התובע נפל עת התכוון לצאת מהמונית על מנת לסייע לנוסעת מוגבלת בניידות לעלות למונית. לגרסתו, תוך כדי ירידתו מהמונית "נתפסה רגלו והחליק לעבר הכביש". 3. הנתבעת הכחישה את נסיבות התרחשות התאונה הנטענת ואת אחריותה לפיצוי התובע בגין נזקיו. לטענת הנתבעת, פציעת התובע נגרמה בנסיבות שאינן מהוות תאונת דרכים על פי החוק. לדידה, גרסת התובע באשר לנסיבות קרות התאונה הינה עדות יחידה של בעל דין, והיא נסתרה במסמכים שמולאו על ידו בסמוך לתאונה. 4. בדיון שהתקיים בפניי שמעתי את התובע, שנחקר על תצהירו, וכן הגיש אישור המל"ל ותלושי שכר. מטעם הנתבעת הוגשו מסמכים שונים הנוגעים לאירוע הנטען (ביניהם; דו"ח מד"א , מסמכי הביטוח הלאומי, מכתב שחרור חדר מיון בי"ח בני ציון ומסמכים רפואיים נוספים). דיון והכרעה 5. לאחר ששמעתי את עדות התובע, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו וכן שמעתי את סיכומי הצדדים, שוכנעתי לקבוע כי גרסתו של התובע בדבר קרות התאונה, אין בה כדי להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו וכי הוא לא הצליח להוכיח תביעתו במידה הנדרשת בהליך אזרחי ועל כן יש לדחותה. 6. הגרסה העובדתית באשר לנסיבות התרחשות התאונה מבוססת כל כולה על עדות התובע, שהיא בבחינת "עדות יחידה של בעל דין" כהגדרתה בסעיף 54 לפקודת הראיות, תשל"א -1971, ואשר הכרעה על פיה טעונה נימוקים מיוחדים. 7. נוכח התרשמותי מעדותו של התובע, לא זו בלבד שלא מצאתי נימוקים לקבוע ממצאים על פיה, אלא שגרסתו של התובע נסתרה במסמכים רבים אשר הוגשו ומולאו ע"י התובע עצמו או על פי דבריו בסמוך לתאונה כפי שיופרט להלן: בניגוד לגרסתו של התובע כי נפל ונחבל בעת יציאה מהמונית, בדו"ח מד"א אשר מולא ביום התאונה (סומן נ/2) לא נמצא כל אזכור למונית או רכב כלשהו, אלא נרשם "לפי דבריו הנל החליק וקיבל מכה, הנל פונה לבית חולים בני ציון להמשך טיפול ובירור" (ההדגשה אינה במקור). גם במכתב השחרור (סומן נ/3) שנרשם אף הוא ביום התאונה, לא בא זכר לדבר מונית אלא רק לנפילה תוך כדי עבודתו. נרשם: "לדבריו בזמן עבודה נפל ונחבל בחזה משמאל.." (התובע ניסה להתכחש לדברים וטען כי לא ראה רופא וכי הם נרשמו על ידי האחות). דברים דומים נכתבו גם בתעודה הרפואית לנפגע בעבודה שנערכה אף היא ביום 20/01/2010 (סומנה נ/4). 8. הנה כי כן, בכל התעודות הרשמיות והמסמכים שנכתבו ביום התאונה ובסמוך לה, צוטט התובע בתארו את התאונה כמי שנפל ונחבל, כאשר בשום מקום לא מופיעה כלל גרסתו או גרסה הדומה לגרסתו שמופיעה בכתב התביעה ובעדותו בפניי. למעשה רק במסמך מה-27/01/2010, תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, נ/5, היינו 7 ימים לאחר התאונה, נרשמה גרסה הדומה לגרסה שהעלה התובע בכתב תביעתו. 9. לא זו אף זו, גם במסמכים מאוחרים יותר בהם כבר מופיע תיאור התאונה כתאונה בה מעורב רכב (בעניינו מונית), קיימות סתירות בין הגרסאות. בתביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה שמולאה ע"י התובע עצמו ביום 08/02/2010 (סומנה נ/1) מציין התובע כי לתאונה היו עדים וכי מדובר בנוסעת קבועה. דא עקא, כנשאל על כך בעדותו בפניי טען כי הוא אינו מכיר את הנוסעת, הוא אינו יודע את שמה או את כתובתה והוא אף לא רשם את הדברים, וכדלקמן; " ש. ....את הנוסעת הסעת לפני או אחרי המקרה הזה? ת. לא, אף פעם לא הסעתי לפני. ש. אתה יודע את שמה? ת. לא. ש. אתה יודע את כתובתה? ת. לא." (עמ' 4 לפרוטוקול שו' 14-19). ואחר כך: " ש. בפרק ג' לפרטי הפגיעה בטופס שהצגתי בפניך נשאלת האם נכחו עדים לתאונה והוספת "נוסעת קבועה". ת. לא. ש. אני מציג בפנייך ואפילו זה מסומן בצהוב כדי שתראה את זה. ת. לא, זה נוסעת שהרימה את ידה. אני לא כתבתי את זה." (שם, שו' 30-33 ועמ' 5 לפרוטוקול שו' 1-2). ההדגשה אינה במקור. 10. זאת ועוד, קודם להגשת התביעה יוצג התובע ע"י עו"ד אחר, עו"ד דיב קדח, אשר שלח אל הנתבעת מכתב בו אכן נכללה טענה כי מדובר בתאונת דרכים אך הגרסה המופיעה בו הינה גרסה שונה מזו שתוארה ע"י התובע (סומן נ/7); לפי גרסה זו, התובע "ירד מהרכב והחל לעזור לגברת להיכנס לרכב ולפתע הוא החליק ונפל". ב"כ התובע התנגד במהלך הדיון להגשת מכתב זה ובהחלטתי מיום 17/11/2013 (עמ' 10 לפרוטוקול) דחיתי את ההתנגדות. נוכח ריבוי הסתירות והגרסאות שהציג התובע במסמכים השונים ובנקודות הזמן השונות, שוכנעתי כי יש לתת משקל (לחובת התובע) גם לסתירה שבין הגרסה המופיעה בנ/7 לבין הגרסה של התובע כפי שתוארה בעדותו בפניי, לפיה רגלו נתפסה בקורה של הרכב , גרסה שאין לה זכר שם (למעלה מהצורך אציין, כי התיאור שמסר התובע בפניי לעניין נסיבות התאונה ואופן נפילתו על הגב לאחור, אינו מתיישב עם מיקומו בעת היציאה מהרכב והיתפסות רגלו בקורה, כפי שטען). 11. לא זו אף זו, בעדות התובע בפניי נפלו אי דיוקים נוספים, כגון לעניין המועד בו החל עו"ד קדח לייצגו, כאשר טען שזה נעשה כחצי שנה לאחר התאונה, בעוד שבנ/1 שנערך כ-18 ימים לאחר התאונה כבר ציין את עו"ד קדח כמייצגו. התובע לא דייק בעדותו גם כאשר נשאל האם היו לו תאונות עבודה נוספות וטען שלא, עד אשר "רוענן" זכרונו ע"י ב"כ הנתבעת ונזכר כי אף עבר ניתוח בגבו כתוצאה מתאונה קודמת לפני עשור (עמ' 11 לפרוטוקול שו' 17-26). 12. כאמור, עדותו של התובע הינה עדות יחידה וזאת לא משום שלא היו עדים לקרות התאונה, אלא משום שהתובע לא טרח לאתר עדים אלו ולהביאם לעדות; שכן אם עסקינן בנוסעת קבועה, חזקה על התובע כי ידע לאתרה. אך גם אם נקבל את גרסתו כי מדובר בנוסעת שאינה קבועה, הרי שלפחות ניתן היה לאתר את הגברת שהזמינה את האמבולנס, שכן על פי עדותו היא מתגוררת בבית סמוך למקום התאונה. נכון שעדה זו כנראה לא הבחינה בעצם הנפילה, אך יכלה לכל הפחות לשפוך אור על גרסתו הראשונית של התובע כפי שנמסרה לה (גרסה שכפי שעולה מהמסמכים לא היה בה זכר לרכב). הימנעותו זו של התובע פועלת לרעתו, שכן מן המפורסמות כי הימנעות בעל דין מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו מבלי שיש לו הסבר סביר, מביאה למסקנה, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. 13. נוכח האמור לעיל וגם בשים לב להתרשמותי מעדותו של התובע מעל דוכן העדים, לא שוכנעתי באמיתות גרסתו באשר לנסיבות התרחשות התאונה, ועל כן, לא הוכח כי עסקינן בתאונה אשר מהווה תאונת דרכים על פי החוק, כך שדין התביעה להידחות. 14. אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה. התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט וכן יישא בשכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. חיובים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.נפילה מרכב עומדתאונות נפילהיציאה מרכב / ירידה מרכבנפילה