תאונת דרכים בכביש דו-סטרי המופרד באי-תנועה בנוי בין המסלולים הנגדיים, כאשר במסלול בו נסעו שני הרכבים שלנו היה נתיב נסיעה אחד בלבד, שרוחבו לא מאפשר לשני רכבים לנסוע בו במקביל, אלא לרכב אחד בלבד. אין גם חולק, כי סמוך לאחר שהמיצובישי נכנסה לצומת, ולמעשה בעודה בצומת, החלה הסיאט לחלוף משמאל על פני המיצובישי, ובשלב זה התרחשה התאונה, בה נפגע החלק הקדמי של דופן שמאל של המיצובישי ובה נפגע החלק הקדמי של דופן ימין של הסיאט. המחלוקת היא בשאלה, האם, כגרסת התובעים, התאונה התרחשה בשל נהיגתו חסרת הזהירות של נהג הסיאט שביקש לעקוף בתוך הצומת באופן אסור ולא זהיר את המיצובישי המיצובישי, שמגמת נסיעתה הייתה להמשיך ישר בצומת, או האם, כגרסת הנתבעים, התאונה התרחשה בשל נהיגתה חסרת הזהירות של נהגת המיצובישי, שלאחר כניסתה לצומת החלה בביצוע פנייה לכביש שמימין ואז הפתיעה את נהג הסיאט וביצעה פנייה שמאלה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת. שיעור הנזקים הנתבעים בשתי התביעות מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים (להודעת הנתבעים צורף תרשים הממחיש את הצומת ואת תנועת הרכבים בצומת עובר לתאונה ובתאונה). תמונות נזקי הרכבים. תמונות של הצומת. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל חלקית, הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד, על בסיס חלוקת אחריות לתאונה בין שני הנהגים. מצאתי שיש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים המעורבים, כך שנהגת המיצובישי אחראית בשיעור % 40 לתאונה ואילו נהג הסיאט אחראי בשיעור % 60 לתאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מניתוח הראיות עולה, שזה כנראה מה שקרה: נהגת המיצובישי כן הסיעה את המיצובישי לכיוון ימין לאחר כניסתה לצומת (אולי במטרה ראשונית לפנות ימינה, אולי במטרה ליצור קשת רחבה לצורך פניית פרסה ואולי מסיבה אחרת - הסיבה לא הובררה אך שוכנעתי שהייתה התחלת פנייה לימין), ואח"כ הסיעה את המיצובישי שמאלה (אולי במגמה להמשיך ישר, אולי משום שהנהגת התחרטה על פנייתה לימין ואולי במגמה להתחיל בביצוע פרסה - גם זה לא הוברר, אך הראיות מלמדות על פניה בחזרה לשמאל). מנגד, נהג הסיאט, שאצה לו הדרך ושלא היה קשוב ועירני דיו לנעשה בכביש, החל לבצע עקיפה למעשה של המיצובישי בתוך הצומת, דבר אסור ומסוכן. אני סבור שעיקר האחריות הוא על נהג הסיאט, אך גם לנהגת המיצובישי אחריות לא מבוטלת. למעשה, נהגת המיצובישי מודה בעדותה ש"יתכן שלקחתי טיפה ימינה", אך מוסיפה ואומרת שהדבר נעשה כדי "פשוט להמשיך ישר הכביש מתרחב שם" (שורה 21 בעמ' 5 לפרוטוקול). אני לא מקבל תיאור תמים זה. תמונות הכביש והצומת מלמדות בבירור על כך, שלו אכן המיצובישי הייתה מתמידה בנסיעה ישר בצומת, הסיאט לא הייתה יכולה לעקוף אותה, אלא תוך עלייה על אי-התנועה הבנוי ותוך מעבר למסלול הנסיעה הנגדי, והראיות והעדויות לא מלמדות שהסיאט עשתה זאת. יחד עם זאת, ברור גם שהפנייה המסוימת של המיצובישי לימין לא הייתה מלאה ושלמה, ואין חולק כי המיצובישי לא נכנסה בפועל לכביש מימין אלא הייתה ונותרה כל העת בתוך גבולות הצומת. מנגד, ברור לגמרי שנהג הסיאט היה פזיז. הוא לא ראה איתות של המיצובישי לפנייה ימינה ולא יכול היה לדעת בזמן אמת מה כוונת ומגמת נסיעתה המדויקות של המיצובישי, ואני מקבל גם את עדותה של נהגת המיצובישי כי האטה את מהירותה למהירות נמוכה בכניסה לצומת. במצב דברים כזה, וכאשר מדובר בכביש צר יחסית המאפשר נסיעת רכב אחד בלבד (לרוחב) בכיוון נסיעת הרכבים המעורבים, מצופה היה מנהג הסיאט להתאזר קצת בסבלנות ולא ללחוץ מיד על דוושת הגז בכניסה לצומת על בסיס הנחה (שגויה או למצער מוטלת בספק) לפיה המיצובישי פונה ימינה. וכמובן שגם לנהגת המיצובישי אחריות לקרות התאונה, בכך שהייתה לא ברורה בהתנהלותה בצומת ויתכן בהחלט שאף בלבלה את נהג הסיאט לגבי מגמת נסיעתה. מיקומי וסוגי הפגיעות בשני הרכבים תומכים במסקנתי הנ"ל. מדובר בפגיעות המלמדות על כך ששני הרכבים המעורבים התנגשו כשהם היו בזוית האחד כלפי השני (ולא בנסיעה במקביל האחד כלפי השני), מה שמלמד על תנועה שמאלה של המיצובישי עובר לתאונה. סיכום שתי התביעות מתקבלות באופן חלקי (כמידת אחריות הנהגים). בתביעה העיקרית על הנתבעים לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: סך של 16,616 ₪, בגין הנזקים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 18.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 18.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 400 ₪, בגין שכר העדה בו חויבו התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. בתביעה שכנגד סך של 5,591 ₪, בגין הנזקים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 12.12.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 12.12.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,250 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. לגבי שתי התביעות ב"כ התובעים ידאג להעביר לכל אחד משני התובעים המגיע לו מהסכומים שישולמו, בשים לב לרכיבי התביעה הנפרדים שתבע כל אחד מהשניים. כמבוקש וכמוסכם, רכיב הפסד הנחת היעדר תביעות ישולם בכפוף להצגת מסמך המעיד על הפסד בפועל וכן לשני התובעים הפרטיים בשתי התביעות ניתן היתר לפיצול סעדים באופן שיתאפשר להם לתבוע בעתיד נזק של הפסד הנחת היעדר תביעות שטרם התגבש במועד הגשת התביעה. כבישתאונת דרכים