורט) בכתבי ההגנה מטעמה. לבקשה צורפה, בין היתר, רשימת 42 תיקים שנטען כי הם תיקים דומים רלוונטיים הנדונים במחוז ת"א בפני מותבים שונים (10 מתוכם בפניי). ביום 2.7.14 נתתי החלטה ראשונית בדבר העברת הבקשה לתגובת הנתבעים. ביום 6.7.14 הגישו הנתבעים מסמך שזו כותרתו: "תגובה לבקשת התובעת ו/גם בקשה לתיקון כתב הגנה" (להלן - "בקשת התיקון"). עפ"י תוכנו של מסמך זה, אין בו כל התייחסות ותגובה לגוף בקשת התובעת הנ"ל מיום 2.7.14, וכל כולו של המסמך עוסק בבקשת הנתבעים לתיקון כתב הגנתם. הנתבעים טוענים כי ראוי לאפשר להם לתקן את כתב הגנתם, כדי לאפשר השגת יעילות והעמדת שאלות שהן באמת השאלות ששנויות במחלוקת בין הצדדים. הנתבעים טוענים כי העובדות והטענות החדשות שהנתבעים מבקשים להעלותן בכתב ההגנה המתוקן נולדו (מבחינתן) לאחר הגשת כתב ההגנה המקורי הנ"ל, כאשר במועד הגשת כתב ההגנה המקורי הנתבעים לא היו מודעים לקיומן. הנתבעים טוענים כי התובעת נוהגת בחוסר תום לב, בכך שהיא מבקשת להסתיר מידע ומסמכים הנוגעים לשיעור הנזק האמיתי שנגרם לרכביה בתאונות, ולא ראוי לאפשר לה להתחמק מחשיפתם, בבחינת חוטא שיצא נשכר. יצוין כי הנתבעים צירפו לבקשת התיקון נספחים שונים, אך לא תמכו הבקשה בתצהיר. ביום 6.7.14 נתתי החלטה ראשונית לפיה על הנתבעים המבקשים לתקן את כתב הגנתם לצרף תחילה נוסח של כתב תביעה מתוקן. ביום 13.7.14 הגישו הנתבעים נוסח של כתב הגנה מתוקן, בהמשך להחלטתי הנ"ל מיום 6.7.14. ואלו טענות ההגנה המרכזיות שמועלות בנוסח כתב ההגנה המתוקן: בעת שהנתבעים שילמו לתובעת פיצוי בסכום לא שנוי במחלוקת, לא היה בידי הנתבעים מידע בדבר התנהלות ושיטת הפעולה של התובעת בכל הנוגע לתיקון רכביה ולעלויות התיקון, והנתבעים התוודעו למידע זה רק לאחר מועד הגשת כתב הגנתם המקורי ובעקבות הליכים שנוהלו ומתנהלים בבתי המשפט. התובעת אינה מגלה מסמכים מהותיים (כגון חשבוניות, קבלות והסכמים) שרלוונטיים לראשי הנזק אותם תבעה בכתב התביעה. עבר תאונתי של הרכב - נטען כי לצורך בחינת רכיב הנזק של ירידת הערך דרוש מידע לגבי עברו התאונתי של הרכב, אך התובעת לא מפיקה אישור בדבר עבר תאונתי זה. השבתת רכב - לא צורפה כל ראיה לתמיכה בראש נזק זה, שאף לא נדרש פיצוי בגינו במכתב הדרישה שהוציאה התובעת בטרם הגשת התביעה המשפטית (צורף העתק מכתב זה). שכ"ט שמאי הרכב - נטען כי נחשף מידע לפיו התובעת משלמת בפועל לשמאי סכום נמוך יותר מזה שרשום ב"חשבון שכ"ט" שצורף לכתב התביעה. נזק ישיר - נטען כי בשל שיטת תיקון רכבי התובעת קיים פער גדול בין סכום תיקון הרכבים בפועל לבין הסכום הנדרש כפיצוי בכתב התביעה, כאשר סכום התיקון בפועל נמוך יותר מהסכום הנתבע. הנחה במחירי התיקון - נטען כי שיעור ההנחה לה זוכה התובעת בפועל בעת תיקון רכביה עולה על השיעור של 15% הרשום בחשבונית ובחוות דעת השמאי שצורפו לכתב התביעה. השתתפות עצמית - נטען כי התובעת גובה משוכרי הרכב שלה דמי השתתפות עצמית, שאותם אינה מפחיתה מסכומי הפיצוי הנתבעים. סכום התביעה מנופח - סכום התביעה אינו משקף את הנזק שנגרם בפועל לתובעת, כאשר הנזק שנגרם בפועל לתובעת נמוך בשיעור רב מסכום התביעה וכאשר התובעת מעוניינת להתעשר על חשבון הנתבעים. לנוסח כתב ההגנה המתוקן צירפו הנתבעים (לראשונה) את העתק מכתב הסילוק ששלחה הנתבעת 2 ביום 11.1.12 לתובעת, במצורף לשיק הפיצוי הנ"ל ע"ס 1,262 ₪. ביום 13.7.14 נתתי החלטה בה הוריתי על העברת בקשת תיקון כתב ההגנה לתגובת התובעת. ביום 27.7.14 הוגשה תגובת התובעת על בקשת התיקון. התובעת מתנגדת לבקשת התיקון, וטוענת כי יש לדחות אותה, תוך חיוב הנתבעים בהוצאות הולמות. ואלה נימוקי ההתנגדות המרכזיים: בקשת התיקון אינה נתמכת בתצהיר, בניגוד לדין. לנתבעים (בדגש על הנתבעת 2 כחברת ביטוח ועפ"י הנחיות המפקח על הביטוח) אסור להעלות טענות הגנה שהם נמנעו מלהעלותן בהזדמנות הראשונה במסגרת המגעים שנוהלו בין הצדדים בטרם הגשת התביעה המשפטית. הנתבעים אינם מנמקים מדוע הטענות המפורטות בנוסח כתב ההגנה המתוקן לא נכללו בכתב ההגנה המקורי. בקשת התיקון מהווה "תמרון פרוצדוראלי". התגובה לא נתמכה בתצהיר. ביום 27.7.14 החלטתי על העברת תגובת התובעת לתשובת הנתבעים. ביום 31.7.14 הנתבעים ביקשו וקיבלו ארכה להגשת תשובתם על תגובת התובעת. ביום 7.8.14 הוגשה תשובת הנתבעים על תגובת התובעת על בקשת התיקון. בתשובה זו חוזרים הנתבעים על עמדתם ועל בקשתם בבקשת התיקון, תוך דחיית טענות התובעת בתגובתה על הבקשה. ואלה עיקרי דבריהם של הנתבעים בתשובתם: המידע הרלוונטי לטענות ההגנה החדשות והמפורטות שמעלים הנתבעים הובא לידיעתם לראשונה לאחר מועד הגשת כתב הגנתם המקורי. אין לאפשר לתובעת להתגונן בטענות פרוצדוראליות, כדי שחוטא לא יצא נשכר וכדי להגיע לחקר האמת ולתוצאה צודקת. בעת משלוח מכתב הסילוק לא ידעו הנתבעים עובדות רלוונטיות לטענות ההגנה החדשות והמפורטות, ולכן אין להשתיקם מלהעלותן בשל כך שהן לא נטענו כבר במכתב הסילוק. לתשובה זו צורף (לראשונה במסגרת הליכי בקשת התיקון) תצהיר תמיכה של עובד הנתבעת 2. ביום 7.8.14 החלטתי, כי משלראשונה צורף תצהיר לתשובת הנתבעים ובנסיבות ולצורך ייעול הליכים, התשובה תועבר גם היא לתגובת התובעת, ולאחר מכן ישיבו הנתבעים על התשובה האחרונה. ביום 14.8.14 הוגשה תגובת התובעת על תשובת הנתבעים על תגובת התובעת על בקשת התיקון. ואלה עיקרי דברי התובעת בתגובה זו: אין להתיר לנתבעים לעשות שימוש בתשובתה האחרונה על תגובת התובעת "כדי לרפא בדיעבד את הפגמים המצויים בבקשה המקורית" (בקשת התיקון - א.כ.). נימוקי התשובה (החדשים) של הנתבעים "לאו נימוקים הם ואין בהם אמת". אין בתצהיר שצורף לתשובת הנתבעים כדי לסייע להם. יש ליתן משקל לדיני הפרוצדורה הרלוונטיים וליישמם. הנתבעים אינם רשאים לכלול טענות הגנה חדשה שלא נכללו במכתב הסילוק. התגובה נתמכת בתצהירו של מנהל מחלקת תביעות אצל התובעת. התובעת מבקשת להתיר לה לחקור את המצהיר מטעם הנתבעים (ככל שביהמ"ש יתיר הגשת התצהיר בנסיבות). ביום 31.8.14 ניתנה לנתבעים תזכורת על כך שטרם הגישו את תשובתם לתגובת התובעת האחרונה, והובהר להם כי במידה שלא יגישו הדרוש בתוך 5 ימים, תימחק בקשת התיקון תוך חיובם בהוצאות הולמות. ביום 3.9.14 הוגשה תשובת הנתבעים על תגובת התובעת על תשובת הנתבעים על תגובת התובעת על בקשת התיקון. הנתבעים מביעים התנצלות על העיכוב במסירת תשובתם זו, עיכוב הנובע מטעות משרדית נטענת תמת לב. בתשובה זו חוזרים הנתבעים על עמדתם ועל בקשתם בבקשת התיקון, תוך דחיית טענות התובעת בתגובתה האחרונה. הפגם בבקשת התיקון של אי-צירוף תצהיר נרפא בכך שצורף תצהיר לתשובת הנתבעים על תגובת התובעת על בקשת התיקון. הנתבעים חוזרים ומעלים טענות שכבר העלו בעבר בתיק זה לגבי אופן התנהלותה הפסול של התובעת. הכרעה לאחר לימוד מעמיק של כל מסמכי וטענות הצדדים, אני מחליט כך ובדגש על שלב דיוני זה: אני מוצא להתיר לנתבעים להגיש את התצהיר שאותו הגישו (באיחור ובאופן דיוני לא מקובל), משנחה דעתי כי שני הצדדים קיבלו הזדמנויות מספיקות בהחלט עד כה לשטוח כל טענה ולהתייחס לכל טענה של הצד שכנגד (לרבות המוצהר באותו תצהיר), וכי לא ייגרם מכך לתובעת כל נזק דיוני של ממש. התחשבתי גם בעובדה שגם התובעת מצאה לצרף תצהיר תמיכה מטעמה רק בשלב דיוני מתקדם (בתמיכה לתגובתה האחרונה הנ"ל מיום 14.8.14), כאשר עקרונית יכולה הייתה התובעת לצרף תצהיר כזה גם לתגובתה הראשונה הנ"ל מיום 27.7.14 (ויתכן שתצהיר כזה לא צורף אז לאור העובדה שגם הנתבעים לא הקדימו צירוף תצהיר לבקשת התיקון מיום 6.7.14). לאור בקשת הנתבעים לחקירת המצהיר בתצהיר הנתבעים הנ"ל, ומשעפ"י דין על ביהמ"ש לכבד את זכות החקירה הנגדית ולאפשר לבעל הדין המבקש זאת לממש בפועל זכות זו, ההכרעה הסופית בבקשת התיקון שבנדון תיעשה רק לאחר שייחקר המצהיר מטעם הנתבעים. יצוין כי הנתבעים לא ביקשו בתשובתם האחרונה לחקור את המצהיר מטעם התובעת, ולכן לא אורה על התייצבותו לדיון המיוחד שאקבע להלן. אני קובע אפוא בפניי דיון מיוחד וקרוב לצורך חקירת המצהיר מטעם הנתבעים: דיון ביום 27.10.14 בשעה 11:30. מובהר לצדדים, כי פיניתי עבורם זמן שיפוטי זה באופן מיוחד, ולכן עליהם לעשות מאמץ מיוחד להתאים את זמנם לזמן זה. הנתבעים ידאגו להתייצבות המצהיר מטעמם לדיון, כאשר עליהם להגיש בתוך 5 ימים בקשה להזמנת עד זה באמצעות ביהמ"ש וכמובן גם להודיע אישית ובהקדם לעד שעליו להתייצב לחקירתו. בשולי הדברים ולאחר לימוד טענות ומסמכי הצדדים, אני מוצא להציע לצדדים לשקול להסכים למתווה דיוני, שלפיו הנתבעים יורשו לתקן את כתב הגנתם (ללא דיון נוסף וללא צו להוצאות), אך לא ביחס לכל טענות ההגנה שנטענו בנוסח כתב ההגנה המתוקן שצורף, כי אם רק לטענות ההגנה הבאות, וזאת לצורכי ייעול הליכים וכמובן מבלי שיש בהסכמה דיונית כזו משום הסכמת מי מבעלי הדין לטענות חברו ומבלי שיש בה כדי להוות ויתור על זכויות או על טענות כלשהן: עבר תאונתי של הרכב, בזיקה לרכיב הנזק הנתבע של ירידת ערך (ראו גם הכיתוב "בקשה לתשלום ירידת ערך תיבדק בכפוף להמצאת אישורי עבר ביטוחי חתום ומאומת ע"י עו"ד" שבמכתב הסילוק שהוציאה הנתבעת 2 לתובעת). השבתת רכב (התובעת לא דרשה פיצוי בגין רכיב זה במכתב הדרישה ולכן מכתב הסילוק לא יכול היה להתייחס לדרישה זו). נזק ישיר + הנחה במחירי התיקון (בין היתר בשים לב לטענה שנתונים מלאים רלוונטיים לבדיקת ראשי נזק אלו לא נחשפו ולא היו ידועים בשלבים המוקדמים, ואולי לא ידועים גם כיום). ככל שתושג הסכמה דיונית כזו, מתבקשים הצדדים לדווח עליה במסמך משותף, חתום ע"י ב"כ שני הצדדים, ובמקרה כזה יבוטל הדיון המיוחד הנ"ל, הנתבעים יגישו כתב הגנה מתוקן חדש (עפ"י תוכן ההסכמה הדיונית), והתובעת תורשה כמובן להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה המתוקן. בכל מקרה, ייקבע התיק הנדון (והוא בלבד) בהמשך לדיון הוכחות קרוב (יחסית) בפניי, שלקראתו יידרשו שני הצדדים להגיש סימולטנית (עפ"י הוראות תקסד"א לגבי סדר דין מהיר) תצהירי העדות של כל עדיהם. מובהר בשים לב לנסיבות המיוחדות של תיק זה, כי במידה שלא תושג ההסכמה הדיונית הנ"ל וביהמ"ש יידרש להכריע בבקשה שבנדון לאחר דיון (ויש להניח שגם לאחר סיכומים), צפוי שיעור הוצאות ההליך שיוטלו על מי מבעלי הדין להיות חסר כל פרופורציה לסכום התביעה הפעוט. עוד מוצע לצדדים להגיע בהקדם להסכמות דיוניות רחבות יותר, גם בעשרות התיקים הנוספים והדומים המתנהלים ביניהם בבית משפט זה בפני מותבים שונים, כדי שלא בכל תיק ותיק יידרשו בעלי הדין והמותב המטפל "להמציא את הגלגל מחדש". עם זאת, משניתן כבר לצדדים פרק זמן נדיב ביותר להגיע להבנות, אין בכוונתי לאפשר להם לקיים מגעים ממושכים נוספים לשם כך, ובמידה שהצדדים לא ישכילו להגיע בהקדם להסכמות רוחב דיוניות כאלו, בכוונתי למצות תחילה את הדיון וההכרעה המהותיים בתיק הפרטני שבנדון בלבד, תוך השהיית הדיון בשאר התיקים שבטיפולי (וזאת מששני הצדדים בחרו כאמור שלא ליזום פנייה, מתבקשת לטעמי, לסגן נשיאת ביהמ"ש במחוז ת"א, כב' השופט אילן דפדי, לאיחוד דיון בין כל אותם עשרות תיקים דומים שמתנהלים בבית משפט זה בפני מותבים שונים). כתב הגנהתיקון כתב הגנהמסמכים