תביעה כספית שהוגשה כנגד הנתבעת בסכום של 8,000 ₪ (כך במקור), וכן תביעה שכנגד במסגרתה ביקשה הנתבעת (התובעת שכנגד) לחייב את הנתבע בתשלום סכום של 12,000 ₪. תחילתה של התביעה העיקרית בהגשת שלושה שיקים לביצוע, בסכום כולל של 8,000 ₪. לנתבעת ניתנה רשות להגן כנגד הפקדת פיקדון כספי, והצדדים התאימו את כתבי הטענות לסדר דין מהיר. בכתב התביעה טען התובע, בתמצית, כדלקמן- הנתבעת הזמינה ממנו שני שערים ושני מעקים לבית מגוריה, בעלות כוללת של 26,500 ₪. התובע ביצע את העבודה במלואה, והנתבעת שילמה לו מקדמה בסך של 6,500 ₪, וכן סכום נוסף בסך של 9,000 ₪, ועם סיום העבודות מסרה לו ארבעה שיקים מעותדים, בטענה שאין באפשרותה הכלכלית לשלם לו את מלוא יתרת הסכום, אלא ששלושה מהם, בסכום כולל של 8,000 ₪, לא כובדו על ידי הבנק, בשל ביטולם על ידי הנתבעת. הנתבעת הביעה שביעות רצון מעבודתו של הנתבע, ולראיה מסרה לו את השיקים בגין יתרת הסכום. התובע ניסה ליצור קשר פעמים רבות לנתבעת כדי לברר מדע ביטלה את השיקים אך לא היא לא התייחסה לפניותיו. הנתבעת העלתה לראשונה את חוסר שביעות רצונה מהעבודה רק לאחר שהתובע נקט בהליכי הוצאה לפועל. הנתבעת טענה בתצהיר שתמך בבקשתה למתן רשות להגן כי הזמינה מהתובע עבודות בהיקף של 26,000 ₪, ושילמה עבורן סכום של 20,000 ₪, אלא שהמעקה שהתקין התובע אינו עומד בדרישות התקן הישראלי ולפיכך עליה לפרק את המעקה ולבצע אותו מחדש. כן טענה כי מכיוון שהתובע מתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית והיא תתקשה לקבל את הכספים ששילמה לתובע, אין מקום לחייבה בתשלום החוב הנטען כלפיה. בכתב ההגנה מטעמה טענה, בתמצית, כי עם סיום העבודה, הנתבעת מסרה לתובע את יתרת התמורה בשלוש המחאות בסך כולל של 8,000 ₪, הגם שהמעקה היה באיכות עבודה נמוכה, וזאת מהטעם שהתובע הבטיח לתקנו. לאחר שהתובע ניתק את הקשר עם הנתבע, ביטלה הנתבעת את השיקים. כן טענה כי מאוחר יותר נודע לה שהמעקה אינו עומד בדרישת התקן, והוא נבנה מחומר שאינו מתאים, ועלות החלפתו נאמדת בסך של 20,000 ₪, ולפיכך יש לקזז את עלות ההתקנה של מעקה חדש מסכום התביעה העיקרית. בתביעה שכנגד נטען, בתמצית, כי יש לחייב את התובע בסך של 12,000 ₪, שהינו ההפרש בין החוב אותו חבה הנתבעת לתובע (8,000 ₪), לבין עלות התקנת מעקה אחר (20,000 ₪). הנתבעת צירפה לכתבי טענותיה חוות דעת מומחה מטעמה, המהנדס סטניסלב גולוד, לגבי ליקויי הבנייה בבית, ובכלל זה לגבי המעקה. בכתב ההגנה שכנגד, נטען, בתמצית, כי הנתבעת מתחמקת כשיטה מתשלום חיוביה הכספיים, ונותרה חייבת לקבלן שבנה את ביתה, במקביל לעבודתו של התובע, סכום של מאות אלפי שקלים, והתובע חזר על טענותיו בפרשת התביעה. דיון הוכחות נערך בפני ביום 11.7.2013, והצדדים, באמצעות באי כוחם, הגישו סיכומים בכתב. אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי לנכון לדחות את התביעה ואת התביעה שכנגד, מהטעמים שיפורטו להלן. הצדדים אינם חלוקים לגבי העניינים הבאים- הנתבעת הזמינה מהתובע שני שערים, וכן שני מעקים לגרם המדרגות הפנימי בביתה, והתחייבה לשלם לתובע סכום כולל של 26,000 ₪ (לטענת התובע - 26,500 ₪), אשר ממנו שולם לתובע סכום של 18,500 ₪. יתרת הסכום הייתה אמורה להיפרע לידי התובע באמצעות שלושה שיקים מעותדים, שזמני פירעונם- 5.3.2012 (3,000 ₪), 5.4.2012 (3,000 ₪), ו- 5.5.2012 (2,000 ₪). השערים והמעקה סופקו לנתבעת. הנתבעת נתנה לבנק הוראת ביטול לגבי כל השיקים טרם הגיע מועד פירעונו של השיק הראשון. הנתבעת טענה כי נתנה לבנק הוראת ביטול של השיקים, לאחר שהתובע לא נענה לבקשתה לבצע תיקונים שונים במעקה, ורק כעבור מספר חודשים, באוגוסט 2012, הומצאה לה חוות דעת של המומחה מטעמה, וממנה למדה כי המעקה אינו עומד בדרישות התקן הישראלי. התובע טען כי הנתבעת הביעה שביעות רצון מעבודתו וכי לא פנתה אליו לצורך ביצוע תיקונים במעקה, אלא להיפך, התובע ניסה ליצור קשר עם הנתבעת כדי לברר מדוע ביטלה את השיקים, אלא שהיא לא התייחסה לפניותיו. ההיגיון מחייב כי ככל שהיו ליקויים במעקה הרי שהנתבעת יצרה קשר עם התובע לצורך תיקונם. יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני לא מצאתי כי הנתבעת הביאה ראיות בכמות ובאיכות הנדרשת לצורך הוכחת הטענה בדבר הימצאותם של ליקויים במעקה, שאת תיקונם דרשה, לפי הטענה, מהתובע. בתצהירה שתמך בבקשתה למתן רשות להגן הנתבעת לא העלתה כלל את הטענה בדבר ליקויים במעקה, או שהתובע התבקש על ידה להסדירם, וכל שטענה הינו שהמעקה אינו עומד בדרישות התקן הישראלי. עם זאת, יש לציין כי בחקירתה הנגדית, במסגרת ההליך הנ"ל, טענה כי ביטלה את השיקים כדי ללחוץ על התובע לבצע תיקונים שונים במעקה, אלא שלא ציינה מהם אותם ליקויים שהצריכו, לפי הטענה, תיקון. בכתב ההגנה העלתה טענה כללית שלפיה המעקה היה באיכות נמוכה והתובע הבטיח לתקנו, אלא ששוב לא פירטה מהם הליקויים שהיה על התובע לתקן. התובעת פירטה לראשונה את הליקויים הנטענים על ידה, במהלך חקירתה הנגדית בדיון ההוכחות, וגם זאת במענה לשאלה מפורשת של בית המשפט, והשיבה כי היה מקום לתקן את הגימור, את הפיניש בקירות, לדייק את החיבור של הקישוטים, ולבצע תיקוני צבע (ע' 8, ש' 17-20). יש לציין כי לא הוצגו תמונות או ראיות חיצוניות אחרות לגבי הליקויים הנטענים על ידי הנתבעת, שאת תיקונם דרשה, לפי הטענה, מהתובע. בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת צוין, בין היתר, כי המעקה אינו יציב ומתנדנד בצורה מופרזת בחלקיו השונים (ס' 3.1.2). מן הראוי היה שכל אותם ליקויים במעקה שאבחונם אינו מצריך מומחיות מיוחדת, כגון יציבות המעקה, היו באים לידי ביטוי מפורש בתצהירה של הנתבעת, כחלק מפרשת ראיותיה, ודבר זה לא נעשה. מעבר לכך, בעדותה טענה הנתבעת לגבי ליקויים הנוגעים לגימור של המעקה, ולא ציינה דבר לגבי יציבותו, והדבר מעורר לכל הפחות תהייה לגבי הממצא שצוין בעניין זה בחוות דעת המומחה, שכן קשה להניח כי ליקוי כה מהותי, כאי יציבות מופרזת של המעקה, נעלם ונשמט מהנתבעת במהלך עדותה. מעבר לכך, ככל שהתובע לא נענה לבקשות הנתבעת לתקן את הליקויים במעקה, באותה תקופה שחפצה לתקנו, לפני שנודע לה כי אינו עומד בדרישות התקן הישראלי, והמדובר בתקופה של כחצי שנה לפחות, מן הראוי היה שהנתבעת תפעל לקבלת הצעות מחיר לתיקון המעקה מקבלנים אחרים, ותשלם לתובע את ההפרש שבין יתרת החוב לבין עלות התיקונים על ידי קבלן אחר, כסכום שאינו שנוי במחלוקת, וזאת במסגרת חובתם של צדדים להסכם לפעול באופן סביר לצמצום הנזקים, אלא שהנתבעת לא פעלה לצורך קבלת הצעות מחיר לביצוע התיקון, או לתיקון המעקה (עדותה, ע' 8 ש' 22-24). לאור האמור לעיל, וככל שבכך היו מסתכמים הדברים, הרי שהיה מקום לשקול את חיובה של הנתבעת בסכום התביעה, או לפחות בחלק ממנו, אלא שהנתבעת העלתה טענה כי המעקה אינו עומד בדרישות התקן הישראלי, ולפיכך יש להחליפו, ויש מקום להידרש לטענה זו. בחוות דעת המומחה צוין כי המעקה אינו עומד בדרישת תקן ישראלי מס' 1142 לגבי מעקים ומסעדים (להלן: "התקן"), ונטען כי גובה המעקה צריך להיות 105 ס"מ לפחות, והמרווחים בין רכיבי המעקה לבין עצמם, ובינם לבין הבניין, צריכים להיות עד לגודל של כדור שקוטרו 10 ס"מ, ואילו גובה המעקה הנדון הינו 93 ס"מ, והמרווח בין רכיבי המעקה הינו 15 ס"מ. מחוות דעת המומחה עולה כי המעקה אינו עומד בדרישות התקן, ולא ראיתי כי הוגשה חוות דעת נגדית, או ראיה אחרת מטעם התובע, שיש בה כדי לסתור את ממצאי המומחה לגבי מידותיו של המעקה, והחריגה מהמידות שנקבעו בתקן הנ"ל. תקן ישראלי הנקבע על ידי מכון התקנים הינו בבחינת המלצה שאינה מחייבת, כל עוד לא הוכרז על ידי שר התעשייה המסחר והתעסוקה כתקן ישראלי רשמי, באמצעות הכרזתו ברשומות (ראו - סעיף 8 לחוק התקנים, התשי"ג- 1953 (להלן: "חוק התקנים"). בסעיף 9.(א) לחוק התקנים נקבע כי- "לא ייצר אדם מצרך, שמיפרט שלו נקבע כתקן רשמי, ולא ימכרנו, ולא ייבאו ולא ייצאו, ולא ישתמש בו בכל עבודה שהיא, ולא יבצע עבודה שהכללים הטכניים של תהליכה נקבעו כתקן רשמי, אלא אם התאימו המצרך או תהליך העבודה לדרישות התקן הרשמי, או אם נקבעה הוראה אחרת באכרזה שבה הוכרז התקן כתקן רשמי". עיון ברשימת התקנים שהוכרזו כתקן ישראלי רשמי מעלה כי תקן מס' 1142, עליו הסתמך המומחה מטעם הנתבעת, אינו בגדר תקן ישראלי רשמי (ראו-אתר משרד התעשייה המסחר והתעסוקה. רשימת התקנים הישראליים הרשמיים בכל התחומים למעט מזון), ולפיכך תקן זה, כשלעצמו, אינו בבחינת תקן מחייב, אם כי ניתן לראות בו סטנדרט סביר לצורך בניית והתקנת מעקים, ויתר העניינים המפורטים בו. יחד עם זאת, המחוקק מצא לנכון לאמץ את התקן הנ"ל במסגרת תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל- 1970, בכל הקשור להתקנת מעקות במדרגות, בין היתר, גם בבתים פרטיים, ומכאן שיש לראותו כתקן מחייב מכוח הדין (ראו- תקנות 3.2.2.17, 3.2.2.19, 3.8.2.1, 3.8.5.1, 3.8.5.7 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל- 1970). מהראיות שבפני עולה כי המעקה תוכנן על ידי הנתבעת והתובע, ומעדותה של הנתבעת עולה כי בשלב תכנון המעקה והתקנתו לא הייתה מודעת לתקן הרלבנטי, ולפיכך עניין זה כלל לא עלה בשיח שבין הצדדים. התובע, כמי שהציג עצמו כבעל מקצוע בתחום בניית והתקנת מעקים, היה צריך להיות מודע לכך שיש לבנות את המעקה על פי דרישות התקן הנ"ל, אשר אומץ בדין על ידי המחוקק, כפי שפורט לעיל, והגם ששירותיו נשכרו על ידי הנתבעת, והיה עליו לבצע את רצונה לגבי המעקה, ובכלל זה לגבי צורתו ומידותיו, הרי שעדיין היה עליו לעדכן את הנתבעת לגבי דרישות התקן הנ"ל, לרבות לגבי גובה המעקה ומהרווחים הרלבנטיים, ולבנות ולהתקין את המעקה לפי דרישות התקן הנ"ל, ולא מצאתי, מהראיות שבפני, כי זאת נעשה על ידו. יש לציין כי המעקים והשערים הוזמנו על ידי הנתבעת מהתובע במסגרת בניית בית מגוריה של הנתבעת, באמצעות קבלן ראשי ששירותיו נשכרו לצורך כך, וההיגיון נותן כי במהלך ההליכים הנוגעים להקמת הבניין הנתבעת נחשפה לקיומם של תקני בנייה שונים, ולא מן הנמנע כי הייתה מודעת לאפשרות שיכול וקיים תקן ישראלי לגבי התקנת מעקים, אלא שהצדדים לא טענו לעניין זה, ולא הניחו בפני תשתית ראייתית הנוגעת לכך, ולפיכך לא ראיתי לנכון להידרש לעניין זה ולהשלכותיו האפשריות על תוצאת הדברים. לאור האמור לעיל, ומכיוון שהמעקה לא נבנה על ידי התובע לפי דרישות התקן הנ"ל, מצאתי לנכון לדחות את התביעה העיקרית. באשר לתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת והתובעת שכנגד מצאתי לנכון להורות על דחייתה, מהטעמים שיפורטו להלן. בתביעה שכנגד נטען כי עלות התקנת מעקה חדש, תחת המעקה שהותקן על ידי התובע, שלא לפי דרישות התקן, הינה בסך של 20,000 ₪, ולאחר קיזוז סך של 8,000 ₪, שלא שולמו לתובע בגין העבודה שהוזמנה ממנו, יש לחייב את התובע לשלם לנתבעת, התובעת שכנגד, את הפרש הסכומים בסך של 12,000 ₪. בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת נרשם כי עלות התקנת מעקה חדש לפי דרישות התקן הינה בסכום של 20,000 ₪. חוות הדעת ניתנה לגבי כלל ליקויי הבנייה, שלפי הטענה נמצאו בבית, לרבות לגבי חלקו של התובע בעניין המעקים, והיא מחזיקה 71 עמודים, כאשר עלות התיקונים הכוללת נאמדה על ידי המומחה, בסכום כולל של 405,843 ₪. בפרק הסיום של חוות הדעת ציין המומחה, בין היתר, כי- "המחירים מחושבים על עפ"י עלויות לתיקון ע"י הדיירים באמצעות קבלן פרטי. יש לקחת בחשבון כי יתכן פער גדול בתמחור בין קבלן לקבלן. המחירים שנקובים לעיל מבוססים עפ"י מחירונים מקובלים בענף הבנייה כגון "דקל". תתכן תנודת מחירים בין קבלן לקבלן". המומחה לא מצא לנכון לציין מהו טווח הפערים שיכול להתקבל בין עלויות התיקון הנקובות בחוות דעתו לבין הצעות המחיר מטעם קבלני ביצוע, אם כי ציין כי ייתכנו פערים משמעותיים בעניין זה. לא הוצגו בפני הצעות מחיר מטעם קבלני ביצוע לצורך התקנת מעקה העומד בדרישות התקן. הזמנת העבודה מהתובע כללה שני שערים וכן שני מעקים לגרם המדרגות הפנימי, בסכום כולל של 26,500 ₪, כאשר לגבי השערים לא הועלתה כל טענה במסגרת פרשת ההגנה והתביעה שכנגד, ולפיכך יש להניח כי אלה סופקו והותקנו לשביעות רצונה של הנתבעת. הצדדים לא הניחו בפני תשתית ראייתית לגבי האבחנה שיכול וניתן היה לעשות בין עלות השערים לבין עלות המעקים, ויש לציין כי התובע לא נחקר בחקירה נגדית בדיון ההוכחות, לאחר שב"כ הנתבעת הודיע כי אין ברצונו לחקור אותו. מעבר לכך, המומחה התייחס בחוות דעתו למעקה, בלשון יחיד, ולא למעקים, בלשון רבים, הגם שהותקנו שני מעקים נפרדים בגרם המדרגות הפנימי בבית הנתבעת, ולא ברור מהאמור בחוות הדעת, על פני הדברים, האם שניהם אינם עומדים בדרישות התקן, או רק אחד מהם. בשים לב לנטל ההוכחה המוטל על הנתבעת, במסגרת התביעה שכנגד, לאחר שלא הוכח בפני מהי עלות הזמנת המעקים ביחס לכלל העבודה שהוזמנה מהתובע, ובשים לב לסכום שטרם שולם לתובע (בסך של 8,000 ₪), לאי הבהירות בחוות דעת המומחה, ולאפשרות שעלות התקנת מעקה חדש תהא נמוכה, ואף באופן משמעותי, מהעלות שציין המומחה, לא מצאתי כי הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה לצורך הוכחת התביעה שכנגד, והיא נדחית. לאור התוצאה שאליה הגעתי, ודחייתן של התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות על מי מהצדדים. המזכירות תחזיר לנתבעת את הפיקדון הכספי שהופקד על ידה בתיק זה, כנגד המצאת פרטי חשבון בנק לצורך ביצוע ההעברה. שיקיםפלסטינים